ההבדל בין 100 ל- 150 כ"ס לא אמור להתבטא במהירות הסופית, אלא ביכולת לסחוב שני רוכבים על ציודם המלא. אני מקווה שבמבחן הזמן, הניקן יוכיח אמינות ופלח שוק נאמן ויביא בעקבותיו דגמים חזקים יותר.
הצג להדפסה
ההבדל בין 100 ל- 150 כ"ס לא אמור להתבטא במהירות הסופית, אלא ביכולת לסחוב שני רוכבים על ציודם המלא. אני מקווה שבמבחן הזמן, הניקן יוכיח אמינות ופלח שוק נאמן ויביא בעקבותיו דגמים חזקים יותר.
זו הייתה התכנית המקורית, אך כדרכן של תכניות, הן משתבשות...
לאחר נסיעת המבחן, הבעתי בפני נציג המכירות את תחושותיי וחששותיי מיכולתו של הניקן לסחוב על גבו שני רוכבים וציוד ונקבעה לי נסיעת מבחן נוספת והפעם עם זוגתי. בניגוד אלי, זוגתי ניחנה ביכולת חשיבה והיא "רעננה" את זיכרוני, שבאוגוסט הקרוב, אני אמור לעבור ניתוח איחוי קרע גיד כתף שמאל, (משאית יותר חזקה מאופנוע...) שבמקרה הטוב, ישבית אותי לתקופה של כחצי שנה... (שלשום ביטלתי את נסיעת המבחן...).
שכחת גם וספה ספרינט 1969, סאן יאנג 50, ICM 50, R750 1991 GSX400 אבל ופה האבל הגדול, כל אלה הביאו אותי
למקום שאני נמצא היום, האופנוע צריך לתת לי הכל מהכל ובמינונים הנכונים:
1) רכיבה מנהלתית לעבודה, בנוחות, יעילות ומינימום הצקות-הורסיס חתלתול יעיל זריז נגיש ועביר כשלא לוחצים אותו-אבל נושך כשיש בעיה.
2) רכיבת שיחורר לחץ-הורסיס אינו קוטל קנים ויעידו כאן שוכני הפורום.
3) טיולים ארוכים בשתיים +ציוד בלי הכנות מיוחדות-שדה הפעולה של הורסיס.
4) פשטות טיפולים, אמינות, ואולי זה יפתיע מישהו עלות טיפולים נמוכה אם יודעים לעבוד נכון.
5) אופנוע שאתה אוהב להסתכל עליו מכל זווית, נראה כמו האופנועים האמתיים ומתנהג כמו אופנוע.
6) החיבור שלך לאופנוע, רגש נטו לא מבטים, לא תשומת לב, לא ג'אחה. להפך זאב בעור כבש!
יכול להיות שהתלת הזה יקסום למישהו שמחפש תמיכה על מה שחסר לו ככל שהוא מתבגר, שזה סבבה לגמרי ופתרון אדיר, אבל לא לי.
אני אבחר בפתרונות אחרים לכשאצטרך.
דבר עם קובי שיעלה לי-ם את הוורסיס האלקטרוני החדש.
מבוגרים כמונו כשמרכיבים עם ציוד נוסעים בקצב שיוט+ ולא בנסיעה ספורטיבית. אז ההספק הנדרש יתקבל ב 5000 סל"ד במקום ב 4,500. לא אסון גדול כשלא ממהרים.
לגבי התחושה יכול להיות שההפרש דרמטי.
יש הרבה תחביבים \ תחומים שאנשים בוחרים ב- over kill. דייגי חוף לדוגמא משתמשים בחוטים שאפשר למשוך איתם קרוקידילים כשרוב הפעמים -אם בכלל תופסים, יוצאים דגים של 100-300 גרם... עובי נותן ביטחון (טיפה עדיף בסלעים) אבל מגביל את מרחק ההטלה, את כמות החוט ברולר ויקר יותר.
רוצה לומר יונית. כל עוד לא מתקרבים לקצה ההספק של 100 כ"ס בשביל מה צריך 150?
בעיקרון אתה צודק, אבל מי חי בשם העיקרון?
רוב המכוניות העממיות, יכולות להגיע למהירויות שממילא רובם המוחלט של הנהגים, לעולם לא יזכו לראות את המחט מגיעה לשם. אז לשם מה רוכשים מכוניות ספורטיביות? אותו כנ"ל לגבי אופנועים, בתים, סמארטפונים וכדומה. אנחנו רוכשים לעצמנו מוצרים, מעל המידות שלנו, רק בגלל שאם פעם נירצה, אז יהיה לנו את זה. אופנוע עם 47.5 כוחות סוס יגיע לירושלים בדיוק כמו אופנוע עם 160 כוחות סוס, אבל היכולת לעשות את זה בהילוך שישי (רק לשם דוגמה) ולא בהילוך רביעי, לי למשל, זה עושה את זה ואני לא מתבייש להודות בזה.
אין דבר כזה יותר מדי כוח!
או כמו שסבתא ננה הייתה אומרת:
"אין אישה לא יפה, יש פחות מדי קונייאק"
אבל היא הייתה כבר זקנה ולא פוליטקלי קורקט.
גם עלי זה עובד אבל ההפרש בין 150 ל-100 קטן, זה לא הבדל שבין הילוך שישי לרביעי.
באיזה סרטון שסוקר דגמים טענו שמנכ"ל KTM אמר שלרוכבים מהשורה אין סיבה לקנות אופנועי ליטר.
מתי באמת "צריך" ליטר? אולי לצאת מעקיפות מסוכנות- וזה מחזיר אותנו לבלטה הראשונה.
אם משייטים בלי ללחוץ** בעיני זה נראה פחות חשוב ממהירות בכניסה והיציאה מהסיבוב.
** כמעט ולא משתמשים בבלמים לפני פניות.
קשה להעביר במלים תחושה של כוח, פעם, מזמן, בשנות השבעים של האלף הקודמת היינו בטקס ביכורים בקיבוץ הסוללים
לאבא שלי יש שם אחות ואנחנו כילדים מאד אהבנו להיות בקיבוץ, גולת הכותרת של הטקס הייתה סיבוב שעשו לנו על מסוק
הריסוס של הקיבוץ ישבתי בתוך המסוק ילד קטן וכשהמסוק המריא הרגשתי כאילו מישהו מושך אותי מהשערות למעלה בכוח
שלא הכרתי עד אז, התחושה הזאת ליוותה אותי המון זמן ולא הצלחתי לשחזר אותה, לא בלונה-פארק ברכבת הרים ולא בשום
מקום אחר, עד שעליתי על הוי מקס, הזהירו אותי לא למשוך את הראשון או השני בחודשים הראשונים עד שאתרגל, האמת
מאד סקרן אותי למה, אבל באמת שהשתדלתי עד שפעם נמהרת אחת עשיתי את זה, עד לאותו הרגע לא ידעתי למה לצפות
אבל כשהוי בוסט נכנס לפעולה (ובהילוכים הקצרים זה קורה מאד מהר) פתאום חזרתי לגיל 10 ולמסוק, ההרגשה שכמה מהאברים
שלך נשארו קצת מאחור בעוד הידיים נאחזות נואשות בכידון על מנת שהתחת לא יעבור למושב הנוסע, והצוואר נלחם להחזיק את
הראש מאוזן, עד היום הג'ינג'ית מחזיקה אותי קצת יותר חזק כשאני לוחץ טיפה על הגז אבל היום המבערים לא נפתחים כבר...
קל מאד להתרגל לכוח, קשה הרבה יותר לוותר עליו.
אני אסכם את זה ככה:
ארז, אתה סגור על ה-נייקן כמו שאני סגור על Street triple.
לא משנה מה יגידו ומה יאמרו, רק המוות יפריד בניכם... פשוט תלך על זה, מקסימום תפרד גם ממנו בעתיד ותעבור למשהו אחר.
Sent from my MI 5X using Tapatalk
אם זו המסקנה אליה הגעת, כנראה יש לי בעיה להסביר את עצמי...
לניקן יש הרבה תכונות טובות, בהן אחיזת כביש מצוינת, נוחות, הגנה מהרוח וטכנולוגיה מתקדמת, אבל לטעמי הוא לא מספיק חזק לשאת משקל של 2 רוכבים וציוד ולכן לא אמהר לרכוש אותו, אלה אמתין שהשוק יאמר את דברו ואולי בהמשך, אם יצרני האופנועים יחליטו ליצר כלים דומים, אך חזקים יותר, אשקול שוב את העניין.