טוב, נינג'ה ו-CBR250 אלה כלים שרכיבה בכביש מהיר בקצב התנועה+ (שיוט 130-140) עולה להם באורך חיי המנוע. סבבה ככלי עירוני-פרברי, אבל לא מושלם לרוכב שרוצה להתנייד מיוקנעם לת"א או מאריאל לת"א על בסיס יומי. אני, הידוע באהבתי לפוליטקלי-קורקט, קורא להם פשוט "עגלות".
כל הדיבורים על אופיו ה"מתפרץ" של הבנדיט מוגזמים (אני רכבתי על 2 בנדיטים שונים, ושיפצתי אחד מהם).
הבנדיט מושך סביר (ולא ממש חזק) עד 8 אלף. מי שרגוע, זהיר או מפחד מהאופנוע יכול פשוט להישאר בטווח הזה. לאחר מכן, הבנדיט מקבל תוספת נאה ב-8, ומשם טס לקו האדום.
המעבר מורגש, אבל לא ברמה של מנוע ON/OFF. בשיא יש 54 כ"ס, שלא מצליחים לאתגר צמיג באיכות טובה (מידות הצמיגים מאפשרות לבחור גומי באיכות סבירה בהחלט).
הבעיה העיקרית של הבנדיט 400 מאז ומעולם הייתה קהל הרוכבים שלו. קנו אותו אלה שחיפשו את ה"ספורט", ה "4 בשורה" וניסו להתגרזן עם האופנוע. משום שהמתלים של הבנדיט בסיסיים (ברמה של ה-500-ים מאותה תקופה), והרוכבים ברובם היו לא זהירים ולא מיומנים - ניסיונות לרדוף אחרי אופנועי ספורט או להראות למי יש "הכי גדול בעיר" נגמרו רע מאוד.
ברכיבה מנהלתית - האופנוע כיפי, משעשע, קל לתפעול, נותן עבודה יפה כשמעלים אותו לסל"ד גבוה - אבל לא מעבר. שיוט על 140 או רכיבה עירונית רגילה לא מסוכנים איתו יותר מאשר עם אופנוע 250, רק שיש הרבה יותר ספיירים לעקיפות או בהרכבה.

