בשישי רכבתי ביום מסלול במוטורסיטי. רכיבה שתוך דקות ספורות הפכה לאבן דרך. בהחלט אחת החוויות המשמעותית האדירות והמהנות שעברתי ברכיבה. חיכיתי לאירוע שנדחה במשך חודשים בקוצר רוח. למדתי מיוטיוב עקרונות לרכיבת מסלול וצפיתי בסרטונים מהמסלול עצמו כדי להבין את הפניות. אמנם עשיתי במוטורסיטי יום הדרכה עם ה Honda NC אבל רמת הרכיבה שלי אז, האופנוע ואופי האירוע עצמו הגבילו מאוד. הפעם יש חופש ללחוץ- והרבה בלאגן.
לאורך השנים צפיתי במאות מירוצים וראיתי את רייני, דוהאן, שוונץ, ביאג'י ורוסי מרחפים בעיקולי האספלט והגעתי מלא תשוקה. פשוט ילד שמגשים חלום ילדות.
ועדיין, בגלל שכיום אני בוגר ושקול (חתיאר ופחדן) יחסית לרוכב שהייתי בשנות התשעים והניסיון מימי הקארטינג העליזים, באתי בגישה "אימונית".
הדגש היה ליישם טכניקה וללמוד תוך כדי שיפור יכולות שיבטאו בזמנים. לכן הגדרתי מראש את המטרה העיקרית לשישי - קווים נכונים ועבודה נכונה עם המבט. אם יישאר לי כוח, אולי לתרגל תנוחת גוף מדוייקות יותר. ידעתי שאתקל ברוכבים שמגיעים מסיבות אחרות והבטחתי לעצמי להישאר במוטו -איך רוכבים את זה נכון. זה עבד ברוב המקרים.
הסצינה שפגשתי בבוקר היתה מפתיעה. חבורה של עשרות רוכבים וכולם דלוקים בעיניים וחולי אספלט מאובחנים. באוויר ריח של דלק, בסככות כלים עם צמיגים סליק מחוממים וברקע אגזוזים צרחניים.
התחלנו בהדרכה בטיחותית קצרה וממבט במקצי הקבוצות שעלו לפנינו וכמה שיחות חולין הבנתי שכזה לא המקום לאתיקת מסלולים. אף רוכב לא יסתכל במראות ויפנה לך קו כי אתה יותר מהיר והרוב פשוט עסוק בשופוני- בתכלס, מתחרים. לדעתי זה פספוס של העמותות המארגנות שאולי נובע מאילוץ מסחרי אבל זה מה שיש. כששכרנו מסלולים תמיד היו מרשלים שהקפידו לסמן לאיטיים לזוז- ותמיד היו כאלה שלא הבינו את הקונספט ופשוט הפריעו וחסמו. גם כאן היו כאלה וגם רוכבים שחתכו וסיכנו בכוונה.
למסלול עלו בנפרד שלוש קבוצות ולכל קבוצה היו ארבעה מקצי רכיבה של 20 דקות. שובצתי בקבוצה C של הפחות מהירים ומנוסים. בערך 20 רוכבים כשלדעתי לפחות עוד אחד שלא רכב מעולם במסלול. נכנסתי לחליפה, מגפיים וכפפות שהשכרתי וחיכיתי בהתרגשות. רוסי אני כבר לא אהיה אבל להתרגש מותר.
הורדתי אפליקציה מבוססת GPS למדידת הקפות כדי לראות עקביות ולדעת מה אני מבין לאחור.
זה לא עזר, פשוט צפוף ובלאגן ועדיין- עבורי מדובר בכיף חלומי. המסלול הוא המקום הבטוח להשכיב להאיץ ולבלום ולהבין טוב יותר ולשחק כהוגן. מקום להתחבר למכונה ולהשתפר. כפי שקבעתי לעצמי, רכבתי בתוך היכולות ולא ניסיתי לבדוק שום גבול. הערכתי לילה לפני שאם זמני ההקפה של המקצוענים סביב 01:00 ועם ה NC הקפתי סביב 01:30 אתמקם באזור 01:15 וזה בדיוק מה שקרה.
אני חושב שללא עזרה מקצועית אני יכול להוריד בתרגול מקסימום עוד 2 שניות. בפניה מס' 3 אני נכנס מוקדם ומהר מדי בטרייל ברייקינג והורס את התאוצה בישורת. בכלל, אני צריך להיכנס מאוחר ולאט יותר לפניות המהירות. בפניה 4 עם בלימה חזקה מאזור 170 לאזור 30 (בערך) הגלגל האחורי ננעל ומקפץ וקשה מאוד לפגוע באייפקס. למרות שהמגף השתייף פעמיים ותיקנתי היגוי בבהלה שם דווקא הייתי מרוצה. פניה מס' 6 ומס 7 מאפשרות לפחות 2 קווים ומקום לעקוף ומאוד כיפיות. בחצי מהפניות בערך לא רואים את האייפקס בפקודת ההיגוי או תחילת הבלימה. בהחלט תכנון מסלול מקצועי ומאתגר.
קובץ מצורף 8957
חיכיתי ורציתי את יום המסלול כדי לקבל החלטה אם לעבור לתחום השטח או למתקן האספלט מהכביש. כבר בסשן השני הבנתי שלא יהיה רביעי כי המאמץ מהפעלת שרירי הליבה במעברי המשקל, המתח והריכוז פשוט מתישים. מסלול זה משהו שאני מאוד אוהב אבל לא אכנס אליו. קצת בגלל הסט אפ של האירוע, הניסיון הלא מוצלח למצוא רווח בין הרוכבים ואולי קצת הגיל..אבל אם היה אירוע סגור לקבוצת חברים הייתי בפנים, ללא ספק.
מילה לגבי ארפכשד שהיה האדוונצ'ר היחידי באירוע- מדהים. מספק כל כך הרבה ביטחון ויציבות שגרמו לי להבין שאני במרחק שנות אור מקצה האחיזה והיכולת. אני לא מתקרב ליכולות שהוא מציע. אפשר לבלום איתו חזק יותר ולרדת נמוך יותר ובפניה 4 רואים את הפער מצטמצם מאופנועי ספורט ונייקדים קלים בהרבה. הזמן הטוב ביותר היה בסשן השני בהקפה מס' 12.
קובץ מצורף 8956
בוידיאו המצורף, שיא האירוע מבחינתי. בסשן השלישי של קבוצה C שבו גלעד, מדריך הרכיבה של Race Junkies לקח אותי לסיבוב. רוכב אדיר שלוקח את פניה מס' 1 בלי בלמים במהירות מטורפת. ההבדל בין טירון למקצוען מתחיל ב 11:30.
https://www.youtube.com/watch?v=ZxQ8YPkckig
