41630 ק"מ
"צריך אוכל לגורה" ככה הג'ינג'ית "אין בחנות הקבועה צריך לחפש"...ופרחה לה לעיסוקה ליום שלם, שישי, לבד, א' ולוקי יצאו
למרכז לחפש הרפתקאות מיותרות כי אף אחד לא מקשיב לאבא...
אופציה א' לחפש חניות על עיוור ע"י שוטטות בתוך ירושלים נפסלה על הסף, מי שלא יודע ירושלים נחרבה המון פעמים תמיד
ע"י שונאיה היום מחרבת אותה העיריה והרכבת הקלה, חוויה מפוקפקת לרכוב בכבישים אם אין לך אופנוע שטח מקצועי מכוון
לפריז דאקר (זצ"ל) וצוות תמיכה מיומן.
חנות חיות שמחזיקה את סוג האוכל הספציפי מצאתי בכמה מקומות, אבל הכי הדליקה אותי החנות בצומת הגוש, בדמיון כבר
מצאתי את המסלול הארוך ביותר האפשרי לטיול בוקר.
טלפון לא' אולי ייגעו במסגרת רכיבת המבחן שלהם עם הפיגולים לאזור, מסתבר שהוסיפו חטא על פשע ובחרו לרכוב בפקקים
שויין אני לא שופט אף אחד...(בתכלס כן).
משחרר את הורסיס מאזיקיו לבוש הגנה מלא, בכל זאת הכביש מאלון שבות לעמק האלה מאתגר בצורה מהנה, מפתח בסוויצ'
לח השעונים מתעורר בהבהוב, מצב 3 דרגה לפני ניתוק בקרות מלא, שחרור קלאצ' ורכיבה מנהלתית עד לסוף החניה, כי רוב
התאונות קורות הכי קרוב לבית...
העלייה מכיוון השכונה לדרך בית לחם מאשרת לי בפעם המיליון כמה טעיתי שבחרתי לא להתעסק עם בקרת האחיזה, את
ההבדל בין מצב כוח מלא למצב גשם הכרתי כבר בהתחלה, 75% מכוח המנוע במצב מופחת כוח מורגש כשרכבתי ככה פעם
אחת הבנתי ומאז לא חזרתי לשם, לגבי האחיזות טעיתי בגדול אולי היה זה הפחד שלי מטכנולוגיה, אולי חוסר האמונה ביכולות
שלי כרוכב או אולי הכוח שהיה הספיק לי בהתחלה, בגדול חשבתי שהבקרות רק יתזמנו שונה את זמן תגובת כניסת המערכת
בפועל זה מרגיש כאילו מישהו הוסיף תיבול לאופנוע בדיוק במידה הנכונה, כל כך נכונה...
תגובות המנוע והתחושות הפכו למידיות תחושת חיבור קלאצ' מהירה יותר, שינוי המהירות בסיבוב המצערת הפך לחד יותר ומדיוק
בקיצור הסוסים קיבלו סטרואידים והקונספט המוכר הפך לזריז יותר ומבלי להיות מאיים כיוון שהתקופה הארוכה שבילית איתו במצב
1 חיבר ביננו בצורה כל כך מושלמת, שהתוספת עכשיו פשוט גרמה לי להתאהב בו עוד. והצמיגים...הצמיגים הם הממתק האמתי
שמאפשר הכל.
בצומת הגוש קניה זריזה של האוכל לגורה החדשה, משם לכביש שאני כל כך אוהב הפעם בסולו, לא בודק מי אחרי ולא מתרגל
את הצלעות בחבטות אגרוף ג'ינג'יות, רק אני המכונה והכביש הסיבוב המאתגר הראשון פוגש אותי מהר, מהר מדי? בעיטה של
ההילוך למטה רבעי הופך לשלישי, עכשיו בכדי למנוע בלימת מנוע צריך לתת עוד קצת גז, משחק עדין מכוון אותי בין קצת יותר
מדי לבדיוק, הצמיג האחורי נאחז בכביש וכבר אני מוסיף עוד גז להתרומם, יש ישרות קצרה עד לסיבוב הבא אני מגביר מהירות
הופה זה הרבה יותר מהר, ליטוף עדין של הבלמים הברמבואיים נלחצים לצלחות ברגש ללא נדנוד של האף או נעילה של האחורי
משחרר את הקדמי עד לנקודה שמרגיש את בלימת המנוע ומיד אחריו משוחרר האחורי, אנחנו בהטיה הקו נשמר אני מטה עוד
קצת להדק את הסיבוב ושוב גז כמו קטר על מסילה בובה של אופנוע. מגיע למחסם הצבאי שטוף באדרנלין, כמה מילים עם החייל
שמחפש אופנוע מתחילים, הוא לא מבין את הבדיחה על ה-ICM טוב אני זקן...
עמק האלה חזרה לירושלים הרכבים שלפני פונים שמאלה לבית שמש מה שמשאיר לי את הכביש לכיוון ירושלים דרך צור הדסה
פנוי עד לסיבוב הראשון עם המשאית, גם את זה האלוף פותר בקלות ואנחנו חופשיים בדיקה זריזה מגלה שאין אף אחד מוכר
בבר בהר מסתובב חזרה לי-ם, האופנוע ממשיך מעצמו לכיוון עין כרם בדרך הארוכה מאד הביתה...רצף הסיבובים הבאים מקבל
אותנו בחיבוק מוכר ואוהב...מויי כייף!
טיפול 42000 מעבר לפינה.
ד"ש מפיג'י:
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.n...72&oe=609502CF

