3 קבצים מצורפים
הצטרפתי לסטטיסטיקה, תחקיר ומסקנות
הנסיבות
צירפו אותי לקבוצת ווצאפ של רוכבים מושחזים. כאלה שמטיילים למרחקים ארוכים עם הרבה מקטעים קשוחים ברמה של 4 מתוך 5. רכבתי איתם פעם אחת. יש שם כמה רוכבי על חלל וכמה מנוסים מאוד וכל הרוכבים שאני מכיר משם מנוסים וטובים ממני. לעניות דעתי לרובם היו שברים פלטינות ושאר מזכרות מפציעות רכיבה. לפני יומיים קניתי אחורי קרבי חדש לאחר התלבטות (שרשור אחר) והייתי סקרן.
קובץ מצורף 10248
הצטרפתי לקבוצה שפונטנית למסלול של 100 ק"מ לאחר שיחה עם ר. המארגן כדי לוודא בוודאות שאני מבין את רמת הקושי. כמו למצוקי דרגות, כן?
המקרה והתחקיר
יצאנו בערך 12 ממישור אדומים בתוואי בממוצע של 2.8 עד התאונה. לא היה שום מכשול בתוואי ברמה של 3.5 או יותר. הקצב מההתחלה היה טיפלה מהיר עבורי אבל שמרתי לא להיסחף כי לוקח לי זמן להתחמם. מדי פעם במקומות הנוחים האצתי לצמצם רווחים. רכב מאסף מאחור. הצמיג אחורי הפתיע ואחז מצויין ואני מבסוט. באחת הירידות זה קרה. וזה קרה מהר. הקידמי איבד אחיזה חבטה בצלעות ראש בסלע סלטה וסיום בפרקדן חינני. אנחות כאב שנשמעות ממקור חיצוני, שמים כחולים מעל ולא נכנס אוויר לריאות. ניסיתי עוד פעם ועוד פעם -וכלום. הרגשתי חצי דקה כמו תינוק שהגיח לאוויר העולם עד לנשימה העמוקה הראשונה. כאב עז בצלעות והיד מנע ממני להתרומם. ר. התקרב וייעץ לי להמשיך לשכב. לקח לי מס' דקות לשבת ולהתאושש. היד הרגישה מעוכה.
קובץ מצורף 10249
קובץ מצורף 10250
ירדתי ברגל ור. הוריד את גיורא. מגן ידית בלם נשברה, לא נורא. היד מצד שני ממש כאבה אבל הבעיה היתה שצריך לצאת מהמדבר ונשאר לי 30% כוח לחיצה ומגבלת תנועה חמורה של 3 האצבעות החיצוניות. ר. אומר שיש עוד ירידה אחת ואחר כך קל ואין ברירה. אני ממשיך לרכוב מטושטש מכאב ואולי בגלל הבוהק מהסלע הלבן בירידה פספסתי חריץ עמוק לרוחב השביל. הקידמי חטף מכה אדירה שעברה לכידון וישירות ליד השבורה ומשם לגרון- ונפלטה לי צרחת כאב בלתי רצונית. עצרתי בקושי מחוץ למסלול על מצבור אבנים מתנשף מכאב.
מקדימה חריץ הואדי ומיד מתחיל קיר תלול עם סימני צמיגים שאיבדו אחיזה. פתאום העסק נהייה אמיתי. כאן כבר מאתגר אותי. אני אוסף את עצמי ועם הרבה גז בישיבה ובקרת אחיזה לא מנותקת איכשהו עולה את הקיר בתחילת הגבעה וחוזר לשביל. לא יכולתי להחזיק את הכידון ולתפעל את הבלם בעמידה בגלל הזווית. אחרי 2 ק"מ ר. שאל אם אני צריך לעצור. בהחלט ובוודאי.
היד כבר התנפחה והיה קשוח עם הכפפות והקסדה.
סיגריית איפוס מים ונשימות. הורדתי דופק והתכוננתי לדרך הארוכה הביתה. הם ישנו את המסלול כדי ללוות אותי לכביש של הנביא משה. משם כבר אסתדר.
בנבי מוסא מיישרים לי את המראה, מוודאים שאני בסדר כמה פעמים, עוזרים עם הקסדה ומתריעים מהבורות בכביש. אחלה חבורה, יופי של אנשים. גם לא הלחיצו עם הקצב של הפצוע האנגלי. שמתי אטמים ורכבתי לאט לוודא שאני באמת מאופס. להפתעתי כבר ב- 58 קמ"ש אפשר להפעיל את הקרוז-קונטרול. יש לי שעה עד הבית. נראה לי שיהיה בסדר. עד כביש מס'1 לקח זמן... משם על 120 הרוב על קרוז-קונטרול ובלם אחורי. אני חושב שהפעלתי את האחורי ברכיבה הביתה בכמות השימוש השנתית שלי. הגעתי מותש והכאב החמיר. התקלחתי ונסענו לרופא צילום וגבס. בערב התברר שבהמשך הטיול רוכב נוסף שבר את כף היד, כמוני.
מסקנות
- צאו עם אנשים טובים ואחראיים שיעשו מה שמצופה מבני אדם. במיוחד במדבר.
- לא תמיד יודעים מה הסיבה. אני עדין עם השימוש בבלמים, לא היתה לחיצת פאניקה ובכל זאת הקידמי ברח. היתה מדרגה קטנה וקצת אבנים.
- זה קורה מהר מדי מכדי לתקן או להגיב או להתכונן לנפילה.
- נפילות שנשארתי בעמידה (היו לי כמה) במהירות הליכה מאוד שונות מנפילות של 10-15 קמ"ש ויותר.
- רק אלוהים יודע איך תיפול. פשוט כאוטי לחלוטין.
- רק אלוהים יודע איך זה היה נגמר בלי קסדה ומיגון. הוטחתי לקרקע ראש קדימה. איפון סלעים.
- העסק עלול להסתבך באופן רציני. כדאי לא להדחיק תרחישי קיצון ולהיות מודעים. במיוחד כשרוכבים לבד.
- צמיג אחורי 50-50 חדש אוחז בשטח יותר מפי 2 מ 70-30 משומש. (הקודם היה נוראי, מתברר).
- אני מכיר רוכב שטח אחד (ד. שקורא כאן) שלא שבר גפיים. טפו טפו טפו. זה משהו שלקחתי בחשבון אבל עובר הערכה מחדש.
- #קרוזקונטרול סייב מיי לייפ. בלעדיו לא הייתי מגיע הביתה.
האביב עומד להיגמר. צאו לטייל ורכיבות בטוחות לכולם.
אני בסדר גמור.
