אחרי שפג הפטנט של משטח, וכיסוי קדמי להגנה משלוליות וגשם בחורף, החבר'ה במזרח שמו ורייאטור, ויתרו על הדבר הפתטי הזה שנקרא גלגל רזרבי, והחל משנות השמונים, ובעיקר שנות התשעים, במזרח הראו לאיטלקים איך בונים קטנוע "וספה" כמו שצריך. כולל הזזת המנוע קדימה ולמרכז. הווספות לא היו מאוזנות, בגלל המנוע שהיה מותקן בצד ימין, היה צריך לשבת על הכיסא בצד שמאל, וכל הרכיבה הייתה על הצד. בגלל אותו חוסר איזון כרוני, בלימת חירום, הווספה הייתה מחליקה כמו סבון באמבטיה.

מאז דחיקת האיטלקים הצידה, הקטנועים שהגיעו מהמזרח שאבו את ההשראה לעיצוב מאופנועי הספורט.
וגם ככה, הווספה, חוץ מאשר בפוסטרים של השווק ויחסי הציבור, מעולם לא הייתה דומה לצרעה.

מה נשאר היום מהמותג "ווספה"? מי שעוד רוכב על המקוריות, מה שנקרא "רכב אספנות", אפילו הוא זוכה למבטים מוזרים, כי היום עם מערכות הזרקת הדלק, נפרדנו מהסירחון של הדלק. והווספה המיתולוגית מסריחה במיוחד בגלל השמן השרוף מהאגזוז (המנוע שלה עובד על תערובת דלק ושמן).

די תשחררו אותנו מהמסיבות המטומטמות שלכם,
כל שנה מוצאים סיבה לדגם ווספה "במהדורה מיוחדת", שממילא אין לו שום קשר לווספה.
כל שנה הם חוגגים יום הולדת ל"ווספה", אבל עשר שנים הם יחגגו עכשיו 80 שנה לווספה,
די נו דיייי, ככה לא בונים היום קטנוע פרימיום, יש פריירים, יש לזה קונים.
לבריאות