נוסטלגיה: קוואסאקי ZZR600 – זי זי בטופ

הקוואסאקי ZZR600 היה הנציג הספורטיבי של הירוקים בתחילת שנות ה-90, כשהמילה 'ספורטיבי' לא סתרה את העובדה שלרוכב יכולה הייתה להיות האפשרות לשבת בנוחות על האופנוע גם למרחקים ארוכים.

בשנת 1995 הטילה קוואסאקי פצצה בעולם אופנועי הספורט בכלל ובקטגוריית ה-600 בפרט. לאחר שנים של קודמו, שייצג את היצרנית הירוקה בקטגוריית הספורט-תיור, הציגה קוואסאקי את ה-ZX-6R, או נינג'ה 600 – אח קטן ל-ZX-9R שיצא שנה לפני. הנינג'ה 600 הצעיר יצא להילחם באותם השנים בלוחמים של היצרניות היפניות השכנות, ונדרש להפגין יכולות אתלטיות עילאיות בשביל זה.

אבל לא עליו נדבר היום, אלא על אותו 'שמנמן' במירכאות, שעד אז היה זה שנתן בראש לכל היפנים. ה-ZZR600 הוצג בשנת 1990 כאופנוע ספורטיבי עם לבוש אופנתי שכיסה את כל מה שאפשר בעזרת פיירינג אווירודינמי. מנוע ארבעת הצילינדרים בשורה, מקורר הנוזל, סיפק 99 כוחות סוס ב-11,500 סל"ד ו-6,500 קג"מ ב-9,500 סל"ד. הקו האדום, אגב, היה אי-שם ב-14,000 סיבובים לדקה. שלדת האלומיניום (עם שלדת זנב מפלדה, שהוחלפה לאלומיניום בשנת 1993) הייתה קשיחה ונתמכה עם מזלג טלסקופי רגיל בקוטר 41 מ"מ, חישוקי 17″ עם צמיגים במידות של 120/60 ו-160/60, דיסקים גדולים בקוטר 300 מ"מ מלפנים ויחיד בקוטר 240 מ"מ מאחור. נתון המשקל מספר את כל הסיפור של הקטגוריה הספורטיבית בתחילת שנות ה-90, עם 198 ק"ג משקל יבש ומעל 216 ק"ג עם כל הנוזלים.

בשנת 1993 ה-ZZR600 עבר שדרוג מהותי עם שלדה מלאה מאלומיניום, שדרוגי בולמים, שדרוגי מנוע וביסוס מערכת הראם אייר שהוסיפה עוד מספר סוסים מעל ל-200 קמ"ש וגם אפשרה לראות את המחוג האנלוגי עובר את ה-250 קמ"ש. היו גם מעט שינויים עיצוביים. זהו הדור שהגיע גם לישראל.

מעט לפניו הוצג אחיו הגדול, ה-ZZR1100. אותה מפלצת החזיקה את תואר האופנוע המהיר בעולם עם נתון של 282 קמ"ש וניפחה את החזה של קוואסאקי בעולם האופנועים. גרסת ה-600 הורכבה מאותם המרכיבים ומאותו המטבח, כאשר פה מדובר על בריון שיכול לגרד את ה-250 קמ"ש ולבלות שם את כל היום. המנוע הזה אהב לרוץ למעלה במעלה השעון ויכול היה לתת בראש גם לג'יקסר 750 המיתולוגי של סוזוקי באותן השנים. את זה אני כותב מתוך ידיעה מוחלטת, שכן באותן השנים היו במשפחתי במקביל גם ה-GSX-R750 המדהים וגם ZZR600. בקו ישר היה מבאס לגלות שאין הרבה יתרון ל-150 הסמ"ק הנוספים.

מעבר למנוע, ה-ZZR600 היה גם נוח. מאוד נוח. תנוחת הרכיבה לא איימה להוציא את הפיקות מהברכיים ולא שברה את עמוד השדרה. הרוכב ישב בפוזה נינוחה ושלטת, בלי עומס מיותר על כפות הידיים, ונהנה משלדה מגיבה ומשתפת פעולה. בכביש המהיר ובסוויפרים הוא היה מלך. רכבת על מסילה. הפערים עלו כשהקצב הישר ירד והפיתולים האיטיים יותר התחילו. היה קשה יותר להעביר אותו מצד לצד, והבולמים הלא מתכווננים לא בדיוק אהבו את העניין.

קבוצת השווים שלו בישראל הורכבה מצמד הששמאותים של סוזוקי, ה-GSX-600F וה-RF600. שני אופנועים טובים בפני עצמם, אבל פחות מקוואסאקי. היריב העיקרי היה ההונדה CBR600F במודל F2 ו-F3, שהיה קשוח וספורטיבי יותר שגם ניצח במכירות. ה-ZZR600 נתן אופנוע יום-יומי נוח, עם יכולות אבסולוטיות על הכביש המהיר וכיף לא מבוטל גם בפיתולים. בישראל נמכרו לא מעט אקזמפלרים, ששרדו לא מעט שנים וקילומטרים לאחר מכן. ברחבי העולם הוא נעלם מאור הזרקורים לטובת אחיו הספורטיבי והצעיר, אבל משך – בעיקר בארצות הברית – עד לשנת 2007