למה קרוזר זה כן בשבילי.
אני אוהב אופנועים. מאד אוהב אופנועים. עד כדי כך אוהב אופנועים, שאילו קיבלתי 10 שקלים על כל שעת קריאת תוכן אופנועני,
יכולתי לקנות אופנוע חלומותיי ההוס בוס ואולי יישאר כסף לביטוח. (וזה במידה ונוכל להביא אותו לארץ).
עוד מימי נעורי, מצאתי את עצמי רוכב על כל סוגי האופנועים ששוקו בארץ בתקופה ההיא של חרם יפני על הארץ.
כולל רויאל אנפילד המקורי האנגלי, גרוטאות מוטוריות שונות ומשונות ושלל פגרי אופנועים שמצאתי. עד כדי כך אוהב אופנועים.
מאז קבלת הרישיון רכבתי על מגוון אופנועים וקטנועים מנפחים קטנים, בינוניים ועד נפחים שיגרמו למוסך משאיות לשמוט לסת.
ביליתי על גבי דו"ג המון, חלק מהרכיבות היו טובות וחלקן פחות, ואפילו תיעדתי ושיתפתי אתכם הקוראים בחלק קטן מחוויות אלה.
רכבתי גם בחו"ל (הולנד, ספרד, איטליה). ומאז שאני זוכר את עצמי היה לי תמיד סוג של אופנוע בין הרגליים.
קניית המפלץ bmw r100rs הייתה הרגע המכונן בחיי הבוגרים, בהם סוף סוף התחלתי לרכוב על אופנוע שרציתי ולא על אופנוע
שהיה הזדמנות טובה. אבל גם כאן הייתה פשרה, כי התקציב לא היה תמיד זמין על השולחן.
כשנמכר שהמפלץ כבר היה בידי סכום כסף משמעותי וקניתי vmax מדהים
שהוא סוג של פאוור קורוזר. כואב כמה שהוא יפה.
כבר ביום הקנייה החל סרט נוסף של הפנטזיות לצוף, על רכיבות לתוך השקיעה, על בירה/יין ליד האופנוע על שפת צוק ומרחבים
ירוקים אינסופיים. המציאות נהדרת! לקח פחות משבוע שסרט הפנטזיות, התממש יפה מאוד, אין על מהירות השיוט וטרטור המנוע שאפשר
להגיע איתו לשום מקום (לשם אני הכי אוהב להגיע). פחות מסוכן לרכוב במהירות סבירה וליהנות מהנוף, הריח והצלילים, חברה טובה
ואפילו שיחה עם הג'נג'ית מאחור, כל כל חנייה מצריכה תכנון מראש בסטייל, כי במשקל כזה אתה צריך להיות ארנולד שווינצנגר לפחות
על מנת שתצליח לדחוף את האופנוע וכל החתיכות שמסתכלות יודעות את זה, וואי כמה התחזק לי הגב אחרי כמה רכיבות.
הבנתי שקרוזר זה לא רק הצורה של האופנוע, זו צורת חיים, דרך מחשבה, וסגנון מיוחד שלא מתאים לכל אחד...
