דף הבית / מגזין / עם 990 אדוונצ'ר בראלי אל הנגב
Stav Mazor El Hanegev Rally (1)

עם 990 אדוונצ'ר בראלי אל הנגב

סתיו מזור מספר בגוף ראשון על החוויות שלו מראלי 'אל הנגב 2' של משפחת קטנוב - שבו הוא רכב על גבי ק.ט.מ 990 אדוונצ'ר, ואף עלה על הפודיום

כתב: סתיו מזור; צילומים: עמרי גוטמן

בוקר שבת, אני על קו הזינוק, מתחתיי מנוע וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק, ואני קצת מתרגש והרבה מחויך. ככה זה – ככל שהמנוע יותר מטרטר ככה החיוך הדבילי בתוך הקסדה יותר רחב.

גיא מזניק, והמכונה ואני יוצאים לריקוד טנגו מלחמה. ההילוכים עוברים, המהירות עולה, והמדבר רץ אחורנית מתחת לגלגלים. זה הזמן שאני מזכיר לעצמי שמדובר בראלי ולא במרוץ צפוף, ולכן צריך גם לנווט, או בעיקר להיכנס לראש של של דן קטנוב ולנסות להבין מה הייתה כוונת המשורר שכתב את ספר הדרך.

'ספר דרך' זאת שיטת ניווט שלא ברור לגמרי מאיפה הגיעה. סוג של סיפור דרך כמו שהיינו מכינים לעצמנו בראש בניווטים בצבא, אבל פה עם ציורים ומרחקים. תוך כדי הרכיבה צריך להתאים את המרחק לציור, ולנסות להבין מה ראה הבחור שכתב את ספר הדרך שבו אתה קורא עכשיו תוך כדי רכיבה במהירות שלעתים נוגעת ב-100 קמ"ש. אז אני משחרר קצת את יד ימין, מתרכז בניווט, ואין דבר יותר מהנה מלראות את נקודות הסימון נופלות לך בדיוק במקום.

מקפל את האופנוע - כשעוד היה כוח
מקפל את האופנוע – כשעוד היה כוח

נקודה ועוד נקודה, החיוך אדיר, הראש נכנס למצב שיוט, ואז מגיעה הנקודה בקילומטר 3.07 – פנייה ימינה לטיפוס של דיונה. דנדן פינק אותנו בדיונה-דיונה. מסתכל קדימה לנתח את הדיונה, מזהה נחל קטן לפניה, מוריד להילוך שני, מגיע אל הנחל, מפיל את האופנוע בכוח לתוך הנחל כדי לייצר אחיזה, גז חזק ביד ימין, גוף לאחור, והאופנוע נדבק לדיונה ומתחיל לטפס. בשני-שליש גובה האופנוע מסמן שהוא לא מגיע למעלה. כל הגוף ימינה, עוד לחיצה קטנה על יד ימין, ואני מסמן לאופנוע שהוא כן עולה את הדיונה. עוד תיקון אחד לשמאל ואנחנו למעלה.

בקילומטר 3.22 אני פוגש כמה רוכבים מבולבלים, ופה אני עושה את מה שאני הכי טוב בו – מפגין מלא ביטחון עצמי ומסתער על הדרך שנראית לי מתאימה. הפעם זו לא הדרך, ואחרי כמה מאות מטרים על הדיונה אני מזהה שהספר לא מתחבר לשטח. חוזר אחורה, יורד את הדיונה, חוזר שתי נקודות אחורה, בודק שהטיפוס לדיונה התבצע בנקודה הנכונה, שוב מסתער על הדיונה, הפעם קצת יותר נחוש בקו ישר, ושוב אנחנו למעלה. עוצר, מסתכל, מנסה להבין, מושך מעט מזרחה ושוב חותר למגע, אבל על הציר הלא נכון. הבנתם את הרעיון, אבל אני עוד לא. מבזבז על הדיונה כ-20 דקות וחמישה טיפוסים, ולבסוף מוצא את הדרך הנכונה שבה הסיפור מתאים לדרך.

ממשיכים ברכיבה. הניווט קשה, ואני לא היחיד שמסתבך. רוכבים שזינקו הרבה לפניי מגיעים פתאום מולי, ואני מוצא את עצמי רוכב על הדרך כשחמישה מתחרים חוזרים ממנה. פה אני שוב עושה את מה שאני הכי טוב בו, וממשיך בשלי…

ממשיך בשלי
ממשיך בשלי

הנקודות מסתדרות לי, ואני מבין שהרגע עקפתי חמישה מתחרים מאוד משמעותיים וזה בדיוק הזמן שלי לעשות טעות ולמשוך בדרך השמאלית במקום הימנית, ושוב הספר לא מתאים לקרקע. מזהה במהירות את הבעיה וחוזר לנקודה האחרונה שבה בוודאות הייתי מאופס, וכך הסיפור חוזר חלילה עד לנקודת התדלוק הראשונה אחרי 60 קילומטרים – נקודה שבה השעון עוצר ל-20 דקות. מתדלקים את האופנוע, צועקים רגע, נושמים עמוק, ומתכוננים לעוד 140 קילומטרים תחרותיים כאלו. קטנוב ניגש אליי ואומר: "עכשיו אתה הולך ליהנות". כמה שהוא צדק.

המרשל סורק את הברקוד שעל האופנוע, ואנחנו מזנקים לקטע מהיר. הדרך לבנה, שישה קילומטרים של מצערת פתוחה, מד המהירות מתריע על 145 קמ"ש, אבל הכל בסדר והכל בשליטה. האופנוע ואני בריקוד המכונה. קצת השכבה, מדי פעם האופנוע באוויר ונוחת כמו על חמאה – חלק ונעים. סיפור הדרך מסמן לי לפנות ימינה לדרך ברורה על הדיונות. החול עמוק, והענק הכחול שלי ששוקל מעל 200 קילו וחמוש ב-115 סוסים שעושים את מה שהם הכי אוהבים – לדהור על החול הרך. אני כמו במדיטציה, מלטף את החול עם פרסות הסוסים במהירות של יותר מ-60 קמ"ש. האופנוע ואני בחיבור מושלם דוהרים, קופצים, משכיבים בסיבובים, זורקים זנב ביציאות מהם, מקפיצים גלגל על 'קרסטים' וצוהלים בשמחה. מדי פעם גם עוקפים רוכבים שיד ימין שלהם פחות חזקה.

הניווט הולך מושלם, ואני מצמצם פערים שפתחתי בדיונה הראשונה. מגיע לנקודה שבה ספר הדרך אומר שמאלה אחרי הגבעה. מזהה את כל השמות הגדולים רוכבים בחוסר ביטחון לכל מיני כיוונים, ושוב אומר לעצמי: "נכון או לא נכון – הפגן ביטחון!". נצמד למצפן הפנימי שלי, והכוכבים לטובתי – אני על דרך המלך. מזהה את המפלצת של גבע מצמצמת עליי פערים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעמית שדות בעמדת הנווט ועירא על ההגה, יושבים על ארבעה גלגלים שכל אחד מהם יותר גבוה ממני. כדאי שאזוז ואצמד לשמאל. מסמן להם לעקוף, והם עוקפים תוך כדי שעירא מוציא את היד לסמן לשלום. ככה זה בראלי – המתחרים הם קודם כל חברים.

עם 990 אדוונצ'ר בחול ובדיונות
עם 990 אדוונצ'ר בחול ובדיונות

שוב מזהה פנייה שמאלה בספר הדרך. כנראה שעמית שדות מופתע ממנה בדיוק כמוני, כי הם פונים במהירות מטורפת, והנהג המיומן חזק על הגז כשארבעה גלגלים זורקים עליי קוב וחצי חול. טוב, נו, 'ברכה' קטנה וממשיכים על החול הרך.

אחרי בערך 100 קילומטרים אינטנסיביים כאלה הגוף כבר מותש, הידיים כואבות ממשקל המכונה, המהירות יורדת, האופנוע נותן תחושת כבדות, ופנייה הדוקה ימינה מאלצת אותי להאט. מיד אחרי הפנייה ירידה חזקה של מטר, ואני לא מספיק חד על הגז. הגלגל הקדמי נשתל בחול, ואני שם ת'ראש על דיונה, אבל לא נותן למוזות קצת לרעום. רץ ומרים את האופנוע, מניע ומכניס לראשון. אבל עדיין מדובר במכונה של יותר מ-200 ק"ג, בחול רך, בעלייה, והוא לא רוצה לזוז. בסדר חביבי. מכניס להילוך שני, הרבה גז, מתיישב על החלק האחורי של המושב, ואין ברירה חביבי – לפעמים עושים גם מה שלא רוצים. מתקדמים.

שוב סיבוב, הפעם בקטנה. אני מוריד את האופנוע לצד שמאל, לא בעיה. רק מרים אותו וממשיכים בערך עוד קילומטר, אבל בסיבוב הבא אין לי כוח ליישר את האופנוע והוא יורד לו על צד ימין. אני מרים אותו, ממשיכים ליפול מצד לצד, ובסוף אני כבר כל כך עייף שבקושי מצליח להרים את האופנוע. מתיישב עליו, וכמו תמיד שאתה על סף ייאוש, חשוב לדבר בסמכותיות. אני אומר לאופנוע: "תקשיב אדי! (ככה אני קורא לו כי מדובר בק.ט.מ 990 אדוונצ'ר ספיישל אדישן דקאר), אנחנו מסיימים את היום הזה ביחד, אז כדאי שתהיה מרוכז, ישר על הקו, ושתתחיל למשוך אותי יותר קדימה וקצת פחות הצידה".

ובאבנים גם
ובאבנים גם

שינוי גישה: עכשיו אני לא מנווט תוך כדי רכיבה. יושב על המושב, נזכר בתקופה שהתחלנו לרכוב שם בערבה, שבה לעמוד הייתה מילה גסה. מסתכל על מגדל הניווט, מזהה שיש קילומטר ישר, רוכב בישיבה, ומדי פעם נעמד. על ראש הדיונה מזהה את הנקודה הבאה, וככה שומר על כוחות. קצת מסדיר דופק, נעמד שוב על הרגליות בתנוחת רכיבה קרבית, מישר מבט אל השביל, מזהה קוליס של אופנוע מותש על הציר, וכמו זכר אלפא מקבל מוטיבציה ופתאום נהיה קל יותר. ממשיך ברכיבה, ואחרי כמה קילומטרים מזהה צמד רוכבים שמשחררים לי את הקוף, שגורם לי לשחרר את הסוסים שמזנקים על הבאמפים. מגיעים לשני רוכבים – אחד מימין והשני משמאל – כמו קונוסים במגרש של מורה הנהיגה, וכל האנרגיות חוזרות לגוף. אנחנו בתחרות חביבי!

לדעתי גם אותם קצת עוררתי. מצטער, אני לא יכול להיות בטוח כי לא הסתכלתי אחורנית. ידוע שהאופנוע נוסע בדיוק לאן שהמבט מופנה, ובמהירות של 80 קמ"ש על הדיונה אתה לא רוצה להסתכל לאחור.

הסרט של סיפור הדרך תכף מסתיים. פנייה ימינה, הבאה חצי שמאלה, חמישה קילומטרים לקו הסיום, ציר הבאמפים שצמוד לכביש צאלים-רביבים, ואני כמו חמור שמזהה את האורווה מרחוק. כל הצ'אקרות נפתחות, והמהירות עולה לכזאת שגורמת לאופנוע להיות מנותק מהקרקע רוב הזמן, וכמה שזה כיף! עוקף עוד איזה אופנוע לקראת סיום המרוץ, וחוצה את קו הסיום במהירות גבוהה. עכשיו רק צריך לעצור את הקרנף חזק על הבלמים.

עם חבר אלמוני שמתחרה בפעם הראשונה בראלי
עם חבר אלמוני שמתחרה בפעם הראשונה בראלי

בחזרה לגזיבו של דן להחתים את כרטיס הזמנים, לשתות אספרסו קצר, ועכשיו יש זמן לחלוק חוויות עם החברים עד הטקס המרגש של הנפת הגביעים. זה בדיוק הראלי – לא רק גז וניווט אלא גם חברים טובים שחולקים יחד תחביב משותף.

טקס חלוקת הגביעים. אני על הפודיום – מקום ראשון בקטגוריה שלי, אבל גם אחרון כי אני היחידי שהצליח לסיים את המסלול. אבל בסיכום היום האדיר הזה נתתי הופעה לא רעה בכלל – גם ביחס לעצמי אבל גם ביחס לשאר המתחרים.

איזה כיף זה ראלי!

אימא, תראי! אני מקום ראשון!
אימא, תראי! אני מקום ראשון!

אודות כתב אורח

Avatar

עשוי לעניין אותך

FJR1300

נוסטלגיה: ימאהה FJR1300 – כבר אז היה אוטומטי

ה-FJR1300 של ימאהה הוצג בתחילת שנות ה-2000 והיה הנציג בקטגורית ספורט-תיור-מפנק; מספר שנים אחר כך הוא גם היה עם גיר חצי אוטומטי

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן