למה אני רוכב?

השנה 1999, זב חוטם בן 9, בדיוק סיימתי לצבוע את האופניים שלי ירוק לבן (מכבי חיפה אלא מה?) ולתקן את הפאנצ'ר שהיה בגלגל האחורי.
דוד שלי יאנוש שהיה גר ועוזר לנו תקופה גדולה מחיינו היה כמו אבא שלא היה לי, אבא שלי נפטר כשהייתי בן 4.
יאנוש היה המודל שלי לחיקוי, רזה אבל ידיו שריריות, עגיל חישוק באוזנו ומעיל עור שהיה יורד כל ערב ומתחלף בחולצה מרופטת.
החולצות היו מרופטות בגללי, כל דבר ניג'סתי לו, כל דבר שאלתי וכל דבר ביקשתי ללמוד או לראות.
הוא בתמורה עזר לי כלכך שעד הימים האלה שאני כותב בהם את השורות הללו אני מיישם כל ידע שרכשתי ממנו.
טוב נחזור לעלילה!
אז חשבתי שתיקנתי, חשבתי.
את השרשרת ומנגנון ההילוכים לא הצלחתי להחזיר למקום כמו שצריך וכמובן שהוא תיקן את הבעיה במהרה.
החולצה המרופטת נהייתה שחורה וכמובן שקיבלתי הרצאה על איך להחזיר את המנגנון למקומו כראוי.
"מחר תבוא איתי, נקנה אופנוע, כמעט כמו אופניים רק יותר מהיר,גם שם יש שרשרת, יש הילוכים.."
אופנוע? מה זה? כמו אצל המשטרה?
הלכתי לישון וחשבתי שיהיה מעולה ונוכל לסוע ביחד אני על האופניים והוא על האופנוע.
למחרת לא היה אופנוע ולא נעליים.
שלושה ברושורים הניח בידיי ואומר, "תגיד לי איזה מהם מוצא חן בעינייך הכי הרבה?"
קובץ מצורף 211
קובץ מצורף 212
קובץ מצורף 213
כמובן כמו כל ילד מתלהב אמרתי זה! והצבעתי על הgpz!
"אני גם חושב על זה!" הוא אומר.
"אמא שלך תהרוג אותי".
התרגשתי כלכך, כאילו אני זה שמקבל אותו במתנה!
האופנוע היה כלכך יפייפיה בברושורים,לעומת אופנוע "המשטרה" כמובן ואופנוע ה"זקנים".
כשעברו שבועיים והגיע האופנוע הלכנו ברגל לסוכנות, יחסית קרוב.
"הנה כמה דקות הוא מגיע דדי, כבר תסע על האופנוע אוטוטו"
דדי? אני ממלמל לעצמי.
יוצאים החוצה ומגיע טנדר, מדבקות עם כיתוב the-d בגדול מתנוססות מצדיו המקומטים.
העיניים לא מאמינות, משתפשפות שוב בעזרת ידיי ועדיין אותה התמונה.
זהו אופנוע "הזקנים"! (ככה קראתי לer-5 כשהייתי ילד)
איזו אכזה נחלה בי, איכסה אופנוע מכוער. זה כל מה שאתה חושב עליו כשאתה ילד.
יאנוש היה קורן מאושר, רכשנו קסדות והוא בחר שואי יפייפייה עם ציורים של קלפים וג'וקר שאפילו אז לא אשכח את המחיר חמשת אלפים שקלים.
אני התנחמתי בעובדה שאני זוכה לבחור קסדה בעצמי, כעסתי על יאנוש כי חשבתי שהוא יקנה את האופנוע היפה הספורטיבי.
בחרתי בagv יפייפיה עם ציורים של עיניי נחש וניבים על עורפה.
מבלי לדעת נמשכתי לדגל של איטליה שבלט מקדימה בגאווה על הקסדה.
מנעול,קשוקשים, חתימות, תשלום סופי בויזה (לא כמו היום,אז היה מכשיר שמגהץ את האשראי תרתי משמע)
חוזרים הביתה, אני ברגל ויאנוש באופנוע.
חוץ מהרעש בהנעה ובהתרחקות שלו ממני שהלהיב אותי והקסדה יפה שסתם משתרכת לי על היד התבאסתי.
למה לא נוסעים ביחד? אז מה אם זה קרוב? למה את האופנוע של הזקנים? מלמלתי לעצמי ותוך כמה דקות אני בגינה.
יאנוש כהרגלו שותה כמה בירות, אמא לא נמצאת והוא שואל אם אני רוצה שנרד לטבריה שם הוא גר בדירה קטנה.
(אמא רצתה באמת להרוג אותו כשאמרתי לה שהוא שתה כמה בירות)
תמיד אהבתי לבלות בטבריה היינו הולכים לכנרת ושטים בסירת גומי ואפילו שהנסיעה הייתה לוקחת באוטו שעה וחצי ומעצבנת הסכמתי.
הפעם הקסדות נרכסות לשנינו על הראש והוא מתניע את הזקן הכחול המכוער.
וום-וום-וום-וום מהיר בוקע מהאגזוז שנראה כאילו חשבו עליו רק לאחר הייצור, אנחנו עולים ואני פשוט מתרגש בשנייה וחצי כמו שהתרגשתי מהgpz הספורטיבי.
מרגישים את המנוע בכל הגוף,והנה אנחנו ממריאים.. מסתבר שהזקן החתייאר הכחול הזה, הפיק הספק לא רע לזמנו, כילד זה הרגיש כמו 200 קמ"ש.
הנסיעה לטבריה הייתה פשוט כמו להיות בקומבה בסופרלנד למשך 30 דקות שלמות, התלהבתי כלכך והזרם הזה של אדרנלין שזורם בגוף.
מהר מאוד התאהבתי בזקן הכחול ושמחתי שלבסוף הוא מושך אותנו בגאווה ובמהרה על הכבישים.
30 דקות לטבריה מחיפה, לא שעה וחצי כמו באוטו, אני אציין שיאנוש נהג מעולה והיה בעל ניסיון עם קטנועים.
אני יודע שזה נשמע לא טוב ששתה ונסע מהר אך היה תמיד בנאדם שקול.
הגענו בשלום הכי חשוב, ומאוד מהר, מספיק מהר כדי להספיק לחוף לפני שתשקע השמש.
מיותר לציין שנסענו מאז המון ולכל מקום ואפילו לים המלח וכל נסיעה הרגישה בטוחה,מהירה וכמובן מהנה.
מאז ידעתי שהחיידק הזה יחיה לנצח אצלי ועניין של זמן עד שיהיה שלי, כמובן שהתנסיתי בגיל יותר מאוחר ועשיתי שטויות אבל הוצאתי רישיון לאופנוע לפני שחשבתי אפילו על רכב ובטיחות, מודה לו כלכך רק על זה שנתן לטעום מטעם האופנועים, לא משנה באיזו צורה, גודל או תצורה.(ER-500 עם 47 כ"ס הדביק אותי בחיידק)
בסוף לא ריגשה אותי המהירות, ובסוף לא פניתי לספורט אפילו שחשבתי שהgpz יפייפה, החיידק שונה אצל כולם, העיקר שקיים.
אם נחזור אחורה הייתי ממליץ ליאנוש על הkle השמנמן.. ואני פשוט מכור לשטח.
אין הריח הזה של דשן... כן,כן דשן זה ריח מעולה שגורם לך להרגיש חי כי דקה אחריי יש ריח של הדרים להשוואה.
אצלי כמובן אין kle אלא קקמייקה 125 איטלקית מזהמת ושותה דלק בשם אפריל.
אני אוהב אותה מאוד.. ניסיתי למכור אותה אבל ללא הצלחה, פשוט דחיתי את ההצעות כי לא רציתי.
מה אני אעשה עם 30 סוסים לכביש, אבל הם בכלל לא יודעים להתנהג בבוץ.
מה אני אעשה עם 30 סוסים בשטח? הרי אני בכלל לא צריך אותם.
ומכאן המחלה, מיאנוש,מילדות,מהטעם שטעמתי.. למזלתי או לרעתי המחלה היא שטח ושבילים, יערות ואגמים.
בשביל כל זה מספיק גם 20 כ"ס.

אני רוכב כי נולדתי בתל הביב. אין פה מקום לאוטו. רק לעשירים.

והכלי הראשון?

rv50 מודל 86 שקניתי במיטב כספי (1900 זוזין מענק שיחרור) ממוסך מולדת מול רוגוזין
יורק אש מהאגזוזט כי לא היה משתיק
גלגלי בלון אז מה, לא תיסע עד לווינגייט מתל ברוך בחולות ויקרע לך הכבל קלאץ' אז תחזור הביתה תוך כדי שאתה לומד להעביר הילוכים בלי קלאץ' ?

אבל הזיכרון הכי מתוק הוא שחזרתי עליו ממזכרת בתיה אחרי שפירקתי למישהי את האגן לתל אביב והגעתי מפורק מהקקה הזה.

כי כשהייתי בן 16, לא היה אינטרנט.
התחלתי עם קטנוע דרבי 50cc.
אחרי זה כבר התרגלתי.

אני רוכב כי הבן שלי התחיל עם זה בגיל 16 ואחרי כמה סיבובים שלקחתי, נדלקתי.

אני רוכב כי מאז שאני זוכר את עצמי זה היה חלק מהחיים שלי, בצורה כזאת או אחרת. עוד כתינוק היו לי תמונות עם קסדה על הראש. בגיל 4 וחצי היה לי אופנוע על בטריות. עשיתי תחרות עם אחי מי יגיע יותר מהר לגן, אני עם האופנוע שלי או הוא עם הקטנוע. תמיד ניצחתי.

בגיל 5 וחצי כבר הרכיבו אותי על טנק דלק של אופנוע ספורט כלשהו. לאבא שלי היה אופנוע לפני שאני נכנסתי לעניינים, לאחים גם.

את הרישיון לא יכולתי להוציא בגיל 16 כי ההורים לא הסכימו לחתום. בגיל 18 היה רישיון ביד. הוצאתי אותו יחד עם גיסי. בגיל 18 וחצי היה gpz. בתאונה שהייתה לי, קמתי מיד, הזזתי את האופנוע ואז נשכבתי חזרה על הכביש.

אני הייתי מאלו שתמיד סובבו את הראש כששמעו אופנוע מתקרב. אני הייתי זה שלכולם היה ברור שיהיה לו אופנוע.

למה אני על אופנוע? כי מאז שאני זוכר את עצמי הדבר הזה עושה לי טוב. כמו ששום דבר אחר בעולםאוקיי. זה כבר הופך לדיון מעניין.
אני *חושד*, אבל ממש לא בטוח, שגם אתה וגם אני חוטאים בזלזול כלפי ה 500תים שכביכול נתפסים כאופנוע פול סייז, אחרי שחווינו את הבדלים עם אופנועים גדולים וחזקים יותר.

עם זאת, מניסיוני, ה 250 הם, בהיעדר מילה טובה יותר, צעצועים לעומת ה 500. מהירות השיוט של הנינג'ה הייתה 120 בערך. בלחץ. ב 500תים מהירות השיוט יכולה לעמוד בכיף על 130 עם נטייה יותר לאזור ה 140. מהירות סופית בסקאלה של הנינג'ה היא בערך 160. 500תים 180-190. סקאלה. לא מעניין באמת, אבל מבחינת בלאי מנוע - בהחלט יש כאן הבדל.

ה er חמוד מאוד. הוצאתי עליו רישיון ויצא לי לרכב עליו כמה פעמים אח"כ. יש לו מנוע מאוד אמין סה"כ. למיטב זכרוני, מנוע על אותו בסיס יושב גם ב kle וב Gpz.

אבל, כן - ה gs כמכלול טוב יותר גם לטעמי.

עכשיו, ההונדה הוא נו בריינר. אם מוצא אחד כזה, לקחת.

אם נגיד שלא ונחזור לדיון העקרוני של 500 ישן מול 250 חדש - האמינות (אחרי יישור הקו) מתנקזת בדיוק למקום אחד - האם ה 110-120 קמ"ש שיוט של ה 250 מספיקים - אם כן, מילא. אם לא - ומנסיוני מאוד מהר מתרגלים לכוח ורוצים עוד - 500. למרות עליית המחירים ההיסטרית, בתקציב המדובר אפשר לארגן משהו נחמד. ובוא לא נשכח שה 250 לא באמת בבעלות של מבוגרים שנוסעים 70 אלא של ילדים שמושכים אותם ככה שרק אפשר ואז עוד קצת, אז סביר להניח שגם שם יש עלות יישור קו לא מבוטלת - אבל מתחילים מעלות ראשונית גבוהה יותר. לא מסוגל.

אני רוכב כי זה עדיף על ללכת.

אני רק שאלה. למה לעזאזל אי אפשר לערוך פוסט?!

גם אני שאלתי, הנה התשובה:
http://wheelz.co.il/forums/showthrea...A7%D7%95%D7%AA

רמז: כי ככה

אבל אפשר גם לנהוג?
אז למה לרכב.

למה אני רוכב?
אני רוכב כי:
1. שאני חובש את הקסדה אני כבר מרגיש את הריגוש.
2. איך שאני מניע ומרגיש את הרעד אני מתחיל ל"עוף".
3. זה כמו לנשום אוויר הרים צלול ,ולא משנה כמה חם בחוץ.
והכי חשוב ,למרות שיש ימים שזה כמו להכנס לקרב ,עדין זה השקט הנפשי שזה נותן בסיום הרכיבה.

רכיבה בטוחה לכולם, כי לכולנו יש מי שמחכה בבית.

אישה מרוקאית עם נבוט!

עולה לי לחלוחית בעין. אני חייב אופנוע.


Sent from my iPhone

ישלך לנטיס

בוא היום לטוביה ותגיד לי שזה מחליף אופנוע...


Sent from my iPhone

בוא אני אלווה לך את הטייפון

אני שואל את השאלה הזאת כבר מ1990
1. כי אפשר לתקוע פוק ואף אחד לא סובל
2. ניתן לשוחח בלי לריב כי אף אחד לא שומע
3. אפשר להשכיב חופשי אין לה אף פעם כאב ראש
4. כנראה שהדברים שאנו הכי אוהבים הם הכי יקרים ובסוף מבאים למותנו
5. כי זה עושה לי נעים בבייצים


If you're going through hell,keep going

לוקי חזק מאוד!
מי השכבת ראשונה?
מי הייתה הקורבן הראשון?

שאלה טובה
קצת מביך אבל עבדתי כנער ( 14.5 בערך) במכולת השכונתית והייתה אישה של אומניק צרפתיה ענקית בלשון המעטה.
היא לימדה אותי צעדים ראשונים והאמת שאת העבודה היא ידעה לעשות
אחת כזאת קשה לשכוח
בעל המכולת היה מתעצבן שהייתי נעלם ולא הבין למה היא מחפשת את בלונדי ולמה היא מבקשת ארגזי מים כמה פעמים ביום. ( בלונדי זה השם שהיא הדביקה לי - טוב שלא זיבה)
אבל הטיפים היו טובים [emoji1]


If you're going through hell,keep going

אתה יודע שדיברתי על אופנוע כן?

זה משנה?
זה סוג של רכיבה
האם פעם האופנוע רכב עליך?
כי היא שקלה כמו אופנוע!


If you're going through hell,keep going

בחחחחח!
לא קרה לי עוד

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי JohnnyDee

בחחחחח!
לא קרה לי עוד

---

Its ain't over anthill the fat lady sings
מקבל משנה תוקף במקרה שלי [emoji2]


If you're going through hell,keep going