יש לי בעיה אמתית כשמתחילים להתייחס לאופנוע כאל קופת חיסכון.
אמת, נושא החזקת הכלי ומחיר הטיפול מדיר שינה מהרבה רוכבים
ומהווה מחסום לרבים אבל...
אם האופנוע נקנה מראש על מנת להתגבר על כיסוי מרחק בצורה היעילה
ביותר, ניתן לקבל. אבל אז אפשר גם לנסוע בטרמפים, להתגנב לרכבת,
לקחת אוטו שלא שלך וכד'.
הונדה אינובה 125 יכולה לתת גם פתרון מצוין לחיסכון בדלק והחזקה
וניתן להשיג אותה במחיר נמוך ממחיר הזירו.
אבל...ופה האבל הגדול!:
להתחיל לחשב נסיעה לפי מרחקים, לא לצאת לטיול אופנועים כי אין
ממש סיכוי שתשלים צד אחד שלו כי יגמר החשמל.
להגיע למקום ולבקש טובות של אחרים לנק' חשמל, מעריך וכד'.
באיזה מקום ההרגשה שלי שאופנוע כזה מסרס אותך, הקופיקו של
רונן מקבל בננה ב-150 במקום ליטוף נעים בגב.
חישובי המתמטיקה קלים יותר כשאתה רוכב במהירות 80 לחסוך בסוללה.
דפיקות הלב והלחץ שלא תגיע ליעד מעודדות בעיות רפואיות יקרות הרבה
יותר מחיסכון בדלק.
אנרגיה חלופית לדלק תחליף את מנוע הבעירה הפנימי זה ברור, הטכנולוגיה
מתקדמת בצעדי ענק לשינוי מבורך שיביא איתו יתרונות וחסרונות כאחד.
העניין זה האם זה הזמן להחליף את האופנוע הנאמן בכלי שכרגע נותן פחות
מיותר ורק הצד הכלכלי שלו מלטף את הארנק?
האם
הדיסוננס הקוגניטיבי
שלנו לא מפצה במחשבה על חיסכון
על הרבה מדי דברים אחרים?
האם הייתי קונה אופנוע, שכרגע מגביל אותי הרבה יותר מאשר משחרר
אותי באמת רק במחיר החיסכון?
אני על ההנאות הקטנות שלי בחיים מוכן לשלם גם מחירים לא תמיד הגיוניים.
אצלי החיים הם לא חישוב כלכלי טהור, יש הרבה מקום לגחמות.
וסבתא ננה הייתה אומרת:
"מי שמחליט להשתכר, לא סופר את הכוסות!"
