יעני רכבתם בניחותא בדאון טאון חברון...סלמתאק. בשבוע הבא, תיקון פנסים בסג'אעיה וסיור אנדורו בקסבה. נראה שזהו, פרץ השלום.
יעני רכבתם בניחותא בדאון טאון חברון...סלמתאק. בשבוע הבא, תיקון פנסים בסג'אעיה וסיור אנדורו בקסבה. נראה שזהו, פרץ השלום.
תעבור בברקן, שושני. הבירה עלי.
24850 ק"מ
אריק שר לי באוזן "אני ואתה נשנה את העולם" אריק מת ולי ממש אין כוח, אז שיבואו כבר כולם. בשישי השתתפתי ברכיבה לזכר חבר,
הודעה לקונית של פעם בשנה "נתייצב בשעה 08:30 בלטרון ונצא..." זה הפך כבר למסורת אבל זה בדיוק הפוך מרכיבה להנאה, אז כשא'
שאל מתי רוכבים בסופ"ש היה לי ברור שנצא מוקדם.
לאירופאים אין את הבעיות שלנו, יש להם מלא בעיות אחרות, אבל כשסטפן כריס או אדמונד מחלטים לצאת לרכוב סתם ככה ללא כיוון גם
אם יתאמצו מאד הם לא חייבים לחזור על כל כביש פעמיים, התעוררת במינכן בשש בבוקר צהרים אתה יכול לאכול באיטליה/פראג/צרפת.
בא לך לשבת באיזה כיכר מעניינת על כוס בירה/קפה ומטעמים סבבה תמצא לך אגם כלבבך ורכוב לשם בכייף.
התעוררת בי-ם ורוצה רכיבת שחרור נישאר לך להחליט מאיזה כיוון תיכנס לנס הרים, נחמד אבל חוזר על עצמו בלי סוף. י' לא מצליח
להתגבר על הטראומה והפסיק לרכוב משהו בתוכו נסדק והוא מעדיף לבד, א' השני משתקם לאט בנחת עדיין לא רוכב, נשארנו נער הפלא
ואני, אני לא בליגה של הפלא והוא נאלץ בכל פעם להתאים את עצמו אלי, זה בטח מתיש ואת פרצי הזעם אני מרגיש כל פעם כשהוא חולף על
פני בצללית נמוכה ונעלם לתוך האופק רק בשביל שאמצא אותו אחרי כמה ק"מ ממתין לי בצד הדרך סובל בשקט. מעולם לא מתלונן מעולם לא
מתייאש. השקט שלו מדבק והוא לא יגיד מילה וחבל, כי יש לו הרבה מה להגיד ולהוסיף ותמיד דברי חכמה, אפשר בקלות לפספס.
יש כבישים סודיים שפשוט כייף להגיע אליהם אני משתדל לא לרכוב בהם הרבה בכדי של להמאיס אותם על עצמי, רובם ממוקמים במקומות
שאחרים מעדפים לא להגיע אליהם ספק שטחים ספק שלנו, ציר 60 לכיוון אלון שבות ומשם לחיבור לעמק האלה הוא אחד מהם. בשישי בבוקר
הוא סוכריה מדהימה לרוכבים טכניים, חייבים לזכור שמדובר בכביש ציבורי שקרן, עם רכבים מהמגזר ונוכחות צבאית אבל ברגע שלומדים
את הקצב מכניסים את המוח והגוף למוד רכיבה נקי מרעשי רקע, נהיה מתוק בחלל הפה.
הפסיכולוג ציווה עלי שקט אז התמסרתי כל כולי לכביש, לאופנוע ולנוף, האופנוע נתן מעצמו הכל לא החסיר סוס בכל רגע שהייתי צריך אותו
ואני שכחתי מהכל, כשעצרתי מול בית הקפה וכיבית אותו עלה ריח נהדר של מנוע חם, ופצפוצי השמן שחוזרים לאגן, החזירו אותי למציאות והקפה
המתוק את הסוכר לדם.
הקפטן צנוע - אתמול הוא נתן קצב שאני רגיל לראות בקבוצות אחרות. היה קטע אחרי אלון שבות שהתאמצתי לשמור על קצב וזה משהו שאני לא רגיל לראות ברכיבות איתו. בשוטף יש בסגנון רכיבה שלו קסם אחר - הוא בוחר קווים מדויקים עם מינימום שימוש בבלמים. אתמול זה היה פול פאוור בלי חשבון.
https://www.youtube.com/watch?v=gPE67XqGsV4
פה תקבל את התשובה המקצועית ביותר, לדעתי האישית שווה ללמוד אותה ככלי נוסף רק לאחר שהרוכב מבצע את הפניות בצורה הרגילה באופן מושלם.
אני משתמש בשיטה הזאת לעתים רחוקות, רק כשאני מרגיש שנכנסתי מהר מדי לפנייה עיוורת ארוכה, זה יכול להיות מסוכן למי שלא מיומן או במקרה של כביש עם דרדרת אבנים או חלק חלקית.
התאמנתי די הרבה ברכיבה בלי בלמים תקופה. עכשיו אני מתאמן על בלימת המשך (?) כדי שיהיה כלי בארסנל בדיוק למצב שתיארת. במוד מירוצים משתמשים בטכניקה בפניות רחבות או בסדרת פניות כשאין מקום להאיץ חזק (ואז יש טעם "להרוויח" את הזמן שנחסך בפניה מאוחרת על חשבון ההאצה). התחלתי זהיר והפתיע אותי לטובה שהאופנוע לא "מזדקף" מהבלימה בהטיה ונשאר בקו המתוכנן. הקשר התמידי עם הבלם בפניה נראה לי סוג של התקדמות ביחסים עם המכונה.
24966 ק"מ
אני לא רוכב הרבה, דומה שמישהו לקח את החיים שלי הכניס אותם למלחצי יד (אלה משעורי מלאכה בתיכון) ומסובב בלי הכרה, מנייאק!
כל הרכיבות שלי מצמצמות למנהלה ולוחמת כביש, כבר כמה שבועות שלא רכבתי בסופ"ש יעיד מיכל הדלק שתודלק בעם האחרונה לפני
כשבועיים.
הצלחתי לגנוב סיבובון עם א' באחד הבקרים בעיקר בכבישי נס הרים ככה לנשמה, זמן קצר לאחר שנהרג שם עוד רוכב, ועוד צלקת נוספה
בלב בכביש ועל מעקה הבטיחות.
מסביבי מאתגרים אותי, זה חושב להחליף כלי ההוא נאלץ לשנמך ותחושה חזקה של משהו שמתפרק לך בידיים, הגברת שמאכילה את החתולים
האכילה ביום חמישי בבוקר כמה גורים שרק גמרו לינוק, הם הסתובבו סביב רגליה בתמימות של גור רחרחו וקפצו בעליזות, זה העלה חיוך על פני
ולמרות הלחץ נשארתי עוד קצת להסתכל עליהם, רק בשביל לחזור בערב ולראות אחד מהם מרוח על הכביש לאחר שרכב פגע בו. לא יכולתי לעשות
כבר כלום.
במודעות יד 2 אני רואה כלים שנמכרים עם אלפי ק"מ בלבד עליהם ואני חושב מה עובר בראש של הבעלים שלהם, שקנה, התלהב, לא סיים את ירח
הדבש וכבר נמצא על מדרגות הרבנות, מה זה אומר? בחירה לא מושכלת, או אולי גחמנות, מיצוי מהיר מדי, או בכלל תרבות אינסטנט?
הפכנו לחברה של פאסט פורווד הכל מהיר כמו בקליפ, אין זמן לכלום, לשבת, ליהנות, לספוג, לרבוץ על האגם ולאכיל ברווזים הפך לבזבוז זמן, או אולי
אני כבר פג תוקף?
אני יודע זה יעבור ואולי זה רק ריח הסתיו באוויר וזה חולף...
https://www.youtube.com/watch?v=nvVl2HLC-EI
כנראה שהחתונה שקרבה ובאה אתה מתכונן לגיל השלישי.
הנפת נכדים קלנועיות וכל מה שנלווה לחוויה.
Nc750 שפוי לא בהכרח רצוי
קידוזו
בלי להכנס לפוליטיקה אבל אנו בהחלט בעידן בו אחדים מילידיי שנות ה70 וקדימה עשויים לרכוב על כתף הנכדים.
Nc750 שפוי לא בהכרח רצוי
שמע,
אלפי קילומטרים בודדים לא יכולים להעיד כלום על הזוגיות שלהם..
זה יכול להיות שנים של זוגיות נפלאה עם כל הפיצ׳רים, אבל בתוך ת״א, מה שמביא לק״מ בודד ביום, עשרות בשבוע, מאות בשנה..
לא כולם נוסעים מרחקים.
יש לא מעט כאלו עם כלים שבנויים למרחקים, אבל גרים 2 דק׳ מהעבודה, ולא עושים כמעט סיבובי סופ״ש.. למה הם קנו כלים כאלו ? שופוני / סתם להרגשה של ״יש לי״ / 1000 סיבות..
ו..עוד משהו - אני לא יודע אם יש לך או לא, אבל אם אין אתה חייב לפתוח בלוג (לי אישית אין פייסבוק, ולא מתכנן לפתוח, אז הפלטפורמה הזו לא רלוונטית אלי, ומניח שלעוד כמה פה), לשחרר מידי פעם כתבות בכל מיני נושאים שמעסיקים אופנוענים.. אתה כותב מדהים, ומושך את הקורא להמשיך עד הסוף..
Sent from my iPhone using Tapatalk
קודם כל תודה על המחמאה, זה נחמד לשמוע שיש מישהו בצד השני שבאמת קורא ונהנה, אני אף לא יודע יודע איך זה מתקבל מעבר למסך.
כשדיברתי על יחסים קצרי זמן, התכוונתי למודלים 2018-19 שכבר נמצאים במודעות.
אגב רכיבה שעשיתי אמש בשעות אחר הצהרים וחזרה בלילה לחולון וחזרה בלי הרבה ציפיות, פתחה לי שוב את הצ'קארות, תן לסוס הברזל לעשות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, וההנאה מובטחת, ואיתו החיוך והאופטימיות.
25150 ק"מ
את ה-25000 עברתי על כביש 1 מחולון לי-ם, למען הדיוק ההיסטורי פספסתי אותו בק"מ, בפעם הראשונה שהסתכלתי על השעון חשבתי לעצמי
שזה כבר קרוב אבל אני לא אעצור על הכביש המהיר לצלם, בפעם השנייה שהסתכלתי היה כבר 25001, קורה.
רוכב ונהנה, לאופנוע יש יכולת מרפאה של כל מה שמציק לך בגוף, בנפש ומסביב, אתה יכול לסבול מכאב, עצבות, סתם עייפות ומיד כשאתה מתיישב
באוכף אתה מתחדד, מתמלא, וככל שהרכיבה מהנה יותר הריפוי עמוק יותר, קח מאופנוען אמתי (יש דבר כזה) את האופנוע והוא יהיה חולה בטווח של
כמה ימים. (א' מצונן בלי קשר)
רוכב וחשב על הדרך שעשית מגיל 14 כשרכבתי לראשונה לבד ועד היום מנסה לשחזר את האופנועים שרכבתי עליהם, הצולעים הפיסחים הנוזלים ובעלי
הצלקות, אופנועים שנחשבו ישנים כבר אז ראו מלחמות והגיעו לארץ בדרך לא דרך, מול השפע שנמצא היום בהישג יד של כל אחד.
היום הרוכבים התעדנו, התפנקו, הכל מתקבל במינימום התאמצות ולכן גם רמת הביקורת שלהם עלתה, שום פיפס באופנוע שלא עונה על הדרישה, מתקבל.
החלוקה לקטגוריות מאפיינת את הרכיבה, פעם רצית לצאת לאילת דרך מעלה עקרבים, (לא הייתה דרך אחרת) היית מניע את אופנוע בקיק, בודק שמן
לומד את הציר מראש כי שום גמד לא היה לוחש לך את הדרך באוזן או מראה לך על הפלאפון, עוטף ציוד בתיק קושר ויאללה לדרך של חצי יום. חם קר
רוח בפנים תחת כואב וקפיציות לא מרשימה, שום דבר לא עצר אותך, היום, ריפוד ג'ל...
הרוכב השתנה דור חדש שממצה מהר, מחפש רווח ומחשב חשבונות כי לא מוכן לשלם את המחיר, "החבילה" שמגיעה עם הבחירה לרכוב על אופנוע, רופדה
מכל כיוון, הדרישה כורסה נוסעת בשקט לא מתקלקלת ושתשמור על המחיר תראה אפנתית. הרבה יותר קל להם לקבל "אופנוע" חשמלי.
אני לא מתלונן ולא מקנא, זו דרכו של העולם מתקדמים קדימה, אבל מי שכבר באופנוע הראשון מקבל הכל, מה יש לו לצפות באופנוע הבא, ואם תיקח לו
דבר אחד מהחבילה הוא כבר לא יסתדר וירצה להחליף כי האופנוע לא מתאים, לא מרגש, לא...
גם אני התקדמתי גם אני מנסה לשנות הרגלים, אבל עדיין בודק שמן למרות שהמדיד לא זז טיפה בין טיפול לטיפול, עדיין מחפש את ערכת הכלים העלובה
שמגיעה עם האופנוע מבחינת רמז של היצרן "אל תתעסק עם האופנוע שלי, לך למוסך". כן גם אני מתפנק ומתעדן, אבל לי יש עדיין את הזיכרונות של רכיבות
אחרות, של דרך ארוכה שעשיתי משם לכאן והלאה.
העלית בי זיכרון רחוק ומתוק של בחור צעיר עם XT550 עם נזילות מכל הכיוונים ושאריות שמן מבעבע מרתיחה בתוך שילדה מחלידה, קיק סטרטר אכזר שהביאו מחדר הכושר ובחורה יפה עם מכנסון התעמלות קצרצר דוהרים יחד בשיא הקיץ בדרך לכינרת.
25739 ק"מ
סוף סוף, אחרי עידן שלא הייתי פנוי לא מנטלית ולא מעשית לשחרר רכיבה, ובלוטות החשק נדמו, זה התפרץ שוב ובמרץ, זה התחיל בסיבוב
סידורים למרכז שגרם לי לרצות למות ורק הרכיבה גרמה לי לנסוע, המשיך עם רכיבת בוקר ביחד עם א' באחד מהכבישים שמשחררים לי את
הילד, וגרמים לי לפרץ אדרנלין שנמשך הרבה זמן. וכריבת לילה לברך חבר שחוגג 55 במושב שתולים, הקטע המצחיק שבדרך רצית לבדוק
מה הטמפרטורה החיצונית אבל קוואסקי מאפשרים לך או טמפ' מנוע או טמפ' חוץ אז אותי מעניין תמיד המנוע, אז אין לי שעון זמן, שיחקתי קצת
בבורר וכיוון שראיתי שזה גוזל לי יותר מדי תשומת לב ברכיבה, עזבתי, בדרך חזרה היה נדמה לי שמשהו לא בסדר, האופנוע אותו אופנוע,
אבל קצת מגיב פחות טוב, הפתיחה דרדלה, ההאצה לא משהו, כאילו מישו סירס לי את הסוסים...בבית בתום הרכיבה בדקתי שוב, מסתבר
שבלי לשים לב עברתי לתוכנית ניהול מנוע B שזה 75% מכוח המנוע בפועל...שיט הפן.
הגישה השמרנית הזאת שלך שמושרשת גם בתחום לצערי היא זאת שמרחיקה רוכבים פוטנציאליים מלרכוש דו"ג,
ושכל מדרכה היום מפוצצת בקורקינטים ואופניים חשמליים אפשר להבין שהבעיה היא בוודאי לא בכלי הדו-גלגלי.
אנשים שאכפת להם לקבל יותר עבור השקל שלהם מבחינתך לא אופנוענים אמיתיים, אני חושב שזה שגוי.
כן אני אוהב אופנועים
כן אני מוכן לשלם עבור החוויה
אבל האם זה מונע מהדו"ג לנסות להיות כלי תחבורה יעיל ולא "לדפוק" אותי במוסכים ובכיס?
כשפילטר אוויר פשוט בארץ עולה 120 ובאנטרנט 60 האם זה נורמלי?
כשפילטר שמן עולה בארץ 50 ובאנטרנט 10 שקל האם זה הגיוני?
הבעיה שמבחינתך למשל כן, למה? כי "ככה זה".
כל מי שעלה על אופנוע חשמלי אמר שזה אחד הכלים הכי כיפיים שהם רכבו עליו, כל כך הרבה יתרונות יש לכלי חשמלי אבל הבעיה היא אותם אנשים שמרנים שעושים דה-לגיטימציה לכלים הללו, מבחינתם אם לא זיהמת לפחות במעט את השכונה בפחמן חד-חמצני אתה "אופנוען" ולא אופנוען, מה שמשפיע על החלטות היבואנים והשוק, שמשאירים את התחום קטן.
אז לצערי התחום ימשיך להיות מצומק יחסית לאירופה ולמדינות המפותחות, המחירים ימשיכו לשבת אי-שם בסקאלה הגבוהה והטכנולוגיות החדשות ימשיכו לקבל בוז עד שהגישה הזאת לא תשתנה.
נ.ב יש לך כישרון כתיבה מדהים וזאת הסיבה שאני ממשיך לקרוא את מה שאתה כותב, אפילו אם אני לפעמים לא מסכים איתך כי מידיי פעם מה שאתה כותב נשמע כמו סתם הוצאת קיטור כלפי צעירים
לא הבנתי איך לשיטתך, שמרנות של כמה זקנים מונעת מאנשים להכנס לתחום, או לתחום להתפתח....
או למה זה מפריע לך...
אני אתן לך דוגמה
בעבר הלא רחוק אחד הרכבים הראשונים שהביאו את הבשורה החשמלית/הייברידית לעם הייתה הטויוטה פריוס,
וכמו כל טכנולוגיה חדשה שקשה לעיכול אצל הקהל המבוגר, היא התקבלה בבושת פנים ולעג, בטופ-גיר היו צוחקים עליה קבוע, ברשתות החברתיות היא נהייתה מילה נרדפת ל-"כוסית", עכשיו אדם ממוצע שיודע שרכב הוא סמל סטטוס כמו השעון שהוא עונד או החולצה שהוא לובש, יקנה רכב שידוע כרכב לכוסיות?
ועד לאן מגיעה הסלידה מטכנולוגיה חדשה? קח עוד דוגמה: במבחן שעשו בטופ-גיר לטסלה רודסטר 2008, הכניסו קטע בתסריט שבו המכונית "באורח פלא" מאבדת את חיי הסוללה ונכבת על המסלול על מנת שיוכלו ללכלך על היותה חשמלית, מה שכמובן הקהל של טופ-גיר שמורכב משמרנים-מתנשאים מאוד אוהב. דבר כזה עושה נזק לכל הטכנולוגיה הזאת וממשיך לקדם דעה קדומה שמתגלגלת בסוף לשיקול הדעת של הצרכן, האם הוא קונה את הרכב או לא?
אין שוני בזה מאופנועים.
ומי מפסיד בסוף מזה? הצרכן.
כי הרי האדם הממוצע לא באמת נותן הזדמנות למשהו חדש עד שהוא לא נתקל בו בכל מקום.
אז אני מסתכל על הודעות בסגנון של שושנים ואומר לעצמי, מה אנשים עוד תקועים 10 שנים מאחור בתפיסה שמי שחשמלי הוא כוסית?
באמת אומרים שטכנולוגיות באופנועים תקועות 10 שנים לפחות מאחורי המכוניות, למשל לקח זמן עד שהגיע הABS, אז מסתבר שגם הרוכבים תקועים באותו מיינדסט.
נער ממוצע שרוכב על קורקינט היום הוא הרוכב הפוטנציאלי-על-אופנוע של המחר, ואז הוא מגיע לגיל 16-18 ומה הוא מגלה? שאופנועים תקועים מאחורי אופניים בטכנולוגיה, אופניים בעלי טווח נורמלי יחסית וקלות תפעול, והאופנועים נשארו כבדים, מגושמים, רועשים ועתיקים, "תנורים על גלגלים" כמו שאביעד אמר בפודקאסט, נצילות מגוחכת של 30 אחוז אנרגיה.
תודה על המחמאה ואני שמח מאד שאתה לא מסכים איתי, זה מאתגר אותי וזה שאני מצליח להגיע גם לא למשוכנעים זה נהדר.
רוב מה שאני כותב נכתב בהומור גלוי וסמוי, יש טקסט ויש סאב טקסט, ואני מעלה סוגיות שמטרידות אותי או מעניינות אותי.
כל השרשור הזה ואחרים הם מסע החיים שלי, והם לא בהכרך מתאימים בול לכל אחד, אבל כל אחד יכול לקחת משם חלק, לענות,
לשאול וזה בסדר גם לא לקבל בכלל.
כמה תמונות משבת בבוקר קצת לפני שהשמש זרחה בזמן ומאוחר יותר...
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...47&oe=5DFDEFB9
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...4b&oe=5E3B6AF1
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...57&oe=5DF6887C
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...ee&oe=5DFB3251
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...de&oe=5E31583A
אני אוהב את הפוסטים שלך ואיך שאתה מעביר את החוויות. תמיד נהנה לקרוא.
מינורסקייל.
הבדל קטן בין אופנוע לפריוס.
אופנוע הוא כלי רכב שמשרת עוד מטרה מלבד תחבורה. לכן זהו תחביב.
עכשיו,
גם אופנוע חשמלי יכול להיות אחלה תחביב,
אבל כמו שאמרו, זה עוד לא שם.
מעבר לזה,
קם כאן דור שברובו (לא כולו) מפספס חלק מהחוויה האופנוענית. וזה החיבור למכונה, שמגיע בין היתר גם מהעובדה שהשקעת מעצמך בתיקון של האופנוע, או סבלת בחום ובקור רק כדי להגיע ליעד.
זה כמו לנסות להשוות בין החוויה של מישהו שטיפס על האוורסט והגיע לפסגה, לבין זאת של הבחור שהורידו אותו שם עם מסוק.
כן,
האוויר אותו אוויר.
הנוף אותו נוף.
אבל החוויה....
אגב,
אף אחד לא טען שחלקים או אופנועים צריכים להיות יקרים. זאת ממש לא הפואנטה.
ורק עוד הערה קטנטונת.
לייחצן את הפורום? מעולה.
השאלה היא איך אתה מונע ממנו להפוך לאשפה של קשקשנים או סתם ילדי די טי רוצחעט (לפני שאתה מתעצבן על הכינוי, נסה לחפש מה המשמעות שלו). כי עודף קשקשנים יש כבר בפייסבוק. וגם כאן, כל קיץ....
אף אחד לא נגד תחביבים
אני נגיד הסטיגמות המיותריות האלה שלא תורמות לאף אחד
נגיד ואני חושב שמי שנוסע על קטנוע 125 הוא "הומו"
יש לזה מקום פה? לא חושב, גישה לא נעימה, בסוף כולנו רוכבים כי זה כיף לנו וכל אחד עם הערך הסנטימנטלי שהוא בוחר לתת למכונה שלו.
להגיד שחשמלי לא אופנוע מבחינתי זה מיושן בדיוק כמו להגיד שכל הומו הוא גם מעצב אופנה
אתה אומר שחלק מהאופנוענות זה לתקן לבד ולסבול איתו, אבל אני לא חושב.. הרבה אנשים מתקנים כל שטות במוסך והם לא נחשבים לפחות אופנוענים בעיניי , הכל בעיני המתבונן (אני אגב משתדל לתקן לבד)
כיף לך לתקן לבד? מעולה
אבל לפסול את אלה שלא מוכנים לשתות גריז זה מפגן מאצ׳ויסטי מיותר
אני אוותר על המשך הויכוח כאן מהסיבה הפשוטה שאנחנו פשוט לא מבינים אחד את השני,
יש לנו ראיית עולם שונה לגמרי שלא מצליחה להגיע לגישור בכמה הודעות בפורום.
זה בסדר
ראיתי את זה וחשבתי עליך: (בחיוך)
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...d6&oe=5DF3AD74
25867 ק"מ (לא יצא לי לרכוב החופש)
שקט מסביב רעשי רוח סביב הפנים ואני רוכב ללא מוזיקה, בעצירה האחרונה שכחתי להתחבר מחדש לדיבורית ולא מתחשק לי לעצור שוב.
זמזום מעצבן בתדר מסוים מכיוון הפריינג בעיה מוכרת בדגם הזה שלמדתי להתעלם ממנה לחלוטין או לשנות מהירות, לא משהו מורגש מאד
בטח לא כשאתה רוכב עם מוזיקה רוכב שפחות רגיש לדברים האלה בכלל לא ישים לב, כשאתה עם עצמך והאופנוע ומחפש את זה זה שם.
יד ימין פותרת את הבעיה בחצי שנייה והמחשבה נודדת הלאה, הפליי-לסיט שמתנגן מסדר לך את המחשבות בהתאם למה שמתנגן לך באוזן
כשאתה רוכב פרי סטייל אתה אדון למחשבות שלך ללא התערבות חיצונית, ואז זה מכה בי, "הגודל כן קובע", זה לא שקיבלתי אי פעם תלונות
במחלקה הזאת, אבל כשחושבים על זה עד הסוף זה נכון.
נניח שרוצים לצאת לטיול זריחה, אז יש לנו בערך 600-650 ק"מ של הצד המזרחי של הארץ לבחור נקודה להתחיל בה את היום, ככה גם
מהצד השני, הטיול אם נחליט לעשות אותו ביום אחד יהיה אתגר רציני בהתאם לנקודת המוצא, אולם קצר מדי לטיול של יומיים. וזה רק הקושי
הטכני, עכשיו נחשוב שרוצים לטייל פעמים שלוש בחודש פתאום אתה מגלה שקטן עליך המקום, שנמאס לטחון את אותם כבישים, שהתרגלת
לאותם נופים, ופגשת כבר את אותם רוכבים. גודל קובע תבדקו.
המנוע מזמזם בנועם מחט הספידומטר נעה לה בנחת בין 4000-6000 סל"ד הנוף נמרח בצדדים ואותם הפרעות מרובעות גלגלים שלפני
הופכות לכתם מטושטש במראות, 1000 סמ"ק 120 כ"ס 250 ק"ג נתונים יבשים, שהופכים את הפלסטיקים והברזלים לסוס מכני מהנה.
אם הוא היה רק 500 סמ"ק או לא עלינו 250 סמ"ק זה לא היה אות הדבר, אבל מה בעניין 140 כ"ס או אולי 160 האם יש דבר כזה
יותר מדי כוח? הגודל קובע.
כביש 90 מאתגר את הרוכב בכמה מישורים תרתי משמע, זה לא כביש הנדסי שנבנה בתקנים המחמירים מהשנים האחרונות, הכבישים האלה
הולכים ונעלמים, בדיוק מהסיבות שהם מהנים ומצריכים מהרוכב קצת יותר יכולת, קצת יותר ידע וטכניקה. ועדיין אתה מגלה שכאן הייתי יכול
להיות קצת יותר מהיר, פה יכולת להתחמק טוב יותר מהסדק או מקפל הקרקע, או אם הייתי הרבה יותר מהר הקדמי היה יכול לזכות בשנייה
של חופש מהאספלט. הארגז מאחורי מרשרש בקפיצה, אני מעביר את כל תכולתו בדמיוני, כיסוי גדול, שמן שרשרת, שרשרת כבדה, תיק
כלים לחילוץ, סמרטוטים בקבוק מים, בארגז הקודם זה לא היה נכנס הכל. הגודל כאן קובע.
העליות מים המלח מסתימות בסיבוב ערמומי לכיוון י-ם, מוח מרושע הגה את הרעיון להציב שם מצלמת מהירות ששובר לך את התנופה
מכה בצלעות מבהירה לי שגם הג'ינג'ית זוכרת את המצלמה ואני מהיר מדי לטעמה, זה כואב לרכב מהר, עכשיו צריך לתאם הורדת
מהירות מיד אחרי שיא הסיבוב דווקא במקום שמבקש המון גז ולהספיק לעבור מתחת למצלמה במהירות הנכונה, אבל מה המהירות הזאת
לעזאזל? בועט שני הילוכים למטה משחרר קלאצ' בדיוק עם בלם היד והרגל ריקוד מוכר המנוע והבלמים מגיבים בתיאום המהירות יורדת
ל-70 מחט הסל"ד נשארת בתחום הטוב למאה המטרים הבאים עד לנקודה הבטוחה להאצה מחודשת. הג'ינג'ית נצמדת אלי מאחור
ומתרחקת שוב אינרציה וגרביטציה חברות טובות ויש לכולן מקום על מושב האופנוע. הגודל כן קובע.
לפני שבוע עברנו ביחד טסט, לא סיפור גדול אם נשווה אותו למפלץ הזקן והטוב שהיה לי או לקרנף הכבד, ועדיין נחמד לראות שהבוחן
ניגש בחשש לאופנוע ומפחד להוריד אותו מהג'ק לא כמו שעשה לקטנוע שהיה לפני בתור. הגודל קובע.
מגיעים הביתה ואני מכסה את האופנוע בכיסוי לשנת לילה מאוחרת, זה לוקח לי כמה דקות טובות, הגודל, אתם יודעים....
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...0e&oe=5DF8BF7F
שנה טובה קפטן
שנה טובה שושנה
Nc750 שפוי לא בהכרח רצוי
סליחה לאלה שאני תמיד זוכר את הפרצוף שלהם אבל אף פעם לא את השם.
סליחה גם לאלה שלא תמיד זכרתי למרות שנפגשנו.סליחה למי שאני לא מכיר מאחרי הכינוי או לא משייך את הכינוי לפרסונה.
סליחה לכל מי שהבטחתי ושכחתי לקיים וסליחה לאלה שלא זיהיתי מתחת לקסדה.
סליחה לכל אלה שנאלצו לחכות לי בכל טיול, גם כשבקשו להמריא.
סליחה לכל אלה שקראתי להם אופנועניי פלסטיק כי הם לא עמדו בסטנדרט של אופנוען אמתי.
סליחה לכל החברות שמצירות רכבים על שני גלגלים שהן לא ורסיס.
סליחה לכל רוכבי הקטנועים (גם T מקס זה קטנוע) על היחס שלי אליכם כל השנה.
סליחה לכל הבנות שהשתמשתי בכן בתור דוגמה שלילית, אתן באמת המין החזק. ולא לדעת להחנות זו לא חולשה!
סליחה לסבתא ננה שהבאתי דברים בשמה למרות שאני עמדתי מאחוריהם.
סליחה לכל מי שחשב שאני מתנשא, מזלזל, או שיכור מהריח של עצמי.
סליחה לכל היצורים מעופפים שסיימו חייהם בטרם עת על המשקף שלי.
תודה וסליחה לג'ינג'ית שתמיד איתי באש ובמים, גם אם דילגתי על תחנת דלק למרות שהיה לנו פיפי, שסבלה בעוז ואהבה בחום,
ושותפה לכל תעלול ונכונה לכל הרפתקה, פרטנרית וחברה אמתית!
וסליחה אחרונה לכל מי שנפל קורבן לי, לציניות שבי, להומור הקלוקל והלא ברור, לאלה שלא הבינו ונפגעו, ואלה שחושבים שעשית להם רע.
פשוט סליחה.