חודש אפריל היה הקטלני ביותר אי-פעם לרוכבי דו-גלגלי, ונהרגו בו 12 רוכבי אופנועים וקטנועים. מתחילת 2021 נהרגו 28 רוכבי דו-גלגלי, בשנה קטלנית במיוחד שעומדת להיות שנת שיא שלילי.
http://fullgaz.co.il/%d7%91%d7%90%d7...2%d7%9c%d7%99/
הצג להדפסה
חודש אפריל היה הקטלני ביותר אי-פעם לרוכבי דו-גלגלי, ונהרגו בו 12 רוכבי אופנועים וקטנועים. מתחילת 2021 נהרגו 28 רוכבי דו-גלגלי, בשנה קטלנית במיוחד שעומדת להיות שנת שיא שלילי.
http://fullgaz.co.il/%d7%91%d7%90%d7...2%d7%9c%d7%99/
חודש קטלני במיוחד לכלים כבדים - לפחות יחסית לאחוז שלהם מכלל הדו"ג.
כרגיל, נראה שאחוז לא קטן מהתאונות אלה תאונות של זלזול ואיבוד שליטה ללא עוד רכב שמעורב.
עצוב ומכעיס.
אחוז התאונות העצמיות מתוך כלל התאונות הוא קבוע לאורך השנים ויושב על כ-30%.
זה כולל הכל, החל מתאונות שלחלוטין לא היה ניתן למנוע כמו בור בכביש חשוך, ועד ווילי של ילדון פוחז.
ככה שלהתייחס לתאונות מסוג ״מסיבה לא ידועה הרוכב איבד שליטה״ ככאלה שבהכרח ניתן היה למנוע, או שנובעות מזלזול או חוסר נסיון, זה לשפוך את התינוק עם המים.
אופנוע זה כלי לא יציב בהגדרה ואף רוכב לא חף מטעויות או רגע של חוסר תשומת לב. חבר בין השניים ותקבל תאונות עצמיות בילט אין.
אגב, אני דווקא הייתי מתמקד בעובדה שהרוב הגדול של
תאונות אופנוע קשות הן לא עצמיות.
נניח ואכן מדובר בכ-30%...
זה לפני שאנחנו מחליטים איך להתייחס לתאונה שבה רוכב אופנוע נכנס ברוכב קטנוע ושניהם נהרגו (לא תאונה עצמית כהגדרתה, אבל היי - מה עבר להם, או לפחות לאחד מהם, בראש - שאפשר לזה לקרות?!).
זה לפני שיש לנו את הפרטים לקבוע באילו מהתאונות שנמנו אשם בעיקר נהג הרכב, ובאילו האשמה ברובה על הרוכב - שאיבד שליטה, נכנס לצומת ללא בדיקה וכו'.
וכמובן שזה לפני שאנחנו חוזרים על המנטרה שהרכיבה בכביש הציבורי צריכה להיות הגנתית, ולאפשר לרוכב לצאת בשלום ממצבי סיכון שמשתמשי הדרך האחרים יוצרים.
אם 30% (נניח) תאונות עצמיות, שב-95% מהן לא צוין מפגע חד משמעי (שלולית שמן, בור עצום בכביש וכולי) + לפחות 50% משאר התאונות שהיו יכולות להימנע ברכיבה מחושבת והגנתית יותר.
בקיצור, חיפוש האשמים בקרב שאר משתמשי הדרך (שממש אינם תלית שכולה תכלת, וזה ידוע) לא מוביל אותנו כרוכבים לשום מקום חיובי.
הלכתי וחיפשתי את המקור - לפי נתוני הרלבד, בעשר השנים האחרונות אחוז התאונות העצמיות הוא כ-28%.
מקור - תרשים 15 - https://www.gov.il/BlobFolder/report...arch_bikes.pdf
על אופנועים רוכבים בני אדם, לא מחשבים. אף רוכב, טוב ככל שיהיה, לא מסוגל להיות מרוכז על הזמן. אף רוכב, טוב ככל שיהיה, לא יכול להימנע לחלוטין מטעויות מסכנות חיים.
בוודאי שברובן הרוכב אשם. האם ניתן היה למנוע אותן? על הנייר. לא במציאות
אני מצטט מישהו שהיה פה לפני שנים אך לצערי אני לא זוכר את שמו. משהו בסיגנון: "יש להתייחס לכל דבר רע שקורה לך על שני גלגים כאילו זו אשמתך. גם הרכב שחצה באדום או לא עצר בעצור". אם אני זוכר נכון הוא עשה הנחה במיקרה שמישהו מפיל עליך פסנתר מגשר.
עשרות שנים על אופנועים ובחינה כנה של כל התאונות וה "כמעטים" שלי שיכנעו אותי שצדק.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה.
אני אמנם לא הרבל"ד, אבל יש לי ניסיון אישי של 11 שנות רכיבה וכרבע מיליון קילומטר - בכל סוגי הכבישים, ובכל מזג אוויר.
בתקופה הזאת, אפשר להגיד שעברתי 6 תאונות (נפילונת במקום או פגוש שנשרט בהשתחלות בפקק זה לא משהו שאני מגדיר כתאונה).
מבין 6 התאונות - 5 היו עצמיות, ללא רכב נוסף שהיה מעורב.
הנותרת הייתה התאונה הראשונה, ובה אין אשם חוץ ממני.
הנה הרשימה שלי:
התאונה הראשונה נגרמה עקב שיקול דעת לקוי, מיומנות רכיבה ירודה וחריגה מיכולת הרכיבה שלי (חודש לאחר הוצאת הרישיון, לפני קורסים, במרדף אחרי חבר מנוסה יותר).סטיתי מנתיב הנסיעה ופגעתי מאחור במשאית (לא תאונה עצמית על הנייר, בפועל - אם לא הייתה שם משאית, כנראה שהייתי פוגע במעקה. למשאית לא היה שום חלק בתאונה פרט לזה שהיא נסעה בצורה חוקית למהדרין בנתיב הימני במחלף בר-אילן). למזלי, נפצעתי קל מאוד.
התאונה השניה קרתה בקורס רכיבה (כן, אני בין הבודדים שעשה תאונה בקורס של פרוריידניג) בהרי ירושלים, כשרדפתי אחרי מדריך וחרגתי ממעטפת היכולות של האופנוע (דיוורז'ן 400). נגמר במכות יבשות.
התאונה השלישית קרתה בהרכבה, בפניה חשוכה, עקב "כוח עליון" - מיכלית הציפה את הפניה בסולר זמן קצר לפני שהגעתי. משום שדווקא כאן מלאתי את חובת הזהירות והתאמתי את המהירות לתנאי הראות - נכנסתי לפניה עם מרווחי בטחון גדולים, במהירות של 40 קמ"ש לכל היותר. זה תרם מאוד לכך שהנזק הסתכם במראה שבורה וסימנים כחולים. זאת גם התאונה היחידה, שגם עכשיו - אני מאמין שלא ניתן היה למנוע.
התאונה הרביעית קרתה כשנרדמתי על גבי בנדיט 1200 בנסיעה לילית בכביש 90. למזלי, זה הסתכם בתעופה לשיחים בצידי הדרך. זה שהייתי במהירות של 80-90 קמ"ש לכל היותר כנראה תרם לכך שגם הארוע הזה הסתיים במכות יבשות. הסיבה - שיקול דעת לקוי, רכיבה במצב עייפות מתקדם.
התאונה החמישית - זאת ששלחה אותי לחודש בבתי חולים. רכיבה "ספורטיבית" במעלה אפריים על בנדיט 1200. לא הלך לי, לא זרם לי, "אחי - עוד פס אחד וחותכים אחרת אני מתפרק", ובפס הזה - אבדתי שליטה על האופנוע במהירות גבוהה, נלחצתי מהרכב שהיה בנתיב הנגדי ופגשתי מעקה.
סיבות? גם זלזול, גם שיקול דעת לקוי, גם חריגה מתחום היכולות שלי ולקיחה מודעת של סיכון מוגדל. You name it.
התאונה השישית - על הדוקאטי. בחזרה מהפיזיו (ד"ש מהתאונה הקודמת) יצאתי לעקיפה בכביש דו-נתיבי בירידה עם עיקול, כמלפני מחסום שדורש האטה. הכביש היה רטוב מהגשם. בזמן העקיפה ראיתי שהרכב שנמצא במחסום עוצר במקום להמשיך בנסיעה תוך קיזוז מהירות. התחלתי לבלום מכ-90 קמ"ש, נעלתי קדמי ומצאתי את עצמי מחליק על הכביש. הנזק הסתכם במכות יבשות. הסיבות? שוב שיקול דעת לקוי (עקיפה מיותרת, וחוסר התאמה של סגנון הרכיבה לתנאי הדרך). גורם מסייע - לאחר התאונה, שמתי לב שהצמיג הקדמי היה מורכב הפוך (נגד כיוון הסיבוב). זה כנראה מנע ממנו לנקז מים בצורה יעילה, והקדים מאוד את סף הנעילה של הקדמי.
אז הנה, אחרי שעשיתי בפומבי את חשבון הנפש שלי - אעבור לשלב המסקנות.
3 מהתאונות, שהן 50% (הראשונה ושתי ה"ספורטיביות") קרו כשחרגתי ביודעין ממעטפת היכולות שלי ושל האופנוע, ו"דחפתי" לקצב שלא הרגיש לי בטיחותי או נוח.
2 תאונות (לילית בבקעה והחלקה בעקיפה על כביש רטוב) אלה תוצאות של שיקול דעת לקוי (שזה קורה פה ושם לכל אחד). לעובדה ששתיהן הסתיימו ללא פציעות משמעותיות תרמו בין היתר מהירות נסיעה שאינה גבוהה באופן חריג + ציוד מיגון מלא.
עוד תאונה אחת - אולי ניתן היה למנוע בבחירת קו טוב יותר. עם זאת, מהירות נסיעה נמוכה ומיגון אפשרו לסיים את הארוע עם פגיעות קלות מאוד.
אז מה אני בעצם מנסה להגיד כאן?
- שתאונות עצמיות הן כנראה יותר מ-30%. הרבה יותר, כי מבחינתי - אופנוע שמחליק ופוגע ברכב חונה, זאת תאונה עצמית.
- שה"שילוש הקדוש" שמביא לתאונות זה שיקול דעת לקוי, מיומנות רכיבה לוקה בחסר וקצב רכיבה שאינו תואם את כישורי הרוכב או יכולות המכונה.
- שהורדת המהירות בשילוב עם ציוד מיגון, היו יכולות להפוך הרבה תאונות קשות לתאונות קלות. כמה זה הרבה? לא יודע, אבל ב-80% מהמקרים לעיל, +30 קמ"ש או מינוס ציוד מיגון היו יכולים למנוע ממני לכתוב את הפוסט הזה עכשיו. גם ביש מזל רגיל היה יכול להביא לאותה תוצאה, על כך אין עוררין.
- שחשבון נפש אחרי כל מאורע מסוכן, בין אם נגמר בתאונה ובין אם לא, הסקת מסקנות ויישומן - מסייעות בשיפור האסטרטגיה ומקטינות את הסיכוי שהארוע הבא יגמר בתאונה.
- שלקיחת אחריות אישית על כל ארוע, ללא קשר למי אשם מבחינת החוק - זאת הגישה שכל אופנוען שמעוניין להאריך ימים צריך לאמץ לעצמו.
- שאין כרגע שום מערכת שמאפשרת להעביר את הידע והניסיון האלה פרט להדרכה אישית, ושחלק גדול מהרוכבים בטוחים שאין להם צורך בהדרכה שכזו. עד שזה לא ישתנה, סטטיסטיקת ההרוגים על גבי דו"ג תמשיך להיות מזעזעת, גם אם המדינה תחליט פתאום להשקיע בתשתיות בהיבט של בטיחות הרוכבים (מה שכמובן לא הולך לקרות).
סליחה על החפירה. אם קריאת המגילה הנ"ל תעזור לאיזה רוכב מתחיל להפעיל את הראש על הארועים שהיו לו היום בדרכו מהבית לעבודה - אז זה לא נכתב לחינם.
מסכים מאה אחוז עם לקיחת אחריות אישית, ציוד מגן, רכישת מיומנות ונהיגה הגנתית וזהירה.
פחות מסכים עם הנסיון שלך לעשות דדוציה מהמקרה הפרטי שלך.
על פי הגדרת הרלבד, תאונה עצמית כוללת: התנגשות עם עצם דומם, החלקה, התהפכות, התנגשות עם רכב חונה, ירידה מהכביש, התנגשות עם רכב שנעצר בשול, התנגשות באחר, נפילה מרכב נע.
וכאמור כל אלה, במהלך עשר השנים האחרונות, מהווים 28% מסך התאונות הקשות.
עדכון:
- אתמול מת מפצעיו רוכב בן 20 שנפצע קשה בתאונה עם רכב בנצרת ב-21.4.21, כך שמניין ההרוגים בחודש אפריל עומד על 13.
- הערב קצת אחרי 20:00 נהרג רוכב בן 21 בכביש 4 בסמוך לאור עקיבא. הרוכב החליק ואז התנגש במעקה הבטיחות הקטלני. נהרג במקום.
עד כה נהרגו 30 (!) רוכבים בשנת 2021. קצב של כמעט 90 רוכבים לשנה! להזכירכם, השיא השלילי עומד על 69 רוכבים בשנה - גם ב-2019 וגם ב-2020.
הלילה סביב 00:30, כביש 471 מחלף נחשונים לכיוון פ"ת, רוכב בן 21 על MT-07 נהרג מפגיעת משאית.
זהו הרוכב השלישי שנהרג בחודש מאי, וה-31 מתחילת 2021.
רוב התאונות העצמיות לא מדווחות, הרוכב אוסף את שאריות האגו שלו עולה על האופנוע או מזמין גרר אם האופנוע גמור, אז איך 30 אחוז?
הסטטיסטיקה של הרלב"ד מתייחסת רק ל"תאונות קשות" - על פי הגדרתם, תאונות עם הרוגים או פצועים קשה.
מאד יכול להיות שאם משקללים פנימה את כל שאר דרגות החומרה של תאונות, אחוז התאונות העצמיות יהיה אחר.
אגב, מה שאין במחקר של הרלב"ד וגם אין בדיווחי תאונות, וממש חסר לי, זה נתונים על שנות נסיון הרכיבה של המעורבים בתאונות.
וזה מה שניסתי להתייחס בתגובה הקודמת שלי.
שברור שאת רוב התאונות העצמיות שקרו לא בגלל נהג פוחז/שיכור/נרדם אלא פשוט חוסר תשומת לב או טעות נהיגה, ניתן היה למנוע אם הרוכב היה ולנטינו רוסי.
אבל רוכב עם שנה ניסון לא יכול לרכב כמו שהוא עצמו ירכב עם 10 שנות נסיון רכיבה.
ולכן, אף שאולי יש תאונה עצמית ש"על הנייר" היתה ניתנת למניעה, מבחינתו של אותו רוכב, עם רמת הנסיון שיש לו, היא היתה בלתי נמנעת כי אי אפשר לקנות נסיון של 10 שנים בשום קורס. לא משנה כמה קורסי "נהג מיומן" היה עושה.
האמור מעל כמובן לא בא להפחית מהערך של קורסי נהיגה, או נהיגה הגנתית, או ציוד מגן וכו' וכו'.
אם ההתיחסות רק לתאונות קשות הנתון של תאונות עצמיות הוא בעייתי שבאים לחפש פיתרון.
בו נדמיין לרגע שתאונות עצמיות זה כל תאונה בתנועה (בלי נפילה במקום) ויש לך נתון מדוייק של 60 אחוז אז זה ברור שהדבר הראשון שצריך לעשות כדי להוריד את המספרים זה לשנות את שיטת הלימוד ולהחזיר רוכבים למגרש לקורס מתקדם.
זה לפי דעתי משהוא שצריך לעשות בכל מקרה אבל שרוצים לכבות שריפות מהר יחסית מעבדים את הנתונים ולוקחים את מה שקופץ לעין.
ההתייחסות רק לתאונות קשות זה נסיון הגיוני לנרמל את הסלט של נתוני תאונות דרכים ולהתייחס רק לסיגנל ולא לרעש כשבאים לנתח ולסגמנט.
לא מעניין להסיק מסקנות מתאונה של fender bender שמישהו קיבל משיכה בצוואר או פנס בעין מכרית אוויר.
אי אפשר ללמוד מזה כי תאונות קשות זה מקריות, תאונה קשה של היום הייתה אתמול ושילשום ולא גרמה לפציעות.
אם אתה מתייחס לתאונה עצמית ללא פציעות כרעש אז כנראה תגיע למסקנה שצריך יותר אכיפת מהירות כי זה מה שמשטרת ישראל מגיעה אליו כל פעם.
יש מדינות שמצליחות יותר מישראל בתחבורה ובהם כל פנדר בנדר דורש הגעה של שוטר שיכול לקבוע אשמה במקום ולתת דו״ח תוך כדי רישום התאונה והכנסת לסטיסטיקה
ועוד תאונה קטלנית היום ב-16:40 באשדוד. הרוכב התנגש ברכב, נפצע קשה מאוד ומת מפצעיו כעבור שעה.
הרביעי בחודש מאי וה-32 מתחילת השנה.
מהתאונה הקשה של אתמול והתאונה הקשה של היום, לא ניתן להסיק מסקנות. אבל מהדאטה סט של כלל התאונות הקשות בעשר השנים האחרונות כבר ניתן ללמוד הרבה. זו כוחה של הסטטיסטיקה.
אין שום קשר בין מה שהמשטרה מחליטה לאכוף ובין מה שמסכן נהגים בכביש. המשטרה אוכפת את מה שקל לה ומה שהיא יכולה. זהו.
אחוז התאונות הגבוה בארץ נגרם משילוב של תרבות נהיגה, שהיא בעצמה נגזרת מהתרבות הכללית. נקרא לתרבות הזאת ״לא-שוודים״. ומאיכות התשתית והעומס הכללי בכביש.
לכן מצבינו טוב בהרבה מההודים, ורע בהרבה מהגרמנים.
אני חושב שאתה טועה כאן, בגדול. הניסיון יותר מדי אוברייטד. ניסיון בכל דבר הוא הרגל ותו לא. רוכב יכול לעשות טעויות במשך 10 שנים לרכב זהיר ועירני ולהישאר בחיים. הניסיון המצטבר לא מוכיח הרבה לרעה או לשלילה. הידע שמלמדים בקורסים נועד לשנות הרגלי רכיבה או בעצם למחוק את הניסיון שהוטבע במשך שנים ברשימון של הרוכב. אני יכול להעיד על עצמי וחברים שעברו קורסי רכיבה- השיפור אחרי מספר חודשי תרגול עצום. ההבנה של הכלי והתפעול משנה בסופו של דבר לא רק את "הביצועים" אלא את התפיסה לגבי הרכיבה. דוגמא: גידי מאופנוען מאומן הסביר בראיון זום מדוע כדאי להתרחק לשמאל מהימין בסמוך למחלפים פניות וצמתים. אני מנוסה לאללה, אממה- את העיקרון הזה לא למדתי לבד. אין תחליף לקורס ככלי למניעת תאונות -עצמיות ובעזרת הפחנועים.
אני גם לא מבין איך אנשים מצביעים על התשתית כסיבה לתאונות או לחלקן בקטלניות. יש המון מדינות מתקדמות עם כבישים מעאפנים ומסוכנים בהרבה. כשמסבירים לי שצריך לסדר את כביש 90 כי הוא מסוכן אני חוטף גיהוק.
מה שמשובש כאן היא תרבות נהיגה ערבית במובן המגעיל של תחרות השופוני וחוסר אכיפה של עבירות "קטנות" בעלות נראות גבוהה והשפעה קטלנית.
במקומות עבודה שהבטיחות חשובה חוקרים גם כמעט תאונות ולא רק את התאונות עצמם, השיטה הזאת הוכיחה את עצמה כיעילה ומורידה את כמות התאונות.
אם היו חוקרים את כלל התאונות מפנדר בנדר עד לתאונת שרשרת מה שאתה מחשיב כרעש יהיה כמו זהב בכל הקשור למציאת פתרונות אמיתיים.
גם לספור מתים לא נותן כלום במציאת פתרונות או בכלל הבנת הבעיה אבל זה מספר שמאד אוהבים במשטרה כאשר הוא בירידה כמובן.
בקיצור סטיסטיקות של בטיחות זה לא סטיסטיקות של מזג האוויר או משהוא שאתה עושה בעבודה
זה מאתמול.
הבוקר כבר יש הרוג נוסף, בכביש 57 - החמישי בחודש מאי וה-33 מתחילת 2021. המורכבת פצועה קשה.
https://www.facebook.com/fullgaz.co....59045059483948
קטסטרופה לאומית....אבל ממש.
https://www.ynet.co.il/news/article/HyBxxlZuO
זה פשוט לא יאמן
הלילה נהרגו 2 רוכבים: בן 36 ליד גדרה בתאונה עצמית ובן 18 ליד עפולה בהתנגשות עם משאית.
7 רוכבים נהרגו מתחילת מאי.
35 רוכבים נהרגן מתחילת 2021 - גידול של 50% ביחס לשנת 2020!
https://www.facebook.com/fullgaz.co....59047213158948
לגבי התאונה באלון תבור, בתור אחד שגר ממש קרוב, אז קודם משתתף בצער המשפחה, אבל מעבר לכך יכול להעיד שהכביש (בעיקר בצומת שם עד כפר תבור) הופך למסלול מרוץ בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. אז אם התאונה הזו קשורה לכזה דבר, אז זה מפתיע שלא קרא קודם. אתמול היה דיון / ישיבה שכלל גם התיחסות לפורעי החוק שדוהרים פה בין הישובים ובשדות.
הממשלה (אם בכלל יש להם סטטיסטיקה), הרלב"ד, אנחנו ואפילו חברות הביטוח
כשאומרים תמיד שיש עלייה במס' הנהרגים על דו-גלגלי,
צריך להביא בחשבון גם את מס' הרוכבים החדשים שעולים לכביש
כי לפי מה שזה נראה לי זה רק הגיוני שיהיו עוד כמויות של הרוגים על דו-גלגלי במיוחד של כאלו שעשו רישיון עכשיו בתקופת הקורונה ולא רגילים לרכב על כבישים סואנים אפילו בשיעורי נהיגה, ובכללי עם התרבות נהיגה פה כמו שאתם כותבים בפוסטים שיש "דם חם" מהקורונה...
השאלה היא האם כשפורסים את המידע של כמות הרוכבים החדשים + כמות ההרוגים בכל שנה האם אז יש עלייה דרמטית או עלייה מתונה
(לראות את המשך התגובה לעוד פרופורציות למה רוכבים מתים)
אני יכול להגיד לך שאני גר באזור שהכי רחוק מהשטחים ומבני-דודינו, קרוב לאיילון ולעוד כמה כבישים ישרים שמקיפים את השכונה שלי ואני יכול להעיד שמתחילת הקורונה יש עלייה בכמות של האופנועים שפותחים שם מצערת מלאה ואתה יכול לשמוע ממרחק כמה קמ' טובים את המנוע פועל עד קצה היכולת שלו,
כנראה שהרבה רוכבים בתקופה הזאת קיבלו ביצים קצת ועכשיו רוכבים כאילו הם מינימום רוסי