פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[השושנים]

29080 ק"מ

בלוז של חורף, האפור הדולף הקר והמנכר. עם הקור אני מסתדר, גם הגשם הוא לא פקטור משמעותי, אני מצויד היטב לחורף, והציוד החדש
שלי שמחליף את הישן נבחר בקפידה ונרכש רק האיכותי ביותר עם מעט מאד פשרות, מה שמאפשר רכיבה נינוחה גם בתנאים ירודים, האפור
ונטישת החברים זה כבר החלק היותר קשה.

בכמעט 40 שנות רכיבה, למדתי ששום דבר אינו מחסום אמתי מהרכיבה והכל בעצם נמצא בראש, חוץ מתנאים של קרח רוח חזקה מאד או
סופה קיצונית, אפשר לרכוב ואפשר ליהנות. לא סוד שאני אדם שמסתגל, השנים לימדו אותי גם להסתפק במועט, אני לא מפונק, ותנאים קשים
היו והם חלק בלתי נפרד מחיי. כבר בצבא למדתי עם מתי מעט, שהמשימה קודמת לתנאים ואפשר לעשות הכל, שכל עוד שהלב פועם, הנשק
תקין והמטרה ברורה אפשר לבצע, מכל השאר מתעלמים, שוכחים את הכאב, העייפות, הפחד וממשיכים עד ביצוע, כשמסביבך החברים לדם,
הם איתך ואתה איתם וכל השאר הסחות דעת.

האפור הוא עובדה אבל הידיעה שבעוד חודשיים שלושה זה ישתנה לירוק מרהיב שמיים כחולים ואוויר צלול, מנחמת, אפשר למצוא גם פיסת
תכלת בשמיים או ימים קצת יותר בהירים ולהיאחז בהם ולחכות.

אבל נטישת החברים זו המכה הקשה מכל, כן אני רוכב לבד, גם הג'ינג'ית לוחמת תקיפה, אבל מעבר לכך ההרגל של רכיבה בדבוקה תוך
מבט לראי למצוא את ההוא שמאחור ומבט לגב המוביל חסרה לי. גם בקבוצה הקטנה ביותר שיצאנו אז בצבא למשימה היינו לפחות חמישה.

אני אוהב לעבוד בקבוצות קטנות, לכל אחד המשימה שלו שמרכיבה את השלם המוחלט, כל אחד שפיץ בתפקידו והוא חלק בכוח אגרוף עצמתי
כזה שאם הוא מוטח בפניך אתה כבר לא קם.

משהו לא עובד בקבוצה, א' התכדרר בתוך עצמו. פוסט טראומה עצמית ואבדן ביטחון מול מציאות אכזרית דפוקה, י' נתקפל בתוך בועת החסך
והאקסית המיתולוגית, וא' השני כבר לא ירכוב איתנו יותר, אולי כתומך רכיבה...

רכיבות בדד נותנות לי דלק להמשיך לזמן קצר אבל הבור בנשמה גדל וגדל, האופנוע מטנף בלכלוך חורף דביק שיוסר רק בבוא האביב עד אז
רק תחזוקה מונעת והטיפול המתקרב ב-30000. כל המרכיבים כבר אצלי והטיפול הזה יהיה טיפול מייצב ושקט להרבה זמן. לא שהאופנוע מרגיש
את זה הוא מגיב כמו ביום הראשון אבל לי זה ייתן יותר שקט.

סופ"ש צפוי להיות סוער אבל אנחנו נחפש את הכביש הזמן והדרך, לעוד רכיבה מאתגרת של הנאה צרופה.

[השושנים]

29212 ק"מ

קררר, אני מת על זה ניצלתי את ההפוגה בגשמים לרכיבה לכיוון בית שמש, יכולתי להצטרף לחברים שנסעו ברכב אבל העדפתי טיול, אני משתדל
לרכוב קליל, שכבות בודדות, חולצה קצרה מעליה חולצת פליז דקה עם צווארון גבוה, מעיל 4 העונות, כפפות קיץ ג'ינס ומגני ברך, ככה בקור של
ירושלים, יש קור ויש קור של שלג, תשאלו כל ירושלמי, בלילות הבהירים ממש לפני שהשמש זורחת והכפור מנצנץ על העלים הכי קר, אד יוצא מהפה
והאף, המשקף מקבל אדים ואפילו במשקפי השמש חום העין יוצר אדים על העדשה.

טקס מזורז להורדת השרשראות והכיסוי, מציאת מקום נוסף בארגז לתרמיל שאיתי, ויציאה זריזה, עד לעליה הגדולה אני רוכב עם משקף פתוח, האדים
מעדשת המשקפיים נעלמים, הלחיים סופגות קור מקפיא תענוג, התחושה היא שהלחיים בוערות מקור (יש דבר כזה) קצת לפני העלייה כשהקצב גובר
אני סוגר את המשקף ומשאיר חריץ קטן לאוויר, כביש המנהרות עמוס בשעה הזאת אבל לנו אין בעיה עם זה, באורח פלא אחרי עקיפת מקבץ נאה של
רכבים אני נמצא בתוך בועה ריקה מרכבים חופשי למשוך על לאן שמרגיש לי נעים באותו הרגע, קצת לפני המחסום הצבאי עוד כמה רכבים שנעלמים לי
במראה ואז הירידות המדהימות מצור הדסה לכיוון צומת האלה מס' רכבים נוסף שבאורח פלא מפנים לי מקום לעקוף והכביש הזה מתחיל לרקוד מתחת
לגלגלים שלי יש משהו בכבישים של פעם הלא מהונדסים ומסורסים עם השיפועים והזוויות שמוציא את הטוב ביותר מהאופנוע והמתלים, רוכב שיודע
את התורה יפיג בהם את ההנאה המושלמת, ריקוד המכונה בסלסה אלוהית.

אחרי צומת האלה אני פונה ימינה לכיוון בית שמש, ומתבאס לראות את הפועלים העובדים על הרחבת הכביש הישן והטוב במחלף מהיר מרובה נתיבים
העוד שנה או פחות עוד כביש רכיבה יהפוך לכביש טכני ארוך רחב ומשעמם.

ההתפתחות המואצת שמגיעה לכל פינה הורגת את כביש הרכיבה כביש הקאנטרי הטובלים בירוק ונוף והופכים לדרכי מעבר בין שכונות צפופות ומפלצות
נדל"ן מכוערות...

הדרך חזרה נבחרה ונמצא כארוכה בהיסטוריה כבר יותר חם והשמש מחממת כמו בתחילת האביב פשוט תענוג צרוף. ודווקא בסוף השבוע יהיה סוער.

[השושנים]

[השושנים]

נחזור לאופנועים ואופנועות או שכולם חשמליים:

רגע לפני הברד הגדול יצאנו א' ואני י' הבריז וד' יישן לרעות את הכבשים הכי יפים בסביבה הירוק כבר מתחיל השמים תכולים וקרררר




ואפילו פגשנו משהו נחמד...

[השושנים]

29650 ק"מ

שבוע שהג'ינג'ית חולה, מסתובבת בבית כלביאה כלואה ומטפסת על הקירות, יותר נכון על כל מי שמסביבה, הזדמנות נהדרת עבורי
לרדת על ארבע ולטפל ברכב "שלה", הקוסמוס התערב ודווקא בימי הסערה הגדולה, עשיתי לרכב טיפול 100K שהג'ינג'ית סגרה
בפחות משלוש שנים, וטסט ראשון, הקודמים חייבו רק תשלום אגרה. לפי החזאי השבת הסתמנה כבהירה וללא גשם מה חייב אותי
לצאת לגרד קצת אספלט, הוד ג'ינג'יותה לא התחייבה לכלום והסתפקה באמירה "ניראה" בבוקר...

הבוקר אצלי התחיל ב-01:45 כשלקחתי את הנסיכה ובעלה לשדה התעופה וניסית לחזור לישון, קבענו ל-09:00 אני הייתי מוכן
כבר ב-06:00.

הג'ינג'ית במהלך אופייני מתחה את גבולות הזמן עד כמעט לבלתי אפשרי, בעוד כוסית אחרת שלא נזכיר את שמו (על מנת שא' לא
ייעלב), שגר מטר ממקום המפגש איחר כרגיל... הג'ינג'ית השביעה אותי שלא אגיד לו כלום שלא יפגע...יש לי חברים רגישים.

תדלוק קצר בתחנת הדלק של כפר אדומים פיפי כי קר שם בחוץ, וקובעים שהעצירה הבא תהיה במצפה של נחל דרגות, שתי דקות
אחרי זה א' מנסה לעבור את מהירות האור לפצות על האיחור ומסתכל לחסן סולמי באדום של הטבעת. י' צמוד מאחוריו מנסה לשכנע
בעיקר את עצמו שהאופנוע הכחלחל שלו עומד בקצב, שמעתי את פרופ הולנדר אומר באחת מתכניות הבוקר שחשוב לתת לילדים
תחושה של הצלחה והישג אז עשיתי בדיוק את זה.

רכבנו ביחד עם הדוקאטי והכתום נהנים מהכביש היבש סימני הזרימות והנוף המדהים של המדבר השטוף, אפילו הספגנו את הגלגלים
בשאריות זרימה ליד קיבוץ עין גדי.

א' וי' חיכו לנו בפניה לעלייה למצפה כשהם מורטים שיער האחת לשנייה...התחלתי לטפס בעוד י' מזנב בי מתלהב מהסיבובים החדים
ושוכח לרגע שהוא רוכב סולו בעוד אני מרכיב...גם אני שכחתי את זה מאוחר יותר אבל עוד נגיע לזה...

קפה עוגיות אוררו יאדה יאדה יאדה...ויאללה רוכבים שוב, עצירה הבאה ערד...א' בודק שוב את מהירות המלאך השומר שלו, דרור
יושב לו על הזנב ואני רואה את מערבולות האוויר מטלטלות את הכתום כמו מסוק ללא זנב...

תחילה העליות לערד נדמה לי ששכחתי את הג'ינג'ית בחניון, הצד שלי מתחת לכליות לא כואב משום מה, ואני מגביר את הקצב
מסיבוב לסיבוב ואז בהטיה אחת נמוכה מאד, אני שומע תלונה מצד הגשש של הרגלית, קטנה כמעט בלתי נשמעת אבל היא שם
ואני יודע...בעצירה הבא בדיקה קלה מאשרת את התחושה שיפשוף קל ברגלית.

את שאר הדרך חילק המוביל א' לעוד כמה עצירות (שלפוחית רגיזה וכזה) במסווה של חברות טובה והתחשבות, אבל סבבה.

את רוב הסיפורים בטח כבר שמעתם...







היה אחלה!

[קידוזו]

...שמעתי את פרופ הולנדר אומר באחת מתכניות הבוקר שחשוב לתת לילדים תחושה של הצלחה והישג אז עשיתי בדיוק את זה.

נשמע כמו הצעת חיזור גורלית. לא ידעתי שאתם בקטע של ביגמיה.

[lokimonster]

29650 ק"מ

י' צמוד מאחוריו מנסה לשכנע
בעיקר את עצמו שהאופנוע הכחלחל שלו עומד בקצב, שמעתי את פרופ הולנדר אומר באחת מתכניות הבוקר שחשוב לתת לילדים
תחושה של הצלחה והישג אז עשיתי בדיוק את זה.

חכם על קטנים


א' וי' חיכו לנו בפניה לעלייה למצפה כשהם מורטים שיער האחת לשנייה

קנאי

...התחלתי לטפס בעוד י' מזנב בי מתלהב מהסיבובים החדים
ושוכח לרגע שהוא רוכב סולו בעוד אני מרכיב...גם אני שכחתי את זה מאוחר יותר אבל עוד נגיע לזה...

תירוצים אבל סבבה והדרת פני זקן בסוף העשור החמישי לחייו.

קפה עוגיות אוררו יאדה יאדה יאדה

בכיף שמח תמיד לפנק ולפנק ולפנק....



היה אחלה!

חומוס אחלה

[השושנים]

29700 ק"מ

בוקר קר מבט לכיוון מזרח והשמיים מחייכים אלי, סבבה רכיבה נעימה, יוצא עם הכלבים לסיבוב בוקר קריר אבל רואים שמיים תענוג,
20 דקות אחרי זה אני מוותר על מכנס הסערה כי "בירושלים לא יורד גשם...." מתלבש טוב, נשיקה לג'ינג'ית שעדיין ישנה ויוצא החוצה
מבט למערב ואני מתחיל לחשוב שטעיתי, מוריד את הכיסוי הרטוב מפרק הגנות, מניע נותן למנוע זמן להתחמם, מביט שוב מערבה,
עכשיו אני כבר יודע שטעיתי, משלב לראשון כי מי החמור שיטפס עכשיו ארבע קומות לבית לשים חליפת סערה, ואני ומרפי חברים....
(שלום שלום כזה) קליק השילוב שחרור קלאצ' יורד את המדרגה בזהירות מאיץ קצת, עד סוף החניה משתדל להרגיש את האופנוע,
בדיקת בלמים (כן אני יודע דפוק אבל אופטימי) יציאה לראשי טיפוס בעליה מבהיר לי שאני על הגבול, ערפל, טיפות זעירות על המשקף,
הרמזור מברך אותי בירוק האוטובוס של אגד פחות חוסם חלקית נתיב רכיבה, בריחה מהירה, תזכורת לעצמי שהכביש חלק ולא הגבלתי
לרכיבת גשם, שימוש בבלם האחורי יותר, כמה דקות ואני בעבודה לפני הגשם. עולה מתפשט הכל אפור ככה, נישאר לי רק לחזור הביתה
יבש ואז שיחקתי אותה...

[lokimonster]

126600
בוקר נקישות קלות על הסקיי לייט בשירותים.

המאוורר מושך את הארומה החוצה לכל תרועת החצוצרות.
בין נפיחה לניגוב אני נכנס לירושמיים ובוחן את מפת הגשם.

מבעד הדלת צעקות שרומזות לי שעלי להזדרז ולנטוש את התגובות בPISSBOOK.

המצב חרבנה ביבי זיבי טיבי פורסט גנס זובי וטיזי ואני מתחיל לחשוב על איך לצאת מהממ"ד בשלום.

פותח את הברז ונזכר בנאור ולימודיי התרמודינמיקה שלא למדתי H = m C ־”T
אני חושב לעצמי שמזלו של נאור שהוא אי שם במרכז נהנה מטמפרטורות גבוהות בכמה מעלות מאשר בהר.

מתלבש ומביט על כיסוי האופנוע וחושב האם ללבוש חלפ"ס או להישאר עם המכנס.

מניע וברקע הסמית'ס עם שערי בית הקברות מורבידי משהו אבל סבבה.
משלב לראשון וזינוק זריז והחלטי לכיוון הקבוע.

אין תנועה הכביש פתוח ואני נהנה מהתחושות וצליל המנוע הקטן.

אוויר קריר מגיע לכיוון הפנים אבל לא משהו שאנו לא הרגשנו קודם.

החלקות קלות מכיוון הזנב מזכירות לי שהכביש רטוב אבל זה רק מוסיף עניין.
אני בוחש לי בין ששת ההילוכים בהנאה ומביט על התאורה האדמדמה של מד הסל"ד.

נהגת לא החלטית קופצת מנתיב לנתיב ומאטה את הקצב שלנו אבל חיש קל אנו מוצאים פירצה ועוקפים את הפרוצה.

7 דקות מהיציאה מהבית ואני בחניון המשרד.
הצג של השער רושם בוקר טוב LOKI MONSTER ואני יורד כשאני יבש ומרוצה

לוחץ על השלט הדלתות ננעלות ופיפי הקטנה תחכה לי לסיבוב הבא.

[NAOR2207]

פותח את הברז ונזכר בנאור ולימודיי התרמודינמיקה שלא למדתי H = m C ־”T
אני חושב לעצמי שמזלו של נאור שהוא אי שם במרכז נהנה מטמפרטורות גבוהות בכמה מעלות מאשר בהר.

בספטמבר שמונים ושקר כלשהו נאור עלה ירושלימה עם חולצה קצרה לשש שנים בבויאר.
בערב אחרי הסיור היכרות ביער והעכביש המים בברז של הקרים חיממו את נשמתו הקפואה.

בימינו אנו נאור מתרגל מקלחות ברז גינה באשמורות הבוקר.
לדידו הרכיבה מים המלח דרך ירושלים חזרה למרכז כואבת יותר.

[קידוזו]

נאור, רחמים. מה הגוף עשה לך מה?
כל חי וצומח יודע להגיב למינון מסויים של מנות קור. גם אשמורת זה לא טוב בכלל.

[NAOR2207]

נאור, רחמים. מה הגוף עשה לך מה?
כל חי וצומח יודע להגיב למינון מסויים של מנות קור. גם אשמורת זה לא טוב בכלל.

פה

(כמה תווים)

[השושנים]

ברשותכם, לקחתי את התגובה שלי לפוסט אחר והדבקתי כאן אחרי כמה שיפוצים, אז מי שקרא איתו הסליחה:


* זהירות קצת פילוסופיה עקומה:

אם תסתכל על החיים כמסע בשביל, אתה מתחיל בלידה ומסיים במוות נשמע קצת פשטני אבל נתחיל מכאן.

בעשור הראשון והשני של חייך אתה נגרר ומובל ע"י אלה שאוהבים אותך, אין לך כמעט שליטה על החיים שלך, אבל יש שביל קבוע.
הוא רחב עם מקום לתמרון אבל די זהה אצל כולם: מטפלת, גן, גן חובה, בית ספר יסודי, תיכון צבא. שביל ברור ידוע.

בעשור השלישי והמשמעותי של החיים הבחירות שלך מתרבות, אבל גם כאן יש שביל דומה, ואז אתה צריך לעשות את הבחירה
הכי משמעותית של חיים שלך, כשבראש שלך יש עדיין את השטויות של הצבא, ניסיון של ילד, חשקים של מתבגר הורמונלי,
וביטחון שהעולם הוא מגרש המשחקים שלך. אתה צריך לבחור, מקצוע, בת זוג לחיים, מגורים, והתחייבות לעתיד.

אתה עדיין איתי?

בעשור הרביעי מגיעה ההתפכחות והתובנות אתה מבין שהחיים זה לא רק רעש וזיונים, שזה שלאבא של זוגתך יש הרבה כסף
לא יעזור לך, והציצים שלה שהיו הכי גדולים בשכונה כבר לא, והטירוף שלה שמשך אותך בהתחלה עולה לך בכסף ובבריאות.
והדברים שחשבת שהם הכי נכונים והיו הכי פופולריים בעצם היו טעויות ואין לך בעצם הרבה שליטה על מה שקורה מסביב,
אבל זה עשור אופטימי אני יכול לתקן ולשנות.

בעשור החמישי אתה מנסה לתקן, אבל תיקון הוא תיקון והחבילות על הכתפיים כבדות ומתמלאות ואתה מבין שאתה במירוץ נגד
כל העולם, כשלא כל היתרונות אצלך ואתה מתחרה בתנאים לא שווים, ובעצם ההצלחה שלך היא ההצלחה שלך. השליטה שלך
בחלק מהמשתנים חלקית ואתה משלם על הטעויות ואף אחד לא מוותר לך.
אז גם מגיע המשבר, (שים לב זה קורא אצל כולם) יש כאלה שזה מגיע מוקדם ויש כאלה קצת מאוחר אבל זה מגיע
אבל ההבנה מחלחלת שאתה כבר די בקצה, ומרגיש שאמנם הספקת הרבה אבל היו יותר תיקונים ותנועה אקראית מכיוון ותכנון.
אז אתה צריך משהו שהוא שלך משהוא שימלא את החלל התסכול, יש לך כסף (אם באמת עבדת נכון) לעצמך.

בעשור השישי, אתה עם עצמך ומה שבנית כל החיים, יש לך זמן וכסף האחריות כבר לא מה שהייתה, ואתה בעצם מתחיל לחיות
בכפוף לחיים.

העשורים הבאים הם הירידה, המחלף החוצה, החיים ממשיכים מכורח האינרציה עד שהם נכבים.


עכשיו תתחיל להתנגד ולספר לכולם שזה אצלך לא ככה, ואתה בשליטה ויודע, סבבה אתה בדיוק בנקודה בשביל של כולם שזה
מה שאתה צריך להגיד.

כולם עוברים את זה גם אם יספרו לך שלא, השביל רחב יש לך מקום ללכת קצת לרוחב יש מקום על השביל לצדדים, אבל הכיוון זהה.

כשאתה צעיר החיים נמדדים מאפס למאה, אין פחד, אין לך זמן ואתה לא מטייל, אתה ממהר, טס ואם אתה לא נשמה זקנה, רומנטיקן
או אחד שיודע ליהנות מקצב אחר, אתה לא שם...

כשאתה בגיל הנכון אתה טוחן קילומטרים ולא טורף אותם, אתה בקצב שלך כי בעצם אין לך כבר מה להוכיח לאף אחד, מה שהספקת הספקת
ועכשיו זה הזמן לשקול להבין ולהעריך דברים, מעט מאד צעירים ידעו להעריך זריחה/שקיעה טובה בנחת בשקט בלי למהר לשום מקום.

כי כשאתה מבוגר אתה שם לב לנוף מסביב ולא רק לקו הנכון, אתה לא ממהר להגיע כי כבר היית, ויש לך זמן לעצור ללטף כלב, להאכיל חיית
בר, להסתכל על הפריחה.

השתתפת כבר במירוץ, אתה ממוקם במקום טוב ונוח, אין לך סיבה אמיתית להאיץ כי הנוף במהירות 120 קמ"ש נראה אחרת מ-160 קמ"ש
והרכיבה היא לא הזמן כי אם התוכן.

אז כשאתה מטייל אתה לא צריך אופנוע ספורט, אתה צריך אופנוע נוח עם הרבה מקום לציוד, עם מנוע חזק שלוקח את ההיא, יש לך ציוד יש
חברה טובה, יש זמן ומרחב, המהירות כבר לא בראש מעיינך, הכיוון והמקומות כן.

[קידוזו]

פה

(כמה תווים)

בגיל השזוף והשעיר גלשנו עם מעילי רוח כי היינו תפרנים וקפואים.
בטיפשעשרה, כשאתה פעיל פיזית כל היום כל יום המערכת החיסונית שלך יכולה לעמוד מול משאית גם ברד על הראש למשך שעה ויותר יחשל אותך. בגיל האיטי והמתקמט כל שהייה בחוץ בלילה בלי מעיל או כובע זה צננת. אז הרמב"ם ידע על מה הוא מדבר רק שכיום חוץ מפועלי בניין וחקלאות אף אחד לא מפעיל את הגוף שלו בעצימות גבוהה.

[NAOR2207]

בעשור החמישי ..
אז גם מגיע המשבר,...
אבל ההבנה מחלחלת שאתה כבר די בקצה,
..
בעשור השישי,..

העשורים הבאים הם הירידה, המחלף החוצה, החיים ממשיכים מכורח האינרציה עד שהם נכבים.

.

בגיל השזוף והשעיר גלשנו עם מעילי רוח כי היינו תפרנים וקפואים.
בטיפשעשרה, כשאתה פעיל פיזית כל היום כל יום המערכת החיסונית שלך יכולה לעמוד מול משאית גם ברד על הראש למשך שעה ויותר יחשל אותך. בגיל האיטי והמתקמט כל שהייה בחוץ בלילה בלי מעיל או כובע זה צננת. אז הרמב"ם ידע על מה הוא מדבר רק שכיום חוץ מפועלי בניין וחקלאות אף אחד לא מפעיל את הגוף שלו בעצימות גבוהה.

יאללה מה נהייתם לי פה קלינט איסטווד שעושה סרטים שעוסקים (עוסקים... חופרים!) בזיקנה? (כבר שלושים שנה ככה. אגב)

קידו. אני לגמרי מאמין שהמערכת החיסונית שלך מושפעת בראש ובראשונה מהמצב המנטלי שלך.
פעמיים השנה (כעת זו הפעם השניה) שאני מרגיש סימני צינון וזה רק בגלל סטרס.
הגוף זו המכונה הכי מדהימה. גם בגיל של איסטווד.