עוד "מבחן ברוח הזמן" - 1200 ק"מ עם XMAX 250 IRON ממבטו של רוכב דוקאטי :)

לוקי התחיל, אני אמשיך...
באופן מקרי, נחת אצלי בחניה בסוף יוני XMAX 250, ממודל 2016 עם כ-27 אלף ק"מ. רובם ככולם הצטברו בשנה האחרונה ברכיבה די אגרסיבית בגוש דן, והבלאים ניכרים במצב הקטנוע. מצבו פחות טוב ממצבו לפני שנה כשנקנה עם 9000 ק"מ מהיד הראשונה...
קטנוע של חבר שטס לחול לחודש וחצי, וחשש להשאיר את הקטנוע מתחת לבית במרכז.
משום שאני גר בכפר בצפון השומרון, שבו גנב מסתכן בלחטוף כדור לפני שישאלו אותו האם הוא הגיע לגנוב או לפגע - נבחרתי לשמור על הצעצוע עד לשובו של הבעלים.
התזמון לא יכל להיות טוב יותר מבחינתי, שכן רגלית הצד של הדוקאטי נכנעה סופית, ונכנסתי לפרוייקט בניית תושבת והעתקת הרגלית מבלוק המנוע לשלדה, מה שהפך להשבתה ממושכת.
באישור הבעלים, העברתי את הביטוח לקטנוע על שמי והתחלתי לרכב. אופי הנסיעות שלי נותר כפי שהיה עם הדוקאטי - כ-90% נסיעות בינעירוניות, לרוב לגוש דן ולאריאל (כ-80 ק"מ לכיוון, בכבישים מהירים כגון כביש החוף, 4, ולצערי גם 6) או טיולים רגועים, והשאר רכיבות סידורים בסביבה.

מתחילים... ענייני אחזקה.
את הקטנוע קבלתי עם נורת אור נמוך שרופה, ובעיית מצבר - שהיה נפרק תוך יומיים ללא שימוש.
בהתחלה, הנחתי שהבעיה במצבר עצמו - אך לאחר שראיתי שגם המצבר החדש נפרק מהר מהצפוי, בדקתי זליגה וגיליתי 30 מיליאמפר.
האשם נמצא בפירוק החופה הקדמית - מודול לא פעיל שאל איתורן:
https://i.imgur.com/ojD8Sp8.png
לאחר שליפת שני הפיוזים שיושבים בתוך החיווט שהולך למודל, הזליגה ירדה מיד ל-0.3 מיליאמפר - פי 100 פחות!
https://i.imgur.com/OxFehZ0.png
אם חשבתם שכן תמו ענייני האחזקה כי החלפתי נורה על הדרך - אתם טועים.
כדי להחליף נורת אור נמוך, יש צורך בפירוק של כל החזית. ניסיון לקצר תהליכים ולהגיע לנורה כשהחזית רק חצי מפורקת, עלה לי בחתך עמוק ביד, ונחל כישלון חרוץ.
אז מה עושים? בוכים ומפרקים. אולי כשהקטנוע חדש ולא הספיק ליפול זה "עניין של 10 דקות", כמו שאמר לי חבר שעובד במטרו - אבל בקטנוע עם "היסטוריה", יש קליפסים שנשברים ביד, ופחד תמידי שהפלסטיק לא יחזור לשבת כפי שישב לפני הפירוק. זוועה.
ככה זה נראה:
https://i.imgur.com/yQctjrS.png
https://i.imgur.com/Xvb6ZzN.jpeg
https://i.imgur.com/SPPxkyq.jpeg

המשך יבוא...

רציתי לרשום חחחח אבל אסור אז ארשום מצחיק
לוקי מתווה דרך

בכל מקרה אחד היתרונות בZ שאצלי שהוא שייך למשרד וכל שטות אני מתייצב במטרו.

ענייני רכיבה
מי שמכיר אותי, יודע שאני אוהב לבדוק את הכלים שנוחתים אצלי במגוון תנאים, למדוד צריכת דלק וכו'.
האיכסמקס לא קיבל הנחות.
אחרי כמה רכיבות סידורים קצרות, שבהן גיליתי שדי נוח לעלות על הקטנוע עם M16, אבל האקדח מאחורה ממש מפריע, ולמדתי להעריך את העובדה שבנוסף לארגז יש תא מטען מתחת למושב, מה שמקל משמעותית על הקניות במכולת למשפחה של 5 נפשות - יצאתי לטיול של שבת בבוקר עם חבר'ה בעלי ניסיון מצומצם יחסית, על ורסיס 300 ועל QJ550.
הובלתי את הטיול, דרך הירידות של מי עמי, ואדי ערה, עין השופט, דלית-אל-כרמל, בית אורן וחזרה על כביש החוף.
לא שיניתי את סגנון הרכיבה שלי (חלקות, האצות הדרגתיות, שיוט בלא יותר מ-2/3 מצערת) אלא התאמתי אותו ליכולות הכלי. אם בדוקאטי סגנון הרכיבה הזה מאפשר האצות מעל קצב התנועה ושיוט בכל מהירות עד 160 בנינוחות, באיכסמקס זה מתורגם להאצות בקצב התנועה במקרה הטוב, ושיוט על איזור ה-110 קמ"ש (על השעון).
כמה פניות ראשונות על האספלט החלקלק ליד אום-ריחן הבהירו לי מיד שגם עומסי הפניה צריכים לעבור התאמה. הקטנוע נועל צמיגי מישלן סיטי גריפ 2 בני כ-15 אלף ק"מ, כשהאחורי הספיק להתרבע עקב שימוש עירוני אינטנסיבי. פתיחת מצערת אגרסבית ביציאה מהפניה הפיקה מהקטנוע נדנוד מאיים, שגרם לי להבא להישאר רחוק יותר מהמגבלות. עדיין, בירידות של בית אורן לא התקשיתי להיעלם לחבר'ה שלי אחרי רצף של שלוש-ארבע פניות. שם המשחק הוא חלקות ועדינות, ובעליות - גם שמירה אובססבית על המומנטום כדי למנוע איבוד קמ"שים.
אם זאת, הגלגלים הקטנים ומגבלות המתלים מורגשים מיד ברגע שאיכות הסלילה יורדת, וגורמים לקטנוע לקפץ ולצאת מהקו. ללא התאמת הקצב לתנאי הסלילה, העניין יכול מהר מאוד להיגמר בהחלקה.
שיוט בכביש 2/65 התבצע על 100-110 קמ"ש עם עליות מזדמנות ל-120 לצורך עקיפה. הקטנוע יכול יותר מזה (עוד 20 קמ"ש נמצאים בקנה להערכתי), אך "לסחוט" את הכלי מנוגד לעקרונות הרכיבה שלי, שנותנים משקל גדול למזעור הבלאי ושמירה על בריאות הכלי לאורך השנים ומאות אלפי קילומטרים. שיוט ב-110 בפוזיציה של "ישיבת בוקר" לאורך זמן בא לי קשה, ורק במאמץ גדול הצלחתי לשמור על ריכוז.
הפיצוי בא בתינת הדלק - הקטנוע הפגין צריכה מפנקת של כ-3.5 ליטר ל-100 ק"מ (1/28.5 בשפת העם).

טורינג בהרכבה.
איך נראה יום קשוח?
- מסיעים את האישה לעבודה בפ"ת (75 ק"מ) דרך כביש 6.
- נוסעים למשרד ביגאל אלון ת"א (עוד 10, בערך).
- בסוף היום חוזרים לפ"ת לפגישה בבנק.
- אוספים את האישה ונוסעים לשתות בירה בהרצליה פיתוח (עוד 15).
- חוזרים הביתה לילדים (עוד 75 ק"מ).

ועכשיו שאלה... איך הופכים את הקשוח לקשוח מאוד?
תשובה: מחליפים אופנוע ליטר בקטנוע 250, ושומרים לו על המנוע תוך כדי :-).

שלא תבינו לא נכון - אפשר להרכיב עם הקטנוע, ואפילו להינות מזה. אך הדבר הראשון שמורגש זאת ההשפעה המשמעותית של המורכב על ההתנהגות הדינאמית. הפרונט הופך לקליל, הבולם האחורי נכנע על כל באמפ רציני ומקפיץ את המורכב לאוויר. בנוסף, כללי הרכיבה שלי בשילוב 60 קילו נוספים על הזנב מורידים את ביצועי הקטנוע מתחת לרף ה"סביר". עקיפה של הפקק בכביש 6 מהשוליים מתבצעת בקלות, אבל ברגע שהתנועה השתחררה - ביליתי את רוב הזמן בימני ב-90 קמ"ש מאחורי משאיות. הייתי שמח לעלות ל-100-110 באמצעי, אבל כל יציאה מהימני דרשה תכנון מוקדם, וחזרה זריזה לימני בתום העקיפה, משום שהתנועה מסביב אינה מוכנה להתחשב בקטנוע. פשוט עוקפים אותך בתוך הנתיב.
בלג העירוני, שזו סביבת המחיה הטבעית של הכלי, העניינים כבר נראים הרבה יותר טוב: הביצועים מספקים, המבנה הצר עוזר בהשתחלויות וחום המנוע אינו מגיע לרוכב ולמורכב. דווקא להתלהבות הקבועה מהקטע שזה "אוטומטי" לא התחברתי, ומבחינתי הקטע של טויסט-אנד-גו מיותר. תנו לי הילוכים וקלאץ'!
השילוב של ארגז אחורי (47 ליטר) ונפח מתחת למושב שוב הוכיח את יעילותו - כל ציוד הרכיבה של אשתי נכנס בארגז, בזמו שתיק הגב שלי עם הלפטופ מצא את מקומו תחת המושב.
חרף הרכיבה האיטית (על סף מסוכנת), למורכב היה גם מחיר בצריכת הדלק, שעלתה לכ-3.7/100 בטנק הזה (כ-1/27).
אשתי אגב, דווחה על רמת חיים סבירה כל עוד הסלילה בסדר. בכביש משובש, המתלים נכנעים תחת המשקל הנוסף, וחבטות משמעותיות עוברות לרוכב ולמורכב.

הטנק הטוב ביותר.
כפי שאתם מבינים, עד מהרה גיליתי שהדבר המעניין ביותר שאפשר לעשות עם קטנוע, זה לנסות להשיג את צריכת הדלק הטובה ביותר.
רצף של נסיעות סידורים בסולו עם גז עדין (שיוט 90-110, האצות איטיות, שמירה על המומנטום... נו, הבנתם), הצליח להניב טנק של 3.25 ליטר/100 ק"מ (31 ק"מ לליטר).
https://i.imgur.com/JLDASEH.jpeg
המחשב אגב, די מדוייק והפער בינו לבין המשאבה היה אחוזים בודדים.
כדי להשיג צריכה טובה עוד יותר, צריך כנראה לשייט 80 קמ"ש בכביש ישר. יש גבול ליכולת שלי להתעלל בעצמי.

ענייני אכסון.

כאן כל העסק נהיה מעניין. התא שיש לאיכסמקס מתחת למושב ענק בגודלו, ויכול להכיל 2 קסדות (אבל לא בכל גודל) ונשאר עוד לא מעט מקום.
עם זאת, מבנה התא הוא 2בצורת נישות בגודל גבולי לקסדה ועוד חלק, שאינו עמוק, בינהן. זה מגביל מאוד את כושר ההעמסה, שכן פריט גדול לא יכול להיכנס - המושב פשוט לא נסגר. אילו הייתי מהנדס קטנוע מאפס, הייתי מעדיף תא קצר יותר, אך רחב ועמוק יותר. ארגז אחורי הוא עדיין בגדר תוספת נחוצה אם הקטנוע משמש לקניות. ביקור בחנות פירות וירקות וקניית אספקה למשפחה לשבועיים מילא עד אפס מקום הן את התא התחתון והן את הארגז.

ולקינוח, קצת שטח.
נו מה השתגעת?
מה לעשות - זה שאין אדוונצ'ר נוסע, לא אומר שאי אפשר לחפש הרפתקאות :-) אז נסעתי לשתות קפה בשקיעה בחוות אל נווה, מדרום למחסום שבין חריש למבוא דותן.
הדרך לחווה הינה שביל כוכר די מהודק באורך כמה ק"מ, מזכיר את השבילים ביער בן שמן. בפועל - ברוב העולם זה נקרא "כביש". כצפוי, האיכסמקס התמודד עם זה ללא בעיות, כל עוד הייתי מחושב ומודע למגבלות. היעדר בלימת המנוע קצת הפריע בירידות, אבל בלימה עדינה (שלא נפעיל ABS ונעוף מהמדרון, חס וחלילה) אפשרה לגלוש עד האספלט בביטחה.
גבעות השומרון, אהבת חיי...
https://i.imgur.com/JGw35Hd.jpeg
https://i.imgur.com/1yat2ss.jpeg
נוף לים ולארובות של תחנת הכוח בקיסריה:
https://i.imgur.com/8VIrDRX.jpeg
https://i.imgur.com/VS3dYfL.jpeg
מקום מקסים עם אנשים (וכלבים) מקסימים!
עברתי בדיקה בטחונית בכניסה, והוכרתי כרשאי להיכנס, לשתות קפה וללטף את הבטן ע"י השומר המקומי:
https://i.imgur.com/iSKj9YI.png

ולבסוף, ענייני אמינות.

פה אין הרבה מה לספר.
פרט לעניין הזליגה (שנגרם מאביזר בהתקנה מקומית) והסיוט שבהחלפת הנורה, לא חוויתי שום בעיות.
בסגנון הרכיבה שלי נראה גם שהקטנוע אינו צורך שמן כלל. זה בניגוד לדיווח של הבעלים, שטוען כי מדי פעם הוא נדרש להוסיף מעט שמן.
אני מניח שהסיבה היא ההבדל בסגנונות הרכיבה, והעובדה שאצלי הקטנוע אינו רואה גז מלא או סל"ד מעל 6000.

לגבי היציבות ברכיבה

בהדרכה אמרו שיש לשבת כשהרגליים מונחות על המדרס ב90 מעלות ואז זה מספק חלוקת עומס ורגש אופטימיליים ( טוב טוזטוז כמה רגש כבר אפשר להשיג) וכמובן ממורכזות בכלי וללא זליגה של הברכיים החוצה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי lokimonster

לגבי היציבות ברכיבה

בהדרכה אמרו שיש לשבת כשהרגליים מונחות על המדרס ב90 מעלות ואז זה מספק חלוקת עומס ורגש אופטימיליים ( טוב טוזטוז כמה רגש כבר אפשר להשיג) וכמובן ממורכזות בכלי וללא זליגה של הברכיים החוצה.

---

כך בדיוק אני רוכב.
ועדיין, אין מה להשוות לרמות החיבור והיציבות שאליהן אני רגיל מאופנועים.

ברור

בקטנועים דוגמת הג'וי וה הXMAX החלוקת משקל מעפנה

נרדמתי (למרות הכתיבה הנהדרת והיכולת הטכנית) בגלל שמדובר בקטנוע. הפורום הזה מידרדר מרגע לדודלי.

השלב הבא איפה אני מניח בקטנוע את תיק האיפור וחיסוני וירוס הפפילומה.

לא נורא שושנה
אנחנו אוהבים אותך גם כשאתה נרגן

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי השושנים

נרדמתי (למרות הכתיבה הנהדרת והיכולת הטכנית) בגלל שמדובר בקטנוע. הפורום הזה מידרדר מרגע לדודלי.

השלב הבא איפה אני מניח בקטנוע את תיק האיפור וחיסוני וירוס הפפילומה.

---

תארגן אופנוע, אכתוב על אופנוע :)

אחלה פוסט. תיזהר במהירות נמוכה מהתנועה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי lokimonster

לגבי היציבות ברכיבה

בהדרכה אמרו שיש לשבת כשהרגליים מונחות על המדרס ב90 מעלות ואז זה מספק חלוקת עומס ורגש אופטימיליים ( טוב טוזטוז כמה רגש כבר אפשר להשיג) וכמובן ממורכזות בכלי וללא זליגה של הברכיים החוצה.

---

בהרבה הדרכות רכיבה אמרו לי את השטות הזאת שהם מדקלמים בעל פה. אז לקחתי באחת ההדרכות מדריך מהוותיקים, אחד שגם נראה שמפעיל את הראש ועימתתי אותו עם זה. ובכן, לא. זאת לא בהכרח התנוחה הנכונה. בוודאי אם יש אחרת בה ניתן לשתול יותר את הגוף כנגד חמוקי הקטנוע. אצלי זה כשהרגל בחלק הקדמי של המדרס, והאצבעות כבר מטפסות על ההתרוממות מקדימה. או לחילופין רגל שטוחה על הרצפה, אבל החלק הקדמי של הנעל שתול בפנל הקדמי. כך גם אני יכול להתנגד טוב יותר לבלימות בלי להשעין משקל על הכידון, וגם לנעוץ את הישבן כנגד הבליטה במושב. כמובן שאין הכוונה לרגליים למעלה כנהוג במחוזותינו. תיכף אצייר משהו.
לא לשכוח שכל ההדרכות הללו נולדו מאופנוענים שכל חייהם רכבו על אופנועים ועשו קורסים בחו"ל על...אופנועים. חלק מהדברים (לדעתי) התפספסו בשלב התרגום לקטנועית.
קובץ מצורף 10332

אני רוכב מ1989 הרוב היו אופנועים.
הייתה לי ווספה px200 טוזטוזים של המשרד ומקסים 600 של מטרו.
עברתי 2 הדרכות רכיבה אחת של אופנוען מאומן וזאת שעשיתי לאחרונה.
הם כולם אמרו על הזווית רכיבה הזאת.
אני אשחק עם זה קצת ואשלח רשמים מה מרגיש לי טוב יותר.
בגדול לא פעם אני מרגיש את המחסור במשקל ותקשורת מכיוון הפרונט.

אגב המקסים 600 בהיבט הזה היה מזעזע מאידך כלי חליפי של מטרו אז לך.תדע ( אם אני זוכר נכון לא עשה הרבה קילומטרים).

במסגרת "הכה את המומחה" הצלחתי גם לגרום להם להודות שהנחת כרית כף הרגל על הרגלית באופנוע מתאימה אולי לרכיבת מסלול/נס הרים, אבל במלחמה עירונית צפופה, הרבה יותר נכון תנוחה שדומה לרכיבת שטח, ורגל מרחפת מעל הרגלית בלם.
ובתנאי כמובן שהרגליים מצביעות פנימה לכיוון האופנוע, ולא החוצה כמו ברווז.