הבעיה עם ערביי ישראל היא רעיון המדינה הפלסטינית. מאז החלה ההידרדרות והסחף בעמדות.
ברגע שכל גרורות אוסלו המנטליות והתודעתיות יעברו מהעולם תהייה חלוקה ברורה בין מיעוט אלים מוקצה שהולך ונחלש לבין רוב שפוי שהופך לציוני.
הצג להדפסה
אתה טועה
השקט זה האוייב הכי גדול שלך.
וערביי ישראל בהחלט מהווים סיכון דמוגרפי.
ויותר חמור סיפוח של ערביי השטחים זה בום דמוגרפי.
שתהיה להם מדינה זה משהו שאין ברירה.
מה הגבולות ואיך אני לא בטוח שיש לזה פתרון הגיוני.
כן צריך למצוא דרך לשלח את ערביי ישראל ( לפחות אלו שרואים את עצמם בלסטינאים) לארצם באשר היא.
באמת מזמן לא רבנו על בסיס אישי.
אני מזהיר לפני התחלה של סנקציות.
אתם רוצים לריב? בכיף בפרטי.
א. הזקן- (וכל מי שרוצה דיון ולא ססמאות)
אני יוצא מנקודת הנחה שכולנו ציוניים ואף אחד מהרוכבים כאן לא רוצה במודע להרוס את המדינה.
מכאן אני שואל בתמימות מעושה- בהנחה שקראת את אמנת החמאס וקראת את אמנת אש"ף
1. האם אתה מסוגל להסביר את השוני בין האמנות בחזון כלפי היהודים שחיים כאן?
2. כמה מהאנשים שאתה אישית מכיר מהמחנה שרוצה בהקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון קראו את שתי האמנות?
3. באיזה דרכים נוספות ניתן ללמוד על רצון של הנהגת ארגון או מדינה מלבד מימון, הצהרות, וחינוך?
מבקש להתמקד, בלי דיון מעגלי ובלי אנשי קש.
מבטיח בתמורה לענות על כל שאלה.
כמדינה יש לך אחריות לעולם, איראן מוגבלת בפעולות שלה ויש כנגדה חזית עולמית שעומדת (טובה או פחות זה נושא אחר)
זירת הלחימה והפוליטיקה העולמית היא דינמית ומשתנה אבל מה שמשתנה פחות ולאט יותר זאת אחריות מדינית, וזה גם מה
שמונע מאתנו להשיג כרגע ניצחון מוחץ, אבל זה גם יתרון אם יודעים איך לנצל את זה (ע.ע חמאס עזה) נכון זה כרגע לא עובר
לנו בגרון נכון זה מונע המון דברים אבל בראייה עתידית לא תוכל לשלוט לעד על כמויות של אחרים בתוף תחום המדינה שלך.
כיסיי טרור תוכל למגר. מדינות אויב תוכל להביס, תושבים זרים בתוך הבטן שלך הרבה פחות.
שושני,
1. אם אין הבדל בין האמנות והחמאס וגם הרשות הפלסטינית דוגלים בטרור, מממנים טרור, מחנכים לטרור ומבצעים טרור -מדוע אתה רוצה שהדבר יימשך?
2. הפתעת. מכיר אישית 2 ימנים שקראו את האמנות. לא מכיר אף שמאלני שטורח לקרוא דברים כאלה.
3. לא הבנתי איך התשובה קשורה לשאלה.
אבטחה (שהנגזרת שלה ביטחון) בנויה ממעגלים, כשכל מעגל חופף לפחות ב-75 אחוז לקודם החלק שלא חופף יוגדר בניהול
הסיכון והחלק שתרחיש הייחוס לפגיעה הוא הגדול ביותר יקבל את מלוא הקשב.
המעגל הראשון של האבטחה הוא אסטרטגיה מדינית ותפיסת אבטחה שלוקחת בחשבון את האיומים, כאן הממשלות לדורותיהן נכשלו ובגדול
במדינת ישראל אין תפיסת אבטחה מדינית. האסטרטגיה נקבעת ממודיעין טוב, ניסיון העבר, יכולת ניתוח תרחישי יחוס ובניית תכניות מתאימה
לתרחישי הייחוס. מול מדינה מסודרת זה קל מול ארגון טרור זה בלתי אפשרי. המדינה גם מתעדפת את ניהול הסיכונים ובוחרת איפה לשים את
הגדש והכסף.
המעגל השני היא תוכנית האבטחה שזה בעצם ה- איך אני מתגונן מול האיומים שבחרתי ואז דואג שלכל תרחיש שבתכנית יש פתרון מעשי מידי
עובד מתורגל וזמין בכל עת.
המעגל השלישי הוא התמגנות בפועל שזה פיזית הגנה פעילה שגם היא מחולקת לשלוש מעגלים. התראה-מכשול-הגנה פעילה.
לכן מול מדינה מסודרת הרבה יותר קל לבנות הרתעה-תפיסת אבטחה-הגנה. מול ארגון טרור עלום שעובד בלי חוקים קשה יותר
ושם צריך לנהל מדיניות טרור וזה כבר שיעור אחר.
לכן האינטרס הגדול ביותר שלנו היא מדינת עזה, מדינה באיו"ש עם ברך לירדן, ותפסת אבטחה חדשה מול מדינות!
לא בדיוק תשובה על השאלות שלך, אבל....
קידוזו, כדי להיות ברורים – ההנחה היא לא רק שאנחנו ציוניים אלא רוצים שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית – אופי במובהק שונה מהמדינות השכנות לנו.
אם קבלת את זה, אני מבקש להסתכל על הנושא מזווית אחרת – הזווית שלנו, לא של הפלשתינאים (למען האמת, מה שמעניין אותי זה מדינת ישראל, מה קורה עם מדינות ועמים אחרים, כולל הפלשתינאים, נמצא בדרגה נמוכה מהרבה בסולם העניין שלי).
בעיני, הזווית שלנו אומרת – חד משמעית – שאנחנו לא יכולים להיות מדינה יהודית ודמוקרטית וגם להכיל מיעוט גדול (שמאיים לגדול) של פלשתינאים ששונאים אותנו. התעלמות מהבעיה במהלך העשורים האחרונים הביא, בסופו של דבר, למה שקרה ב-7 לאוקטובר וממשיך עכשיו.
יש מספר דרכים תיאורטיות לפתור את המשוואה, אבל רובן אינן מעשיות: כך, לדוגמה, פתרון הטרנספר. היה נהדר אם רוב הפלשתינים היו מסכימים, אבל אף אחד לא ייתן לנו לבצע "טרנספר בכפייה" (אל תטעה – אנחנו לא באמת יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בעולם היום) ותמים מי שאומר שתמורת מספיק כסף אנשים ששולחים את ילדיהם למות ומוכנים למות בעצמם למען אידאל שלהם (מדינה פלשתינית/השמדת המדינה הציונית) יהגרו. אפשר כמובן, תיאורטית, לייצר מחנות כמו שהאמריקאים עשו לאזרחיהם היפנים במלחמת העולם השנייה (אם כי יהיה קשה יותר לכלוא קרוב ל-30% מהאנשים שחיים בשטח הנוכחי של מדינת ישראל) או לספח את השטחים בלי לתת לפלשתינים שיושבים שם אזרחות, אבל (א) זה סותר את הנחת היסוד (מדינה יהודית ודמוקרטית) ו-(ב) אף אחד בעולם, כולל ידידות שאנחנו תלויים בהם, לא יקבל את הפתרונות הללו.
כפי שזה נראה, האפשרות היחידה לפתור את הבעיה וגם לשמור על הנחות היסוד היא לצאת משטחים המאוכלסים בפלשתינים, קרי, הגדה המערבית ועזה. איך לעשות את זה? הכי טוב זה בהסכמה, עם פיקוח בינלאומי, עם פירוז שטחים מנשק וכו'. אבל גם אם לא, צריך לצאת משם כי כל שנייה שאנחנו שם מזיקה לנו.
מה יעשו הפלשתינים כשנצא? מה שהם רוצים, כל זמן שזה לא מוביל להתעצמות של ארגונים בסגנון החמאס. ירצו מדינה? תפדאל. ירצו להצטרף לירדן? גם סבבה. ירצו להיות חלק מערב הסעודית או מהאמירויות או מקטאר? בסדר גמור.
מתנגדים לפתרון כזה יש משני סוגים. האחד – מבוסס דת. יש שתי דתות שמאמיניהם טוענים לבעלות על אותו שטח. אני מציע לתת לאלוהים של שתי הדתות לריב בניהם, וכשאחד מהם ינצח שיודיעו לנו. בכל מקרה, כבר זמן שיוציאו את הדת מהפוליטיקה. הסוג השני – אנשים שמפחדים. הם מפחדים שאם נעזוב את השטחים יקום כוח שישמיד אותנו. אני מאמין, בעיקר אם נלמד את הלקחים של התעצמות החמאס בעזה (ולא נכנס כרגע לשאלה מה חלקה של ישראל בכך) שנוכל לדאוג שזה לא יקרה.
ברור לי לחלוטין שגם אם הפתרון הזה ייושם יהיו לא מעט בעיות: בצד שלנו אנשים יתנגדו בגלל סיבות דת ו"פחד" ובצד השני בגלל סיבות דת וויתור על החלום להשמיד את הציונות. במידה מסוימת זה טוב, כי עסוק אינטנסיבי בפתרון בעיות פנימיות מקטין את העיסוק בבעיות "שכנים".
במדע, קורה לא מעט פעמים שהסתכלות מזווית אחרת פותרת בעיות. כך, לדוגמה, תיאור מסובך בקואורדינטות קרטזיות (x,y,z) הופך להיות פשוט ומובן אם משתמשים בקואורדינטיות פולאריות (R, Q, F). מה שאני מציע הוא לא להסתכל על מה "הם" רוצים, מה האמנה "שלהם" וכו', אלא להסתכל על מה שטוב בשבילינו. ש"הם" יסתדרו כבר עם מה שיש "להם".