הענק הירוק - KAWASAKI VERSYS 1000 SE - סיפור מסע מתגלגל.

קמנו ביום הקודם ליום בהיר, ללא ענן אחד בשמיים הטמפרטורה בהרים נעה מתחת ל-10 מעלות, אבל בשמש ממש נעים, ניצלתי את הזמן ליבש ולחזק את התיקים והארגזים מהרכיבה הרטובה והגשם שירד עליהם בלילה, ייבשתי וניקתי גם את האופנוע. אנחנו ממשכים לכיוון צפון למנזרים התלויים ומקפידים שלא לעבור מדי את שעות הרכיבה המומלצות מכמה סיבות, הנסיעה בכבישים המשניים איטית מאד ודורש ריכוז מקסימילי בגלל ריבוי בעלי חיים על הכביש הצר מכוניות ישנות ועשרות קטנועים שעושים בכבישים כרצונם הרכיבה מצריכה גם טכניקה ויכולת לא פשוטה בהרים כך שאחרי כמה שעות של רכיבה העייפות גוברת והגוף כואב, זה הזמן להתכנס למלון שהזמנו מראש...הקטע, ואצלינו אין דבר כזה בלי קטע, שהמלון עוד 48 ק"מ ונורית הדלק נדלקה...מחפשים תחנה וחוזרים כ-12 ק"מ לאחור. המלון מקסים ובעלת המקום יוצאת מגדרה להנעים לנו את השהייה, יש משהו בלהגיע למקומות האלה באוף סייזן כשאין כמעט תיירים, אז כולם משתדלים קצת יותר ויש להם הרבה יותר זמן אישי אילך, ניתן גם לבחור חדר מועדף והרבה פעמים משדרגים אותך מיוזמתם ללא חיוב נוסף. לפני ארוחת הערב הנהדרת במלון המליצה לנו המארחת על טיול קטן לגשר בסביבה.

קובץ מצורף 10061

הצד שלה: כובשים פסגות


ננזפתי על כך שאני לא מתמידה לכתוב...
האמת, שכשאנחנו רוכבים, תחושת ההתעלות והחופש והאושר, עם הנוף והמוזיקה והתנועה מתורגמת למחשבות ומשפטים. אבל איכשהו, כשיורדים מהאופנוע וחוזרים ל"מציאות" הם מתפוגגים ומצריכים שחזור...

כשהגענו אתמול למקום בו נישן, טיפסנו לגובה. מספיק גבוה כדי לראות פסגות מושלגות משקיפות אלינו מלמעלה. לא יודעת מה יש בפסגות מושלגות שמרגש אותנו כלכך. אולי כי זה משהו שלא רואים הרבה במחוזותינו. אולי זה קשור ל"כיבוש פסגות", חיפוש אחרי הרפתקאות, אתגרים, חלומות.
בכל מקרה, כשיצאנו לטייל בערב, היה מעונן, אפילו קצת טיפטף. מדי פעם הציצה אלינו פסגה מושלגת ויפה. כמה דקות אח"כ העננים שינו את מקומם ופיסה מושלגת אחרת נחשפה והפתיעה אותנו. וחוזר חלילה. הבנו שלא מדובר בפסגה אלא ברכס. רכס Tzoumerka, כך למדנו מהמארחת שלנו. גובהו כ2100 מ’.
בבוקר התעוררתי לקול צהלות... מצאתי pass (מעבר הרים), בדרך שלנו. ואם מוצאים פס אז חייבים להגיע אליו. ככה זה עם אופנוע.
אז התחלנו לטפס...
כמה פרטי מידע על כיבוש פסגות בכלל וביוון בפרט:
1. כשרוצים לעלות לגובה הר או לרדת ממנו נוסעים על "כבישים מקושקשים". כמו ציור של ילד ממש צעיר. פניית U לימין, פניית U לשמאל וחוזר חלילה. כך מצמצמים גובה מהר באופן יחסי.
2. רוכבי אופנועים מתים על זה. "כבישים טכניים" הם קוראים להם.
3. מורכבים על אופנוע (אני) גם אוהבים, אבל זה לא אומר שלא מפחיד פה ושם. כשממש מפחיד עוצמים עיניים. לנשום עם הסיבוב עוזר די כמו לנשום עם ציר...
להתבונן דרך עדשת המצלמה ולתעד... גם עוזר.
4. האוויר בפסגות משגע. לא סתם אומרים "אוויר פסגות".
5. הכבישים ביוון, הכי גרועים שראיתי ever. ככל שמטפסים הם הופכים גרועים יותר עד נעלמים...
דרדרת סלעים ואבנים, עצים שנפלו וחוסמים חלק מהכביש, בורות בכביש, צמחייה שצומחת בסדקים והרשימה עוד ארוכה.

תוסיפו לכל אלה שלג/קרח בצידי הכביש (מסלול אחד) וכל שנותר זה לקוות שלא יגיע רכב ממול...

ואף על פי כן ולמרות הכל... אין דברים כאלה. אין כמו התרוממות הרוח וההתרגשות של להגיע לפסגה.
"לכבוש את האולימפוס" אומרים... אז רק עכשיו למדתי שיש הר כזה באמת. לא רק במיתולוגיה. אין עליו אלים אבל בטח שיש הרגשה אלוהית. הוא יחכה לטיול הבא...

ולפני שנעבור לתמונות, מילה על שותפי למסע, הרוכב שלי. קר הרוח, הכל כך מדויק בלקיחת הקווים בסיבובים, המגיב המופלא לכל בור בכביש, עז או פרה. שמסכים שאני אגיד לו מתי יש U לימין או לשמאל אם זה מרגיע אותי, שמתמודד בגבורה עם כל הבלאגן שאני עושה שם מאחור תוך כדי הצילום, ושבעיקר לא עוצם עיניים כשאני כן...
אין כמוך!!!!!!!!!!!!!ג�₪ן¸�

https://youtu.be/uJlvPjhcYA0

קובץ מצורף 10065

אז היום נכנסו בלי לדעת להרפתקה מדליקה, אחרי שעזבנו את מטאורה ודרך המנזרים התלויים המדהימים שלה, בה מנזר אחד יותר יפה מהשני, ומכל מקום הם נראים אחרת כאילו יד אדירה מיקמה אותם בראש המצוקים הענקיים האלה, המשכו לכיוון מצובו כפר נחמד בראש ההר כשעה נסיעה ממטאורה, בדרך השהצביע לנו הנווט של גוגל מצאנו תמרוד אין כניסה שוכב על הכביש, והשני מצביע לכיוון האין כביש...אולי זה היה אמור להיות איזה רמז עבורינו ובל אנחנו עם הנווט יש דרך אז עולים, אחרי כמה עשרות ק"מ התחלנו קצת לחשוד, היינו לבד, מספר רב של ביניינים וטברנות נטושות, סלעים על הכביש וטמפרטורה של כ-4 מעלות במגמת ירידה...ורגע אל תתרווחו יותר מדי גם גשם מטפטף בקטנה. אנחנו מצויידים הייטב וממוגנים ממשיכים קדימה, תמיד אפשר להסתובב ולחזור לא?...אז זהו שלא הסתובבנו, איפה שהוא בראש ההר הבנו שבעצם זה מעבר הרים שסגור בחורף...ממשיכים כי אנחנו כבר כמעט במלון, בסוף הכביש מחסום דרכים נעול... אבל אופנוע עובר גם במקום שרכב לא...חזרנו לציווילזציה ומצאנו אפילו מלון במרכז מוצובו ...ניתן לתמונות לדבר... הטובות במצלמה אבל גם אלה יעבירו מסר.קובץ מצורף 10068

מלחיץ משהו 🙄

ג�¶קובץ מצורף 10069
קובץ מצורף 10070

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי השושנים

אז היום נכנסו בלי לדעת להרפתקה מדליקה, אחרי שעזבנו את מטאורה ודרך המנזרים התלויים המדהימים שלה, בה מנזר אחד יותר יפה מהשני, ומכל מקום הם נראים אחרת כאילו יד אדירה מיקמה אותם בראש המצוקים הענקיים האלה, המשכו לכיוון מצובו כפר נחמד בראש ההר כשעה נסיעה ממטאורה, בדרך השהצביע לנו הנווט של גוגל מצאנו תמרוד אין כניסה שוכב על הכביש, והשני מצביע לכיוון האין כביש...אולי זה היה אמור להיות איזה רמז עבורינו ובל אנחנו עם הנווט יש דרך אז עולים, אחרי כמה עשרות ק"מ התחלנו קצת לחשוד, היינו לבד, מספר רב של ביניינים וטברנות נטושות, סלעים על הכביש וטמפרטורה של כ-4 מעלות במגמת ירידה...ורגע אל תתרווחו יותר מדי גם גשם מטפטף בקטנה. אנחנו מצויידים הייטב וממוגנים ממשיכים קדימה, תמיד אפשר להסתובב ולחזור לא?...אז זהו שלא הסתובבנו, איפה שהוא בראש ההר הבנו שבעצם זה מעבר הרים שסגור בחורף...ממשיכים כי אנחנו כבר כמעט במלון, בסוף הכביש מחסום דרכים נעול... אבל אופנוע עובר גם במקום שרכב לא...חזרנו לציווילזציה ומצאנו אפילו מלון במרכז מוצובו ...ניתן לתמונות לדבר... הטובות במצלמה אבל גם אלה יעבירו מסר.קובץ מצורף 10068

---

נראה לי שאני יודע באיזה כביש מדובר...
אם אני לא טועה - זה משם, בדצמבר 2015)))
וכן, בנקודה הזאת אפילו פרד עקשן כמוני מסתובב וחוזר.
https://i.imgur.com/p7rhqOs.jpg

עוד תמונות משם... איזה נוסטלגיה.
https://i.imgur.com/wwrlKZf.jpg

https://i.imgur.com/fWHy12q.jpg

ולקינוח - המלצת ביקור... ב-Agrafa כבר הייתם? הספק כביש, ספק שביל שהולך מכיוון האגם לשם מהמם.
בערך 20 ק"מ של כיף כזה, אלא אם סללו אותו מאז.
https://i.imgur.com/RY8tLDx.jpg

עברנו אותו במאמץ לא מבוטל עם CB500X וויסטרום 650 כשלא היה לנו ניסיון ברכיבת שטח כלל.
בשנת 2018, כשכבר היינו רוכבי שטח, עשינו את אותו מסלול עם זוג CBF250 בקלות (פרט לעניין הקור שסבלנו ממנו מאוד - זה היה בתחילת מרץ).

בסביבות 1000 ק"מ עשינו הג'ינג'ית האופנוע ואני ביוון, נשמע מעט אבל ביוון הכבישים בהרים והכבישים המישניים מחייבים אותך לעבודה קשה, עירנות מלאה, ורכיבה איטית, הוסיפו על כך גם עצירות לתידלוק הגוף והנפש, צילומים, וסתם רגעי מנוחה, ותגלו שזמן המושב גבוה אנחנו הרבה שעות עם האופנוע בכל יום, ינונינה הייתה התחנה האחרונה לפני המעבורת לאיטליה, ויוון כולה הפתעה נעימה של ארץ תוססת ונהדרת בחיפוסה, באנשים התוסיסים שלה והנופים המדהימים, יוון היא ארץ מתעוררת, היא בדיוק בקו הדמיוני בין הארץ הישנה והאוטנטית לבין ארץ אירופאית מודרנית תיירותית, עדיין ניתן למצוא מקומות שיד הזמן טרם קילקלה לטוב ולרע. בבוקר העזיבה שלנו אפילו השמיים בכו, כל הלילה ירד גשם וצוות המלון הביט בנו ברחמים בשעה שהתארגנו על ציוד הרכיבה בגשם, כתם של שמיים פחות אפורים בכיוון ההתקדמות שלנו נפח בי תקווה שלא אכזיבה, אכן אחרי כמה דקות רכיבה דרומה הגשם פסק ואנחנו נהנו לנו בחמימות חליפות הסערה על לנמל.

הירידה מהכביש לתוך הנמל קצת מבלבלת ישנם מספר רציפים ולקח לנו קצת זמן להבין איך הדברים מתנהלים, היוונים לא ממש משתפי פעולה ונותנים לך לגלות לבד איך הדברים עובדים...הסתדרנו ועלינו על מעבורת שהיא בעצם מלון עם מגרש חנייה צף ענק, שבע קומות של גוש ברזל מתוחם 3 קומות של חניית משאיות מכוניות ואופנועים, קומת קבלה מסעדות מזנון חדרי משחקים, קומות של חדרי שינה וסיפון עליון עם בריכה מזנון ומקומות ישיבה ממש "ספינת האהבה" רק עם המון נהגי משאיות יווניים...

באיטליה נחתנו בלילה למזלינו היה לנו שכל לשכור דירה ממש בעיר הנמל כי ההפלגה של שבע שעות נטו פשוט מתישה, ומה שעשינו זה לאכול פיצה פיצריה השכונתית וללכת לישון...קובץ מצורף 10071

קובץ מצורף 10072

אז היום התקדמנו צפונה בנסיעה ארוכה יחסית, ביקרנו בשני כפרים רדומים, אחד בעצם מנומנם והשני רדום לעד...כפר רפאים! בתחילת שנות השמונים החרידה רעידת אדמה חזקה את האיזור והחריבה את הכפר, 27 אנשים מצאו את מותם, והכפר כולו שהיה בנוי על שרידי כפר מהמאה השביעית לספירה, בבניה עתיקה מסורתית נינטש לטובת מגורים במקומות אחרים, מסביב התפתחה עיירה קטנה והזקנים נישבעים שבלילות ירח מלא עדיין ניתן לשמוע ולראות את נשות הכפר שננטש מסתובבות בין הבתים המתפוררים ומקוננות על יקיריהם, בכניסה למתחם הכפר הנטוש הוצב שעון העיר שמורה על השעה בה קרס הכל. בין ההריסות והבתים עדיין זורם לו הנחל שהיה אז מקור החיים בכפר.
קובץ מצורף 10073

זהו, היום זה קרה. נתפס לי הצוואר על צד שמאל.

תמשיכו ליהנות.

כביש אמלפי סורנטו היה אמור להיות גולת הכותרת שלנו בטיול. כבר לפני שנים שנהגתי בו אמרתי שזה כביש לרכוב עם אופנוע, בתוכנית המקורית היינו אמורים למצוא מלון בקרבת אחת העיירות בסביבה לרכוב בו הלוך וחזור, אלוהי מזג האוויר החליט שבתחזית יגידו ששלושת הימים הבאים יהיו גשומים, החלטנו לנסות ולהספיק את כל הכביש כשהשמים בהירים, בנסיעה אחת מהמלון הקודם...לא לקחנו בחשבון שזה ערב "שבת" של האיטלקים והכביש הפך לפקק אחד גדול. מילה אחת על הנהגים והרוכבים האיטלקיים, הם נהגים אינטימיים מאד, אין להם בעיה להיצמד אליך עד שאתה יכול להריח את האפטרשייב של הנהג או הבושם של הנהגת...ממש. הרוכבים שלהם יכולים ללמד רכיבה את כל השליחים אצלינו בארץ...סיבוב עיוור רכבים עומדים, פקק, הם עפים קדימה בלי חשבון...רוחב הכביש הוא בדיוק לרכב וחצי, בסיבובים לא נדיר למצוא אוטובוס בא ממול בנתיב שלך, והסימנים על הכביש הם רק בכאילו נדרשת מהרוכב הלא מקומי מאה ועשר אחוז של תשומת לב יכולת וסיבולת, בלי זה אין לו מה לחפש שם...אז עשינו את הכביש הזה פעמיים ... למה? כי זה מה שרציתי ולא ירד גשם! אז נכון בחורות על קטנועים קלים עקפו אותי כאילו אני ברוורס, נהגים קיללו אותי באיטלקית מדוברת, ואני...מה אכפת לי אני לא מבין, ועושה בדיוק מה שחלמתי עליו שנים. איזה כייף.קובץ מצורף 10074

קובץ מצורף 10075