רכיבה אחרונה: קוואסאקי W800

צילום: אופיר יונה – Pink Photography

• יתרונות: פשטות, מראה, קסם, התאמה לרישיון A1
• חסרונות: פשטות, מנוע קצת עצל
• שורה תחתונה: אופנוע שנראה כמו משהו מההיסטוריה ושלצערנו הרב בדרך להיות היסטוריה
• מחיר: 60,200 ש"ח (במבצע 51,280 ש"ח)
• מתחרים: מוטו גוצי V7 II, הונדה CB1100, סדרת הבונוויל של טריומף (לקוראינו מעבר לים)
• נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 773 סמ"ק, יחס דחיסה 8.4:1, שמונה שסתומים, SOHC, הזרקת דלק, 5 הילוכים, מהלכי גלגל 130 מ"מ מלפנים ו-105 מ"מ מאחור, צמיגים 100/90-19 ו-130/80-18, בסיס גלגלים 1,465 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל 216 ק"ג
• לרכיבת מבחן על W800 – לחצו כאן

מה זה היה?

מכונת זמן, זה מה שזה. הקוואסאקי W800 הוא אופנוע רטרו, אבל לא כזה מודרני שמתעלק על הגל של אופנועים שנראים כמו פעם, אלא ממש אופנוע שכאילו יצא ממכונת זמן, רק עם הזרקת דלק.

בשנת 1999 קוואסאקי הציגו לעולם את ה-W650, שלזכותו אפשר לומר כי הקדים לגמרי את גל אופנועי הרטרו ששוטף את שוק האופנועים בשנים האחרונות. ה-W היה הומאז' לדגמי ה-W1, W2 ו-W3 של קוואסאקי מאמצע שנות ה-60 עד אמצע ה-70. אגב, דגמי ה-W של אז היו מבוססים בכלל על ה-BSA A7 הבריטי, אבל זה כבר שיעור ארוך בהיסטוריה שנשמור לפעם אחרת.

באמצע שנות ה-2000, תקנות היורו אשר הלכו והחמירו את מגבלות הרעש והזיהום לא עשו ל-650 חיים קלים, וב-2008 הוא ירד מליין הדגמים של החברה. ב-2011 קוואסאקי החייתה את הדגם, ובכדי לעמוד בתקנות יורו 3 הגדילה את נפח המנוע בעל שני הצילינדרים המקביליים ל-800 סמ"ק, ואפילו – שומו שמיים – זרקה את הקרבורטורים לפח בתמורה למערכת הזרקת דלק מודרנית. יתר השינויים היו יחסית לא משמעותיים, ובעיקר ה-W800 נשאר נאמן למקור, עם המנוע מקורר האוויר, תמסורת בעלת חמישה הילוכים, בלם דיסק בודד מלפנים ואפילו בלם תוף מאחור. את החבילה סוגר המראה הייחודי שלו. ה-W הוא לא איזו פרשנות מודרנית לסטייל של פעם, זה הדבר האמיתי.

אם קראתם את הכותרת של הפסקה הזו וחשבתם שהשתרבבה לה מילה מיותרת, לצערנו אתם טועים. תקנות יורו 4 הבאות עלינו לרעה (ותרשו לנו רגע להתעלם מיערות הגשם, חמצן נקי, קרחונים נכחדים והנכדים של הנכדים שלנו), כבר לא רק עושות חיים קשים ל-W, אלא פשוט מסיימות אותם. רואי החשבון בקוואסאקי לא רואים איך ה-W מחזיר את ההשקעה הגדולה הנדרשת כדי להופכו לבר קיימא גם ב-2017, מאחר וסביר כי יצטרך לעבור להתקרר על ידי נוזל, מה שידרוש תכנון חדש לחלוטין של המנוע.

המשמעות היא פשוטה – זו אמנם כתבת רכיבה ראשונה, אבל מדובר בעצם גם בכתבת רכיבה אחרונה, שכן 2016 היא שנתו האחרונה של ה-W800. זוהי לא הסתירה הלוגית היחידה פה בהקשר הרכיבה הראשונה, שכן ה-W800 נמכר בארץ כבר כמה שנים, ואפילו שלא מדובר באופנוע שכיח במיוחד, נמכרו מספר לא רע של יחידות ממנו.

אנחנו מאמינים שייתכן אף שקוואסאקי לא באמת זונחת את ה-W, אלא שהיא פשוט נתפסה לא מוכנה בזמן עם דגם חדש, אולי בגלל שהיו עסוקים שם בהתאמת שאר האופנועים בליין ליורו 4, ואולי בעוד שנתיים-שלוש נזכה לראות דור שלישי ומקורר נוזל, כפי שהיה במעבר בין הדור הראשון עם ה-W650 לדור השני שנבחן כאן. מי יודע. כך או כך, ה-W800 כפי שאנחנו מכירים אותו היום נמצא עם גלגל אחד בקבר, וזה עושה אותנו קצת עצובים.

ביצועים

לא צריך יותר ממבט חטוף ב-W כדי להבין שביצועים הם לא שם המשחק פה. ה-W שוקל 216 ק"ג כשהוא מוכן לתזוזה, אבל המנוע מפיק כ-47 כוחות סוס ו-6.1 קג"מ, שזה לא הרבה כדי להזיז את כל המסה הזו. גם הדרך בה המנוע עובד ומייצר את אותם 47 כוחות סוס לא בדיוק תהמם אף אחד – הוא יחסית איטי, ומעל 5,000 סל"ד הופך חסר נשימה. ביחד עם הוויברציות זה מרגיש כאילו בעוד רגע הוא יחטוף שבץ.

עם זאת, לא מדובר בעגלה ללא סוסה. המנוע אמנם לא מהיר בתגובות שלו כמו מנועים מודרניים יותר, אבל הוא לא מרגיש עצל מדי. אפשר להגיד שהוא מרגיש 'שמח בחלקו'. ה-W בסך הכל זז יפה מאוד במהירויות בין עירוניות, ועד כ-100 קמ"ש רוכבים שלא מחפשים תאוצות מרגשות לא יתאכזבו ממה שכן זמין להם. מעל 120 קמ"ש התאוצה מתחילה להתמתן מעט, וממילא זו מהירות השיוט הטבעית שלו, שם גם החוסר במיגון רוח לא מטריד. כשחוצים את ה-140, למרות שלא מדובר במהירות חריגה במיוחד, ה-W כבר פחות מרגיש טבעי. הוא רוטט ומסמן בכל דרך אפשרית שהוא לא פה בשביל לקצר את הדרך, אלא בשביל ליהנות ממנה באיזי. תמשיכו להתעקש והשעון יראה גם 180 קמ"ש, אבל באמת שאם לשם אתם מכוונים – זה כנראה לא האופנוע בשבילכם.

אל המנוע משודכת תיבה בעלת חמש מהירויות בלבד, מה שלא תורם למהירות הסופית אבל כן עוזר לגמישות, ויחד עם הזרקת הדלק המוצלחת למדי, האופנוע מאפשר לזרום במהירויות דו-ספרתיות עירוניות גם בהילוכים גבוהים יחסית. על התאוטה של כל המסה הזו אחראי דיסק קדמי יחיד ולא מרשים במיוחד ובלם תוף אחורי שדווקא עובד בסדר. הבלמים לא רעים, אבל גם קשה לומר שהם טובים. הם מצריכים סחיטה הגונה כדי לקזז מהירות במהירות. בעיקר חבל שהמודרניזציה במעבר ל-800 לא הצליחה להשחיל לשם גם ABS.

מכלולי השלדה גם הם פשוטים יחסית ומיועדים יותר לטיולים רגועים מאשר להתעללות פיזית. הבולם הקדמי קונבנציונלי (כלומר, לא הפוך), רך, והוא חף מכל תחכום, ואילו מאחור יש בולם כפול כמו של פעם, אבל עם חמישה מצבי עומס קפיץ. הנסיעה על ה-W רכה ונעימה, ועם המושב המרופד בנדיבות הוא מרגיש קצת כמו ספה שעל כבישים שבורים עושה מין נדנוד נעים ומרגיע. בכביש מפותל הנסיעה כיפית בעיקר במהירות שבה הנוף לא נמרח. כאמור, הקטע פה זה ליהנות מהדרך באיזי. עם זאת, ההיגוי שלו יחסית קליל וה-W מתנהל בקלילות מפנייה לפנייה בדיוק באותה קלות שהוא עושה זאת בתוך העיר בין מכוניות.

הרכיבה על ה-W מרגישה אותנטית למדי, אבל בעיקר בגלל כל המסביב ופחות בגלל המנוע. התנוחה, הבלמים, הדרך שבה הוא זז – כל אלה מרגישים תואמים למה שמופיע על האריזה. המנוע מנגד, מרגיש קצת אנמי, טיפה חסר אופי.

זה לא שהוא איזה עוף מכובס, אבל חסר לו איזה חספוס מסוים. יש נתק בין התחושה שהמוח האנושי מצפה לחוש כשהוא מקבל קלט ויזואלי שמחובר אצלו לתפיסה כלשהי. זה לא בהכרח דבר רע, כי לא כל אחד רוצה לחוש את אותו חספוס או תחושות של ויברציות בסרק של מנועי שני צילינדרים מקביליים ישנים. בכל מקרה זה ענין סובייקטיבי מאוד, ואולי הוא בכלל קשור בנתק אחר במוח שלנו.

סיכום ועלויות

ה-W לא יהיה כוס התה של כל אחד, אבל מי שאוהב לשתות את התה שלו ברוגע ושיהיה לו טעם של פעם – יוכל למצוא בקוואסאקי הזה המון חן ופרטנר נפלא להרפתקאות דו-גלגליות משותפות. הוא גם נפלא ככלי תחבורה פרקטי, בעיקר בגלל המושב השטוח שלו שמאפשר לקשור אליו דברים בקלות. ה-W800 מאוד קל לרכיבה ומתאים לרישיון A1, מה שיעשה אותו רלוונטי גם לרוכבים מתחילים או לרוכבים מבוגרים שחוזרים אחרי הרבה שנים מהפסקה, ואף פגשנו שניים כאלה שבחרו ממש לאחרונה לעשות זאת על ה-W. תמורת 52 אלף שקלים (במחיר מבצע), מדובר ביופי של מכונת זמן. היה שלום W800.