עוד אח נפל אל הקבר ( נפלאות הנישואים)

סוג של כרוניקה של מוות ידוע מראש.
חבר יקר שלנו מהכנופיה הירושלמית נישא לבחירת ליבו.
חביבה ונחמדה וואלה אפילו נתנה לו לרכוב על חרג'וק ומדי פעם גם עליה.

חלפו הימים והיא החלה להתעגל להשתעל ולפתע החיים בעיר הקודש לא בשבילה והיא רוצה גם את אמא ואבא לידה שיעזרו עם העולל פרי ביטנה שטרם יצא.

רץ חברנו טרח וחיפש ומצא לה דירה יפה ואפילו גינה עם מחסן להחנות את העגלה ולידה את האופנוע הקטן.

עברו וימים הכל יפה ונהדר אבל החרג'וק על 125 הסמ"ק מתקשה מגדרות לירושלים לעלות.

חיפש הנערומצא אופנוע חדש ממטרו שלא נדע
.900 סמ"ק וצביעה מגניבה והגברת מיד הגיבה.

אבא אמא אני לא מסכימה והנער מסכן נמצא בצרה לא חרג'וק ולא רכיבה הגברת עושה מריבה.

אז חברי פורום יקרים בייחוד אלו שכבר הורים.
דברו אל הנער ותאמרו לו כיצד אתם התגברתם על אותה בעייה שיגיע לברית כאב גאה ולא אומלל.

LokiMonsteR

הגיע הזמן שמישהי תכניס קצת שכל לקודקוד שלו.

האמת אין לי עצות לתת לו. אני בכלל רווק.

לה לעומת זאת יש לי

https://www.youtube.com/watch?v=OAP3sGaKheA

זו בעיה ידועה אצל נשים. הם מגניבות ברווקות ואחרי זה הכל הולך ונעלם כאילו לא היה.

הפתרון הוא להציב עובדה.

מי שמסתנוור משטויות של ילדים ברווקות נופל בנישואין.
תתנחמו בעובדה שנשים נופלות בפח הזה לא פחות מאיתנו. מסתנוורות מהערס של השכונה וסובלות אח"כ כל החיים.

בסיפור המשפחתי 1+1 תמיד צריך לתת יותר משתיים, ואני לא מתכוון לילדים.

הזוגיות, הביחד, צריכה להעצים ולא לסרס וכל אחד מהצדדים צריך להאדיר את האחר
לפרגן לעודד ולתמוך ואפילו לאפשר לו לבצע את הטעיות בעצמו על מנת שלא ליצור
אצלו הרגשה שבעצם המניעה הוא חסם לה/ו את היכולת להתקדם, להגשים חלום או
להגביל.

תחושת ה-"קדוש המעונה" (אני עושה הכל בבית הזה") מעצימה את העוינות וההרגשה
שרק אני מוותר כל הזמן לשמירה על הזוגיות, היא הסרטן שמכלה את חיי הנישואין.

תחושת חסך בכל אחד מהתחומים הבין אישיים, קיפוח או ויתור על משהו מהותי עלול להוביל
למקומות לא טובים.

השימוש בזכות הוטו הוא נשק יום הדין, שכדאי להשתמש בו בתבונה ובשכל. יש כלל שאני
קורא לו כלל ה- 500 ש"ח, אם יש משהו שהוא לא לרוחי אבל הוא לא עובד את ה-500 ש"ח
(מטפורי-מסמן קו אדום) אני מוותר מראש וברצון לטובת הכלל, אבל אם יש משהו עקרוני ומהותי
עבורי, הוא יעלה על השולחן בצורה בוגרת ומפוקחת. כל אחד צריך לדעת לברור את המלחמות שלו.

בכל קשר זוגי מאבדים משהו לטובת הרבה דברים אחרים, אם התחושה הכללית היא שזה אכן שווה
את המחיר אז זה באמת לא מורגש. אבל אם התחושה היא שאני בעצם קורבן של הקשר הזה, הדרך
למדרגות הרבנות קרובה הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

יאלה שושני יעוץ זוגי זה המקצוע שלך ...בדיוק עבור תגובות כאלו צריך לייקים בפורום.:thumbsup:

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי השושנים

בסיפור המשפחתי 1+1 תמיד צריך לתת יותר משתיים, ואני לא מתכוון לילדים.

הזוגיות, הביחד, צריכה להעצים ולא לסרס וכל אחד מהצדדים צריך להאדיר את האחר
לפרגן לעודד ולתמוך ואפילו לאפשר לו לבצע את הטעיות בעצמו על מנת שלא ליצור
אצלו הרגשה שבעצם המניעה הוא חסם לה/ו את היכולת להתקדם, להגשים חלום או
להגביל.

תחושת ה-"קדוש המעונה" (אני עושה הכל בבית הזה") מעצימה את העוינות וההרגשה
שרק אני מוותר כל הזמן לשמירה על הזוגיות, היא הסרטן שמכלה את חיי הנישואין.

תחושת חסך בכל אחד מהתחומים הבין אישיים, קיפוח או ויתור על משהו מהותי עלול להוביל
למקומות לא טובים.

השימוש בזכות הוטו הוא נשק יום הדין, שכדאי להשתמש בו בתבונה ובשכל. יש כלל שאני
קורא לו כלל ה- 500 ש"ח, אם יש משהו שהוא לא לרוחי אבל הוא לא עובד את ה-500 ש"ח
(מטפורי-מסמן קו אדום) אני מוותר מראש וברצון לטובת הכלל, אבל אם יש משהו עקרוני ומהותי
עבורי, הוא יעלה על השולחן בצורה בוגרת ומפוקחת. כל אחד צריך לדעת לברור את המלחמות שלו.

בכל קשר זוגי מאבדים משהו לטובת הרבה דברים אחרים, אם התחושה הכללית היא שזה אכן שווה
את המחיר אז זה באמת לא מורגש. אבל אם התחושה היא שאני בעצם קורבן של הקשר הזה, הדרך
למדרגות הרבנות קרובה הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

---

טוב אתה, שושני!
אהבתי :)

והשתי אגורות שלי לשרשור...
אני במצב כמעט זהה לחבר שלך... ואף אחד לא מנסה להוריד אותי מהאופנוע.
ינסו, אם אהיה מספיק מטומטם לעשות תאונה. אז כן, אקבל את כל האש. עד אז זה נכנס תחת "אני יודע מה אני עושה".

כן לגיטימי בעיני, שתהיה דרישה קודם לדאוג לשלום הבית, ואז לגחמות שלך.
אם חבר שלך רצה לקנות אופנוע מכסף שאין לו - זאת בעיה.
אם זה דוחה קניית דירה - זאת בעיה.
אם זה עלול לעשות בעיה בתשלום משכנתא עם דירה שכבר יש - זאת בעיה.
ואם הוא רוכב לא משהו, ורוצה לעלות על כלי שאינו יודע לשלוט בו - אז כן, הולדת הילד הראשון זה לא בדיוק זמן טוב...

רגע, ירד לי בעצם האסימון: זוגיות ונישואין זה כמו רכיבה על אופנוע... בשניהם אתה צריך ראיית הנולד וגם מן הסתם לא מעט מזל.
יש כאלו זוגות שחיו כמה שנים ביחד לפני הנישואין בכייף, ואז נישאו ואחרי שנה~שנתיים התגרשו (אם היה מזל, פרקו את החבילה בלי ילדים, אבל יש כאלו מנסים להביא גם ילד כאילו זה ייפתור משהו, וזה רק יותר גרוע !!!), מנגד יש כאלו שלא גרו ביחד בכלל יצאו כמה חודשים/קצת יותר משנה ויאלה חתונה, וחיים באושר (+/-) עשרות שנים.
ואין לי מה לייעץ. יש לי פרסייה בבית אז לא מכיר את כל סיפורי הבלהות האלו של בנות זוג שהיו נסיכות קסומות לפני חופה וקידושין ואז הפכו למכשפות..

בערך כל מה ששושני אמר,
זוגיות מוצלחת זה כאשר שני הצדדים מוותרים אחד לשני, וכל אחד יודע גם לבחור את מה שחשוב לו. ולא במקרה כתבתי קודם על הויתורים ואז על החשוב. כי יותר מוותרים מאשר
עומדים על שלך


בלי זה החבילה תתפרק , בין אם זה היום על אופנוע או מחר על תיק יקר או זוג נוסף של נעלים.


Sent from...

מי שואל אותה

שושני, יש לכם ילדים? בד"כ זה עושה את ההבדל..
אז מנסיוני אכן בחברות, זוגיות ותחילת הדרך הדברים שונים.
אשתי רכבה על טוסטוס כשהכרנו ונהנתה מטיולים על אפנועים בארץ ובחו"ל.
כיום (לצערי) אין לה כל זיקה ורצון לאופנועים, להפך.. (אחות במקצוע).
מסיבות כלכליות ירדתי מאופנועים בתקופת המשכנתא וגידול ילדים. כשהיה רכב חברה אז זו היתה הבחירה.
בהזדמנות הראשונה הצלחתי לשכנע על טוסטוס וטוב לי איתו, אני חושב טוסטוס 250 הוא המושלם והיעיל ביותר בארצנו.
כיום כאשר הילדים דורשים פחות ממני אני פנוי לחזור לאהבות הישנות, אופנוע אספנות ששמרתי כל השנים.
אולי זו הדרך.. כל אחד ומה שטוב לו, לדעתי אין חוקים, בחיים דברים משתנים ולכל אדם,זוג ומשפחה הנוסחה שלהם.
מכל חבריי בעבר שרכבו איתי כולם ירדו מאופנועים, כל אחד והסיבה שלו. נראה לי שאני היחיד שנשארתי עם החיידק לאופנועים.

אהה,, ושושני.. החוק העקרי שלי בחיים, זה שאין חוקים..

יש שלושה שיהיו בריאים כולם גדולים, הבכור רוכב על קטנוע.

וזה שאין חוקים תופס גם לגבי אשתך או רק לגביך?

מוריד את הכובע שושני, אכן בריאות ואריכות ימים.
החלום שלי הוא לרכב עם בתי רכובה מאחוריי ושלושת בני עם אופנועים..
ידעתי שאסור לי להכנס איתך לפילוסופיה :ambivalence:
המטרה פה היא לעזור לבחור בשילוב חיי משפחה עם אופנוע, והכוונה העקרית היא שכל אחד צריך לבחון את ההחלטות שלו, את הויתורים ושיקולים שלו להמשך חיים טובים אם האשה ומשפחה שתהייה (ב"ה).
פה אנחנו יכולים לזרוק חתיכות של פאזל מנסיוננו והבחור יכול לאסוף חתיכה פה ושם ולהרכיב לעצמו את מה שטוב לו, לאישתו ולמשפחות.

שתי הערות:
א. לשושני, 500 ש"ח? הצחקת. על כסף אני לא אפצה פה בחיים (,לא חוכמה בהתחשב בזה שאני ואשתי עושים תחרות מי יותר קמצן, והיא נותנת פייט לא רע).
ב. אצלי זאת משוואה פשוטה,
אם אין דו"ג, הילדים לא יוצאים מהגן. נקודה.

ודבר אחרון,
להיות עם ילדים ולספר לאישה (ולעצמנו) את הסיפור של "אני רוכב בזהירות, אני יודע מה אני עושה" זה מקרה קלאסי של הכחשה (אצלנו דרך אגב, הנושא לא בהכחשה אלא בהדחקה, שנינו יודעים מה עלול לקרות, ופשוט עוצמים את העיניים ומתעלמים).