מהגיגי ליבי למה אנו רוכבים - הגרסה הירושלמית

מי מאיתנו לא נתקל בחבר המודאג ששואל למה אתה רוכב, האם ההסטרית או הדודה מהמשרד שאומרת אופנועים זה מסוכן.
ובכן,
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד התלהבתי מכלי תחבורה.
זה התחיל במילה הראשונה שלי אבדה - שפירושה היה לא אבא לא אמא אלא איך לא טרקטור.
כמובן שזה היה מזמן אבל האהבה שלי לכלי רכב מעולם לא אבדה.
הפגישה הראשונה שלי עם עולם האופנועים הייתה בשנות ה80 בבלפוריה שם הייתי הולך בחופשים אל הדוד שלי שלמה ובת ובת-שבע( למעשה בן דוד של אבא שלי אבל הוא היה היחיד שקיבל אותי עם כל הבעיות שהייתי עושה ואצלי הוא דוד אמיתי )
כנער הייתי מגיע לשם בחופשים לעבוד כאשר הדבר לו הכי ציפיתי זה הטרקטורים.
כן בגיל 6 כבר לימדו אותי לנהוג וברגע שיכולתי להגיע לדוושות נהגתי לבד.
אני עוד זוכר בגעגועים את הארומה של עשן הדיזל שיצא מהאינטרנשיונל. טרקטור עם כף והדבר שהכי הגניב אותי זה שההילוכים היו בצד ימין ( אם זכרוני לא מטעה אותי) שנתנה לי תחושה של נהיגה בכלי טייס.
העבודה הייתה מתחילה השכם בבוקר דודי שלמה היה יוצא לחליבה ואני הולך לאסוף את התחמיץ הכותנה והקש ולהעמיס אותם על העגלה המחלקת בהתאמה לפי הצורך.
לרתום בחזרה את העגלה ולצאת לרפת לחלק.
בסיום רותם את המיכל של החלב ויוצא להעביר אותו לחדר קירור משם המכסה הייתה נאספת לתנובה.

ואז מגיע החלק הכייפי - נסיעה לשדות של הפלחה שהיו מרוחקים מהמשק לצורך העברת קווי המים הוספת דשן למיכל דישון ועוד.
כן שם הייתי דוהר עם הטרקטור ( עד כמה שטרקטור יכול להיות מהיר) והייתי מתענג על הרוח והנהיגה ואני חושב שפה למעשה החלו לנבוט ניציני הפורענות.

בשדות המוריקים האלו לימד אותי הדוד שלמה לנהוג, לעשות רוורס עם עגלה ולאהוב את האוויר של עמק יזרעאל.
אז הכל טוב ויפה איך זה מתקשר לאופנוענות-
ובכן הסיבוב הראשון שעשו לי אל אופנוע היה עלידי אחד מבניו שלקח אותי לסיבוב על אחד האופנועים שהיו להם שם (אני לא זוכר עם הונדה או ג'ילרה ) אבל זוכר את ההנאה ששאבתי מזה.

סיפור יפה אבל איך זה מתקשר לכותרת?


ובכן כשאני עולה לאופנוע ויוצא לרכיבה אני מחייך.
בעייני רוחי אני נזכר בריח ניחוח החציר בליטוף של דודי שלמה עם האצבעות המחוספסות בגודל של צ'וריסוס בת-שבע וילדיו אהוד ויריב.
בימים הכי מאושרים שהיו לי ( לא הייתה לי ילדות קלה במיוחד אבל זו סאגה לפסיכולוג טוב) במושב בלפוריה.

אז כששואלים אותי למה אני רוכב אני מחייך ועונה ככה.

מוקדש לדודי שלמה בן עזר שחסר לי מאוד
1926-2016

יש ביננו נקודות השקה :cheers2:...

טרקטורים: גדלתי במושב, ואני גר במושב למרות שלצערי אינני חקלאי. במושב הקודם הייתי לוקח משכן שלי את הטרקטור וחורש לו את השדות - ככה סתם בשביל השקט הנפשי שלי. כבר 7 שנים שלא עליתי על טרקטור וזה מאוד חסר לי.... ניחוח האדמה החרושה הוא אחד הניחוחות הכי מענגים שאני מכיר...
אופנועים: זה משהו בדם - משהו שהעברתי גם לבני הגדול איתמר וגם לביתי הקטנה. זה כוח שחזק ממני פי כמה. וכן, אנחנו מודעים לסכנות האורבות לנו, ועברנו תאונות שצלקותיהן תשארנה עימנו עד שנעצום עיניים סופית. אבל אהבתי לאופנועים היא תחושה שאינני יכול להעביר לאדם שסולד מאופנועים. בכל מהירות אני נותן לרוח להכות בי, המשקף תמיד על המצב הנמוך ביותר, לא מחפש התקרנפות, אבל אוהב את התגובה של סיבוב המצערת...
ג'יפים: היה לי CJ8 איתו טיילתי בשדות. עוד אהבה מוטורית שמצויה כרגע בהקפאה זמנית ביותר. ואם כבר 4*4 רק ה 4*4 האמיתיים, סופה\CJ\סמוראי\ טויוטה היילקס עד 97\ פג'ארו עד 2000.
מכוניות אספנות: רכב חדש לא עושה לי את זה... יש לי חיפושית אספנות פושטית שזקוקה לשיפוץ, מטופלת מכנית , אבל זקוקה לפחחות דחופה. הייתי אפילו אצל איתן גייר בקורס שיפוץ. אהבתי את האיש (מקסים) והתאהבתי יותר במלאכת השיפוץ. רק שצריך להשקיע לא מעט כספים בכלים כדי לשפץ בפועל - מקווה שאכן אשפץ בפועל.

אני מניח שחלק מבאי האתר חולקים את האהבה המוטרית לדו"ג , ולא מתייחסים אליו רק ככלי תחבורה...

אכן היו לי סמוראי דיהטסו פרוזה 2 סופות והיונדאי גאלופר
וכן אני אוהב כלי רכב אבל אפילו הסמוראי עם החלון הקדמי מקופל לא ידע לתת לי את הריגושים שברכיבה.https://uploads.tapatalk-cdn.com/201...6f80ba0cdc.jpg

Sent from my LG-H870DS using Tapatalk

אצלי זה בעיקר בגלל חסכים.איפשהו משפחתיים ואיפשהו מיניים
אני אוהב לרכב מהר,מאוד אפילו, לקפוץ על באמפרים או ממדרכות, להרגיש את הגוף מתנתק מהאופנוע, ולנחות לעצמי על הביצים.
אוהב איך הכאב המעוור הזה חוצה אותי לשניים כמו מכת ברק.
אם למדתי משהו חשוב מתקופת הילדות שלי, זה שכשאתה ילד מכות על התחת מאישה מבוגרת ותקיפה זה בחינם. כשאתה מבוגר זה יקר.
עניין של עלות תועלת - אופנוע זה ריגוש זול.







זה מה שתקבל כשתפתח דברים בעוף

פעם רכבתי בגלל השטח (כביש זה לכוסיות, למות כל אחד יכול). היום, רוכב בגלל שהחיים כופפו אותי כך, שבפחית אני לא מספיק להגיע בזמן.

לי פשוט יש בולבול קטן

התשוקה התחילה מהפוזה של אופנועי הספורט בגיל 16, בשילוב של הרבה דיבורים מצד האבא על הארלי דייווידסון (חבר טוב של הבעלים והיבואן הראשי של אוקראינה). לאחר מכן, זה היה כדי לברוח - פשוט להתנתק מהכל, כדי לגלות עולם, להיות לבד ולהיות בסדר עם זה, לברוח למקום בו אני הוא אני ואף אחד לא ישפוט אותי (כאמור לעיל, גם זה סיפור לפסיכולוג ולא לפה), ועכשיו - עניין של דרך חיים, תשוקה, וכמו כן דרך תחבורה.