הצג להדפסה
עוד חבר שמת,עוד משפחה שהתפרקה
אני עם רכיבה סיימתי לבנתיים
אני לא מספיק מנוסה בשביל לשמור על עצמי בחיים שאני לא משתולל
ואני לא מצליח להשאיר את עצמי רגוע על הכביש,יותר מידי כמעטים
תמיד חשבתי שזה יגיע בילד הראשון,בקצב הזה אני לא בטוח יגיע עד לשם
אז בנתיים יש לי כמה אופנועים לשפץ,פורד אסקורט שאולי תגיע ואת הפורום.
🏍🏍🤘🏻👋
משתתף בצערך ובצער המשפחה.
שלא תדע עוד צער
תחגוג את החיים
לא את המוות. זה מה שחברים שלך עשו.
להפסיק לעשות מה שטוב לך בגלל ש זה לא טוב.
למות כולנו נמות
אלה שמתים מזקנה מקווים למות לפני המרוץ הגדול לשירותים והחרפה הגדולה בלהגיע מקום שני במירוץ הזה.
מפחד על הילדים? אל תביא.
תגדיר לעצמך מה אתה מחפש.
יש אנשים שבשבילם הכי קרוב לרוחניות זה על שתי גלגלים חצי דקך לתוך הסיבוב
החלטה טובה.
השילוב של ילדים ואופנועים זה קטסטרופה סטטיסטית מוכחת.
לא יקרה כלום אם תחזור לרכב עוד 10 שנים.
שיהיה רק בשורות טובות
משתתף בצערך אבל התגובה שלך מוגזמת. לא צריך להפסיק לרכב רק להפסיק להשתולל.
אין לך ילדים הא? אני הפסקתי לרכב כמה שנים ודווקא כשנולדה הבכורה חזרתי לרכב. חמסה שום מלח מים. סעו בזהירות ובחוכמה ותשברו את הסטטיסטיקה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי mudale222
עזוב את כל המקשקשים למעלה, במיוחד את אברי. וגם עזוב את ההשפעה הסביבתית, התוקף שלה קצר מאוד. תתרכז בציטוט.ציטוט:
נכתב במקור על ידי R86
אם המצוטט באמת נכון ואתה באמת יודע לתת לעצמך דין וחשבון כזה - אתה בדרך להיות סטטיסטיקה. תעצור ותחזור כשתמצא דרך למתן את עצמך \ לשלוט על עצמך יותר טוב. זה לא הניסיון והיכולת שייתנו לך את השליטה הזאת, לא משנה כמה ניסיון ויכולת יהיו לך - אם אתה זה שמביא את עצמך לקצה, אז תמשיך לעשות את זה, פשוט הקצה יזוז למקומות מסוכנים יותר. זה סוויץ' במוח. תחליף סוג אופנוע אולי, זה יכול להיות חצי פתרון.
לגבי השתוללות זו בחירה!
לגבי כמעטים אפשר לרכוב חכם ולהפחית במידה מסויימת את הכמעט-כמובן שאני לא נאיבי.
לגבי הפסקת רכיבה אני מניח שזו החלטה נכונה לרגע נתון.
אם האהבה לרכיבה קיימת בך אתה תמצא את עצמך חוזר ( אולי אחרי שהילדים יגדלו)
נ.ב מוכר את הR?
I may simply be a single drop of rain
But I will remain
⚡️[emoji942][emoji945]
לא מוכר שום דבר
הם יקברו איתי
לעוד מאה כעשרים שנות בריאות
I may simply be a single drop of rain
But I will remain
⚡️[emoji942][emoji945]
את הקשקוש הזה אהבתי מאוד. (במחילה, הרשיתי לעצמי לתקן לך)ציטוט:
נכתב במקור על ידי אברי
אין לי (רוב הסיכויים). אבל האמת שבכלל דיברתי עליו. הוא בן 17.5 ורשם בפירוש שהוא משתולל.ציטוט:
נכתב במקור על ידי uriar
אני אגיד לך את האמת, לא נראה לי שיש מישהו בגיל הזה שרוכב בלי להשתולל. זה בקושי אפשרי.
זה גיל שאין לך פחד מכלום והאנדרנלין וההורמונים בשמים. הסטטיסטיקות מוטות לרעה באופן קשה לאנשים בגיל הזה (מתחת ל24).
ההשתוללות שלי היא לא בווילים,השחזות או מרדפים
אני פשוט לא מסוגל לסגור את הגז וזה מאוד בעייתי
אני תמיד עם מיגון מלא,תמיד רוכב בשעות ללא תנועה ותמיד עם חברים שמשגיחים מאחורה
ועדיין,אני תמיד מופתע,תמיד יש שניים-שלושה כמעטים ברכיבה
חשבתי שאלו יפחתו עם הזמן אבל הם לא,אז כרגע אני פורש
מה לגבי לעבור לאופנוע יותר איטי?
לאורך עשרות שנים כרוכב על דוג, רכבתי על מגוון רחב של כלים בכל נפח אפשרית מפיאג'ו סי 50 שעד היום אני מתגעגע אליו דרך כל הווספות שהיו לי, CBR 600 וכלה בR750. לטעמי לכל דו"ג יש את היופי שלו (אני גם משוגע על אופניים, אבל זה בפורום אחר). דו"ג מענג בכל נפח. רק לא פחית.
אל תעודדו אף אחד שאומר שהוא חושש לרכוב. אם תעודדו מישהו בטעות יתכן שתצטערו על זה. אם לא תעודדו, בטעות, לא תדעו שטעיתם. ובכלל האיש הזה יודע משהו על סגנון הרכיבה שלו ועל המצבים שהוא מייצר בכביש, שאף אחד מאיתנו לא יודע
Sent from my Elephone P6000 using Tapatalk
אם מחר אני אגזר על גדר הפרדה אני לא אצטער.
אל תאמר 'זה היה לחינם' כשכבר שילמת.
אמור לשווא.
זה תמיד עצוב כשאופנוען או כל אדם מת בדרכים בצורה מאוד שרירותית.
הבזבוז והטרגדיה הם עצומים.
אמרתי ואגיד שוב. כולנו מתים ופשוט עוד לא הגיע התור שלנו.
כשתעשה חשבון נפש עם עצמך בפורד אסקורט שלך בגיל 90.. אם תסתכל על משהו בחרטה - אז הכל היה לשווא.
עשרים ושבע שנים רכבתי, עם החלקות מינוריות, אולי שלוש.
בשנה העשרים ושמונה התרסקתי והייתי חצי שנה בכיסא גלגלים.
אני נשוי, אבא לשני ילדים, שתי אחיות והמון חברים.
דקה אחרי ההתרסקות, רציתי לרכב שוב.
פעם אחת לא התלוננתי, פעם אחת לא האשמתי, פעם אחת לא חשבתי לוותר.
כבר שנה וחצי שאני לא רוכב כי אין לי מספיק כסף לסיים את שיפוץ האופנוע, אבל זה בדרך - לאט לאט.
כל אחד צריך לדעת את המגבלות שלו, כל אחד צריך להבין מה הוא יכול ומה לא.
אני מבטיח ובטוח שארכב שוב, אם יבוא לי...אתחזר על הגז, אלו החיים שלי, זו אחת האהבות שלי,
אם נגזר עלי למות או להיות נכה, אני מקבל את זה באהבה.
אשתדל לעשות הכל, אבל הכל, בכל, מכל, כל...לרכב נכון, להתמגן נכון, לבטח נכון.
אבל אין לי השפעה על הפתעות, כמו מקרה התאונה שלי - את זה אני לא יכול למנוע.
אז אם החיים יזמנו לי עוד הפתעה כזו, זה כנראה הגורל שלי...
לא אנסה לברוח ממנו, אקבל אותו בהבנה, באמת!
ואני בטוח שיהיו לי עוד הפתעות, אין לי ספק...אשתדל להיות כמה שיותר מוכן.
+10 מ100מםציטוט:
נכתב במקור על ידי MasterOz
כ"כ קשקוש..ציטוט:
נכתב במקור על ידי אברי
זוכר את עצמי כותב קשקושים כאלה לפני עשור וחצי. חבל שאין כבר את החומר בפולגז, אבל אולי אפשר לחפור ממש אחורה בפורום 8, לך תדע, אולי יש שם איזו פנינה או שתיים שלי בסגנון.
וכן, התרסקתי והייתי מפורק, יותר מפעם אחת, ובשתי הפעמים הרציניות אספתי את עצמי ורכבתי שוב עוד לפני שהספקתי להחלים.
ואחרי זה הפסקתי. מרצוני. ועד היום לא יצא לי להתחרט אפילו פעם אחת. אני יכול לעלות על אופנוע בכל רגע שארצה, רק שלא בא לי. אם יום אחד אשתי תעשה רישיון - אקח אותה לארה"ב לטיול קרוזרים, זה בכיף. לחזור לרכב על R1 בכבישי הארץ? לא באופק. אם יקרה חזון אחרית הימים ויהיה מסלול - יש סיכוי לא רע בכלל שיראו אותי שם. עד אז, כנראה שלא בכבישים, או על קרוזר.
כי כן, זה לחינם. כל ה"אהבה לרכיבה" ושאר הבלה-בלה - זה קשקוש. אני אוהב לחיות, לא לרכב. בחיים עושים הרבה בריבוע מעבר ללרכב, ומי שחושב שלרכב מתמצת את מהות החיים שלו והוא לא רוכב מקצועי מתחרה איפשהו (בטח שלא בארץ ישראל בכבישים) - אין לי אלא לרחם עליו. כתבתי את זה בפולגז לפני 6-7 שנים, נעלם, אז הנה, יצא לי לכתוב את זה שוב, רק לא כזה מושקע כמו פעם. עבור רובנו, כולל אותי, זה רק עוד אחד מהתחביבים. מגניב, כיפי, מאפשר להרגיש ולהתרגש, כן. להסתכן להשאיר את הילדים שלי בלי אבא בגלל שאמצא את עצמי על גדר ההפרדה, בגלל שאני לא יודע לא ללחוץ ברך לתוך הסיבוב? זה יהיה שיא הטמטום.
וכן, בגיל 90 בפורד אסקורט, חשבון נפש עם עצמי. מאוד מקווה להגיע לשם ולראות בערך זה - 60 שנות חיים עם אהבת חיי, 2 ילדים בריאים עם נכדים, הרבה תחביבים כיפיים, המון חופשות סקי, צלילות, רחיפות, טיפוסים, ומה לא. כל זה מול אידיוט צעיר מרוח על גדר הפרדה. תן לי לחשוב רגע... אה, אין לצורך לחשוב. טריוויאלי.
לא תבין. אולי עוד עשור וחצי. אבל לא בטוח.
יש מצב שמזרז עד מאוד את הסיכוי להבנה הזאת שאני לא מאחל לאף אחד - לראות מישהו מספיק קרוב כדי שלא תוכל להגיד לעצמך "לי זה לא יקרה" הופך לנכה. זה בסיכוי גבוה מרפא מטפשות. כאמור, לא מאחל לאף אחד.
זה. ++++ציטוט:
נכתב במקור על ידי Kopel
לחץ חברתי מטופש, בדיוק מה שילד בן 17 צריך בשביל לקבל החלטה שתהיה נכונה לעצמו.
בגרסא שלי זה חצי דרך לתוך הסיבוב. לא חצי ברך. השלים מי שהשלים השלים לא נכון.
מה שאני רוכה עליו רחוק שנות אור מכל r1, אני לא רוצה ולא מחפש לראות על הסקאלה את שכונת ה200 חתולים .
כי אני על הדו''שי מושי הדו שימושי שלי עושה לעצמי מספיק כיף בשביל לביית חיה שפעם היתה צריכה כלוב בשביל גבולות.
אין ספק שלך יש שיקולים הרבה יותר מורכבים משלי, צעיר מידי, רווק ופוחז.
לדעתי החלטת החלטה נבונה, לא יקרה כלום אם תחכה כמה שנים.
אני עליתי על monster 796 בגיל 22, הייתי חסר פחד ונסעתי איתו כאילו אני על מסלול ובהרגשה שכלום לא יקרה לי, עד שלפני שלושה חודשים פגשתי רכב בשוליים בכביש מהיר, שברתי את הרגל ואני חי בנס!
עם כל האהבה שלי לאופנועים כבדים, עברתי לכלי יותר קצת יותר רגוע(טימקס 530) והחלטתי לחכות כמה זמן עד שאחזור שוב.
עם כל הכבוד #1 זה מה שתקבל אם תרכב בשוליים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ducati boy
עם כל הכבוד #2 אמנם אופנוע ולא קטנוע אבל לא שינית פאזה. הרגליים רק נכנסו פנימה.
לא רכבתי בשוליים, ברחתי לשוליים מרכב שבלם בפתאומיות.
אתרום את הסנט שלי לשרשור בשני סיפורים :
לפני כמה שנים אחי הצעיר (בעקבות אחיו הבכור) החליט לעשות רשיון. אז קנה איזה צעצוע, ואחרי זה שדרג את הרשיון וקנה צעצוע חזק יותר.
אחרי תקופה מרובת כמעטים הוא החליט להרגע.
אחרי תקופה נוספת, לא ארוכה בכלל של כמעטים נוספים, הוא הבין שה״הרגעות״ שלו על הכביש מחזיקה בדיוק את 10 הדקות הראשונות של הרכיבה.
אז הוא החליט לקנות פחית ולמכור את האופנוע.
סיפור שני :
חבר שגר בהולנד, בשנות הארבעים שלו, נשוי עם שניים, החליט לעשות לראשונה בחייו רשיון לאופנוע, ואחרי נסיונות רבים (4) עבר טסטים וקנה אופנוע.
כששאלתי אותו למה הוא לא עשה מעולם רשיון אם זה חלום ישן שלו, הוא ענה ״בישראל בחיים לא הייתי עולה על דו״ג. רוכבים ונוהגים כמו משוגעים״.
גם אני איבדתי יותר מחבר אחד לעולם דו הגלגלי הזה, ולצערי כנראה שכולנו עוד נאבד ... אז בסופו של יום, שכל אחד יעשה את הבחירות שלו, עם להתחרט, בלי להתחרט, מה זה משנה... איש איש באמונתו יחיה.
אם פות״ש החליט שמספיק ודי, מאחל לו הצלחה בדרכו החדשה/ישנה. אם אחר החליט שלא משנה מה, והוא ייקבר עם האופנוע, שיהיה גם לו בהצלחה.
נכון, בעולם הממונע, בו אנו, רוכבי הדו״ג נחשבים מיעוט (מסכן ומסוכן), כואב לשמוע שמישהו קיבל החלטה (ותהיה הסיבה באשר היא) לעזוב את התחום לצמיתות , אנחנו, כרוכבים (בפועל, או רוכבי מקלדת) צריכים להבין ולקבל את החלטתו ולנסות ולתמוך באם וניתן.
זה היה זריז
חזרתי,פרטים בהמשך.
יש אנשים שבשבילם הכי קרוב לרוחניות זה על שני גלגלים חצי דרך בתוך הסיבוב (ציטוט מהקישקושים של אברי)ציטוט:
נכתב במקור על ידי אברי
עזוב, נשמע שהחלטת נכון להרגע ולא בגלל החברים שמתו.
תתבגר, תתמתן, האהבה לרכיבה והחיידק לא ייעלמו.
בהצלחה.
תקשיב רק לעצמך ולא לדעות של אחרים.