אתה איש טוב אתה.
איפה האופנוען עם הקעקועים , מפחיד העגונות ,מבכה האלמנות ?
Sent from my iPhone using Tapatalk
אתה איש טוב אתה.
איפה האופנוען עם הקעקועים , מפחיד העגונות ,מבכה האלמנות ?
Sent from my iPhone using Tapatalk
שב ילד שב
אני אומר לך שב
לא כל האנשים נולדו רעים
כינים ונזלת
או שרן למיטה של השכנה מזדחלת???
יוצא לי מדי פעם לתת לילד זר עם מבט עורג (אם יש אמא הורגת, זה רק בונוס ;) ) לשבת על האופנוע (מכיר את הסיכונים הבטיחותיים והביטוחיים, זה לא הנושא ונא לא להופכו לכזה), מצד אחד זה עושה הרגשה טובה, מצד שני אני לא יכול שלא לשאול את עצמי אם חוויה כזאת לילד, לא משנה חיים. ילד יכול להדבק בחיידק, ובעוד עשרים שנה להמרח על מעקה עם האופנוע שלו.
אני אישית אעשה הכל כדי שהילדים שלי ירכבו רק בשטח, ובאופן הכי מקצועי ספורטיבי שניתן. על הכביש? בחיים לא. למעשה, אני כל כך קיצוני, שהם מעולם לא עשו סיבוב על האופנוע. גם כשאני מאחר,ואוסף אותם מהמסגרות עם האופנוע, הוא נשאר ליד הגן/בי"ס, ואנחנו הולכים ברגל, או שהם הולכים לפני, ואני דוחף את האופנוע.
או, סופסוף מישהו שמתלהב מהוורסיס... טוב נו, זה ילד. קטן.
יגדל יותר ופתאום יראה איזה אמווי אגוסטה או דוקאטי, ויתחיל כמו הכלבים לעבור על יד הוורסיס ולהרים ת'רגל להשתין:tongue:
גם ברכב אנשים נהרגים. תאסור על הילדים להוציא רישיון, ותדרוש שיסעו על חייהם בתחבורה ציבורית?!
אופנוע כביש הוא קודם כל כלי תחבורה לגיטימי. מסוכן יותר מרכב פרטי, אבל עדיין לגיטימי.
חוץ מזה - אם אתה בעצמך עושה משהו, ואוסר עליהם לעשות את זה (גם בעתיד, כשיהיו גדולים - נשים בצד את האפקטיביות של איסורים כאלה) - אין בזה שום היגיון. לא פרקטי (כי לדוגמה האישית שלך יש משקל הרבה יותר גדול מאשר למילים שיוצאות לך מהפה), ולא פדגוגי - כי אתה מציג רכיבה כמעשה מסוכן ולכן חסר אחריות, אבל עושה אותו בעצמך - משמע, אתה מציג את עצמך כאדם חסר אחריות.
כמובן שכל אחד יחנך את הילדים שלו איך שהוא רואה לנכון.
אני פשוט לא מצליח להבין את ההיגיון בסיטואציה שתיארת...
כמעט בכל פעם שאני חוזר מהעבודה עם האופנוע יוצא אחד מהילדים שלי (בד"כ הקטן ביותר) ומבקש 'סיבוב' שכולל ישיבה על האופנוע הכבוי, עם קסדה וכפפות, ומידי פעם גם איזה ציפצוף צופר כשהאופנוע מונע. עושה להם את הערב.
סיבוב אמיתי הם יקבלו רק כשיהיה להם קסדה מכיל וכפפות. https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...98412c4b29.jpg
יש הגיון גם לתפיסתי:
המציאות בכבישים כיום מסוכנת יותר. לא יודע להעריך באחוזים. בתחושה רמת הסכנה כיום יותר מכפולה.
הייתי שליח, רכבתי על אופניים וסקייטבורד בעיר הגדולה בתור נער אז יש לי חגורה שחורה בקריאת תנועה ולכן אני מסתדר.
גם לא גדלתי בבית ולא מול מסכים אז אני יותר מחובר לשיווי משקל, התמצאות במרחב, קורדינציה וכו'.
לילד שגדל כיום עם האף בתוך מחשב ועוד באזור כפרי ומבודד אין את היכולת והפרספקטיבה והתנאים שאיתם הדור שלנו התחיל.
הוא לא מבין מרחק בלימה לא אחיזה לא התנהגות לא זיהוי מתנקשים ובגדול חשוף לסכנה ברמה אחרת.
וזה עוד לפני ההבדל בכ"ס של הכלים השכיחים כיום ורמת הכבישים שמזמינה רכיבה אגרסיבית.
זה פשוט עולם אחר.
רכיבת שטח או מסלול, בכיף.
הילדים שלי רוכבים איתי מהרגע שהם הגיעו לרגליות.
לגבי הוצאת רשיון אני לא נגד
אבל כדי לקבל את התמיכה שלי זה מותנה בליווי שלי וכמובן קורסים לרכיבה מתקדמת עד שאני ארגיש שאפשר לשחרר אותם לבד.
בנוסף לבת שלי (בת 16) הבהרתי שאני מוכן לרכוש לה אופנוע ואפילו לשלם עבור רשיון אחד (לבחירתה רכב אופנוע משאית).
אבל את הביטוח הדלק ושאר ההוצאות הנלוות זה עליה.
עשתה חישוב מהיר ונזכרה שיש לה פיאט 500 1400s ידנית אדומה שמחכה מול הבית.
אני צריך לשכנע אותה שאופנוע זה טוב
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
אני רוכב בכביש כי זה הכרח. שתי האופציות האחרות הן או להתפטר ולמצוא עבודה בה אפשר לסיים ב15:30 בתחום מאוד נישתי, או לעקור את מקום מגורי ולעבור לגוש דן (שתי האופציות לא על הפרק).
הסיבה היחידה שבגללה אני רוכב היא שכל עוד צריך להספיק להוציא אותם מהגן ומבי"ס אין לי ברירה. ביום שבו הם יהיו גדולים מספיק ללכת לבד הביתה, האופנוע הולך, ואני חוזר לרכוב בשטח.
נ.ב.
פדגוגיה מעניינת לי את התחת. אופנוע זה מסוכן.הדמגוגיה על כלי רכב היא לא מדויקת. כל עוד אני מחליט עליהם הם לא ירכבו בכביש. מעדיף ילד מתוסכל ששונא את אבא, מאשר ילד מת. אם ילמדו לרכוב בשטח ובתקופה מאוחרת יותר יעשו הסבה לכביש בשיטה שלוקי תאר,זה הרע במיעוטו. אבל רק אחרי שלאתהיה לי שום שליטה עליהם.
לגבי להרכיב ילדים- חד משמעית לא. גם לא תמצא אותי מרכיב כל אדם אחר, או מורכב בעצמי אם זה לא הכרח ואין דרך אחרת .
אני מבין את דבריך ופה נכנס האבל הגדול.
גיל 18 ודקה מבחינה פורמאלית לפחות העולל יכול להחליט על עצמו.
ולכן כל עוד הם בני 16 ופחות או יותר תלויים בנו ויש לנו השפעה ( כמובן שלכ ילד יש את האופי שלו) זה בעיני הזמן להרביץ בהם תורה ולכוון אותם.
אני מבין לגמרי את המדיניות שלך לגבי הרכבת העוללים.
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
רגע - *זה* לא מסוכן?! אפילו אם התכוונת לאופניים
למה? כי שטח זה מקום לימוד עדיף על מגרש? או מי שרוכב בשטח הוא טוב יותר? כי חייבים לשבור צלעות (פציעה נפוצה מאוד עצל רוכבי שטח)?
אני מבין את אלה שאומרים "אופנוע זה מסוכן לכן אני לא רוכב". אבל זה?
אדוני כנראה לא רכב מעולם בשטח.
ולכן אדוני מתבקש לא להגיב בנושא.
:camera: וואללה אייל כשאתה כותב את זה ככה אתה פותח את השאלה הכי נלוזה ועתיקה בפורומי אופנועים -
על מה אדונו רוכב?
(לא אתה אייל שב בשקט הכוונה ל xlib)
גילוי נאות: לאחרונה נברתי קצת בפחי זבל כמו אחרוני ההומלסים ו וואלה נפלו עלי שני זוגות אופנים יופי יופי עם צמיגי קנדה אז אני רוכב עליהם
ילדים:
עשור ראשון: אין להם כמעט שליטה על מה שקורה להם.
עשור שני: מרגישים גדולים ומלכי העולם בפועל תלויים בהורים/צבא.
עשור שלישי: תחילת עצמאות בלי שום שליטה בית משכורת ילדים משלהם.
עשור רביעי: משברים, סערות, התובנה שמתקבעת שזה מה שיש.
עשור חמישי: פרדות מהעבר נוסטלגיה להתחלה וניסיון לקבוע קצת את העתיד.
עשור שישי: קוטף את הפירות של מה שזרעת ואוכל את מה שבישלת.
עשור שביעי: משתדל להספיק את כל הרשימה.
עשור תשיעי: משתדל לזכור מה פספסת ומת....
ואז אופנוע...
(מי שחושב שהוא יקבל החלטות בשביל הילדים שלו והם יעשו תמיד רק מה שנראה לו נכון-יתאכזב מאד!)
https://wallpaperaccess.com/full/56136.jpg
אני רואה מסביב די הרבה ילדים בני 30+ שחיים עם ההורים ומתלבטים מה לעשות כשיהיו גדולים. מתלוננים על יוקר המחיה וטסים לחו"ל לפחות פעמיים בשנה.
העולל יכול להחליט דברים מסויימים רק כשהוא יכול לעמוד על הרגליים, בלי קשר לגיל ביולוגי או מנטלי.
עד אז אנחנו קובעים, כהורים.
49539 ק"מ
כ-1000 ק"מ בעשרת הימים האחרונים מתוכם ירידה לאילת וחזרה, ופעמים ירושלים הרצליה, לפני הירידה לאילת שמנתי שרשרת בידיעה שבתום
הטיול אצטרך לשמן שוב, דבר שהוכיח את עצמו כנכון, הרכיבה לשם בעונה הזאת של השנה נהדרת ממש לא חם, להפך האוויר צלול והדרך בליווי
המוסיקה הנכונה בקסדה והחברה הנכונה מאחור פשוט הופכים את אותה לחוויה בפני עצמה. כל שהצטרכתי לעשות לפני הרכיבה פרט לשימון הוא
הוספת קליק בקפיץ האחורי לצורך קבלת שני הארגזים הנוספים שהיו די והותר לציוד שלקחנו וזה שהתכוונו לחזור איתו משם.
הורסיס מרגיש נוח נינוח מכיר ויודע את העבודה, השפעת המשקל העודף לא מדגדגת לו, בכל זאת יש לו 120 כ"ס, אין צפיפות מיותרת, ואין שום
השפעה על ההיגוי הצידוד שום דבר לא באמת מעסיק אותך בין אם אתה רוכב סולו או מצרף את הג'ינג'ית ומטען נוסף, רק צריך להזכיר לעצמי כל
זמן להיזהר בהשתחלות בין רכבים בתוך העיר.
מחוץ לעיר הסיפור שונה לחלוטין ומצאתי משחק עם ההילוכים 5-6 סתם בשביל להרוויח תאוצות כייף והורדת מהירות בתור שאחרי משאיות, העקיפות
של תורי מכוניות והקלות שהאופנוע הזה מבצע אותם פשוט השאירו לי חיוך בכל פעם שעקפתי את המוני בני ישראל במדבר.
החשש היחידי שלי היה ממשטרת התנועה שממוקמת בערבה, אבל המלאך השומר שלי האיר לי פנים בעזרת צמד מכוניות שהבהבו לי באור הקדמי
לאזהרה על נוכחות שומרי הסף בכביש. (ולא אני לא רוכב עם וויז בכבישים שאני מכיר זה הורס את השירים).
כעקרון רכיבות ארוכות כאלה הן בעיקר התמודדות מנטלית מול הזמן הארוך של הרכיבה ופחות מול האופנוע שעושה בדיוק מה שמצופה ממנו.
הרכיבות בהמשך השבוע היו מאתגרות במיוחד שם רכבתי סולו, אבל בתנועה צפופה בכבישים שפחות הכרתי ובפקקים של המרכז (סיוט),
בבוקר רוב הדרך חלפה לה במהירות על 443 וכביש-6 שמטעה לחשוב שהוא כביש מהיר כשיש איתך עוד אלפי מכוניות חולקות כיוון, אבל
הוא עדיף בהרבה על האילון הפקוק ומלא המשטרה.
החזרה הייתה סיוט, אחרי תדלוק ב-7 הכוכבים עליתי בטעות על האיילון, מיד עם הכניסה אליו הודיעה לי הגברת באוזניה שזמן השהייה בפקק
הוא 45 דקות...אחותך... לקח לי עד הירידה לכביש 1 כעשרים...אבל.
מלחמה, הכל חוקי הכל מותר ומלחמה כמו במלחמה נופלים חלל, הראשון שליח קמיקזה שעוקף בין בין הרכבים במהירות שהייתה גורמת למרקז
להתמרכז בעצמו. סלאלום מרשים עם מקדם ביטחון 0 וזה נגמר מהר מאד כשהדביל חתך רכב מילימטר לפני האף הנהג לא הספיק להגיב ושלח
את השליח (משחק מילים) לטעום את האספלט. שעור לחיים!
השני שעבר כנראה קורס מבוא לקללות בשלל שפות טס לו מנסה לעקוף אותי מימין כשאני בעצמי בין מכוניות והוא מעניק לי קללה (כנראה ברוסית)
ולנהג בערבית, ודופק לו על הגג כאילו הוא אשם שאין מספיק מקום על הכביש לחמש מכוניות ואופנועים על הכביש, הנהג שלא מסוג פראייר מצוי,
פשוט פתח את הדלת ובדק את חוזק הקסדה אל מול מכת אגרוף מלמעלה למטה דבר ששיבש את האוריינטציה הכללית של הרוכב. שייבב באידיש.
כלל חשוב לחיים 2 " לא יעזור לך לעקוב אחרי שליח, בכדי למצוא את הציר הנכון" אין לך את יצר ההתאבדות שלו, לא את משאלת המוות, ותמונה
הקרב וצירי הרכיבה משתנים תוך מאיות שנייה, מה שהיה קודם מעבר צר הופך למלכודת מוות של שטח נחות!
אגב כל התל אביבים ולוחמי הכביש מהמרכז עקפו אותי כאילו אני ברוורס, אפילו שליחה (קמיקזה ממין נקבה קראתי לה בלב מולאן) השאירה לי עשן
באיילון.
אני עצמי השתדלתי לרכוב בחוכמה וזה עבד לא המשטרה ולא הרכבים מסביב הציקו לי לקח לי עוד כמה דקות אני מניח אבל סיימתי את הסיוט די מהר
משם כבר הגישה למגרש המשחקים הביתי שלי העליות לי-ם כבר עברה מהר מדי, העליות לירושלים שאני נשבע שתוכננו ע"י אותו אדם שתכנן את מסלול
ה-GP העולמי עברו כשאני מנצל כל סוס במנוע כל גרם גומי בצמיגים וכל נקודת אחיזה אפילו מדומה באספלט הטרי. פשוט וואוו מה שאופנוע של זקנים
יודע לעשות.
והורסיס שמתקרב בצעדי ענק ל- 50000 אדיש את פרק הסיכום והכבוד לרגל חצי המאה אשאיר לזמנו אבל פשוט להוריד את הקסדה בכבוד עבורו.
ניראה לי שארחץ אותו השבוע, מגיע לו!
וייז לא חייב להפריע לשירים - אפשר לכבות את השמע של ניווט ולהשאיר רק את ההתראות.
לגבי הפקקים זה גם עניין של הרגל וגם סוג האופנוע - גולדווינג ובן דודו הצעיר לא מתאימים לשם, למזלך אתה לא צריך לרכוב שם על בסיס קבוע.
תמיד רוכב עם וויז עם התראות וכל פעם שאני שוכח אני עובר מכמונת שידעתי על קיומה במהירות לא טובה בכלל. בכבישים המהירים כמעט ואין הפרעות למוסיקה.
מבחינת פקקים אני מנסה בכוח להישאר בשול עד למהירות 60 קמ"ש ותמיד יגיע מישהו מאחור שאסמן לו לעקוף. מעדיף שתהייה ארנבת לפני. יותר בטוח.
50187 ק"מ
"למכירה BMW 1250 ראלי מודל 2021"
שיחה עם המוכר, איש לבבי, "בוא לראות בלי התחייבות, מה יש לך להפסיד..."
החזאי מספר שתהייה שבת אביבית א' אמר שיצטרף אבל השעה לא נוחה לו, אז איחרנו אותה בחצי שעה (לא עזר)
לוקי נישאר לשחק עם הנקניק.
הג'ינג'ית ואני עולים על הורסיס, אחרי הרכיבה הרטובה ביום ד' הוא נישאר מנומר בכתמי אבק וגשם, לא מתרגש הגענו בזמן
לתחנה יש לנו אפילו זמן לתדלק, בתוך קורא כרטיסי האשראי אני מוצא כרטיס של מישהו ששכח אותו בפנים...מזל שלו.
הנסיכה מגיעה אבל הורסיס מסרב להניע, מגיע לי...המצבר כבר אותת לי פעם שהוא בסוף, התעלמתי ממנו אז מרפי בא.
דחיפה ראשונה לא עוזרת כיוון שבטעות לחצתי על כפתור המשבת. א' מזהה את הטעות, אני מתקן חצי מטר והוא מניע בשאגה.
בשאר הטיול הוא מתנהג למופת.
היעד קיבוץ כפר רופין עמק אחרי בית שאן, מה שאומר שדרך אלון לכל אורכה שלנו, שמיים כחולים מוזיקת דבש נשפכת לי
בקסדה מהאוזניות לתוך המוח והכבישים ריקים, משפחת יעלים שמנסה להידחף לי מתחת לגלגל מחדדת אותי מהזון שאני
שרוי בו, בלימה חזקה ולכולם שלום, האופנוע מבצע הכל בשקט טבעיות וללא עזרה מהצד שלי.
הק"מ עפים מתחת לגלגלים ובדרך חבורות חבורות של אופנועים ואפילו וספה קלסית אחת בין המוני קסטומים, כבוד.
בקיבוץ מחכה לי המפלצת נראית נהדר, מזוודת ונקייה, "קח סיבוב" מפתיע הבעלים.
רגע של היסוס, בכל זאת להפיל מפלצת לא שלך, של אלפי שקלים לא בא לי, אבל העידוד מסביב משכנע אותי לנסות.
לוקחת לי שנייה וחצי להבין שזה קצת משהו אחר והמפלצת זאת כבר במהירות פלילית, מרעיש, אין את החלקות של
הארבע בשורה, הדחיפה מאחור חזקה ועניינית בגלל מוט הינע, לא יהיה קשה לי להתרגל, ובניגוד לכל מחשבה מוקדמת
המפלצת מגרמניה, קלה לניהוג בצורה מרשימה. כשחזרנו לבעלים מסתבר שרכבתי על תוכנית הדינמיק הספורטיבית יותר.
הבלבול מתגבר....
"ניסע לכינרת?" ככה א' "אם כבר הגענו לפה לא נלך לשם" האמת כבר רציתי לחזור אבל... בסוף הגענו לדרום רמת הגולן
בגלל הכבישים. בדרך לשם המנוע האדיר של הורסיס רק הוכיח לי כמה הוא נכון, כמה הוא מהנה, כמה הוא פוגע לי בול בפוני.
חוזרים ועוצרים בצמח לאכול, איפשהו הכביש 90 א' מחליט שמתאים לו לטוס נמוך ונוטש, שכח שלא משאירים חברים מאחור, שויין
היה ג'ובניק בצבא...It is what it is
עכשיו רק נישאר להשאיר תשובה למוכר, העניין שאני עדיין לא יודע מה היא...
עזוב אותך מהבמבי, תשאר עם היפנים.
קח את החלום בידיים כי החיים נגמרת והעבודה נשארת.
מקסימום תמכור. לא תפסיד.
לוקי בחן בקטנה את הטרייסר
* הכין ביף ג'רקי במעשנה שזה בהחלט סוג של נקניק ואפילו טעים יותר
* בחן בתים חדשים למגורים
* לוקי עדיין לא בפנסיה ולכן לא רוכב על וורסיס או במבים למינהם.
* לוקי לועס כעת ביף ג'רקי לצד הקפה לתדהמת חבריו לעבודה שלא מבינים איך אפשר לשלב את זה
90000 ש"ח זה הערך המוסף בתמורה ל...מה?
אני אסביר:
נניח ואמכור את הורסיס הנוכחי ב-50 אש"ח ואקנה את הבימר ב-140 זה יהיה הסכום שיצא מהצד שלי.
אקבל- חלום (?), כלי מודל 2021, סוג רכיבה שונה, שותף אידאלי לטיול השחרור, ומקדם וואסח גבוה (תלוי את מי שואלים).
מנגד בצד הנסתר סיפורי אמינות, 16 אק"מ שמישהו אחר עשה על האופנוע. צורך ביישור קו (צמיגים רפידות טיפול).
אבל אם אקנה ורסיס חדש מהניילון נניח ב-110 אש"ח, התוספת תהיה רק 60 אש"ח.
אקבל- כלי 2022 חדש, אמינות מוכרת וידועה, נהדר לצרכים ואופי הרכיבה שלי, כמעט ללא הפתעות.
מנגד כלי שכבר היה לי, חלום אחר אבל... בלי הרבה שטחים נסתרים ולא ידועים כמו בבימר.
מהרכיבה הקצרה למדתי מעט, אני יכול להתחבר לכלי בקלות, הוא נוח וידידותי, חזק, אוכל להגיע איתו לרוב המחוזות
בהם ביקרתי עם הורסיס גם מבחינת מהירות וגם מבחינת ספורטיביות, יידרש פרק הסתגלות שאני עלול להתגעגע לארבע
בשורה.
90000 ש"ח מצדיקים את הקפיצה הזאת?
השאלה הנכונה היא אם החלום שווה 30,000 ולא 90,000. הרי 60,000 בכל מקרה תוציא.
בנוסף גם את ה-30 לא באמת תשלם כי תקבל את ההפרש בחזרה כשתמכור את הבימר. כך שזו סה"כ הלוואה עומדת - במקום שהכסף ישכב בבנק הוא יהיה אצלך בחניה. תדאג רק לביטוח כי מהחניה/כביש הכסף יכול להיעלם בעוד שמהבנק פחות סביר שזה יקרה.
לך על הבימר, הכלי הספציפי שמור ויפה.
אתה מחפש הצדקה לשפוך כל כך הרבה כסף על מכונה שעושה בדיוק אותו דבר אולי טיפה שונה.
אתה שמרת על הוורסיס הנוכחי ובטוח יש בישבנו לתת עוד 50 אלף קמ. ללא תקלה משמעותית.
את ההפסד הניכר בכסף (ירידת ערך) כבר קיבלת באהבה.
במידה ותישאר עם הוורסיס. תוציא 0 שקלים בעבור אותו החמור. ותפסיד הרבה פחות ל 50 אלף קמ הבאים בירידת ערך. נגיד שימכר ב 30
שגעת השידרוגיטיס פוגעת בכולנו.
האם שווה לך 90 אלף שח+ ירידת ערך משמעותית בשנה הראשונה לקניה+ישור קו להכנס למועדון האקסקלוסיבי (נגיד) של הבימרים.(90 הוספה ירידה של 15 במחירון וישור קו 6- עלות של 120 אלף שח בשנה הראשונה). רק אתה יודע.
אני רוכב על ה 1290. להגיד לך שאני יודע להוציא ממנו את מה שהוא יודע לתת זה שטיות.
אותו הדבר אצלך תעבור ל בימר האם תדע להשתמש ביכולות הנוספות? האם תעריך את היכולת הנוספת ב 115אלף? (נגיד ש הוורסיס הפסיד 5 אלף בשנה).
במקרה של ה gs. לפחות על הנייר הוא כבד יותר גדול יותר מהנוכחי שלך. והבדל הכוח סוס הוא זניח. אז ההנחה שלי הביצועים זהים,או הבדלים זניחים.
אבל אופנוע זה לא חישוב מתמטי. אם בא לך. ואתה יכול לאפשר לעצמך בשלב הזה בחיים אז למה לא ?.
למה כלב מלקלק לעצמו את הביצים ?
רכיבות טובות.
Sent from my iPhone using Tapatalk
אם נמשיך ככה אנחנו נגיע למסקנה שאפשר להסתדר בכיף עם NC750.
אין הגיון באופנועים בכלל חוץ מעניין הפקקים לכן זה לא קניה מרציונל כל שהוא, קונים את מה שעושה לנו את זה בכסף שיש לנו.