תמורות ופוליטיקה בחזית האנדורו העולמית

כפי שזה נראה, לצד העלייה בפופולריות (קרי, כספי חסויות) של סצנת האקסטרים-אנדורו (מרוצים כמו ארצברג-רודיאו, לגארס, רד-בול רומניאקס וכד'), יש ירידה בפופולריות של מרוצי האנדורו הקלאסיים בכלל, ובפרט של אליפות העולם באנדורו – ה-EWC.

ההתפתחות הזו לא מפתיעה במיוחד. תחרויות כגון הארצברג-רודיאו מתנהלות על תא שטח קטן, רוויות אקשן ואירועים מיוחדים כמו הפרולוגים ומופעי ראווה, נוחות לצופים, ומעל הכול – נוחות לסיקור מצולם. גם המתכון של מרוצי האנדורוקרוס (ובגרסתו האירופית, הסופר-אנדורו) באולמות נהנה מאותם היתרונות, והפופולריות של אלה בנסיקה.

שתי התפתחויות חשובות בעונת 2018-2017 היו פרישתה של ק.ט.מ מאליפות ה-EWC כדי להתמקד במרוצי אקסטרים ואנדורוקרוס, וייסודה של אליפות חדשה, ה-WESS (ר"ת World Extreme Enduro Series) אשר כוללת 8 סבבים – שהם אחד יותר מאליפות העולם של ה-EWC.

מבחינת ההתאחדות הבינלאומית למרוצי אופנועים (FIM), זו הייתה קריאת תיגר. כבר שנים שהם לא מצליחים למצוא נוסחה גואלת לאליפות העולם הדועכת, וצופים בדאגה אימפוטנטית משהו בהתפתחויות בעולם האקסטרים-אנדורו. בהתחלה הייתה רמה מסוימת של שיתוף פעולה, בעיקר בכל הקשור להומולוגציה וביטוחים, וזאת לצד מו"מ עם ק.ט.מ ו-WESS על זכויות, חסויות (למשל רד-בול), וכמובן כסף. אבל כנראה שהמו"מ לא עלה יפה, ולפני כשבוע הודיעה ה-FIM על הסרת המטרייה הארגונית והביטוחית מה-WESS. במקביל, פועלת ההתאחדות לייסודה של אליפות אקסטרים מקבילה ומתחרה ל-WESS. לפני עשור הודעה כזו הייתה מייצרת רעידת אדמה בעולם האנדורו, אך זו עברה בשקט מנומנם של ראשית הקיץ.

השבוע פורסמה תגובה משותפת של מנכ"ל ה-WESS, ווינפריד קרשאגל, ומנהל הארצברג-רודיאו, קארל קאטוך. התגובה הייתה מתונה, כללה הבעת צער ופליאה, והבהירה שההצהרה של ה-FIM איננה משנה דבר בתכניות ושהם פתוחים להמשך הדיאלוג ברוח של "חברות ושיתוף פעולה". זו בעצם צורה מנומסת לומר: "דינוזאור יקר, המטאוריט שיכחיד אותך כבר בדרך לכדור הארץ. נתאבל עליך כל הדרך אל הבר השכונתי".

הספורט משתנה, וזה דבר מבורך. יהיו כנראה חללים בצידי הדרך, אבל זו דרכו של עולם ודרכו של שינוי. כנראה שהחלל במקרה זה תהיה אליפות העולם באנדורו, שימיה (או עונותיה) ספורים.