נכתב במקור על ידי
KKatkov
בסוף, כולנו "בערך" אותו דבר.
כמו שאחוז מורגש מנהגי הרכב מתנהג בחור אחריות ובזלזול כשהם על הכביש, כך גם רוב הרוכבים. הרי זה אותו חומר אנושי ואותה תרבות נהיגה, ושום דבר לא משתנה במעבר מ-4 גלגלים ל-2.
כשאני מגיע לעבודה, אני צריך להתייצב ביגאל אלון בת"א ב-8 בבוקר, משמע לצאת ב-07:15 מהישוב שאני גר בו (ליד אריאל).
ב-45 דקות האלה אני רואה 30 ק"מ של פקק כמעט רצוף, ובתוכו - את כל הואריאציות הקיימות לנהיגה (ורכיבה) חסרת אחריות.
האמת? אני מופתע שיש כ"כ מעט רוכבים הרוגים, כי כל בוקר יש לפחות 3-4 רוכבים שלא ברור לי כיצד הם מסיימים את הרכיבה הזאת לא בתוך מעקה או טמבון.
בוא נניח שהייתי רוצה לצמצם את כמות ההרוגים (ולא בצורת "מעקף סטטיסטי") - מה הייתי עושה?
הדבר היחיד מתוך מה שנאמר פה שכנראה יתפוס - זה באמת להתייחס ב"אפס סובלנות" לתאונת עם נזק קל, ולמגר אותן.
ברגע ש"מכה קלה בכנף" תהיה שקולה לשלילה ארוכה, לציבור הנהגים (והרוכבים) יהיה אינטרס משמעותי למנוע את התאונה. גם אם זה אומר לוותר על זיגזג עצבני ללא איתות בתנועה מזדחלת. ברגע שאדם יחשוש להדחף, לא לשמור מרחק ולעבור נתיב בפראות רק כי למרות שהביטוח ישלם על הנזק, הוא בעצמו יסע באוטובוס למשך חצי שנה - אוטומאטית יהיו גם פחות תאונות קשות, כי אנשים יצטרכו לסגל לעצמם הרגלי נהיגה זהירים יותר.
מזל שאני לא צריך ליישם את זה. כי כמו כל החמרה של החוק, במקרים מסויימים - זאת תהיה ענישה לא הוגנת ולא מידתית, ואני אישית מעדיף את המצב הנוכחי.