אופנוע - חברו הטוב של האדם. סוף מסע...
כמה שעות לאחר שפרסמתי את הפוסט, פולגז נכנס לתוכנית השדרוגים האינסופית שלו.
אז אני כותב שוב.
אפילוג - סוף מסע עם ג׳יימס
״זה בסדר. אני בחיים. אם תוכל לזוז טיפה שמאלה כדי להסתיר לי את השמש - היא מסנוורת. ואני לא יכול להרים את הראש, אז תוכל לבדוק בבקשה איפה ג׳יימס ואם הוא בסדר?״
-״בסדר בסדר, תמשיך לדבר שלא לאבד הכרה, ואל תזוז בכלל. הזמנו משטרה ואמבולנס. ג׳יימס זה מי שהיה איתך על האופנוע? אנחנו לא רואים אותו בכלל!״
(צוחק ומתחרט כי זה כואב) ״לא, ג׳יימס זה האופנוע. מה איתו? איך הוא נראה? אתה חושב שאוכל לנסוע עליו מפה?״
-״האופנוע נראה גמור. דלק על כל הכביש. בכל מקרה אתה לא זז והמשטרה בטח ייקחו את האופנוע אחרי שיבוא בוחן תאונות״.
תכנני לכתוב עוד הרבה. לספר לכם שהצלחתי לתקן את האגזוז ועכשיו הסאונד נהדר. לשתף שלקחתי את כפרה (בת זוג שלי כפרה עליה) לעין גדי ושלשתינו, היא ג׳יימס ואני, נהננו מאד. רציתי עוד לשתף כמה הנסיעה על ג׳יימס הופכת לפעולה שהגוף מכיר בלי שאצטרך לחשוב עליה. הוא ואני מכירים כבר מספיק טוב כדי לתמרן אחד את השני ללא מילים בתור ישות אחת. אבל מישהי החליטה לעצור את כל זה באמצע.
יום שישי בבוקר, ה-1 במאי, בודק שמן מנוע, משמן שרשרת, בודק בלמים ממלא אוויר ודלק ויוצא מעיר הגודש (הטעות במקור) לכיוון ק.טבעון למשפחה. הנסיעה חלקה ונעימה. מזג אוויר קריר. לאחי הקטן יום הולדת ואני אמור לפגוש את הכפרה לפני ולהגיע איתה.
בכביש החוף צפון ליד וינגייט מישהי באוטו כחול-טורקיז החליטה שלהתעסק בטלפון בזמן הנסיעה זה לא נורא כי כולם עושים את זה גם ככה. ובכן, (ומפה אני חצי מנחש כי הזיכרון מעורפל) אני בנתיב הימני מאחוריה ומתכונן לעקיפה כי היא נסעה מוזר וסטתה ימינה. הנהגת בטורקיז קלטה שהיא בשול הימני - והוא הרי לא נתיב לנסיעה - אז היא שברה שמאלה. חזק. עליי. אני במהירות שיוט של 100 קמ"ש בערך. מפה אני זוכר מערבולת וגילגולים, עצירה, ושוב גילגולים (מוזר, אני יודע). אני זוכר לבן וגלגל של רכב ליד הראש. אחרי נצח של גלגולים וחוסר ידיעה מוחלט סיימתי בערך 60 מטר קדימה בשול השמאלי. על הגב. הנעליים שלי היו עוד 20 מטרים קדימה וג׳יימס עוד איזה 30, זרוק לו בודד בשול הימני.
-״וואו... הכל בסדר? ראינו שעפת קיבינימט! היי, אתה שומע?״
״זה בסדר. אני בחיים״........
מד"א הגיעו מאד מהר ועשו עבודה נפלאה. היו בשוק שאני בחיים. "שמע, חשבנו שאנחנו הולכים לגרד אותך עם שפכטל". פינו אותי לבית חולים בנתניה ומשם אבא הצטרף מבוהל.
מסתבר שיש מלאכים ששומרים עלינו. ממש ככה. יצאתי עם שפשופים וכוויות ברגליים, בברכיים, בשורש כפות הידיים ובגב התחתון. נקע באגודל שמאל ומתיחת רצועה בכתף. עוד מתיחות ברגל שמאל והקרסול. יש גם מתיחות בשרירי הצוואר. בלי שברים, בלי מפרקת מרוסקת, בלי זעזוע מוח, בלי גלגלים של מכוניות שהופכות אותי לפיתה דרוזית. ואפילו הציוד לא התאדה לחלוטין.
ברכת הגומל. לא יודע להסביר למה המזל שלי פה בתאונה ולא בטפסים של הלוטו. אם היה בלוטו הייתי יכול לתקן את ג'יימס.
חודש אחרי.
אני כבר הולך בלי מקל סבא. ממש עולה ויורד מדרגות. אפילו רץ כשצריך להספיק לאוטובוס. יש עוד כאבים ומידי פעם אני מגלה מקום אחר שלא כיף לי להזיז.
ומה עם ג'יימס? מי זו הפוגעת?
ג'יימס הלך. פינו אותו למגרש גרירה של המשטרה בפ"ת (מסכן, הגיע עד לשם) והזמנתי גרר ב-700 ש"ח (רק קצה קרחון ההוצאות כמובן) שיביא לי אותו חזרה לירושלים. דני מ-YD מוטור הסתכל עליו ואמר לי: "אתה יודע שהוא לא מתגלגל, נכון?" עם חיוך מזויף אמרתי שכן, ושיש לנו אחלה פרויקט לעבוד עליו. דני צוחק ואני בוכה (באמת בוכה). רק להעמיד אותו כדי שיתגלגל (לפני שמתקנים את המנוע שהלך לגמרי - קראנק והכל - למרות המגן, ומי יודע מה עבר על השלדה) יעלה לי 30+ אלף ש"ח. פי 3 משווי האופנוע. כל הפרונט התעקם לגמרי. פשוט נמעך.
אז ג'יימס נמכר לחלקים ב-1000 ש"ח. אין יותר אופנוע.
והפוגעת? אין לי מושג מי זאת. לא אמרה שלום ולא כלום. ממד"א השגתי מס' רישוי של הרכבים (מסתבר שהיתה תאונת שרשרת וחוץ ממני עוד רכב נפגע) וככל הנראה הרכב הפוגע היה מליסינג. זה כמובן מסבך הכל. צד ג' תובע תד ג' והשאר בידי שמיים.
סיימתי עם אופנועים?
בכל אופן, כנראה שאת המסע שלי עם ג׳יימס סיימתי.
ת.נ.צ.ב.ה
http://images.tapatalk-cdn.com/15/05...94ddd2efb2.jpg
את תחילת המסע לא תוכלו לקרוא כמובן. הוא נעלם יחד עם אלפי שרשורי פולגז המופלאים.
שבוע טוב ורכיבות בטוחות לכולם.
