היחס הנכון בין המבטים לרחוק ולקרוב בעת פניה

את יתרונות המבט הרחוק אל תוך הפנייה הצלחתי להבין וליישם תמיד.

העניין הוא שבעקבות שתי החלקות שאירעו בהפרש זמנים קצר מדי, שתיהן כתוצאה ממשהו שלא היה אמור להימצא על האספלט אני נכנס לכל עיקול בדריכות רבה מדי, מנסה לשמור על המבט רחוק אל תוך הפניה ובה בעת לחפש הפתעות או כתמים על הכביש בטווח הקרוב אלי, חלוקת המבט הזו, מלבד העובדה שהיא מאטה את המהירות ומסרסת מעט את הכיף שבהשכבה, גורמת גם לידיים לאחוז חזק יותר את הכידון ולתחושה כללית של חוסר יציבות.

האם יש יחס נכון בין מבט לרחוק ומבט לקרוב בזמן ההשכבה? כיצד זה מתבצע?

תודה רבה!

אם אתה בתוך הפניה מוריד את המבט לחפש כתמים,אז הרי שאתה כבר לא ממוקד ולכן אתה מאט ואוחז חזק.תנסה להשתמש יותר בראיה המרחבית,כמו שאתה הולך ומתסכל ישר,ויש על השביל בור,אתה לא מוריד את המבט אליו אלה באופן אוטומתי ממשיך מאליו.ככה צריך להתנהל עם האופנוע.

אני מחלק את המבט כל הזמן לא בצורה קבועה אלא לפי השטח,אחרי יום רכיבה יש כאב ראש.
זה מה יש.

המבט זה אחד מהיכולות הטבעיות הכי לא טבעיות שנדרשות מרוכב. וזה טבעי, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים להשתמש בעיניים בדיוק כמו שאנחנו משתמשים בהם כשהרגליים נושאות אותנו, אבל הקצב בו אנו נעים על אופנועים הוא לא טבעי בעליל, וזה עוד לפני שיצאנו מהמסגרת שהחוק מתיר. זה אחד מהאלמנטים המורכבים והחשובים ברכיבה, זה המודיעין שעליו נבנית כל תוכנית הרכיבה, והישום שלו רחוק מלהיות אינסטקטיבי.

כמעט כולם יודעים לצטט את המשפטים האלמותיים ״תסתכל רחוק״ ״תסתכל ליציאה מהפנייה״ או ״לאן שאתה מסתכל לשם האופנוע יגיע״. בגדול, הם נכונים, אבל גם קצת ריקים מתוכן כשהם עומדים בפני עצמם. לרוכבים על שני גלגלים, התשובה לשאלה על מה אני נוסע, לא פחות חשובה מלאן. בפועל, רוכב צריך לחיות בו זמנית בשני מקומות, לתכנן את המשך הדרך ובו בעת לשלוט בסביבה המיידית שלו ע״י הראיה המרחבית. ההצלבה בין התכנון לביצוע היא בעייתית בלשון המעטה, והמפתח להצלחה כמעט תמיד יהיה הקצב.

אם נכנסת לפניה והופתעת לגלות ״משהו שלא היה אמור להיות שם״ כנראה שנכנסת בקצב גבוה מיכולת עיבוד הנתונים שלך (כרגע), וכאופנוען לאופנוען, זה משהו שאתה לא יכול להרשות לעצמך שיקרה. מבט הוא תלוי קצב, ויש דבר כזה גם מבט רחוק מדי. מהירות גישה יותר נמוכה הייתה מאפשרת לך לסרוק את האספלט טוב יותר, לתכנן תוכנית מדוייקת יותר, ומאפשרת לך ״לקצר״ את המבט כדי להשיג שליטה טובה יותר על הביצוע. קצב נמוך יותר היה גם מאפשר לך להשתחרר, וגם להשתפר.