רוכב נעצר אחרי מרדף – וזוכה בבית המשפט

רוכב אופנוע הואשם על-ידי שוטר על כך שברח לשוטר כשזה האחרון סימן לו לעצור. השוטר החל במרדף, והאירוע הסתיים בנשק שנשלף ובמעצר של הרוכב. בבית המשפט הרוכב יצא זכאי מחמת הספק.

מי שקורא את עדותו של השוטר משוכנע כי מדובר על עבירה חמורה ביותר שביצע רוכב האופנוע. לדברי השוטר, ביום 16.2.20 בשעה 17:12 לערך נסע ברמת גן ברחוב ז'בוטינסקי, ובסמוך לצומת עם רחוב קריניצי הבחין באופנוע ועליו רוכב ונוסע צועקים על נהג אוטובוס שנסע לימינם, ובהמשך נעצרים לתחנת אוטובוס ליד בית מספר 135. מכיוון שהשוטר חשש שהרוכבים ינסו לתקוף את נהג האוטובוס, עצר לידם ואמר "משטרה, תעצרו בצד לבדיקה מיד" תוך שהוא מנופף להם בידו הימנית. אלא שלדבריו, הרוכב 'צפצף' עליו והמשיך ברכיבה מהירה, תוך שהוא נכנס לתוך גינה ברחוב ז'בוטינסקי 135.

השוטר מציין בעדותו כי המשיך לדלוק אחריהם, תוך שמירה על קשר עין, כאשר בשלב מסוים הוא מבחין במורכב משליך שקית שחורה ליד הגינה. בהמשך ההימלטות הנאשם עצר את האופנוע בחניה ברחוב סמוך וירד מהאופנוע. השוטר שהגיע כעבור שניות אחדות מבחין בהם ומורה להם להישכב על הרצפה תוך שהוא שולף את אקדחו ומכוון אותו לעברם. כעולה מפרוטוקול הדיון, הנאשם וחברו הסכימו לשכב על הקרקע ולאזוק את עצמם עד להגיעם של כוחות שיטור נוספים שעצרו אותם.

לאור התנהלות הרוכב וחברו המורכב הוגש כנגד השניים כתב אישום בגין עבירה של אי-ציות לשוטר. במהלך החקירה הנגדית הבהיר השוטר כי לא יכול היה להפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה אחרי הנאשם, שכן לא היה לו זמן לכך, אך רכב על אופנוע משטרתי מסומן בהתאם. כמו כן, לדבריו, הוא התעקש כי לא טעה בזיהוי ושהנאשם נמלט גם נמלט ממנו.

מנגד, עדותו של הנאשם שופכת אור שונה לחלוטין על נסיבות המקרה. לדבריו, הוא מתגורר ברחוב ז'בוטינסקי 133, במרחק של דקת הליכה מהמקום בו נעצר, וכי הוא נוהג להחנות שם את האופנוע שלו לאחר שנגרם לו נזק בעבר בחניית הבניין שלו. על דוכן העדים הוא הסביר כי לא התעמת עם נהג אוטובוס, ולמעשה כלל לא הבחין בשוטר שמורה לו לעצור. גם המורכב מציין כי כלל לא הבחין באיש שפוקד עליהם לעצור.

במהלך הדיון נדרש השוטר להשיב מדוע לא עשה את הדבר המתבקש – להפעיל את מערכת הכריזה ולהורות להם לעצור. בתגובה הוא הבהיר לבית המשפט כי מכיוון שעבר בתוך גינה הוא התקשה להפעיל את האורות הכחולים ואת הכריזה, שכן הדבר היה דורש ממנו לשחרר יד אחת וזה היה מפריע למהלך הנסיעה.

כמו כן, עלתה התהייה מדוע כלל שלף את נשקו. בעדותו מציין השוטר כי מכיוון שראה את העד זורק דבר מה ולא ידע במה מדובר, זה הדליק אצלו נורה אדומה, כל שכן שאלו היו עם 'חם-צוואר' ומסיכות, תוך שאחד מהם היה עם היד בכיס – מה שעורר את חשדו כי ישלפו לעברו משהו.

בשלב זה של הדיון נשלף אס שמשנה לחלוטין את ההתייחסות לאמינות עדותו של השוטר. מדובר על סרטון שצולם במצלמת הגוף שלו, וזה, איך נאמר, לא מחמיא למהימנות שלו. צפייה בו מלמדת כי הרוכבים כלל לא היו עם מסיכות, וגם הטענה כי ידו של אחד מהם הייתה בכיס התבררה כלא נכונה. אז מהיכן הביטחון לטעון זאת בפני בית המשפט? "זה היה לפני שהמצלמות הופעלו", הוא טען.

אז היכן עוברת האמת, אתם תוהים? ובכן, זו אינה השאלה אותה יש לשאול כאשר מדובר על משפט פלילי, מבהיר עו"ד אסף ורשה. לדבריו, שם המשחק הוא האם ניתן להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע. הספק הסביר, מסביר עו"ד ורשה, נבחן על פי אמות מידה רציונליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר, וללא עמידה באמות מידה אלו חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

ניואנס משפטי זה רלוונטי להבנת פסק הדין, שכן לדברי השופטת, היא לא השתכנעה במידה הנדרשת במשפט הפלילי (מעבר לכל ספק סביר), כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מדוע? מכמה נימוקים. ראשית, השוטר בחר לשלוף את אקדחו אל מול הנאשם ועד ההגנה, אך לטענתה היא לא השתכנעה כי היה צורך בכך. בתיעוד המצולם לא נראה כי נשקפה לעד סכנה כלשהי מצדם. לדבריה, "מדובר, לטעמי, בהפעלת אמצעי מאיים ומיותר בסיטואציה שבנדון, ויש בכך כדי להעלות ספק לגבי שיקול דעתו המקצועי של העד, דבר שיש בו כדי להשליך לא רק על מקצועיותו, אלא גם על אמינותו".

כמו כן, השופטת שרית קריספין מבית המשפט לתעבורה מחוז תל-אביב ציינה בפסק הדין כי לא ברור מדוע השוטר לא הפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה ולא הפעיל את הכריזה והאורות הכחולים. בנוסף, בסרטון ממצלמת הגוף של השוטר לא ניתן היה לראות את האופנוע של הנאשם בנסיעה, אף כי השוטר טען כי ראה אותו כל העת ושמר איתו על קשר עין.

אי לכך, בחודש פברואר השנה זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.