זה שרשור על כמות הרוגים, סיכוי להיות מעורב בתאונה, סטטיסטיקות וכו'.
מה ציפיתם לקרוא פה, על הרגש והרומנטיקה ברכיבה על דו גלגלי?
ניחא היינו בשרשור אחר אבל זה לא המצב וזה דיון על ה"חצי כוס הריקה" ברכיבה על דו גלגלי.
הצג להדפסה
זה שרשור על כמות הרוגים, סיכוי להיות מעורב בתאונה, סטטיסטיקות וכו'.
מה ציפיתם לקרוא פה, על הרגש והרומנטיקה ברכיבה על דו גלגלי?
ניחא היינו בשרשור אחר אבל זה לא המצב וזה דיון על ה"חצי כוס הריקה" ברכיבה על דו גלגלי.
באמת שלא היה אכפת לי שאכלתם אחת לשני את הראש על סטטיסטיקות (כאמור, כל אחד והסטיות שלו, אני לא שופט), אבל מכאן ועד ההצהרה של ידידינו שזהו חומר קריאה חובה לכל אופנוען, או שזה מה שיגרום לי לרכוב יותר בטוח- הדרך ארוכה.
זה הכל.
וכמובן שיתכן ואני טועה, אבל כמו שרמז לוקי, אני מודע היטב לזמניות של הקיום שלי. הדחקה אין כאן.
זכותו לחשוב ככה.ציטוט:
אבל מכאן ועד ההצהרה של ידידינו שזהו חומר קריאה חובה לכל אופנוען, או שזה מה שיגרום לי לרכוב יותר בטוח- הדרך ארוכה.
בכללי, אפשר הניח שיש רוכבים בפורום שלא מחפשים את ה"רומנטיקה" ברכיבה.
אני מתגורר בגוש דן כל חיי, נכון לכרגע לא ראיתי דרך התניידות מהירה וחסכונית יותר ולכן אני רוכב.
זה לא אומר שאני מתעלם מהסכנות.
הניתוח הסטטיסטי? זה סתם כי אני בחיים הפרטיים שלי מתעסק במספרים.
אבל מכיוון שזה נעשה בשרשור רלוונטי אני לא רע מה הבעיה בכך.
אין בעיה, וגם כתבתי את זה.
אגב,
לגהי רומנטיקה,
הסיבות היחידות שאני רוכב על אופנוע (כביש) היא א. לצרכי עבודה. ב. כדי להספיק להוציא את הילדים מהגן.
לא רומנטיקה ולא נעליים. אופנוע כתחביב זה לשטח, והמציאות היום מכתיבה לי אחרת.
כל מי שרוכב רק בגלל שיקולי נוחות וללא רומנטיקה, מתבקש להחזיר את תעודת האופנוען האמתי לאלתר!
ובתוך 5 תאונות רק ב-1 מעורב עוד רכב. שאר - תאונות עצמיות.
תאונות עצמיות מהוות רק 28% מסך כל התאונות הקשות בעשור האחרון. (חלוקה של 25% מסך התאונות הקשות הבין עירוניות ו33% מסך התאונות הקשות במרחב העירוני - מרחב שעיקרו קטנועים)
כפי שפורסם שחור על גבי PDF בדו"ח, שבצורה פלאית לא מעניין הרבה מהחברים כאן, שבחרו במקצוע רוכב אופנוע.
ודבר נוסף. ברור שחלק לא מבוטל מהתאונות העצמיות נובע מהשתוללות ו/או חוסר נסיון, תאונות שהיו יכולות להימנע בהינתן נהג מיומן או זהיר יותר.
אבל גם ברור שחלק אחר ולא מבוטל מהתאונות האלה נובע מחוסר ריכוז רגעי על הכביש. וחוסר ריכוז רגעי זה חטא שכל בן אנוש שרוכב על אופנוע, בכל רמת מיומנות, עלול לחטוא בו.
להקטין את הסכנה שבתאונות עצמיות בגלל ההנחה שאתה רוכב מקצועי וזהיר, ולך זה לא יקרה, זה כבר עניין לדסקס בפגישה השבועית עם הפסיכולוג.
אני מסכים איתך לגבי חוסר הריכוז הרגעי.
אבל איך קריאת הדו"ח תשפר את המצב שלי?
אם אני אדע את הסטטיסטיקה זה יגרום לי לרכוב יותר טוב או זהיר?
לא. וזה בגלל שכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני יודע שיש סיכוי לא רע שלא אסיים את הנסיעה, ושעליי לעשות את המקסימום כדי שזה לא יקרה. אני לא צריך דוחות בשביל זה, חוויתי את זה על בשרי ועל חברים שחלקם לא עמנו. זה במודעות שלי, יחד עם הידיעה הברורה שיש דברים שהם מחוץ לשליטתי, ושכדי להמנע מהם אני צריך לקחת אוטובוס.
נחמד אבל המספרים משקרים או לפחות לא נותנים את כל התמונה.
"אבדן שליטה" יכול להיות מהרבה סיבות, שאלת הביצה או התרנגולת, רוכב לא מיומן שנכנס מהר מדי לסיבוב מתהדק, מי אשם הרוכב או זה
שתכנן את הכביש? (אני מכיר את התשובה שהרוכב אשם אבל...)
במדינה אוטופית נניח שכל הכבישים והתשתיות מתוכננות בצורה אופטימלית לרוכב אופנוע ויתרה מזאת, בתכנון נלקח גם הפקטור של צמצום
פגיעה ברוכב במקרה של תאונה (קירות סופגים, כבישים מצמר גפן, האטת חלקיקים במקרה של התעופפות מהכלי ואז נחיתה רכה) יהיו פחות
הרוגים?
את התאונות צריך לפלח יותר:
לטמטום- רכיבה חסרת אחריות של הרוכב.
תשתית לא מתאימה (שהובילה לתאונה בגלל חוסר ריכוז) שדרת הפיקוסים בת"א.
את האחריות לא צריך לחלק.
רוכב טוב וחכם צריך לדעת לתפעל את הכלי שלו במצבי חירום, לרכוב בצורה נאותה בהתאם לתנאי הדרך
גם אם הם לא מושלמים.
אנחנו הארנבות, כל שאר משתתפי הדרך הם הציידים ועונת הצייד אף פעם לא נגמרת!
[QUOTE=השושנים;174773]נחמד אבל המספרים משקרים או לפחות לא נותנים את כל התמונה.
"אבדן שליטה" יכול להיות מהרבה סיבות, שאלת הביצה או התרנגולת, רוכב לא מיומן שנכנס מהר מדי לסיבוב מתהדק, מי אשם הרוכב או זה
שתכנן את הכביש? (אני מכיר את התשובה שהרוכב אשם אבל...)
לא חסר הפתעות בכביש
לא משנה כמה אתה זהיר אופנוע זה מסוכן.
זה יכול להיות נוזלים, עפר, בטון, משתמשי כביש נוספים, או סתם ג'סיקה ראביט על צ'ארלי דייוידסון שתמשוך את המבט.
קובץ מצורף 8838
כמה שזה נכון...ציטוט:
זה יכול להיות נוזלים, עפר, בטון, משתמשי כביש נוספים, או סתם ג'סיקה ראביט על צ'ארלי דייוידסון שתמשוך את המבט.
נס שעברתי בלי פציעה רצינית את ימי כצעיר חרמן בתל אביב, רוכב על טייפון 50 סמ"ק בגופייה, מכנס קצר וכפכפים, כשחצי מזמן הנסיעה אני עם הראש מופנה הצדה או אחורה, מבט נעול על הכוסיות הצעירות החצי ערומות שמסתובבות בעיר.
מלא ג'סיקות רביט.