בדו"ח מקיף של ארגון הבטיחות בדרכים האירופי (ETSC) נעשה ניתוח של כמות התאונות וההרוגים ב-32 מדינות באירופה – כולל ישראל. תמונת מצב של עשור (2021-2011) מראה עלייה של 6% במספרי ההרוגים על הכבישים בישראל בכל שנה, ועלייה של כמעט 100% לעומת 2011 – העלייה הגדולה ביותר במדינות המשתתפות במחקר.
26 רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגו בישראל בשנת 2023 (נכון לרגע זה), 77 נהרגו בשנת 2022, וזו ירידה בהשוואה לשנת 2021 – שהייתה השנה הקטלנית ביותר לרוכבי דו-גלגלי על כבישי ישראל מאז ומעולם ובה נהרגו 89 רוכבים. מדובר במספרים גבוהים אבסולוטית, וברור שיש לבצע צעדים משמעותיים על-מנת להגביר את הבטיחות הרוכבים ולהקטין את מספרי התאונות ומספרי ההרוגים על כבישי ישראל בכלל ובקרב רוכבי הדו-גלגלי בפרט.
דו"ח מקיף שנערך על-ידי ארגון הבטיחות בדרכים האירופי (ETSC – ר"ת European Transport Safety Council) בדק את הנושא במדינות רבות באירופה על-פני השנים 2011 ועד 2021, וגם כלל המלצות לשיפור. מטרת המחקר לעזור למדינות השונות לקבל תמונת מצב ולגבש מהלכים שיובילו לשיפור הבטיחות בדרכים. התכנית מכסה 32 מדינות – 27 מאירופה, נורבגיה, סרביה, שוויץ, אנגליה וישראל. הנציגים הישראלים בבניית הדו"ח היו נחלה הנינג וד"ר אסף שרון מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
בעשור המדובר – במדינות האלה – מעל 45 אלף רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגו על הכבישים. 90% מהם, אגב, הם גברים, כאשר נתון נוסף מראה שיש יותר הרוגים על אופנועים מאשר קטנועים. במדינות אירופה יש ירידה משמעותית במספרי ההרוגים בהשוואת שנת 2011 (5,216) לעומת שנת 2021 (3,891) – ירידה של כ-25% (ברכבים, אגב, נרשמה ירידה של כ-33%). באירופה, מספרי ההרוגים על אופנועים יורדים בשיעור של כ-2% בכל שנה, לעומת 6% של ירידה בקרב רוכבי קטנועים.
נתון סטטיסטי מעניין נוסף הוא מספר הפצועים קשה בשנת 2020 ב-27 המדינות באירופה: 6,759 רוכבי קטנועים ו-17,228 רוכבי אופנועים. זו גם היתה שנת התחלת קורונה, עם סגרים מרובים. המספר האמיתי להערכתם הוא אפילו גבוה יותר. הרוגים ב-2020: 18,892.
למספרים החשובים: בעוד שבמרבית המדינות נרשמה ירידה משמעותית במספרי ההרוגים בפריסה על כל השנים, בישראל נרשמה עלייה משמעותית ומדאיגה במספרי ההרוגים. 95% מההרוגים הם גברים, 1% הם נשים ושאר ההרוגים הם המורכבים (4% גברים, 1% נשים). אגב, ברוב המדינות יש התפלגות של רוכבי קטנועים ואופנועים, בישראל הנתון הוא משותף ונרשם כרוכב דו-גלגלי, ובמחקר הכל נספר כרוכבי אופנועים. אם נסתכל על המספרים, אז בשנת 2011 מדווחים 44 הרוגים, שנה לאחר מכן הייתה ירידה ל-39, עלייה חדה ל-47 ב-2013, 38 ואז שוב עלייה משמעותית ל-56 הרוגים ב-2015. שנה לאחר מכן ירד ל-41, קפץ משמעותית ל-62 ב-2017, ירד ל-44, שוב 64, 68 ב-2020 ו-85 בשנת 2021 (אצלנו בפול גז ספרנו גם 4 רוכבי שטח שנהרגו בשנה זו ולא נכללו בסטטיסטיקות של המשטרה ושל הרלב"ד, ובסך הכל 89 רוכבים). מטוטלת מדממת.
הצעדים המומלצים להפחתת תאונות הדרכים הם מניעת הורדת גיל הרישיון, הגברת האכיפה על מהירות, מציאת דרך לאכוף או להסביר על רכיסת קסדה, הבטחת גדרות בטיחות ידידותיות לרוכבים ולבסוף הכשרה נאותה לרוכבים. יש עוד התייחסויות כגון חובת חבישה קסדה, ABS וטסט שנתי – מה שמתקיים אצלנו בכל מקרה.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) פרסמה ב-2021 מכרז לפיילוט הכשרה לרוכבי אופנועים וקטנועים, שבמסגרתו יעברו הרוכבים הכשרות שבהן ילמדו לזהות מצבי סיכון בשלב מוקדם ולרכוב בהתאם, כלומר טכניקות רכיבה מתקדמות אסטרטגיות רכיבה – שאותן לא לומדים בתהליך הוצאת רישיון הנהיגה לדו-גלגלי. לאחרונה יצא פיילוט בכדי לנסות להוריד את מספרי הנפגעים בקרב החברה הערבית, עם הכשרה מיוחדת המיועדת לרוכבי דו-גלגלי בעלי מספר שנות ותק ברכיבה, במטרה להקנות כלים וידע בשיטת 'תפיסת סכנה' ולהקטין משמעותית את הסיכוי שלהם להיות מעורבים בתאונת דרכים. זאת בעקבות גידול מתמיד בשימוש בדו-גלגלי בחברה הערבית. כשבמקביל חל גידול עצום בהיפגעות רוכבים מהחברה הערבית – גם במספרי ההרוגים אך גם במספרי הפצועים קשה ובינוני.
לסיכום, נחזיר אתכם לטור על אשמה ואחריות אותו כתב אביעד אברהמי לפני מספר שנים – זה עדיין תופס! המושג הזה – אשמה – מעניין את בוחני התנועה, את חברות הביטוח ואת בתי המשפט. אלו צריכים לקבוע אשמה כדי לקבוע נזיקין או כדי להרשיע בבית משפט לתעבורה.
אותנו, הרוכבים, האשמה פחות מעניינת. כלומר, היא מעניינת כדי לתבוע נזיקין, אבל כאן העניין נגמר. אותנו מעניינת האחריות. או בהרחבה – האחריות שלנו למנוע את התאונה ולחזור הביתה בשלום.
בג'ונגל יש רק חוק אחד שתקף – החזק שורד. אם אתה חזק, אתה חסין. אם אתה מהקטנים והחלשים, אתה צריך לשמור על עצמך בכל רגע נתון, מפני שברגע אחד של חוסר תשומת לב חיה גדולה יותר עלולה לטרוף אותך. ככה פשוט. לכן החלש צריך לסגל לעצמו תכונות של חוכמה, ערמומיות, זריזות, תחכום, ובגדול לחיות מתחת לרדאר. לחיות בידיעה שאתה בסכנה מתמדת ולנהל את עצמך בהתאם. זה אומר שאסור לך לתת לאף אחד להפתיע אותך או להיכנס לך למרחב האישי.
בג'ונגל התעבורתי של הכבישים, אנחנו האופנוענים (יחד עם רוכבי האופניים והולכי הרגל) החלשים ביותר. זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו. אם נכנסת לצומת באור ירוק ורכב שבא מהצד עבר באדום ונכנס בך – אין ספק שמבחינת החוק הוא האשם. אבל זה לא מעניין, כי אתה – הרוכב – הוא זה שנפגע. אתה אחראי על החיים שלך, אתה צריך לצפות כל הזמן לבלתי צפוי, אתה צריך לחפש את הסכנה, ואתה צריך לבצע את כל פעולות ההישרדות לפני הכניסה למקום המסוכן – הצומת. זה אומר להאט את מהירות הנסיעה ולוודא שאף רכב לא מתקרב מהצד. וזו רק דוגמה אחת מתוך מאות של לקחת אחריות על החיים שלנו כרוכבים.
גם במקרה הזה, שבו זכות הקדימה בצומת היא של הרוכב, על הרוכב לבצע את כל פעולות ההישרדות כדי למנוע תאונה. זה אומר לרכוב במהירות כזו שמאפשרת לעצור עד קצה שדה הראייה, זה אומר להאט בכניסה לצומת אם מזהים חשד קל שבקלים של סכנה כזו או אחרת, וזה אומר לבדוק בשבע עיניים שאין רכב אחר שעומד להיכנס לצומת בלי לתת זכות קדימה. גם אם נהג הרכב יהיה אשם, זו האחריות שלנו לשמור על החיים שלנו, ואת האחריות הזו אנחנו לא מעבירים לאף אחד אחר.
תמיד צפו לבלתי צפוי, בכל מקום ובכל זמן, ותמיד דאגו שהאחריות על החיים שלכם היא בידיכם ולא בידיים של מישהו אחר. היו מוכנים לכל תרחיש ואל תיתנו לאף משתמש דרך אחר להפתיע אתכם.
זו אחריות, והיא בידיים שלנו. תמיד! רכבו בזהירות, במודעות, ובעיקר באחריות!
עם מצב הכבישים והצפיפות אצלנו לעומת חו"ל צריך להודות שמספר ההרוגים לא גדול יותר