איך החלקה בתוך העיר הרגה אותם? מפחיד...

צוף ליפשיץ ונדב קליימן ז״ל. שני בחורים צעירים וחסונים, נהרגו שניהם לא מעוצמת הפגיעה של רכב חולף, לא באמצע כביש מהיר במהירות מטורפת, אלא בתוך שטח עירוני שבאופן טבעי נוסעים בו במהירות הרבה יותר נמוכה. מהירות נמוכה לא אמורה להוביל למוות; על אחת כמה וכמה שהחלקת על האספלט מבלי להתנגש בעצם קשיח. אחד החליק עם אופנועו בכיכר קוגל בחולון ונהרג, האחר החליק עם אופנועו בהרצליה בזמן שבמהלך ההחלקה ככל הנראה פגע במעקה בטיחות. צוף נהרג בכיכר בזמן שאיבד שליטה על הcbr250 שעליו היה רכוב. בכיכר! אין מצב שהוא נסע שם יותר מ30 קמש בלחץ בכיכר העוינת הזאת, אז איך הוא נהרג מפגיעת ראש קשה במהירות נמוכה כל כך? האם קסדה לא אמורה לספוג מכה במהירות כזאת? בתור אחד ששוקל ברצינות לרכוש נינג׳ה 300 בשנה הקרובה, מקרי המוות הלא הגיוניים האלה של בחורים בגילי שכל חייהם היו עוד לפניהם, בהחלט מעלה חששות...

אין כאן שום חוקיות בין המהירות בזמן התאונה לתוצאותיה, לא חסרים מקרים של רוכבים שהחליקו בכביש מהיר ב 200 קמ"ש וקמו עם שפשופים ומכות יבשות (במידה והיו ממוגנים בצורה טובה).
לכל תאונה יש את המאפיינים הספציפיים שלה כמו צורת הנפילה/החלקה, מקום הפגיעה, מעקה בטיחות או רכב שממנו נפגע הרוכב.
אני לא מתיימר להיות מומחה כי זה תחום לחוקרי תאונות ורפואה משפטית.

אני כל פעם נהנה להביא את הסיפור הזה מחדש, פגישה בסמארה:
היה סוחר בבגדד והוא שלח את משרתו לשוק לקנות מזון. כעבור שעה קלה חזר משרתו והוא רועד. "בי אדוני," אמר, "זה עתה, בכיכר השוק, הדפתני אישה בהמון ובפנותי ראיתי שהיה זה המוות. והוא אשר הדפני. ניבט היה בי, מחוה בזרועו דרך איום; אנא, אדוני, השאיליני נא סוסך וארכב הרחק מכאן ואמלט ממר גורלי. אל סאמארה אשים פני ושם לא ימצאני המוות." הסוחר השאיל לו את סוסו, והמשרת עלה ורכב, נעץ דרבנותיו בצלעות הסוס ודהר מהר ככל שיכול, האדון ירד אל כיכר-השוק, ראה את השטן עומד בהמון, בא אליו ואמר, "מדוע החווית בזרועך כלפי משרתי דרך איום בראותך אותו הבוקר?" "לא החוויתי בזרועי דרך איום," ענה השטן, "ידי ניתרה מאליה, בשל ההפתעה. נדהם הייתי לראותו בבגדד, שהרי פגישה לי עמו הלילה בסאמארה."

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי רונן

אני כל פעם נהנה להביא את הסיפור הזה מחדש, פגישה בסמארה:
היה סוחר בבגדד והוא שלח את משרתו לשוק לקנות מזון. כעבור שעה קלה חזר משרתו והוא רועד. "בי אדוני," אמר, "זה עתה, בכיכר השוק, הדפתני אישה בהמון ובפנותי ראיתי שהיה זה המוות. והוא אשר הדפני. ניבט היה בי, מחוה בזרועו דרך איום; אנא, אדוני, השאיליני נא סוסך וארכב הרחק מכאן ואמלט ממר גורלי. אל סאמארה אשים פני ושם לא ימצאני המוות." הסוחר השאיל לו את סוסו, והמשרת עלה ורכב, נעץ דרבנותיו בצלעות הסוס ודהר מהר ככל שיכול, האדון ירד אל כיכר-השוק, ראה את השטן עומד בהמון, בא אליו ואמר, "מדוע החווית בזרועך כלפי משרתי דרך איום בראותך אותו הבוקר?" "לא החוויתי בזרועי דרך איום," ענה השטן, "ידי ניתרה מאליה, בשל ההפתעה. נדהם הייתי לראותו בבגדד, שהרי פגישה לי עמו הלילה בסאמארה."

---

סיפור יפה.

ולעניין המוות, גם מכה לא מאד חזקה בגזע המוח (בעורף, מתחת לקסדה) הורגת די בקלות.
שלא נדע.

תבין, לא המוות ולא הכביש לא לוקחים את זה באופן אישי.
להם לא משנה מי אתה. להם לא משנה שקצת מיהרת. להם לא משנה שזה היה בשביל הפאן. להם לא משנה מהאישה והילדים שהשארת.

זה הכל עניין של ניהול סיכונים. זה עסק ביש המכונה הזאת. כי זה לא אם זה יקרה לך אלא רק שאלה של מתי זה יקרה וכמה קשה זה יהיה
אם אחרי כל זה אתה עדיין רוצה אופנוע, ברוך הבא למועדון.

צחי, פחד זה דבר בריא, וכל עוד זה גורם לא משתק אותך אלא גורם לך לחקור ולנסות להגן על עצמך יותר זה מבורך.
מהאנשים שגולשים כאן לא תקבל הרבה עצות שלא לרכוב, אבל ממני כן.
זה קצת מוזר לקבל עצה כזאת ממי שרוכב בעצמו הרבה שנים, אבל אם אתה רוכב בתחילת דרכך אתה בהחלט בסכנה גדולה.
באופן אישי - ככל שרכבתי יותר הבנתי כמה היה גדול הסיכון שלקחתי כשהיה לי פחות ניסיון.
ואני יודע שאני עדיין בסכנה יומיומית שהיא הרבה יותר גדולה מזו של חבריי בפחיות.
נכון - יש הרבה דברים שתוכל לעשות כדי להפחית את הסכנה, אך היא עדיין גדולה.
בקשר לתאונות שהזכרת, רק חקירות עומק (שאין בארץ) יגלו את הסיבות שהובילו לתוצאות הקטלניות, ולנו נותר רק לשער.
כמו שאמרו לפני - זה לא רק עניין של מהירות או התנגשות בעצם קשיח (ואגב - שפת מדרכה היא האמא של העצמים הקשיחים), זה גם זווית פגיעה באספלט, ומקדם חיכוך של לבוש, וכיוון הנפילה (שיכול להביא לכך שהאופנוע יפול עליך), ועוד אלף דברים.
בשורה התחתונה: הפחד שלך הוא במקום.
אל תדחיק אותו - תתמודד איתו.
ואם הסיכון אינו סביר לדעתך - ותר על הרעיון, זו לא בושה.

אחד נתקע במעקה בטיחות... זה כבר אבוד. זה במקרה הטוב שבירת עצמות וזה בכל מהירות מעל 30-40 קמ"ש.

הבחור השני שהחליק בכיכר אין לי מושג מה הסיפור אבל צריך לבדוק. מהניסיון שלי בהחלקה רגילה על אספלט די נדיר להיפצע קשה כל עוד אתה לא נתקע במשהו.
אולי הוא היה עם איזה קסדה ממש ישנה\בלי תקן\שעברה תאונה ועף בול על הראש. ואולי לא. לפעמים זה פשוט מזל רע. אבל זה די נדיר.

תודה לכולם על התגובות המעניינות, קראתי בעניין רב.
קצת על עצמי( בכל זאת, חדש פה נעים מאוד :)) :

אני בן 26, הוצאתי רשיון על 50 סמ"ק בגיל 16, שבסופו של דבר השתדרג לA2.
מזה עשר שנים אני עובד לסירוגין כשליח על קטנועי 50 ו125. החל כנער בתיכון, ובהמשך כחייל משוחרר, עבדתי בשנים האלה גם כמלצר, כברמן, כמאבטח בנתב"ג ועובד מפעל. אך מצאתי עם הזמן שהעבודה הזאת הייתה הכי נוחה לי, ותמיד מצאתי את עצמי חוזר אליה, למרות החשש.
וקרה לי משהו מוזר במהלך עשר השנים הארוכות הללו.עשר שנים בהם חרשתי עשרות אלפי קילומטר על הדו גלגלי בשטח אורבני וצפוף בפרטים. משהו שלא היה קורה לי אם הייתי נוהג על המכונית המשפחתית שלנו בלבד, חושיי התחדדו. מאוד התחדדו. לאט לאט למדתי לצפות סכנות בכביש לפני שבכלל קרו, וידעתי להימנע מהם.

אני יכול להעיד למשל, שתמיד כשעמדתי בצומת וחיכיתי לאור ירוק,כשזה התחלף, למדתי לתת 2-3 שניות לפני שאני מתחיל בנסיעה ולהתסכל לצדדים תוך כדי לראות אם רכב מנסה לסחוט את הכתום. ופעם אחת, זה גם הציל את חיי ממוות וודאי, מרכב שחלף בצומת כמה שניות לאחר שהרמזור שלו כבר התחלף לאדום, בלא פחות מ90-100 קמ"ש:
אני חיכיתי בצומת לפנות שמאלה. וכהרגלי באופן אוטומטי וכמעט בלתי מודע שהרמזור התחלף לירוק, הסתכלתי קודם לצד שמאלי, לראות שהנתיב אכן היה פנוי, ורק אז התחלתי בהתקדמות. בזמן שהתחלתי בנסיעה הסתכלתי באופן אוטומטי גם ימינה לנתיב השני הנגדי לפני שהשלמתי את הפנייה.
ואז ראיתי במרחק של כ30 מטר ממני, את אותו הרכב דוהר לרמזור במהירות מטורפת. עצרתי מיד וחיכיתי שיעבור. נהגי הפח מאחורי שרובם ללא החושים החדים שהדו גלגלי הקנו לרובנו כאן, כלל לא טרחו להסתכל לצדדים ופעלו על אוטומט כמו רובוטים כהרגלם. כאילו אינם מבינים שברגע שהם נכנסים לרכב כל יום, הם בעצם נכנסים לשדה קרב סוער ולא מתפשר. בתוך הרכב הממוזג, יותר קשה כנראה להפנים באיזה ג'ונגל סבוך אתה נמצא. זה בסדר, אני יכול להבין את האשליה הבטוחה שהאוטו מקנה לך. כך שהם לא הבינו למה עצרתי לפתע וציפצפו לי בחוזקה וללא הפסק. הציפצופים הפסיקו לאחר שהרכב חלף כרעם בהיר את הצומת. באותו רגע הם כנראה הבינו, שהשליח המחוצ'קן ההוא, על הקטנוע המעצבן שלו, כנראה הציל את חייהם עם עירנותו.
אתם בוודאי מכירים את זה מקרוב מאוד, כי גם לכם אני מניח, אותו הדבר קרה.

יצא שמהלך עשר שנים ארוכות שבהם עשיתי עשרות אלפי קילומטר בשטח עירוני ובין עירוני במסגרת העבודה, עבודה תחת לחץ לא מבוטל להביא את האוכל החם בזמן ללקוח, תוך כדי שיש לך עוד משלוחים אחרים להספיק, במשך כל הזמן הזה, למרות כל הסכנות, לא עשיתי מעולם תאונה עם רכב או הולך רגל.
מה שכן החלקתי, פעמיים. והוטחתי על האספלט במהירות שנעה בין 30-50 קמ"ש. יצאתי בשני המקרים עם קצת דם בברכיים, שיפשופים קלים, וכאב מינורי מכך שבאחד מההחלקות, הקטנוע הכבד כולו נפל לי על הרגל, אך לא יותר מכך.
בשתי הנפילות הללו פעם אחת לא שמרתי מרחק מרכב שבלם בפתאומיות, בלמתי בבת אחת, הגלגלים ננעלו והוטחתי על האספלט. פעם שנייה נכנסתי מהר מדי לכיכר, ניסתי לבלום שוב בפתאומיות, שוב הגלגלים ננעלו, והוטחתי על האספלט. המזל שזה קרה במהירות יחסית נמוכה, וללא רכבים מאחורי שלא היו מספיקים לבלום לפני שהייתי נרמס תחתיהם.
שתי ההחלקות הללו בעיר שחוויתי על בשרי, הן אחת הסיבות שכל כך הפליא אותי המוות של צוף ליפשיץ. לשתינו נסיבות דומות של החלקה בעיר ובתוך כיכר עירונית. אצלי זה נגמר בשיפשופים קלים ופלסטר, ואצלו....

שני המקרים שהחלקתי, נבעו משילוב של טעויות שלי וחוסר טכני נוראי במערכת abs שלצערי לא מותקנת עד היום ברוב רכבי הדו גלגלי. מעניין כמה הלוויות מיותרות המערכת הזאת הייתה חוסכת להרבה אנשים טובים שנקטלו בגלל העדרותה. רוכבים שקונים דו גלגלי ומעדיפים לחסוך כמה אלפי שקלים בודדים על המערכת במחיר חייהם, פשוט מזמינים לעצמם מצבה במקרה הרע, ובמקרה הטוב כרטיס חבר במחלקת אישפוז של בית החולים הקרוב למגוריהן. יגיע הרגע שתצטרכו לבלום באופן פתאומי, שזה יקרה, אתם תרצו abs מתחת לרגליכם.

אז אני בהתלבטות. מצד אחד, תמיד יש לי מין חשש קטן שאני עולה על הקטנוע לעוד יום של עבודה. מצד שני זה שומר אותי עירני, ומצד שלישי, שאני נכנס לרכב מוחי לא מטריד עצמו בדאגות אלו, וזה, זה הרבה יותר נחמד.
אני עובד שליח באופן זמני, עד שאם הכל יילך כמצופה אתחיל ללמוד, בשנה הבאה באוני תל אביב "אח מוסמך", אוציא תואר, ומיד אחרי זה אתחיל לעבוד במקצוע המאתגר ואבנה קריירה מסודרת למחייתי. עד אז, שליחויות זו העבודה הכי נוחה והכי מכניסה שהצלחתי עד היום למצוא.

מעולם לא רכבתי על אופנוע, רק הורכבתי, פעם אחת, על נינג'ה 250.. מאז התאהבתי קשות בנינג'ה 250, ושיצא ה300 האהבה שלי נסקה פלאים. אני מוצא את עצמי חופר מפעם לפעם בסרטוני יוטיוב עליו, ביקורות ומאמרים וחוויות רוכבים. אני מוצא עצמי יותר ויותר נכנס לפורום של פול גז המנוח , וקורא הרבה מידע על נינג'ה, אופנועים ואופנוענים בכלל. העולם הזה מושך אותי, נינג'ה זה חלום. וזה מוזר מאוד, כי זו אהבה מרחוק. שמעולם לא חוויתי באמת.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אברי

תבין, לא המוות ולא הכביש לא לוקחים את זה באופן אישי.
להם לא משנה מי אתה. להם לא משנה שקצת מיהרת. להם לא משנה שזה היה בשביל הפאן. להם לא משנה מהאישה והילדים שהשארת.

זה הכל עניין של ניהול סיכונים. זה עסק ביש המכונה הזאת. כי זה לא אם זה יקרה לך אלא רק שאלה של מתי זה יקרה וכמה קשה זה יהיה
אם אחרי כל זה אתה עדיין רוצה אופנוע, ברוך הבא למועדון.

---

+1000!
וכל מילה מיותרת..

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Tsachi

תודה לכולם על התגובות המעניינות, קראתי בעניין רב.
קצת על עצמי( בכל זאת, חדש פה נעים מאוד :)) .

---

מכל העבודות שאני יכול לבחור בתור חובב אופנועים מושבע - שליח זאת העבודה האחרונה.
בדיוק בגלל כל הסיבות שציינת...
אני שמח לשמוע ש-10 שנות רכיבה הסתיימו ברוך ה' ללא פגיעה.
אבל ההמלצה שלי? תעזוב את השליחויות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אברי

תבין, לא המוות ולא הכביש לא לוקחים את זה באופן אישי.
להם לא משנה מי אתה. להם לא משנה שקצת מיהרת. להם לא משנה שזה היה בשביל הפאן. להם לא משנה מהאישה והילדים שהשארת.

זה הכל עניין של ניהול סיכונים. זה עסק ביש המכונה הזאת. כי זה לא אם זה יקרה לך אלא רק שאלה של מתי זה יקרה וכמה קשה זה יהיה
אם אחרי כל זה אתה עדיין רוצה אופנוע, ברוך הבא למועדון.

---

אברי,
כל מילה בסלע.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי CityRider

באופן אישי - ככל שרכבתי יותר הבנתי כמה היה גדול הסיכון שלקחתי כשהיה לי פחות ניסיון.
ואני יודע שאני עדיין בסכנה יומיומית שהיא הרבה יותר גדולה מזו של חבריי בפחיות.
נכון - יש הרבה דברים שתוכל לעשות כדי להפחית את הסכנה, אך היא עדיין גדולה.

---

בהקשר ישיר לכך, אני חושב ברצינות ללכת לעשות קורס רכיבה לאחר שאקנה את הקטנוע.
ברור לי שזה לא ביטוח לכלום.
אבל גם ברור לי שמיומנות, נסיון ורכיבה נכונה יכולים למנוע המון אסונות עתידיים.

שלא נדע

קורס רכיבה מתקדמת הציל לי את החיים. כמה פעמים. על קטנוע 50 סמ"ק, על אופנוע 600 סמ"ק וגם היום עם ה-vfr. מומלץ תמיד.

אחרי 28 שנות רכיבה כמעט יומיומית על כלים גדולים (לא עבודה כשליח) אני יכול לומר לפות"ש שפגיעה יכולה לבוא גם כשאתה הכי זהיר בעולם.
לדוגמא, נהג שפוגע בך מאחור כשאתה עומד ברמזור.
החלקה על שמן או משהו אחר ונפילה לא ממוזלת גם במהירות נמוכה.
סטיה פתאומית של נהג שגורמת לך לברוח באופן אינסטיקטיבי ולאבד שליטה.
ישנן אינספור אפשרויות. דו גלגלי הוא תחביב מסוכן עם הרבה פרמטרים בלתי צפויים.
אם הייתי חושב על זה כל הזמן - מזמן הייתי יורד מאופנוע.
הבחירה לרכב על דו גלגלי צריכה להיות עם מודעות שכל רגע יכול לקרות משהו רע. במיוחד בעידן בו נהגים עסוקים יותר בטלפון הסלולרי הארור הזה ואינם נמצאים 100 אחוז בכביש.
אני מקווה שאזכה לרכב עד גיל מאוחר (כיום אני בן 55) - אבל לך תדע..
יום טוב

תודה רבה לכולם, באמת. ממש לא ציפיתי להענות כזאת. לקחתי את דבריכם לצומת ליבי המלאה.

guyt - אין לי כרגע שום אלטרנטיביה ראויה לשליחויות. אז למרות הסיכון, אין לי כוונה לעזוב בעתיד הקרוב. אהייה ערני ומאמין שיהייה בסדר. רוב התאונות הקטלניות על הדו"ג התרחשו מחוץ לעיר אז הסטטיסטיקה לטובתי. שאוציא תואר ואעבוד במקצוע העתידי כמו שאני מתכנן, אוכל לעזוב את השליחויות. למלצר ולמכור בחנות בגדים אין מצב. ועם אבטחה סיימתי.

puz להגיד שאין שום חוקיות בין מהירות ותוצאותיה, אני ממש חולק על דעתך צר לי. יש קשר ישיר בין מהירות לקטלניות התאונה בכל תאונה למעט יוצאי מין הכלל נדירים. טל שביט והזוג גור ז"ל באופן כמעט וודאי היו בחיים היום לדעתי, בריאים או לא זה כבר עניין אחר אבל בחיים, אם המהירות שבה הם החליקו וזה פגע ברכב, הייתה נמוכה מהמהירות בה התאונה התרחשה. כנ"ל במכוניות, סוסים, קורקינטים וכל דבר אחר; מהירות היא תורם מרכזי לחומרת הפציעה. גם פול ווקר וחברו בקופסא הממוגנת היו בחיים אם הכניסה החזקה שלהם בעמוד התאורה ואחר כך בעץ(שהכניסה השניה בעץ נבעה מהמהירות הגבוהה), הייתה מתרחשת ב60 קמ"ש ולא ב160 קמ"ש על פי הדיווחים. זו פשוט פיזיקה.להיכנס עם אופנוע ברכב ב50 קמ"ש זה לא להיכנס ברכב ב90 קמ"ש ולהחליק למעקה בטיחות ב90 קמ"ש זה לא להחליק ב50 קמ"ש. אין כאן לאן לשחק עם זה. זו עובדה מבחינתי. פיזיקה היא הכל.

רונן אהבתי את המטאפורה שבאמת היה כיף לקרוא, אך אינני מאמין בגורל, אלוהים, מזלות ובעצם בשום דבר על טבעי שקובע לי את החיים. אני לעצמי אני. אתה קובע את גורלך. אין מזל, אין יד מכוונת, רק צירוף מקרים. כך אני לפחות.

רוכב על 2, נכון זה אכן קטלני, אבל הסיכוי שרוכב אופנוע ייפגע בדיוק בנקודה הזאת די נמוך.על כמה פגיעות כאלה כבר שמעת? וגם כאן ללא יוצא מין הכלל, המהירות שבה נפגעת בעורף גם משחקת תפקיד.

אברי, תגובה מצוינת. אהבתי. וכן, אני מאמין שכניסה למועדון זה עניין מאוד קרוב אצלי חח.

cityrider. תודה רבה על התגובה העניינית. אני מאמין שהפחד אצלי שאני עולה על הדו"ג הוא מאוד במידה, ומאוד גרום עליי להישאר דרוך ועירני בכביש. במקרה שלי, הפחד הזה השאיר אותי בחיים עד עכשיו. הפחד הזה הוא החבר הכי טוב שיכולתי לבקש. אשמח לשאול אותך למה לא מתבצעות חקירות עומק בארץ? זה היה יכול לעשות עבודת קודש ל120,000 רוכבי הדו"ג בארץ. הם היו חוקרים ומפרסמים לציבור הדו"ג הרחב, למה כל תאונה קרתה ואיך. אם היינו בדרך זו יכולים ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות פעם הבאה שאנחנו עולים על הדו"ג, אני מאמין שחיי אדם והרבה כיסאות גלגלים היו נחסכים. חבל.
אני יכול להעיד עליי אישית. שמאז שקראתי על המוות של טל שביט ז"ל ( מודה שלא הכרתי אותו עד ששמעתי על הנסיבות המצערות), וקיבלתי אינפורמציה מהתקשורת איך ולמה זה קרה, מאז אני תמיד אבל תמיד, שאני חולף ליד מכוניות חונות/עומדות בשוליים, אני אוטומטית מוריד ישר מהירות לחצי , נותן ציפצופי אזהרה ומסמן עם האורות "תראו אני כאן חולף לידכם", משתדל לתת קשר עין כמה שאפשר עם הנהגים בתוך הרכב העומד כדי לצפות אם הם הולכים להתחיל בנסיעה, ומשתדל אם המצב מאפשר, לעבור לנתיב השמאלי למקרה שיהייה לי מרחב ביטחון אם הנהג ייתפרץ לפתע חזרה לנתיב.
לדעתי , כמה שטל שביט הוכתר "מר.זהירות" בחייו, פה הוא פיספס .. למרות שגם לעבור לנתיב השמאלי לא היה עוזר במקרה שלו כי החמור ההוא חתך שתי נתיבים בבת אחת, אם טל שביט היה עושה מה שאני עושה( עושה בעקבות המקרה שלו), ומפחית מהירותו משמעותית לפני שחלף ליד הרכב הזה ( כמובן תוך כדי קשר עין עם המכוניות שנוסעות מאחוריו), הוא לא היה נהרג, היה נפצע בדרגת חומרה מסוימת, אבל לא היה נהרג. ואולי אפילו היה מספיק לבלום בזמן. כי מהירות התגובה היא פקטור ישיר למהירות.

mudle222 גם מעקה בטיחות זה לא אבוד לדעתי. אם תתחלק במהירות של 30 קמ"ש קשה לי להאמין שתאבד יד או רגל במהירות כזאת שאתה ממוגן, ובטח שבטח שלא תמות מזה. מהירות היא תורם מרכזי לדעתי בכל תאונה. גם אם הזווית היייתה X או Y ולא היה לא סיכוי כי הוא נפל על העורף וכו', ליפול על העורף ב20 קמ"ש ו40 קמ"ש זה לא ליפול על העורף ב70 ו100 קמ"ש וכן הלאה. זה פשוט פיזיקה.

רונן דויטש, 28 שנות ריכבה ואתה כאן איתנו בריא ושלם :), זה רק מחזק עד כמה הרוב כן תלוי בנו, הרוכבים. נהייה אקסטרה זהירים, לא נעשה שטויות, והסיכוי שאיזה פרמטר לא צפוי יפתיע אותך, ייקטן בצורה משמעותית. מבחינתי החוק הכי חשוב שלמדתי שאני רוכב על הדו"ג, היא: כולם מסוכנים, כולם לא צפויים, סמוך אך ורק על עצמך.

Tsachi מרקם הגוף שלנו חלש משמעותית מכל אספלט או מעקה בטיחות, יש פגיעות שנגרמות והנזק בהם הוא סופי.
עברתי 2 החלקות במהירויות גבוהות מאד שחוץ ממפתח האופנוע לא נשאר כלום, וחזרתי הביתה מורכב ושלם.
החלקה אחת בתוך העיר במהירות של 15 קמ"ש גרמה לי לנזק בקרסול שעד היום אני סובל ולאחר מאמץ ממוצע אני צולע כמו ברווז.
צריך מזל גם ליפול נכון מתברר .....

אין שום ספק שההחלקה/התאונה יכולה להגיע מכל מקום ובכל זמן, וללא שום קשר לאופן שבו הרוכב רוכב. ואני שום ספק שחומרת הפגיעה לרוכב ולכלי היא דינאמית ומשתנה (ראה ערך ג'יימס).

אברי, אתה באמת צודק. זה לא "אם" זה "מתי". והאמרה הזו שחוקה כמו צמיג שעבר burnout.
ואני אחרי התאונה שלי, שואל את עצמי בכנות: זה לא ממש אגואיסטי לרכב?

אני אגיד לך ככה.
לי אין בעיה לההירג על הכידון.
להיפצע עליו - זה כבר סיפור אחר לחלוטין.

כפי שכתבו קודמיי הכל עניין של מזל ו- והדינמיקה במהלך האירוע.
בגיל 16 החלקתי בגלל כתם סולר על בכביש בצומת של רחוב זנגוויל בקריית יובל ( ליד התחנת דלק שהייתה שם - היום בניין)
האופנוע עף לכיוון מרכז הכביש ואילו אני נעצרתי באי תנועה מימין.
תוצאות - צלעות מוכנות למנגל.
קרוב לוודאי שלו הראש היה פוגש את אי התנועה זה היה נגמר אחרת.
העיקר לtsw שלום הסתכם בידית קלאצ' שבורה ושיפשוף קל שירד עם קצת פוליש

אתמול פרפרתי 50 סמ"ק פעם ראשונה!! ואפילו לא בפול גז!
איך זה קרה? התחלתי נסיעה ליד רמזור והיה פשוט כתם שמן על הכביש....
אז אם זה לא היה 50 סמ"ק.. ואם הייתי קצת בהטייה... אז כן אף אחד לא מוגן כשהוא על דו"ג.

ממש הצלחתם להפחיד אותי עם בעיית השמן על הכביש. אני אישית מעולם לא נתקלתי בבעיה הזו. האם זה באמת בעיה נפוצה שאי אפשר לעשות נגדה דבר? ההגיון אומר לי שאם בעיית השמן אכן היתה שכיחה ובלתי ניתנת להתמודדות כפי שאתם מתארים, אף אדם שפוי לא היה עולה על דו״ג ומפקיד את חייו היקרים לחסדי האל על בסיס יומיומי. אז מה, האם אני, אתם ושאר מליוני רוכבי הדו״ג בעולם לא שפויים?

בן של מי את?

סכנות יש בכל דבר שאתה עושה. ראבאק, אפילו ללכת ברחוב היום בת"א עם כל האופניים החשמליים שטסים מסביבך מרגיש לי יותר מסוכן מאשר לרכב באופן שקול על הקטנוע

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Tsachi

אז מה, האם אני, אתם ושאר מליוני רוכבי הדו״ג בעולם לא שפויים?

---

אכן רכיבה הינה שריטה עמוקה מסוכנת ובלתי מובנת עובדה שאני אתה ועוד אלפים רוכבים למרות הסכנות העובדתיות שבדבר.

פות"ש יקר,
אתה בן 26,בדיוק כמספר השנים שאני רוכב........איך שהזמן עובר אינעל רבאק.
מה שהשאיר אותי עד היום בחיים הוא לדעתי שילוב של שני דברים עיקריים:
א. רכיבה ללא אגו-רוכב להנות מהכלי,מהרוח בפנים,מהלבד בתוך הנוף,
לא מתחרה באף אחד,לא מעניינן אותי שופוני וכל הבבונים שמסביבי שמנסים לאתגר ולהתגרות בי.
ב. הפחד- אינני נותן לו לנהל אותי,אבל בזכותו אני משאיר לעצמי מרווחי בטחון לא להכנס למצבים קריטיים.

כמובן שיש עוד הרבה דברים,אך אלו לדעתי העיקריים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Tsachi

ממש הצלחתם להפחיד אותי עם בעיית השמן על הכביש. אני אישית מעולם לא נתקלתי בבעיה הזו. האם זה באמת בעיה נפוצה שאי אפשר לעשות נגדה דבר? ההגיון אומר לי שאם בעיית השמן אכן היתה שכיחה ובלתי ניתנת להתמודדות כפי שאתם מתארים, אף אדם שפוי לא היה עולה על דו״ג ומפקיד את חייו היקרים לחסדי האל על בסיס יומיומי. אז מה, האם אני, אתם ושאר מליוני רוכבי הדו״ג בעולם לא שפויים?

---

זיהית כתם שמן ולא הצלחת לברוח? גז עד שתחזיר אחיזה, ולצמצם בהדרגה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אברי

זיהית כתם שמן ולא הצלחת לברוח? גז עד שתחזיר אחיזה, ולצמצם בהדרגה.

---

היי אברי,
תוכל בבקשה להרחיב בנושא?
חיפוש ברשת על אופן הנהיגה במצב הזה לא הניבו תוצאות איכותיות לצערי.
כל העניין של כתם שמן מפחיד אותי מאוד, ואחת הסיבות שבגללן החלטתי ללכת לקרוס רכיבה עם הקטנוע החדש שאקנה בקרוב.

תודה רבה

אברי, גז? אני הייתי דווקא מנסה לנטרל כוחות אחרים מפעולה. כלומר - להתיישר ככל הניתן, להכניס קלאץ' ולעבור את הכתם, ואח"כ להתחיל לתת גז בהדרגה עד שהצמיג יחזור לאחיזה מלאה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי sweet bamba

אברי, גז? אני הייתי דווקא מנסה לנטרל כוחות אחרים מפעולה. כלומר - להתיישר ככל הניתן, להכניס קלאץ' ולעבור את הכתם, ואח"כ להתחיל לתת גז בהדרגה עד שהצמיג יחזור לאחיזה מלאה.

---

דבריי הובנו בצורה לא נכונה. גם על ידי, כנראה שלא הייתי 100% כשכתבתי את ההודעה ההיא.
אני לא ממליץ להאיץ - גז קבוע. לצמצם מהירות לפי דרישות המצב.
להאיט זה רעיון רע בדיוק כמו להאיץ.
מכיוון שכשהאחורי שלך חלקלק ( לקדמי הכתם שמן לא יעשה המון) ותאט, מקדם החיכוך שלו עם הכביש נמוך יותר משל הראשון, והוא יהיה מהיר יותר, וכשהאחורי מהיר מהקדמי יש להם נטייה להסתובב על ציר הגלגל הקדמי. וזו נפילה דיי כואבת.
את זה, אגב, למדתי על בשרי באיזה יום גשום כשהייתי בטוח שבלימה של 80 אחוז קדמי ועשרים אחורי היא טובה לכל מצב.