יש לזה שם מדעי.
זה נקרא אפקט פלצבו...
:)
לי גם היה.
אז הפסקתי לשטוף.
אני לא מוכן לתת למוח שלי לעשות עליי טריקים!!
במכונות מקרקשות ישנה סבירות שתשמע הבדלים.
אין לי סטטוסקופ ואני מודע היטב לאיכות וניפלאות הפלסבו. יחד עם זאת אני מדבר לשמן כמו שמסרו אמוטו דיבר למים
ועדיין. אחרי החלפת שמן הנבלה מדברת בדיאלקט שונה מעט
חברים, קחו שני אופנועים מאותו שנתון אותו סוג אותו מס' ק"מ ותרכבו על שניהם ותגלו הבדלים, כל כלי מתאים את עצמו לסגנון הרוכב
מעצב את צורת המושב לפי התחת של הבעלים, במשך הזמן הכוונון הראשוני משתנה לפי שיגעונות הבעלים, הצמיגים מקבלים את חתך
הרכיבה הממוצעת שלו, הקלאצ' נשחק על פי השימוש הגיר והשרשרת נמתחים ומתכווצים אחרת בקיצור בכל כלי התחושה תהיה קצת אחרת.
התחושה לרכוב עם שרשרת יבשה שונה מהתחושה של רכיבה עם שרשרת משומנת ומתוחה בול, שמן ישן מרגיש אחרת משמן חדש וטרי,
שימון וגירוז מכלולים משפרים את תחושת הרכיבה, ואפילו הידוק ברגים קיבוע חפצים בארגז משפיע על הקשקושים והרעשים.
מי שרגיש לאופנוע שלו ידע לזהות כל רעש חדש, מי שמכור לתחושות ידע מתי הוא לא מקבל את כל המנה, מי שמחפש משהו אחד ומקבל
משהו אחר (ואני לא מדבר על לוקי) ידע את זה.
אז פלסיבו בתחת שלי.
אז פלסיבו בתחת שלי.[/QUOTE]
עדיף לא לספור את הד(ג)רים שגמרו בתחת שלך
:cheers2:
37024 ק"מ
אתה יודע שאתה בכיוון הנכון ברגע שאתה מתכנן את היום של מחר ואשכרה מתרגש לזה שיש לך הרכיבה ארוכה מבדרך כלל,
אתה מכין יום קודם את הציוד על מנת שתחסוך זמן מיותר בבוקר, דואג שהדיבורית תהיה טעונה, מעדכן את רשימת השירים,
ונרדם בציפייה לרכיבה.
ארץ ישראל קטנה מדי, היא קטנה בשביל לארגן טיול אמתי, במיוחד אם אתה לא יורד לשטח, למדבר, וגם שם יש מעט מאד
רוכבים שבאמת לוקחים את הכלים שלהם לשינה עם אוהל וציוד תחת כיפת השמיים או באתר פיקניק נחמד בין אין פה לאין שם.
הרכיבות בארץ מתחלקות לשלוש, בוא ניסע לצפון, בו נרד דרומה ויאללה מתחרעים בנס הרים בית ג'וברין.
לצפון יש את כביש אלון, אופנוענות מתקדמת. יש את כביש 90 שעדיפה רק כ-7 חודשים בשנה אחרת חם מדי. כביש 6 להרליסים
וכבישי המרכז לחובבי סאדו מאזו.
יש את הצפון ההרד קור, רמת הגולן, כביש הצפון ראש הנקרא. הקטע שלהגיע לשם מצריך כמה שעות רכיבה או לינה מסודרת,
יש את הגליל סובב כינרת, רכיבה ארוכה כמעט ליום שלם.
לדרום שלנו יש אותה בעיה לרדת ללאס וגאס הישראלית שלנו זה לישון לילה באילת, לרדת לערד סדום בשביל 20 דקות של לונה
פארק כבישי וחזרה למרכז נראה מטומטם למרות שכביש ים המלח מצדה יפה לרכיבה במיוחד בשעות הזריחה או השקיעה.
כביש 10 נפתח בחגים והאמת אחרי כמה פעמים הוא עדיין מרשים אבל מעייף.
וכמה כבר אתה יכול לעשות את כבישי ההרים סובב ירושלים הם ברירת המחדש של כל רוכב ירושלמי, אפילו אני שנהנה מהם מאד
כבר בורר את הרכיבות שלי לפי העדפות אחרות.
אבל אם אתה מתרגש לפני הרכיבה גם אם זה בבית שמש 40 דקות רכיבה ממך מתרגש מהכביש ומאופנוע אתה מבין שעדיין משהו
בוער בך, הורסיס עושה הכי טוב את מה שהוא יודע לתוכנן לעשות, רוכב נחוש ידע להוציא ממנו הרבה מאד, הרי הוא חולק את
המנוע והשלדה של אופנועים ספורטיביים ממנו אז בעצם רק לאמץ את תנוחת הישיבה הזקופה, להתמקם נכון באופנוע ולשחרר הכל
בכביש טכני תהיה לא פעם מהיר מאחרים, ללא שום רגשי נחיתות וללא המחיר שמשלמים אופנועי הספורט בדרך חזרה.
אני מקנא באחינו האירופאיים, סמן להם מסלול תן כיוון ויש להם הכל מהכל, חוץ אולי ממזג אוויר כמו שלנו, אני מוכן להתחלף איתם
בכל רגע.
בקיצור אם אין לך חבורה שמכונה לצאת לא רק למען הרכיבה אלה גם להסתובב באתר מסוים, לעשות פעילות נוספת מעבר לרכיבה
אתה בבעיה. אבל אם אתה עם האופנוע הנכון בשבילך אתה יכול להפיק הנאה גם בדרך מהבית לעבודה.
האדם שבמסיכה ינצח
יש משהו בעניין מיעוט הכבישים הכיפיים אבל מבחינתי יום שלם לדרום או הצפון זה אפילו יותר מבסדר. בחורף הזה מתכנן לרכב גם בגשם עם לינות וקורונות. יהיה כיף.
הבעיה היא לא יום רכיבה עשיתי זאת מאות פעמים ואני אוהב לרכוב, הבעיה היא אחרת נניח ואתה רוצה לצאת ולבלות ברמת הגולן
טיול של 3-4 שעות ברמה, ביקור במפלים אולי לשבת אצל חבר לטעום קצת נוף אחר, אז או שתצא לפנות בוקר להתחמק מהחום
בבקעה תרכוב שעתיים וחצי שלוש ואז מה עוד סיבוב של שלוש שעות בידיעה שיש לך עוד שלוש שעות הביתה?
כשיצאנו לטייל בכביש 10 הגענו עד אילת טיול נחמד, אבל אם היה עלי לחזור באותו יום אתה מדבר על כמעט 1000 ק"מ ביום...
אז ישנו לילה באילת יצאנו חזרה יום אחרי בשעות אחרי הצהרים סביר...אבל אחרי כמה פעמים זה די נמאס.
יצא לי להיות באלפים 3 פעמים בתקופה האחרונה פעמיים עם אופנוע ופעם ברכב, את הגרוסגלוקנר עליתי 3 פעמים, אבל כל פעם
זה היה משהוא אחר פעם ירדתי בערפל כבד, בפעם אחרי זה יום נהדר ובהיר, ופעם ברכב שזה אחרת לגמרי. בקיצור לכל כביש שם
יש טעם אחר ויש שם עשרות אם לא מאות אפשריות לטיולים שונים ומשונים.
כמה כבר אפשר לתפור את אותם כבישים אותם מקומות אותו הקצב בסופו של דבר אחרי עשורים של רכיבה אתה מגיע למיצוי,
אז נכון שהחלפה של כלי מצית בך מחדש לתקופה את הטעם, חבורה נכונה עוזרת ואבל כשאתה טועם חו"ל ומבין את ההבדלים
לפתע הכל מרגיש לך אחרת כאילו קיבלת איזה כאפה לפרופורציות.
עכשיו הוסף את תנופת הבינוי שפוגעת בכבישים "של פעם" אלה שחצו נוף עם תוואי כביש מפותל שינויי זווית וכיוון (ע.ע כביש 38
בית שמש) והפכו אותם לכבישים מהירים יעילים חסרי אופי, נפח תנועה עולה וגובר, משתמשי כביש אחרים אופניים, קבוצות ספורט,
רכבי "ספורט" משופרים כאלה ואחרים שמשתמשים באותם כבישים בדיוק ותגלה שמשנה לשנה זה הופך לפחות פאן ויותר אתגר הישרדות.
בקרוב
ירדן סעודיה עד לשתיי הימים (בחריין)
וכמובן חזרה צלויים וולדאן.
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
אתה חושב בקטן.
מתי נראה כאן יומן מסע מישראל לסין?
היית יוצא אתמול בבוקר למשל לג'וברין, חלקים נכבדים מכביש 38 היו מעורפלים בכבדות !!... ממש שוויץ!
חלק מהדרך אני והחבר רכבנו מאחורי רכב בלי אפשרות לעקוף ועדיף היה שכך, כי לא היה אפשרי לראות יותר מכ 15 מטר קדימה !!! לחות מטורפת !!! 4 ווינקרים בשאיפה שמישהו שלא שם לב לא ייכנס בך.
כשהגענו לת.הדלק בג'וברין זה נראה כמו מפגש אופנועים באוסטריה על איזה הר - כ 60 כלים צפופים בתחנה, וערפילים/עננים מסביב (סביר להניח שהכמות נבעה מחוסר הראות והרטיבות על הכבישים, מלא קבוצות שיצאו לטיולים עצרו לחכות שיתבהר)
לפעמים יש הפתעות
37470 ק"מ
טייונייג (כיוון) הגדרת ציפיות ושבת אוורירית.
כשאתה רוכב בקבוצה צריך כיוון מדיוק, אין הכוונה לכיוון פיזי יאללה רוכבים ל... אלה לכיוון "הרוח" או מצב הרוח ליתר דיוק, רכיבה בקבוצה זה
כמו תזמורת, אם אחד הנגנים לא במיטבו המנגינה קצת מזייפת. זה לא שלא נוצרת איזה סינרגיה אבל, רק המנצח יודע שמשהו לא עבד באמת.
ככל שהתזמורת קטנה יותר יש יןתר חשיבות לתפקיד הנגנים.
השבת הייתה מזמינה באופן מושלם, אויר קריר בהרים שמש רכה עובדה כמעט כלום יצאו לרכוב, בקבוצות ביחידים העיקר לרכוב, אצלי התחיל
כסופ"ש משפחתי ללא מתלות ללא תכנונים שבת מנוחה אמתית בלי שום צורך לעשות כלום, רק מה שמתחשק. שקלתי רכיבה ארוכה, שקלתי
קצת נופים רחוקים, בסוף הוחלט לזרום עם הרגע לצאת כשיוצאים לרכוב בהרים, הריח של האורנים אחרי הגשם, שטופים מאבק מקיץ ריח האדמה
הרטובה, האוויר הקר שחודר לריאות עם כל הריחות האלה מתחדד בהרים שזה תענוג צרוף. קבענו בצומת כרם א' הגיע בזמן...למקום אחר...!
לוקי הודיע שהוא מצטרף באיחור...
רכבנו, הג'ינג'ית מזהירה אותי לא להשתולל רוצה נופים מוזיקה ולא להילחץ אפילו לא קצת, מתאים לי, הכבישים האלה יספגו הכל באהבה נהדר.
א' לא אוהב פוליטיקה או שיחות על פוליטיקה לוקי, אוהב המבורגר ואת הכתום ויש לו גם דעות נחרצות גם לג'ינג'ית, א משתעמם, קפה עוגה ואף
אחד לא רוצה להמשיך הלאה, תקועים בלטרון, אצלי מוד הרכיבה טרם התמלא, אז החלטנו יוצאים הג'ינג'ית ואני חזרה בדרך הארוכה מאד.
מפה לשם הקצב קצת גובר, הג'ינג'ית שותפה מעולה לרכיבה ויודעת את העבודה לכן אין בעיה לרדת נמוך מאד או להאיץ חזק, הכבישים מגלים
סבלנות ונפתחים לנו הרווחים שווים בין המכוניות ורוכבי האופניים אפילו הירידה מבר בהר לכיוון עין כרם הייתה ריקה מהפרעות לא יאומן פשוט
משחרר הגעתי הביתה עם סוף המיכל כיוון שלא רציתי לעצור בדרך לתדלק ולעצור את הבאזז.
כשהתזמורת מזייפת אפשר לתת גם מופע סולו.
אחד מהיתרונות של הפייסבוק שהוא מזכיר נשכחות, במבט לאחור דווקא האופנועים הישנים שלי זכו פחות לחשיפה, במגבלות
הצילום פילים, וזמינות תמונות בכלל. אז קצת נוסטלגיה:
https://scontent.ftlv6-1.fna.fbcdn.n...9b&oe=5FEC7C15
https://scontent.ftlv6-1.fna.fbcdn.n...f6&oe=5FEA6AF0
אולי בארץ המקור בכלל קוראים לאופנוע גא'Wה במקום ג'אווה. Wa ולא Va
קובץ מצורף 8826
סתם ככקובץ מצורף 8826ה שתדעו
באמצע הדרך הבחור נעלם. היה מאוחרי ופתאום איננו. מגיעים רכבים שלא עקפתי שזה סימן לא משהו. אני עוצר בצד ומתקשר. אה יופי הוא עונה. עצר לצלם תמונה, התינוק הגיע ל-38 בפעם הראשונה...
38271 ק"מ
סופ"ש מוטורי, שמש שהתבלבלה באמצע דצמבר, חברה מצוינת ויומיים שהוקדשו לרכיבה נטו "לאן שהכידון לוקח אותנו"....
שישי: א' ואני סיכמנו על 0900 בתחנה במישור אדומים, הגעתי קצת קודם צריך לתדלק ולנפח אוויר, האופנוע נסע מנהלתית כמעט שבועיים
כרגיל המשאבה הנאחסית לא מזהה את הכרטיס אח"כ אני מקיש בטעות מס' משאבה אחר עד שמגיע העובד עוד כמה דקות של עצבים, הניפוח
גם הוא לוקח את הזמן שלו וא' מגיע כרגיל באיחור...לו"ז של באדאווי בן המדבר. לרגע חששתי שזה כבר סימן לבאות.
יצאנו לכביש אלון כביש טכני שיודע להפתיע אותך בדיוק בהתחלה כשאתה עדיין לא מאה אחוז על הכיסא, לוקח לך בדיוק סיבוב אחד או שתיים
להיכנס למוד הנכון בהנחה שלא פספסת אף סיבוב...
השינוי הראשון שהפעם ירדנו ממש בהתחלה לכיוון ייט"ב כביש שלא עשיתי מעולם, הפתעה נעימה כביש סדום ערד בחצר הבית (ציטוט של א')
משם רכבנו ללקק מאלבי במצוקי דרגות הלוך חזור בכייף כביש פתוח מזג אוויר בהזמנה. אי שם בים ייט"ב לצומת הלידו הספידומטר התחלף
ל-38000 צילמתי לכם ככה בכייף (א' קצת נלחץ).
בשבת רצינו לגוון א' הביא גם מזדה בהפתעה, לכיוון לכיש דרך אלון שבות טוסקנה של ישראל הכל בירוק, א' לא פספס אף תחנת דלק לעשות
פיפי...הגיל וכזה. הג'ינג'ית ישבה מאחור מוזיקה בווליום ואפילו ריחמה לי על הצלעות...כביש נהיגה ונוף מעולים.
סגרנו את היום אצל לוקי במטעמי בשר ללקק את האצבעות...מזג אוויר מושלם.
שמחתי לראות אתכם.
נ.ב
המאזדה יותר מרגשת מוורסיס
רק אומר.
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...da50717593.jpg
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
בתיאבון אחשלו ומברוק.
הכביש לייט"ב (449) מדרך אלון הוא בין היפים אבל הכי חלקלק שרכבתי בו ever. ממש חלק- גם ברכיבה רגועה חלוטין ברחו לי האחורי והקידמי בכמה ס"מ. מעבר לכך ראיתי בכביש רק מכוניות של פלסטינים. זאת אומרת שבמקרה שמחליקים לא ברור מתי תגיע העזרה.
הלחות בבוקר בעיתית בכבישים האלו.
עדיף.לחכות לקיץ
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
000000 ק"מ
אתמול קברתי חבר. הכרתי אותו לפני שנים במפגש רכבי אספנות כשעוד הייתה ברשותי סופי הוספה האהובה, אלון הגיע מבלי להכיר
אף אחד התיישב בשולחן שלי ואחרי כמה דקות כבר ידעתי את כל ההיסטוריה הרפואית שלו, כולל גיבוי בתמונות, מסמכים והזרקת אינסולין
בשידור חי.
אלון היה נס רפואי שלפני שנים הרופאים נתנו לו רק כמה חודשים לחיות, אלון רכב על כל דבר שזז, דיבר איטלקית, היה כתב רכב, דובר,
צלם חובב, ולב גדול. אלון לא ידע למות.
במשחקים בין מלאך המוות לחיים אלון ניצח כל פעם במרס טורקי, אלון שכח למות פשוט לא בא לו.
הלב של אלון עבד עד אתמול ב-03.30 ואיזה לב זה היה, אבל אלון מת כבר קודם אלון הלך בינינו מת חי, מרגע שזוגתו לחיים גירשה אותו
מחיי המשפחה בשעה הקשה ביותר שלו. הלב של אלון שידע להתגבר על כל מה שמלאך המוות זרק לעברו, נשבר, את רעש השבר שמענו
כולם, אבל לא יכולנו לעשות כלום, זה לא שלא ניסינו החברים ולוקי בראשם עשו הכל ומעל ומעבר לרפד לאלון את החיים, את הלב קשרנו
באזיקונים אלון חייך השפיל מבט חייך ודעך.
אלון יכל להתמודד עם כל הבעיות הרפואה, הוא עישן, כשערנו לו אמר "לא זה מה שיהרוג אותי" כשלא יכל לשתות בירה, שתה קולה דיאט.
והרבה, אני לא בטוח איך אבל אלון אף פעם לא שילם את החשבון, וזה נראה לכולם טבעי ונכון אף אחד לא התרגש, כשאלון היה צריך משהו
זה היה מופיע בדרך פלא, בום נוחת על סף הדלת, בבקשה...שלך, אין צורך להודות.
אלון היה לב טוב וחיוך כובש, כל מי שהכיר אותו התחבר אליו באהבה ואי אפשר שלא להכיר את אלון, הוא היה בא מצטרף ואחרי עשר דקות
הוא כבר חבר שלך, מהטובים והיה עוזר לך כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.
אלון רצה אופנוע אבל לא יכל להרשות לעצמו אחד, אז הוא עשה קומבינות החליף, מתח, משך, מצא גרוטאות שיפץ, תיקן, רכב, עד שהגוף בגד
בו, הוא נחלש, הוא נחלש ביום שהועזב מהבית וחיפש פינה משלו ולא מצא מקום אחר. היו לו ארבע קירות, היו לו חברים, אבל לא היה לו בית.
אלון לא התלונן, אלון סיפר לכולם את סיפור חייו בחיוך עצוב, באהבה בלי להסתיר דבר, לא היה לו בעיה להתמודד עם הבעיות הרפואיות הוא חי
איתם שנים, אלון לא התמודד עם הבדידות, חוסר הבית ואבדן התא המשפחתי. ואז אלון נפל נפילה טיפשית בבית ששברה לו צלעות וחוררה ריאה.
אלון ויתר, הנפש הפסיקה להתמודד והגוף השבור, הכואב נלחם, נלחם כמו אריה, כמו אופנוע שהרוכב הועף וממשיך לבד, עד אתמול בשעה 03:30
כשהלב עצר מובס.
רכב לשלום אח יקר, שם למעלה תרכב עם הטובים יהיה לך כל אופנוע שתרצה, ד"ש לטל שביט, ואתה מביט עלינו מלמעלה ולא מבין על מה המהומה
פה למטה.
יש לך פחית דיאט קולה ממני לדרך שמתי לך על הארון אם תהיה צמא ויש גם סיגריה אחרונה. אתה משוחרר אח, מכאב, מבגידה ומהגוף השבור.
הדרך פתוחה לך הרוכב בשחקים, רכוב הכי רחוק שתרצה בלי שום מגבלה.
https://scontent.ftlv6-1.fna.fbcdn.n...39&oe=5FFE7362
אוהב אותך אח יקר
תדע שאנחנו שומרים על המשפחה (כבר סיבה לדאגה).
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...3bc1560643.jpghttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...a673590951.jpghttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...7a248c0a0c.jpghttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...d403209bc2.jpg
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
אוי
איש יקר בעל לב טוב וחיוך (עצוב)
יהי זכרו ברוך
אלוני, חבר יקר
כואב הלב
תמונה מ1997.
קובץ מצורף 8831
ברוך דיין אמת.
הייתה לו במקרה cb250f? כחולה?
לא במקרה הבחור אהב את הכליhttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...c6142da54e.jpg
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
עצוב.
rest in peace
40032 ק"מ
מצבי רכיבה, יש כמה כאלה בכל אופנוע, לפני שיקפצו עלי כל מאותגרי מיפוי ההצתה ויצעקו חמס אז אסביר.
יש מצבי רכיבה שנמצאים במוח ויש כאלה שמתוכנתים במפת ההצתה של המחשב באופנוע בטווח אצבע.
אבא של הג'ינג'ית עזב אותנו לאחר מחלה אכזרית, הכרתי אותו בסוף שירותי הצבאי אי שם בשנת 1987
איש מופלא, גדול, חזק ובעל נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. הג'ינג'ית יצאה עם הרכב המשפחתי לסעוד
אותו בחולון עיר מגוריו ואני קיבלתי את הטלפון עם ההודעה המרה, לא רצינו להודיע לה בטלפון, בקשתי שימתינו
לה מתחת לדירה בחולון, עליתי על הציוד וטסתי לחולון שבת 19:30 בערב קור כלבים.
הרבה מהרכיבה לשם אני לא זוכר, זוכר שרציתי כבר להגיע, זוכר שהכביש באופן פלאי לא היה עמוס במיוחד,
זוכר שכל הכבישים בתוך ירושלים שבורים. לא רכבתי עם מוזיקה באוזניות, ושכחתי בכל הבלגן את מגני הברכיים.
רכיבה אוטומטית לחלוטין כשהראש עסוק בדברים אחרים לגמרי, והגוף עובד על אינסטינקטים, יכולת נרכשת וניסיון.
למרות הרכיבה הזאת נזהרתי שבעתיים, כשאני משנן לעצמי את המנטרה "שים לב אתה לא במיטבך."
הג'ינג'ית יצאה כחצי שעה לפני והגעתי כרבע שעה אחריה, עצוב...
החזרה הייתה יותר סוריאליסטית, באזור לטרון התחיל להצטבר ערפל כבד כתוצאה מהיום החם והאוויר הקר מאוד
שגלש מההרים התנועה דלילה בשעת חצות אבל קיימת ומאיימת והראות מוגבלת למטר לפנים, אורות הערפל שלי
נתקלו בערפל כמו בקיר בטון ואני רוכב בתוך ענן לבן מכל הכיוונים כמו בסרט אפוקליפטי אין נוף, אין קווי מתאר,
בקושי קולטים את הכביש, המהירות ירדה משמעותית והפחד שלי מרכב שיינגח אותי מאחור, אורות ההתראה דולקים
ומהבהבים את עצמם לדעת, ואני כמו בטוח ריק (ואקום) גם המציאות וגם בתחושה המצחיק שבתוך כל הערפל הזה
הייתי צריך להתאמץ לראות איזה אור יש ברמזור והמושג לא רואים ממטר הפך אמתי.
חולון, כמה ימים אחרי, ביקור מנחמים בביתה של הג'ינג'ית הבית מלא ומרגיש ריק, לוקי א' ואני למטה ליד האופנוע
ואני מרגיש שזה המזמן הנכון לשנות מצבי רכביה במפת ההצתה...גילוי נאות אני רוכב על מצב 1 מיום הקנייה ולא
חשבתי לשחק עם זה מעולם, ככל שידעתי שינוי מצב יפחית את ההגנות האלקטרוניות ומבחנתי לא היה צורך בזה כי
הורסיס כל כך חזק וכל כך חזק וכל כך מהנה שלא רציתי לשנות כלום, אבל הג'וק ניקר בי אז החלטנו לשנות, ויכוח
קל אם מצב אחד אומר ניתוק מלא של ההגנות, או הפעלת הגנות מלאה ולכן הוחלט להעביר למצב 2 באמצע, תוך כדי
המשחק הצלחתנו גם לשנות את התצוגה מק"מ למייל, ולא ידעתי איך לחזור אחורה...סבבה נשבור את הראש אח"כ.
אז אני מודה שטעית, השינוי מורגש ואינו מינורי כפי שחשבתי, התאוצות של האופנוע הפכו חזקות יותר, תחושת הקלאצ'
הפכה למידית יותר וכלל התגובות הפכו לחדות יותר ההרגשה כמו מעבר מרכב אמריקאי רך ומפנק למשהו יותר אגרסיבי...
מה שמעורר את השאלה מה קורה במצב 3...
את שעון התצוגה הצלחתי לסדר אחרי יומיים חזרה לק"מ דיווחים ממצב 3 בהמשך...
לא נותנים למפלצת המזל לסדר לך את ההגנות.
כי אז מוציאים את המיילים שבכם!
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
כהורס שמחות ידוע באופנוע שלך וברוב האופנועים היום המפות הם בסה"כ שינוי תגובת המצערת ואין שום שינוי בהצתה או בהזרקה.
היו כמה אופנועים בודדים ששינוי מצבי הרכיבה הוריד או העלה את כח הסוס וזאת האינדיקציה שהמפות בECU אכן משתנות אבל שכל מצבי הרכיבה בעלי אותו כח סוס השינוי הוא רק בתגובת המצערת.
בתמונה גראף טיפוסי של מצבי מצערת
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...64ec574bd5.jpg
לא יודע בזינוק אגרסיבי בעבר במצב 1 הייתי מקבל משהו דמוי השהייה והחלקת קלאצ' במצב 2 הזינוק יותר נחוש ויש הרגשה שעם מאמץ קל הקידמי יתרומם, בתמונות מחו"ל יש הרבה ורסיסים עם גלגל באוויר... לא ניסיתי.
שושנים שינה את מידת ההתערבות של בקרת אחיזה ולא את המפת הצתה.
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk