יש מצב שהיא מתייבשת ואז נסדקת בקלות בשימוש, סופו של דבר זה סוג של גומי..
הצג להדפסה
האגרות זה אגרות טסט ולא צריך לעשות טסט בשביל להעביר.
יש גם אגרת העברת בעלות.
טסט - כמה שרשום על הרישיון רכב.
בעלות - 100 +
אם אתה מחפש כדאיות כלכלית בעסקה אני חושב שהיא גבולית אם בכלל.
אם זה עניין של למידה עצמית של תחזוקה אז לך על זה .
לצורך העניין אני רכשתי דיאלים 125 מפורק ושיפצתי - צחוק הגורל אני רוכב עליו יותר מאשר על הNC750 שלי.
אין פה שום כדאיות, גם לא גבולית.ציטוט:
אם אתה מחפש כדאיות כלכלית בעסקה אני חושב שהיא גבולית אם בכלל.
הפות"ש מסרב להבין שהוא הולך להשקיע כסף מעל המחירון של הכלי גם בלי תקלות (שכנראה ייתגלו).
הוא מתכנן לרכוש כלי שהמחירון שלו הוא 4,000₪ ורק בשביל להחזיר אותו לכביש (אגרות,טסטים,גרר,יישור קו בסיסי) הוא ישקיע עוד 2,000-3,000₪.
כלומר עוד לפני תקלות הוא כבר יהיה מעל המחירון.
זה נראה שלפעמים אנשים בכוח מנסים להכנס להרפתקה שסתם תיצור להם חור בכיס למרות כל נורות האזהרה.
מצהיר מראש: לא מבין כל כך בקטנועים. מצד שני, מספרים כאן לא מסתדרים. אתה רוצה להגיד שקטנוע בן 11 שנסע די מעט, טוב רק לחלקים ולפסל סביבתי? לפני זמן מה טענו כאן שאופנוע בן 20 שעבר עשרות אלפי קמ - קניה הגיונית מאוד.
בדיוק בגלל זה אתה לא קונה ב-4000 כלי עם צמיגים ומצבר חדשים, אחרי טיפול גדול וטסט לשנה.
מכיוון שבמצב נוכחי אין דרך לבדוק בלי לגרור למוסך - מחיר של כזה דבר כמה מאות שח. הצלחת לתקן בזול - הרווחת, לא - למדת כמה דברים מעניינים על תחזוקת קטנוע.
הבעיה זה לא בגיל.
מדובר בכלי שעומד 4 שנים ואין שום דרך לדעת מה מצבו.
לפחות בכלי שנוסע אתה יודע שהוא במצב נסיעה עם טסט.
פה, רק בשביל שהכלי ייסע צריך:
גרר.
טיפול גדול.
מצבר.
צמיגים.
תשלום אגרות וטסטים ל-4 שנים.
וזה רק הבסיס, מי יודע מה עוד הכלי צריך.
כלומר אתה מושקע על ההתחלה מעל המחירון שלו.
איך זה כלכלי?
ההצעה של לפות"ש, אם הוא ממש מתעקש לבחור בין שתי אופציות:
1. לבקש מבעל הכלי הנחה משמעותית (בגדול לא לשלם יותר מ-1,000₪).
2.לבקש מבעל הכלי שיגרור אותו למוסך ולקבל הצעה ליישור קו.
לדעתי לרכוש את הכלי הזה, בלי לדעת מה מצבו זה חתול בשק ורוב הסיכויים שייגמר בעוגמת נפש רצינית וחור בכיס.
אם זה היה 250, הייתי אולי מבין בשביל מה להמר. 125-ים זולים יותר, אז הכדאיות של ההימור אפילו פחותה.
אבל אני אזרום, כי אני נורא אהבתי פרוייקטים כאלה פעם.
להלן פירוט מקורב.
אם הק"מ אכן אמיתי, ובתקופה שהקטנוע נסע הוא גם טופל אחת לשנה (נגיד, 300 ק"מ בשנה - לא הייתי מאמין אם לא יצא לפגוש בן אדם שקנה קרוזים כדי לנגב ממנו אבק, לעשות סיבוב 2 ק"מ בשכונה פעם בשבוע ואז להחזיר אותו לחניה ולשים כיסוי) - יש טעם להמשיך לדבר.
רק לוודא שהק"מ אמיתי (בעלים שקנה אותו חדש מהסכנות ועכשיו מוכר לך, ואתה בודק במשרד הרישוי את הק"מ שנרשם בטסטים). אם לא, שהבעלים ימכור לחלקים ב-400 שקל.
מכאן:
קונים קטנוע ב-1000 שקל, כי אף אחד לא ייתן יותר.
משקיעים בו עוד 600/אלפיה על אגרות רישוי (מתחת ל-150 סמ"ק - 170 ש"ח בשנה, מעל קופץ ל-300) והעברת בעלות.
מחליפים צמיגים, את כל הנוזלים כולל נוזל בלם, פילטרים, מצבר, מוודאים שהברקסים לא נתפסים. מגרזים כל מנוף וכבל. מחליפים רצועה, סביר להניח שהיא יבשה למוות. 2009 לדעתי עדיין הגיע עם קרבורטור, אז צריך לנקות אותו היטב כי הוא יהיה סתום.
זה, להערכתי, כ-4 אלף ש"ח במחירי מוסך, וחצי מהסכום בעבודה עצמית.
מכאן הפתעות - אתה יכול רק לקוות שלא תיפול עליהן, כי זה עוד כסף:
טנק דלק - ייתכן ויש בפנים חלודה. אפשר לנסות לשטוף אותו החצוה ולמלא דלק טרי, אבל אם המצב חמור - תצטרך למצוא טנק מפירוק.
חשמל - תיתכן קורוזיה רבה במגעים, בעיקר אם הקטנוע נמצא באיזור השפלה. אם הקטנוע עמד ממש ליד הים, יש מצב שהייתי מוותר מראש.
אז הגענו בהערכה גסה ל-6-8 אלף ש"ח. המון כסף לקטנוע בן 11, אבל מצד שני - בסכום הזה קבלנו אותו אחרי יישור קו מלא, ועם 5 אלף ק"מ בלבד, מה שאומר שמנועו יחזיק עוד עשרות אלפי קילומטרים. אני לא בטוח שקטנוע אחר, בן "רק" 6-7 שנים, עם "רק" 30-50 אלף ק"מ ייתן שירות יותר טוב.
כך שכל עוד מדובר בעבודה עצמית, אפשר לבדוק עם יש עניין בפרוייקט הספציפי ולא רק צורך בכלי תחבורה.
בעבודת מוסך, כנראה שלא שווה - אבל זה גבולי ותלוי במצב הקטנוע בפועל.