עכשיו אחרי שהתגברנו על כל מחלות הילדות, גמרנו לבכות על חלב שנשפך ופורום שכבה.
הספדנו חומר שאבד, והדלקנו נר לשרשורים ארוכים ארוכים, שהחזיקו אותנו בזמנים קשים.
הגיע זמן העשייה. כן לעורר את כל מי שנרדם בשמירה, לשחזר חומר שאבד, לכתוב חדש
לשנס מותניים ולבנות את הבית מחדש.
מה שהיה היה ומה שיהיה תלוי רק בנו.
אז למען עתיד ורוד יותר (במובן הכי גברי של המילה) ולמען יקום פה דור שלא שכח את יוסף.
תתחילו לירות לכל הכיוונים, ויפה שעה אחת קודם.
תודה לאביעד שעבר ימים כלילות להחזיר עטרה ליושנה ו....יאללה בלאגן !!!!
