FullgaZ אופנועים, קטנועים וכל מה שגז
כתב: יונתן הנדל
בתערוכת קלן של השנה, לא הייתי. כבר כמה שנים שאני לא רוכב בשל מחסור בכסף ועל כן גם חו"ל לא בא בחשבון. החיים הסטודנטיאליים לעתים הרבה פחות זוהרים ממה שמוכרות לנו הפרסומות באתרים השונים. תמונות של תלמידי הפקולטות מחויכים על הדשא, צוחקים בקפטריה, מאושרים בשיעור, מתמוגגים בספרייה. כנראה שלכולם יש מישהו שמשלם על כל זה, אבל זה כבר לפעם אחרת.
בכל מקרה, בתערוכת קלן של השנה, כפי שכבר הבנתם, לא הייתי. מה שכן, קראתי בעניין את הסקירות השונות באתר. הופתעתי מהמבחר המרשים, התפעלתי מהחידושים השונים והסתנוורתי מהצבעים הבוהקים; השתוממתי מאיכות מחשבי ניהול המנוע, מפשטותם המורכבת של הבולמים המתקדמים, מהרכבן המטלורגי של השלדות ומכמה מחשבה ותכנון אפשר להשקיע בגלגל גומי אחד, לא מאוד גדול, המשמש כצמיג.
עברתי בין ג'יקסרים לנינג'ות, בין דוקאטים לבימרים. כולם מושחזים, כולם טומני סוד, מקרינים עוצמה ומומנט, כולם מוכנים לתחרות הגדולה, לכבישי העיר והפרברים, לחליפות עור, לכפפות ממוגנות, לברכיים באספלט וגלגל קדמי באוויר. שורה של מטוסי קרב קטנים לשימוש אישי ויומיומי נגד אויב השגרה. קשה לבחור איזה מהם הכי טוב. למעשה, הם כולם הכי טובים. לכולם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שהמפעל יכול היה להרכיב, כולם מהונדסים לעילא ולעילא, מורכבים מהחומרים האיכותיים ביותר ובדוקים במנהרת רוח עד לרמת הבורג, או האזיקון במקרה של דוקאטי.
אם כן, כעת יש רק לבחור את הטוב ביותר מקרב הכי-טובים-שכבר-יש. אבל איך קובעים מה הכי טוב כשכולם, פחות או יותר, טובים באותה המידה? אולי במרוץ? אבל מרוץ תלוי גם בגורמים אחרים פרט לאופנוע, למשל מי רוכב עליו, על איזה מסלול הוא נוסע ומהו כוונון מכלוליו, ולכן לא ניתן לדעת בוודאות. אולי נזמין סקר בו נשאל את רוכבי העולם באשר להעדפותיהם? אבל לאנשים שונים העדפות שונות וכמובן שלא תמיד מוצר פופולארי הוא גם טוב. כמו כן, כידוע לנו מארצנו הקטנה, במקרים רבים מספר הדעות עולה על מספר האנשים ועל כן גם פתרון זה אינו ישים.
אז אולי, נשווה ביצועים? אבל גם כאן אין הדבר חד-משמעי. בדיוק כפי שדג לא יוכל לטפס על עץ ולעומתו פיל יתקשה לשחות באוקיינוס, כך גם לא ניתן להשוות הארלי לנינג'ה או ורסיס להונדה אינובה. נכון, מבחינה טקסונומית, מדובר בקבוצה מובחנת של אופנועים בעלי הורים משותפים, אי שם במעלה אילן היוחסין, אולם מאז ועד היום הרבה דלק זרם בקרבורטורים והדגמים היום מבחינה זו שונים. שונים אך דומים.
אכן תחרות קשה. תחרות על לב הקונים, על שערי המגזינים ואתרי האינטרנט, על יוקרה וכבוד. זמנים קשים להיות בהם אופנוע או רוכב; המתחרים נושכים, חוקי ואמצעי אכיפת המהירות מתהדקים, התנועה הולכת ונהיית צפופה יותר וכמות הסחות הדעת של הנהגים סביב, בעודם נוהגים, רק גדלה. הוסיפו לכך מיתון עולמי, יחסי ציבור בעייתים וקהל שכבר ראה הכל, והרי לנו מתכון לאובדן עניין בתחביב נהדר ובדרך חיים משל עצמה. מצב ביש.
בעודי משוטט בין התמונות, חולם בהקיץ כהרגלי וממלמל לעצמי חצאי משפטים סתומים על ריח בנזין וצמיגים, לא יכולתי לבחור במנצח היחיד של התחרות. בעידן בו אג'נדות וסמארטפונים מתחלפים חדשות לבקרים, לא ניתן לבחור רק מנצח אחד, או אפילו כמה מנצחים. למעשה, כולם הכי טובים וכולם זוכים. כולם הכי יפים, הכי מהירים, הכי משוכללים.
אתם מבינים, בעבר ההבדלים היו ברורים. כולנו היינו נתונים למרוץ חימוש לא נורמלי אשר התקדם בצעדי ענק. מי שרצה את אופנוע הדקאר הטוב ביותר חיפש דגם ספציפי. מי שמעוניין היה בגרזן כביש אימתני נשא רק שם אחד על דל שפתיו. וגם מי שחשקה נפשו בשואו ידע בדיוק איזה כלי לחפש.
והיום, כאשר הפערים בין המשתתפים בתוך הקטגוריות קטנים כל כך, הבחירה לרוב נעשית על סמך שיקולים שאינם קשורים ישירות, דווקא, לביצועי הכלי ולמהותו, אלא למשל למי מחיר טוב יותר, למי מבצע ומסע פרסום מפתים יותר, מי ייראה הכי טוב עם מעיל העור החדש שקנינו ומי ישאיר את החבר'ה פעורי פה בשכונה.
הרי בינינו, רובנו הגדול, וכותב רשימה זו בכללם, לעולם לא יגיע לניצול כל יכולותיו של הכלי. לא, גם לא במסלול מרוצים. אנחנו לא מרוכזים מספיק, לא מאומנים מספיק, וכנראה גם לא בעלי כישרון מספיק. זו אמת מרה, אבל עדיין אמת. והנה, על אף כל זאת, אנחנו עדיין רוצים רק את הכי חדיש, הכי מהיר, הכי יפה. רק את זה שפוטנציאלית יאפשר לנו לרכב כמו בחלומותינו, גם אם במציאות הדברים ארציים יותר. רק לא להישאר מאחור במרוץ החימוש.
וכאן מגיע הטוויסט.
אם יושבים לרגע בצד, על אחת מהכורסאות הנוחות האלו, ומסתכלים על כל העסק מבחוץ, התערוכה בקלן, מעבר להכל, מעבירה בעיניי מסר אחד – והוא שהעיקר זה לרכב, לא משנה על מה. העיקר זה להתמסר לרוח בפנים, לריח הממכר של צמיגים, בנזין ואספלט, לבן או בת הזוג החובקים אותך מאחורה, למכונת הזמן הנפלאה הזו על שני גלגלים שיותר מאשר מעבירה את הגוף שלנו ממקום למקום, מעבירה את הנפש שלנו מעולם לעולם.
זה לא משנה אם אתה רוכב על מפלצת סמ"ק עתירת טכנולוגיה או על וספה עם סירה, אם האופנוע שלך יצא זה עתה את שערי המפעל או אם כבר איפס את מד הקילומטר מלמטה. מחר כבר ייצא דגם חדש, תוכרז פריצת דרך טכנולוגית מיוחדת, תושק גרסת כביש משוכללת לרגל חגיגות המילניום לאשתו של בעל החברה, והמרוץ יימשך, עד לדגם המשופר הבא וחוזר חלילה.
העיקר פה, בעיניי, הוא לרכב על אופנוע, כל אופנוע, ולזנוח מאחור את מרוץ החימוש הראוותני. זה לא באמת משנה מיהו היצרן, האם החברה ניצחה במרוץ האחרון או כמה מוצרי אפטרמרקט יש. אם זה גורם לך לחייך, לשיר בקסדה או להרגיש מגניב – אז האופנוע שלך הוא האופנוע הכי טוב בעולם, נקודה. ואל תתנו שיספרו לכם אחרת.
אגדת זן עתיקה מספרת על שלושה נזירים בודהיסטיים צעירים אשר היו רוכבים על אופנועיהם יום-יום אל הכפר הסמוך למנזרם וחזרה. באחד הימים, ניגש אל השלושה מורה הזן הגדול, ראש המנזר, ושאל אותם מדוע רוכבים הם על אופנועיהם.
ענה הראשון: "רוכב אני על אופנועי על מנת להגיע אל כל אותם מקומות נידחים שם יכול אני להעניק לאנשים לימוד רוחני ולסייע להם בכל אשר יצטרכו!". הנהן ראש המנזר בראשו, הצמיד יחד את כפות ידיו בברכה ואמר לנזיר "אין ספק כי תהיה אתה נזיר דגול ביום מן הימים".
ענה השני: "רוכב אני על אופנועי בכדי לנסוע אל העיר הגדולה, שם מעמיק אני אף יותר בלימוד תורת הזן על מנת שאוכל לשחרר את כל היצורים החיים מסבל!". ראש המנזר החמיא לנזיר, טפח על ראשו בחיבה ואמר "חוכמתך עוד תאיר עולמות שלמים ותועיל לנשמות רבות".
בבואו אל הנזיר השלישי, שאל ראש המנזר את אותה השאלה. הנזיר, בתגובה, הביט בראש המנזר בפליאה וענה בפשטות: "ובכן, אני רוכב על אופנועי על מנת לרכב על אופנועי". חייך ראש המנזר חיוך רחב, התיישב למרגלות הנזיר ואמר לו: "אנא, קח אותי כתלמידך".
אז מה אני מנסה לומר פה בעצם?
לא, אני לא מנסה לבאס לכם את האופנוע החדש וגם לא לגרום לכולם לרכב על גרוטאות. חידושים הם דבר טוב ובסופו של דבר הם אלו שמצעידים אותנו, כאנושות, קדימה. מה שאני כן מנסה זה להפנות את מבטכם, בעדינות, להווייתם האמיתית של הדברים, זו שמעבר לסוגים, לשנים ולהבחנות. לחברים מסביב שרוכבים איתכם, למכונה הנאמנה שעובדת תחתיכם, להרים, לעצים, לחי ולצומח אשר מספקים את התפאורה למסע הזה ולחוויית הרכיבה הבסיסית ביותר שיש – אדם ומכונה. וכמו שאמר פעם פנגס הגדול: אם אתם מצליחים לעשות זאת, למדו אותי איך.
