בקטע של השקעת משאבים,
אפשר להשקיע כסף בפסיכולוג או באופנוע.
בקטע שבא לי מצב רוח נמוך יוצא לרכיבה לנקות את הראש,אולי לישון בשטח איפשהוא,ככה מידי פעם.
מה ההבדל בין זה לבין לשבת לדבר עם בנאדם?
הצג להדפסה
בקטע של השקעת משאבים,
אפשר להשקיע כסף בפסיכולוג או באופנוע.
בקטע שבא לי מצב רוח נמוך יוצא לרכיבה לנקות את הראש,אולי לישון בשטח איפשהוא,ככה מידי פעם.
מה ההבדל בין זה לבין לשבת לדבר עם בנאדם?
אופנוע לא מחליף פסיכולוג. תפקיד הפסיכולוג לא לגרום לך להרגיש יותר טוב אלא לטפל בבעיה מהשורש וכתוצאה מזה שהמצב ישתפר.
האופנוע כנראה יותר מטפל בסימפטומים. שווה ערך ללקיחת כדור או איזה כמה צ'יסרים.
אני חושב שהרכיבה על אופנוע, בעיקר כזו המשמשת לצורכי הנאה וטיולים, יכולה להוות מקום נוח לעיבוד המחשבות לאחר טיפול פסיכולגי. אך לדעתי היא איננה מהווה תחליף, רק כלי נוסף להבנה עצמית ומחשבה.
לדעת אחדים רכיבה היא לאנשים בעלי נטיות אובדנות ורומזת שיש צורך הפסיכיאטר
lokimonster
אופנוע הוא תחביב, כל מי שקנה את האופנוע מאהבה ולא כאמצעי לחילוץ מהפקק ואני מדבר בעיקר על אלה שבאמת אוהבים את האופנוע
מוצאים בו משהו. קראתי בעבר כי בעלי ההארלי מצוחצחים והמבריקים מוצאים בניקוי האופנוע והצגתו מאין טיפול תרפויטי שנותן שקט נפשי.
אחרים מוצאים ברכיבה ארוכה ובטיול עצמו מנגנון לשחרור מהלחץ והרגעה מחיי היום יום, היציאה לכביש הפתוח לנופים משחרר מההרגשה
הקלסטרופובית ונותנת תחושה של כוח ושליטה וחופש באוויר מסביב.
אחרים מתמכרים לאדרנלין ולסכנה וליכולת השליטה שלהם בכלי ומשחקים על הגבול בסכנה ובפחד.
לאחרים דווקא המפגש החברתי והתנועה בקבוצה עוזרת לבטא את עצמם ולמצוא שייכות וחברות.
רכיבה זוגית משפרת את תחושת הביחד והזוגיות ויצירת זיכרונות משותפים שתורמת לזוגיות בדרך שונה.
יש כאלה שמוצאים את הייחוד והשונות שלהם דרך האופנוע, או מאתגרים את עצמם בלימוד תחום שונה
מחיי היום היום בעת הטיפול עצמי באופנוע והם יעדיפו את השיפוץ והתיקו אל מול הרכיבה אבל יזכו בסיפוק
מסוג אחר.
אגב זה מתאים גם לרוב סוגי התחביבים שהם מקום מפלט אהוב ממקומות קשים אחרים בחיים, זה יכול להיות
תחביב של יצירה, זה יכול להיות ספורט אתגרי, או טיפול באחרים.
בניגוד לכולם כנראה - אני לא הייתי משליך את יהבי על דוקטורים בפסאודו מדע האוויר והנפיחות.
אפילו התנ"ך שלהם זו בדיחה מהלכת.
סיפור אישי, פעם שילמתי הון כסף לסשן עם פסיכיאטר, בהמלצת חברים שפשוט עפו על זיבנים וציפרלקסים.
הדוקטור אמר "טוב. אני רושם לך כך וכך, תבוא עוד שבועיים ותספר לי איך זה השפיע עליך"
כאילו בימשך'? אני עכבר מעבדה? אתה פרופסור, לא ???? אין לך את הידע איך לעזור לי?
צא לרכוב אין לדעת. תברח מהחלוקים הלבנים.
https://www.youtube.com/watch?v=Qn0mgisVhgM
לסרט המלא
https://www.youtube.com/watch?v=XEg7UNphRgQ
מסכים,בכל מקרה אני מעדיף לברוח אל האופנוע מאשר לברוח אל אלכוהול או כדורים.
בנוסף -האופנוע זה משהוא חיצוני שמפעיל\מעורר דברים פנימיים.
אלכוהול או כדורים זה משהוא שנכנס אל תוך הגוף ומשנה בו דברים..
תודה.
חחח אני מהאחדים בעלי הדעה הזאת,חוץ מהצורך בפסיכיאטר..
התחברתי לדברים שכתבת.
:cheers2:
בהחלט,מעדיף לתקוע כדור בראש,
או למות בתאונה,בשתי האופציות כנראה יצאתי מהמטריקס. (:
תלוי מה קורה ברכיבות.
אם אתה בקצב שמאפשר לחשוב על דברים שצריכים עיבוד, זכית.
אם אתה בריכוז מירבי וכולך בתוך ההווה ואין מחר ואין אתמול- אתה נוגע באושר.
אם אתה נרעש, נרגש, מעוצבן או מחושבן- אל תעלה על אופנוע.
אבל אופנוע כמו משחק וידיאו או מקרמה הוא לא תחליף. בטח לא למשהו טיפולי.
נשלחתי לכמה סשנים עם פסיכולוג של הביוקר במכון אדלר באלף הקודם, לפני שהתחלתי להתגלח.
היו לו עיניים של חתול קרחת ונעלי נוחות של שמאלנים.
חוץ ממילות נימוס כלליות לא דיברנו במשך שלוש שעות במצטבר. שלוש שעות והעיניים של החתול נעוצות בי.
יצאתי גבר גבר. אבל זה היה קל, הייתי אנטי עוד לפני שנכנסתי.
לפני כמה שנים הפסיכולוג "המומלץ" שהורשע בתקיפה מינית, טיפל בגדולה שלי בתקופת הכימותרפיה.
התעקשתי לראות מי הבנאדם לפני שהתחיל הטיפול.
היתה בת 21.
אבל אבא, מי בודק פסיכולוג. תישאר ברכב, הגזמת לגמרי.
אבא בדק ובמהלך שיחת חולין מנומסת וחברית אמר: אני גוזל מזמנכם ומראה את עצמי כדי שיהיה ברור שיש גב וקווים אדומים.
כנראה שילוב תחושת בטן ואלרגיה לנפחנים.
נגמר בסדר, מהצד שלנו.
פסיכולוגית אחרת היתה לקוחה שלי.
צפונבונית יפהפיה אבל חסרת ביטחון וחרדתית באופן מעורר חמלה. רעדו לה הידיים כשדיברה. ממש דאגתי לה.
פסיכולוגית נוספת גרה 2 בתים לידי.
האישה לא בדיוק מאוזנת בלשון המעטה. פחד אלוהים.
שתי האחרונות מטפלות בילדים ונוער. מעורר פלצות אבל כן.
אני יכול להמשיך עם הדוגמאות הרעות אבל מצד שני, חבר בדרום פסיכולוג קליני שמציל נפשות ועוזר על אמת.
אדם שבאמת ראוי לשאת את התואר מטפל. אדם מאוזן ונבון שאכפת לו.
אני לא פוסל.
מי שצריך ואין לו את הכלים והמשאבים כדי לעזור לעצמו -פסיכולוג לפעמים יכול לעזור.
וכן, כדאי להתרשם מי הבנאדם לפני שמתחילים את הטיפול.
אין לדעת...
אני חושב שרכיבה על אופנוע בעיקר רכיבת מסלול או שטח ממלאת גם אלמנט של שיחרור אדרנלין לדם,
כשאני חוזר מרכיבה חזקה בשטח, אני רגוע לחלוטין על הכביש, בדרך הביתה, השבוע מלא, וגם הרגשת סיפוק למשך ה 6 ימים עד המנה הבאה.
לעומת זאת שבועיים שלושה בלי רכיבת אדרנלין ואני מרגיש נבול עד הרמה שאשתי צועקת עלי שאני הלך לשחרר קצת גזים.
אחרי התבוננות בעניין בחודש האחרון המסקנה שלי כרגע זה שהרכיבה מהווה הסחת דעת\סוג של הקלה.
ובמילה רכיבה הכוונה לרכיבה מודעת,לצאת לטייל,כביש פתוח,טבע.
אבל בשביל הרעיון אם מגדירים אותי בתור חולה כנראה שזאת לא התרופה בשבילי.
מה שכן,כרגע ההעדפה שלי היא זאת, או תחליפים עצמאיים אחרים.
ובבסיס הרעיון המוות הוא פתרון מתקבל בדיוק כמו שהחיים מתקבלים כרגע.