ציטוט נכתב במקור על ידי השושנים צפיה בהודעה
אברי ידידי, אופנוע נועד לרגש, להעצים, לרפא פצעים נפשיים, להיות הפסיכולוג שלך, הידיד שלך.
להרגיע אותך כשאתה עצבני, לקחת אותך בכייף גם למקומות שאתה לא רוצה להיות בהם, ולתת
לך משהו לחכות לו כשאתה לא רוכב.

לעזור לך להתגבר, להתחבר, לחשוב עליו בלילה לפני השינה, להתעורר אליו בבוקר, לעשות אייתו שטויות
מתוך ידיעה שהוא יהיה שם גם בכדאי להוציא אותך מהם.

הוא צריך לתת לך את הרטט הזה בכל פעם שאתה מוריד ממנו את הכיסוי, כזה שאתה צריך סבלנות ברזל
ויכולת דחיית סיפוקים, בזמן שאתה מכניס את הציוד לארגז לפני הרכיבה.

זה ההבדל בין ספרנית עצבנית ששומרת על השקט, לבין נערת מועדונים שלא מתביישת לשיר ביחד עם מוזיקה
בדיסקוטק.

זו הגישה היפנית בקימונו ארוך שתעשה כל מה שאתה רוצה, בשקט ביעילות בלי דרמה וטיפת מאמץ מצידך,
מול הנערה האיטלקית במיני אדום שתאלץ אותך לרוץ אחריה, ותשגע לך את כל המערכות.

יש לנו ארץ קצרה עם שפם, אז לפחות במעט שיש תן להתרגש...


כמה שווה החיוך שלך?
כרגיל, יפה כתבת.....
אבל המציאות, אוי המציאות...מערכת יחסים לטווח ארוך נבנית רק בשלב הראשון על ריגושים. לאחר מכן מתווספים דברים אחרים וכל העניין תופס נופך אחר, מרגש פחות אבל עדיין מהנה. שיקול של יכולת כלכלית ופשרות. אם פות"ש בוחר אופנוע לפי הפרש של 4 קמ"ל, לא נראה לי שהריגוש נמצא בסדר עדיפות גבוה.