2T/4T הוא לא המושג הנכון לתאור מנוע שתי/ראבע פעימות. רק שמן המנוע נקרא כך. אי לכך ובהתאם לזאת אני מעדכן את הכותרת.
הצג להדפסה
זה בהערך הדבר הראשון והבסיסי שיודע כל רוכב שתי פעימות... (למרות שזה לא חמור כמו שעושים מזה).
כשאומרים "גז קבוע" מתכוונים לשיוט. כשאתה בשיוט ה"גז" יחסית סגור והסל"ד יחסית גבוה (בניגוד למצב של האצה).
במצב כזה כמות הדלק שנכנס (ואיתו השמן) היא קטנה לעומת הסל"ד שבו המנוע עובד. הרי כל העניין בשיוט הוא החסכון בדלק.
אגב, יותר גרוע זה מצב של "בלימת מנוע", כלומר הדרדרות בירידה עם גז סגור לגמרי וקלאץ' מחובר (ידית משוחררת).
כאן זה מצב קיצוני של כמות דלק קטנה מאד וסל"ד גבוה. בשתי פעימות זה לא מומלץ.
קשה לומר על איזה פרק זמן מדובר, זה מסוג הדברים שמאד קשה לבדוק.
יש כאלה הטוענים שזו צריכה להיות ירידה ארוכה של עשרות דקות, ויש כאלה שטוענים שגם שתי דקות מספיקות.
מאחר ואתה לא יודע, ואף אחד לא מצפה שתסע תמיד בצד של העליה, בשתי פעימות יורדים ירידה כשהקלאץ' מופרד (ידית לחוצה) ובעזרת הבלמים ולא בלימת המנוע.
אגב לדעתי ולדעת רבים (ובעיקר מאז שעברתי לשתי פעימות ואני עושה את זה) גם בארבע פעימות זו הדרך הנכונה לרדת. בלימת המנוע היא הרבה פחות נשלטת מהבלמים.
ב 4 פעימות הבלימה חזקה יותר אז אני יכול להבין,
אבל בשתי פעימות אני תמיד משלב בין הבלמים עם בלימת המנוע בין לבין...
מעניין..
השימון ב TPI נפרד מהזנת הדלק. הדלק מוזרק נקי למעברים בין בית הארכובה והבוכנה (לכן גם נקרא Transfer Port Injection). השמן מוזרק ע"י מכלול המצערת של דל-אורתו יחד עם האוויר ומנותב לבית גל הארכובה וכך משמן את המיסב הראשי. כעת נשאלת השאלה (ואני לא יודע את התשובה), לפי מה נקבעת כמות השמן המוזרקת? האם רק ע"י מפתח המצערת או גם כפונקציה של סל"ד. במיקרה הראשון, אין שום הבדל לעומת דגמי הקרבורטור וצריך להיזהר ממצבים של סל"ד גבוה ומצערת כמעט סגורה (שיוט וירידות). במקרה השני הנושא מטופל ואין דאגות.
אני הייתי בוחר לחטוא לצד הזהירות.
מה לדעתכם המחירון אומר? כמה הוא באמת משפיע מבחינת הסחירות כיד2?
לדוגמא, כלי 2017 מוזרק עם כ 100 שע"מ, יד2 ואחרי טיפול בוכנה והחלפת משאבת שמן, מצב צמיגים חדש, פלסטיקה פיקס, קצת שריטות אבל לא היסטרי, סה"כ נראה אחלה.
איך לדעתכם הוא נסחר ביחס למחירון?