בית המשפט: רכיבה ללא ביטוח אינה מהווה אשם תורם

תאונות רבות מתרחשות כאשר רכב פונה שמאלה ללא מתן זכות קדימה לכלי דו-גלגלי שמגיע ממול ונוסע בנתיב ישר. לכאורה, האשמה מוטלת במלואה על הנהג, אולם בפסק דין שניתן לאחרונה מבהיר השופט את השיקולים שיש לקחת בחשבון בעת חלוקת האחריות בין הצדדים. העובדה כי לרוכב כלל לא היה ביטוח חובה הופכת את פסק הדין למעניין ורלוונטי אף יותר: בימים טרופים אלו, גובהה של פרמיית החובה גורמת ליותר ויותר רוכבים לעלות על הכביש ללא ביטוח חובה – בניגוד לחוק ותוך נטילת סיכון גדול. פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח והפרשן המשפטי של פול גז, על מנת להבין את משמעות פסק הדין.

התובע, תושב נהרייה בן 40, טוען כי ביום 15.05.2018 בשעה 18:09 נפגע בתאונת דרכים כשרכב על אופנוע ברח' ברנר בטבריה. לדבריו, הנתבע הראשון – נהג רכב פרטי – נסע בנתיב הנגדי רצה לפנות שמאלה לחניה. הנהג חסם את נתיב הנסיעה של הרוכב, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. הרוכב הובהל לבית החולים, שם אובחן שבר פתוח ברגלו השמאלית וכן פצע קרוע בצד הפנימי של השוק. במקביל, בוחני תנועה של משטרת ישראל הגיעו לזירה ואספו ממצאים שביססו את התשתית הראייתית שבגינה הוגש נגד הנהג כתב אישום. בהמשך, בית המשפט לתעבורה בנצרת הרשיע אותו בשורה של עבירות: סטייה מנתיב בנסיבות מחמירות; אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה; נהיגה בחוסר זהירות, והתנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש.

בשלב הבא הוגשה תביעה כספית על-ידי הרוכב בגין נזקי הגוף והשלכותיהם התפקודיות והכלכליות על חייו, כנגד נהג הרכב והמבטחת שלו – שלמה חברה לביטוח. לאור העובדה כי הרוכב היה מחוסר ביטוח חובה, עליו היה לשכנע את בית המשפט כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב. מנגד, לו היה מבוטח, כלל לא היה צורך בכך שכן החוק בישראל קובע 'אחריות מוחלטת' בתיקי פלת"ד. במילים אחרות – המבטחת נדרשת לשאת בחובת הפיצוי, ללא קשר לשאלה מי אחראי או אשם בתאונה.

אלא שבמקרה הנוכחי, מכיוון שהרוכב רכב ללא ביטוח, התנהל דיון שבמסגרתו העלו הנתבעים טענות שונות בנוגע לרשלנותו התורמת. העובדה שמדובר על תאונה בנסיבות שכיחות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לרוכב בנתיב הישר, הופכת את התייחסותו של בית המשפט למעניינת ומכניסה אותנו לתוך האופן בו הוא מנתח את חלוקת האחריות בין הצדדים. להלן עיקרי הטענות והתייחסותו של בית המשפט אליהן

רכב במהירות מופרזת. אחת מהטענות השכיחות בתאונות בנסיבות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה היא המהירות המופרזת בה נסע הכלי הדו-גלגלי. אלא שבמקרה האמור בית המשפט קיבע שוב את הקביעה כי לא כל מהירות מופרזת מנתקת את הקשר הסיבתי בין אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לתוצאות התאונה: "לא ניתן לומר כי מדובר במהירות 'טיסה' המגיעה לכדי גורם זר מתערב ומנתקת את הקשר הסיבתי בין השניים. אין ספק כי אופן נסיעתו של הנפגע תרמה לעוצמת החבלות, שכן היה מצופה ממנו לבלום ומהראיות עולה כי הוא לא בלם. יחד עם זאת לא ניתן לומר כי התנהגות הנפגע מהווה רשלנות חמורה שאינה ניתנת לחיזוי מראש"

בה בעת ציין השופט כי הנתון העיקרי הרלוונטי לקביעת שיעור האשם התורם הוא מהירות הנסיעה של האופנוע. ניתן להניח כי אילו היה רוכב במהירות המותרת – 50 קמ"ש – התאונה הייתה נמנעת. אפשרות אחת היא שהנהג היה מבחין באופנוע המתקרב, ואפשרות שנייה היא שרוכב האופנוע היה מספיק לבלום או לסטות לנתיב הפנוי.

מיקום הפגיעה ברכב הנתבע. מיקום הפגיעה ברכב הנתבע (בחזית קדמית שמאלית) מלמד שהתאונה ארעה כאשר הנתבע רק החל לפנות שמאלה, ולמרות שרכב הנתבע כבר נכנס בחלקו לנתיב הנגדי. אי לכך, מציין בית המשפט כי "ככל שהתובע היה נוהג במהירות המותאמת לתנאי הכביש ניתן היה לצמצם את עוצמת הפגיעה ואף בהסתברות מסוימת למנוע את התאונה, שכן התובע יכול היה לחמוק מרכב הנתבע להמשיך בנסיעה, ביתרת הנתיב שנותר פנוי או לבלום קודם לתאונה".

שדה ראייה פתוח וראות טובה. שדה הראייה של התובע (רוכב האופנוע) היה פתוח למרחק של כ-100 מטרים לפני התאונה, ומזג האוויר במועד התאונה היה תקין עם ראות טובה. משכך היה גם באפשרותו להבחין בנתבע שהחל לפנות.

לא הוכח כי התובע בלם קודם לתאונה. הרוכב טען שהנתבע חסם את נתיב הנסיעה פחות משנייה לפני התאונה, ולכן לא היה באפשרותו למנוע את התאונה, לצמצם את הנזקים או את עוצמת הפגיעה. בית המשפט פסק כי מרחק מסוים קודם לכן יכול היה התובע להבחין בכך שהנתבע מתחיל לפנות, בפרט שהנתבע גם אותת וכאשר שדה הראייה של התובע היה פתוח כ-100 מטר לפניו.

אשם תורם מעצם העובדה כי לא היה מבוטח בביטוח חובה. באשר להיעדר פוליסת ביטוח חובה ורישיון נהיגה בתוקף – "עניינים אלה לבדם, אין בהם כדי להגדיל את שיעור האשם התורם", פסק השופט. לדבריו "ליקויים שלא תרמו מבחינה סיבתית לקרות הנזק – אינם מהווים שיקולים רלוונטיים לקביעת שיעור האשם התורם".

סוף דבר: לאור המהירות בה נסע רוכב האופנוע, פסק בית המשפט כי יש מקום לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של 30%. לאור היקף וחומרת הנזקים, הנתבעים חויבו לשלם לרוכב סכום של 409,438 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך-דין בסכום של 95,808 ש"ח והחזר אגרת תביעה.

עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח ויו"ר ועדת שיבוב ובתי משפט בלשכת עורכי הדין, מציין בתגובה: "מדובר בפסק דין נוסף שמוכיח כי הדלת לקבלת פיצוי לנפגע שרכב ללא ביטוח חובה – פתוחה, אך כל מקרה לגופו, ואין בו משום להוות אור ירוק לרכיבה ללא ביטוח. ראשית, אם מדובר על נזק עצמי, שלא נגרם בשל מפגע בכביש, הרוכב ייוותר ללא פיצוי, אלא אם רכש פוליסת תאונות אישיות וכו'. שנית, אף אם התאונה נגרמה ברשלנות נהג רכב מעורב, בית המשפט רשאי לשלול מהמבוטח את הזכות לקבלת פיצוי".

• קישור לפסק הדין המלא