יפה מאוד. ממש רואים גם את ההתקדמות בחיבור לאופנוע.
הצג להדפסה
יפה מאוד. ממש רואים גם את ההתקדמות בחיבור לאופנוע.
גם עם אנפילד אתה עושה את מה שעשית ואפילו יותר מהר.ציטוט:
נכתב במקור על ידי קידוזו
מה שאומר - שיש לך עוד. סע יש לך עוד המון כדי לדגדג את היכולות של המסור.
אני מקנא במצב שאתה נמצא בו
רכיבה שביעית אז כן גם אני מרגיש את ההתקדמות. אני עדיין מתעייף יחסית מהר כי המנח של הדוושות והידיות לא מדוייק וזה משפיע על תנוחת העמידה. מדי פעם בעליות מטלטלות אני "נופל" למושב. מחכה לרגליות מונמכות השבוע ואז אכוון הכל. בתחושה אני עדיין עם אדוונצ'ר שעבר דיאטת רצח.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ayalzo
מניסיון מכל מיני תחומים ברור לי שמהירות מגיעה עם שיפור ביכולת והדרך המהירה לבסס יכולת טובה היא תרגול איטי. בכוונה לבצע לאט. נשמע מוזר אבל זה הכי מהר ללמוד משהו חדש- מחיתוך ירקות לסלט ועד אומנויות לחימה. יש לי עוד 8 שעות אימון שאני חייב לעצמי. פשוט מפתה לצאת לטייל במקום לתרגל שמיניות בעמידה. מעבר לזה, אין סיכוי שתראה אותי אי פעם טס על 120 קמ"ש בשביל מדושדש. אני לא רוצה בגילי להישבר להציב או לשבור שיאים או לנצל ב -100% את היכולת של הכלי הזה. מה שכן, אני אוהב את זה. ולמה לקנא אם היית שם לפני. מצטער שלא התחלתי לפני 20 שנה. מתחלף?ציטוט:
נכתב במקור על ידי NAOR2207
זה אולי נכון לחיתוך מלפפונים אבל בשטח אתה חייב להביט קדימה ולגזגז במקום לתקוע את האף (של שניכם) בקוליס.ציטוט:
נכתב במקור על ידי קידוזו
השניה של הדשדש ניסתה להסביר לך לתת בגז.
וכשאני אומר אנפילד אני מתכוון למתלים השמימיים שיש למסור בין היתר. סע אל תפחד לשבור אותם.
הבנת? אני אחזור שוב כי אנשים לא מקשיבים/מתייחסים למה שאני אומר:
מהירות בשטח זה בשביל שלא תשקע/תתקע . אני אומר לך סע לא מתוך אגו
אגב אל תראה אותי רוכב ותיק יכול להיות בכלל שהכישורים שלנו די דומים
קובץ מצורף 9201
אז מה היה לנו כאן.
אתמול הסתיים שלב א' ברשימת השיפורים והתוספות וארבינקא מגיב מצויין.
• מגן גחון מתכת
• רגלית בלם מחוזקת
• תיק 30 ל' אינדוריסטאן
• קיט פילטר ואחסון של Rade Garage
• מגיני קרבון למכסה מנוע ומצמד - (הוזמן, טרם הותקן)
• רגליות רחבות מונמכות
• ידית בלם קידמי שנשברה
• תיקי צד רכים - Enduristan blizzard saddle bags
• מגן אגזוז להרחקת התיקים מהחום
• מגיני ידיים סגורים
• דונגל
• טבעת גומי במשאבת קלאץ'
• סבל אחורי
• תיק U לסבל האחורי
מעבר לדאווין של חוצה עולם יש גם תכל'ס. קיט פילטר ואחסון כשמו משפר ביצועים בסל"ד נמוך, מייתר החלפות פילטר ומעניק 3-4 ליטר נפח אחסון לציוד. השינוי מורגש במצערת והאופנוע יותר רגיז או מגיב ונראה לי שזה בדיוק מה שישפר את התפעול בהילוך 2 בעליות. בתיקים ייכנסו האוהל המזרון ויתר הציוד ללינה של לילה או יותר. לתיקים מערכת מולי שמאפשרת לרתום או לעגן תוספות עם רצועות.
בוחן גם את נושא הישיבה כי הכיסא עוצב להכאיב וחזק. יש כמה מועמדים ואפשרויות והעסק לא זול. קיט פופולארי בקרב ה 690- 701 של Rade Garage מספק מגן רוח, תאורה משופרת ומגדל לעיגון ניווט (בערך 1,000 יורו) כרגע יורד מהפרק.
חלק מהחברים שהכרתי רוכבים עם סט כלים וחלפים שנועד לטפל (כמעט) בכל בעיה בשטח. לא מתכוון לרכוש הכל אבל צריך לקנות כלים. קיבלתי רשימה. מעבר לכלים, נראה שאני בשל לשנחאי לונדון ויש אישור מהאישה. בינתיים מתבשל על אש קטנה.
עשינו כאן כמה פעמים שרשורי כלי עבודה לשטח. שווה לחפש (אני לא בטוח אם בפג"ז הנוכחי או המיתולוגי).
אז בגלל "אתגר גילאי" לא נכנסתי לשטח כבר חודש וחצי אבל מי סופר כשנהנים. פעמיים בשבוע אני מזגז את כביש 4 בין טורי המכוניות ומתרגל לייצור- וה 701 הוא בהחלט יצור. ממש מרגישים את הרכיבה כולל האספלט הצמיגים הרוח ואת עצמך. בניגוד לארפכשד או כלים אחרים, כל שינוי קטנטן בתנוחה מתבטא בהתנהגות האופנוע. את הכידון אי אפשר לעזוב במהירות גבוהה אבל גם אסור להחזיק חזק והרגליות הרחבות והגבוהות לא תומכות במשקל הגוף כי הבירכיים מחבקות את המיכל בחוזקה.
מחוץ לעיר סופרים את הדקות. כאילו...ממש סופרים שיעבור. אני מבלה יותר באזור 130-140 קמ"ש בתנוחה די יעילה ולא נוחה אבל הרוח והוובלינג מאשרים שזה עובד. בעיר הסיפור שונה. פשוט פאן. השארתי את הבקרות אז הגלגל לא עולה אבל הוא רוצה, כל הזמן. חוצמזה לא סופר כלום וחוץ מאדיבות בסיסית לעוברים ושוות, המדרכות השילוט המחסומים ואיי תנועה הפכו לאתגרי עבירות. כל מקום נגיש בקלות והתחושה כמעט של טוסטוס.
בכלל, יש משהו בריא באופנוע הזה. כאילו שהרכיבה יותר טהורה וישירה בלי מתווכים וגינוני נוחות. כמו לרכב על סוס בלי אוכף על חוף הים (כנראה). אז בינתיים מנסה להפיק טיול דו-יומי כדי להשתמש בכל הציוד של מגלי הארצות שרכשתי וזה לא פשוט. למצוא סופשבוע ללא חמסין, רוכבים שכיף איתם ומסלול שמתאים לכולם אז אולי בכלל נצא לטיול בחו"ל. מה רע בגיאורגיה?
https://www.youtube.com/watch?v=n6sSZ94xiDw
פששש.. אחלה.
תעשה סובב ישראל או מטולה-אילת/שביל~תוואי ישראל, עם כזה כלי והזיווד קטן עליו (רק אתה הרי מגביל אותו)
בהצלחה לדושאי
קדחתציטוט:
נכתב במקור על ידי קידוזו
אוניה קדחת בוכרשט
תביא לי דיסק של שלנשפובתחת רסק
https://www.youtube.com/watch?v=7i4_Kewyv_k
יש קבוצת אדוונצ'ר מפותחת לגילה שמארגנת טיולים אירועים וגם הקימה ליגה תוך כלום זמן. בשבת הצטרפתי לטיול זריחה עם חברי הקבוצה. זה אומר שלא ישנתי כי המפגש בשלוש וצריך להתארגן בשתיים ויום שישי וכאלה בקיצור 40 דקות מנוחה עם עין עצומה במזגן ולדרך. בילתי 40 דקות על כביש מהיר. הטמפ' נוחות לא היתה רוח וזה די על גבול הנסבל. שעה לדעתי זה המקסימום.
הגיעו 60 רוכבי אדוונצ'ר, אחד עם WR250 ועוד כתום 690. בתפריט "מסלול קל עד בינוני". חוץ מעליה לבחירה (שעשיתי) באמת מסלול קל עד בינוני. הבעיה היתה הרוכב הישראלי. חושך, מלא אבק ואנשים שלא סובלים רווחים. קשה להם לרווח, קשה להבין למה לא צריך להצטופף ומדוע הם אוכלים ומאכילים אבק. בקיצור היה צפוף ומאובק למדי. הארגון היה טוב וחוץ מטעות אחת שיטת המרשלים הספונטנית עבדה יפה.
נפלתי שוב במהירות 2 קמ"ש בגלל ש....לא שמרתי רווח? הייתכן? גם. וגם דרדרת שלא הייתי צריך להיכנס אליה ונכנסתי -בגלל האבק.
הסיבה העיקרית לנפילה שעדיין הייתי קר. לוקח לי חצי שעה להתחבר לקטע של הרכיבה בשטח. מסקנה לעתיד- תתחיל הכי מהר שאתה יכול, תיפול ואז תיזכר שאתה קר. עוד משהו שתרגלתי בהצלחה- לא למהר להרים את האופנוע. לבדוק, להסתכל, לנשום. אז מה אם 313 רוכבים ראו את הפאדיחה. באמת.
המנה העיקרית היתה רכיבה לאור ירח וזה באמת כיף גדול.
עוד כמעט נפילה בדרך החוצה כשהייתי על 40~ קמ"ש וחטפתי אבן שזרקה את הכידון הצידה. דקה אחרי, רוכב לפני על אדוונצ'ר 1290 איבד שליטה, נתן גז, פרפר והתרסק כשהאופנוע מפספס את השוק שלו בס"מ. עצרתי לעזור ולהרגיע. בנס נגמר בסדר. עייפות היא חלק מהמשחק בשטח. בסה"כ רכבנו 4 שעות בשטח ומבחינתי זה גם הישג. צברתי כ- 30 שעות בשטח עם ארבינקא והוא לא סופר אף אתגר. אם נופלים- מרימים. לא כבד לא יקר הכל בסדר. החלטה נכונה.
ברכיבת לילה, מקבלים רקע אדום מתחת לכנפיים?
ויואל מושה סלומון
https://www.youtube.com/watch?v=gRAEaQGD77o
זה לא בשביל כנפיים אלא נגד השמש והחום. יהיו עוד רכיבות לילה, הקונספט נחמד בעיני.
כשאתה בצפון,תתחבר.
שווה לחשוב על משכך היגוי. גם ירגיע את הכידון בכביש ובעיקר ימנע את ה"עפתי ב60 קמ"ש כי הייתה אבן שלא ראיתי" במדבר ובשטח.
מבחינתי זה אביזר חובה לכל רכיבה מעבר להרד אנדורו, פשוט כי המחיר הבריאותי של סוג ההתרסקויות שהמשכך מונע - גבוה מאוד. אבל אני פאנאט בנושאי בטיחות.
לא ראיתי משום מה. בשמחה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי הפלג הצפוני
מנסה אפילו השבוע. יש לי את הפרטים שלך.
אני לא כל כך מכיר איך זה עובד ולמה זה טוב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי roee
אברר בקבוצה.
הודעתי לאשתי שהסתיימו הסידורים והרכישות לשבוע זה ואני מוכן לשנחאי לונדון.
הורכב מגן גחון אלומינום, מתלה ראוי לנייד, חיבור מהיר למשאבה, מטען USB כפול מוסלק ומצד שני ויתרתי על מגיני קרבון כי הבנתי שאני לא בקטע של הרומניאקס או לרדת מפלים ולדלג בין בולדרים והעלות לא זולה. שני רוכבי 701 שברו רגליים לאחרונה מפיזוזים נחפזים. בנוסף הצלחתי לבטל את הבקרת אחיזה. כפתור שצריך להחזיק 5 שניות ולעזוב בזמן ורק אז רואים שהאופנוע הבין. כפתור אחד מתחת, מצבי רכיבה לחיצה ארוכה עד שמהבהב ואתה יודע שעבר כשהנורה נדלקה. מנגנון מטומטם ברמות על. בכל מקרה, מדובר ברכיבה קצרה מורגש המוד בבירור (עצבן ++) שאבדוק בשטח בפעם הבאה.
חזרתי עכשיו מרמת הגולן. אתמול בדרך הלוך הלך האיתות וזה לא נעים בכביש מהיר וחשוך. עצרתי ביקנעם כיביתי הנעתי ואור בלם אחורי וקידמי ואור ניוטרל הלכו קפוט. המוסכניק היה בטיול אופניים ולא יכל לדבר רק אמר לי לפרק את החיבור שעשה לפני יומיים. לא עזר. בעצירה הבאה בצומת עמיעד הבנתי שגם הפנס עלול להתאבד והעליה דרך מחניים על עיוור פחות מצחיקה אז עצרתי. כדברי שימי -לילה בלי כוכב. רוח חמה, תנים מסביב ואני בתחנת דלק צדדית. התקשרתי לחבר שבשיחת וידיאו הדריך איזה מהפיוזים שרופים ואיך להחליף. רבע שעה והסתדר כשבינתיים אישתי לא מבינה למה אני מנתק ולא עונה. המסכנה חטפה חרדת התאלמנות רצינית.
מבאס כי אחרי ששאלתי את המוסכניק אם הוא מכיר את הדרך הנכונה לחבר תוספות לאופנוע - וזה דגם שהוא מכיר הוא אמר שכן. ב- 701 הכינו חיבור מיוחד לצרכני חשמל (ניווט קשר וכו') שנמצא מאחורי המסיכה הקטנה. חיבר דרך הצופר. מדינה של חובבנים. החשמלאי, איש האלומיניום, הגנן, המוסכניק, איש המזגנים, איש העץ- כולם השאירו זנבות בעבודה ועל כולם הייתי צריך לפקוח עין כדי למנוע נזקים גדולים יותר. גם מטומטמים כי להיות מקצועי זה יותר משתלם כלכלית יותר מעניין ואיך אפשר... אין כבוד עצמי בלי שאדם רציני לגבי מה שהוא עושה. כל השנים פגשתי מוסכניק רציני אחד בארץ, ניר מהונדה רעננה. -אחד! איך אני יודע שהוא רציני? בגלל הגישה. רואים בשפת הגוף והקצב, הסדר, הליטוף הקטן עם המטלית.
ובשורה מכיוון הישבן. מכיוון שיצאתי ספונטנית לגולן בצורה חפוזה ובמצב רוח די משועשע השארתי מטלית מיקרופייבר שהיתה על המושב. מטלית עבה שמשמשת לניקוי המשקף מברחשים. מסתבר שהמטלית בכיפול אחד משפרת ארגונומית את הכיסא בצורה דרסטית. עד לרמת הגולן עם הפסקה אחת. לא הכי נחמד אבל אפשרי.
לקינוח יש קטע עם פלג הגדול. מסתבר שבחורף 97 עשינו טיול 4X4 פסיכי בשלג עם חבר משותף. בלי ניווט או תכניות. התארגנו ועלינו דרך השטח מאזור עמק האלה חצינו את כביש 60 ואחר כך קצת ירדנו למדבר יהודה עד למקום שהשלג נחתך בקו ישר. בדרך היה בוץ, מעבר בואדי יפהפה, ילדים שזורקים כדורי שלג על השמשות במקום אבנים ושגעת מצחיקה. לחשוב שאחנו יודעים לחשוב.
https://www.youtube.com/watch?v=j-OcaLECz1k
עוד חלל נפל שדוד בשבי קסמיו של הפלג
הפלג הצפוני
ממש הוכחה לדו גלגל בשלום
זה לא יקרה בשבועיים הקרובים אבל נטייל בצפון.
הסבטוחה שעשה המוסכניק תוקנה. פורק חיבור המטען לצופר והועבר לחיבור הייעודי מאחורי המסיכה ע"י מנהיג שבט ה 701 הישראלי, H.B. הכל פשוט וקל כשמכירים ו H.B מכיר את האופנוע ברמת הבורג ויותר.
ארבניקא עומד על 8,000 ק"מ וגמע איתי 5,000 ק"מ ב 4-5 חודשים שזה כלום. הערכתי נכון בסה"כ את השפעות הבחירה.
קובץ מצורף 9334
היום טיילתי אחה"צ ליער יתיר עם חבר שרוכב על מוטוגוצי V85. עברנו דרך פיתולי לכיש ואזור בית גוברין והיה מקסים. בדרך החלפנו כלים ושנינו נחרדנו. המוטוגוצי בתחושה רך, מגיב באיזי, המושב נורא נוח ומיגון הרוח יעיל. אופונוע טורינג בתחפושת אדוונצ'ר. משייט על 130-120 הגבעות זהובות מסביב והחיים עמוק בשמנת. זה אופונוע אחרון מבחינתי, לפני הקלנועית. ארבינקא בסדרת פיתולים של 60-80 פשוט נמר. מזנק מפניות עד לוובלינג ובולם כמו שצריך. האחורי לא הכי חדש אז לא לחצתי באמת אבל החיוך לא יורד לי מהפנים עד עכשיו. קיבלתי רשימת קניות אחרונה- כלי עבודה וציוד לחוצה יבשות. פחות מאלפיה וזהו. וצמיג אחורי וזהו. וטיפול 10,000 וזהו.
בפועל אני יוצא לשטח פחות ממה שתכננתי למרות שתמיד יש תכנונים לטיולים בקנה ובאופרוד. מכיוון שכיוונתי את רגליות הבלם וההילוכים לפני מספר שבועות במוסך רציתי לבדוק את הכיוונון עם המגפיים. ניצלתי משמרת בשומר החדש כדי לדפוק כרטיס וללמוד מה עשיתי. תוואי המסלול בקושי ממוצע 2 כולל שביל שעבר באדמת שדה מגובששת לפירורים גדולים, קצת דרדרת שבילים מצויה, קוליסים רחבים, ענפים שמאיימים לעקור עיניים והרבה אבק. גובה הבלם בסה"כ בסדר אבל את ההילוכים אני חושב להנמיך. אני חושב כי יכול להיות שטעיתי בגדול. צברתי בערך 35 שעות בשטח על ארבינקא והקפדתי לדרוך רק על כריות כף הרגל.
א. זה נורא מעייף.
ב. מסרבל את תפעול הרגליות כי צריך להרים את הרגל ממקומה
ג. ולכן גם פחות בטיחותי.
למה?
כי הבנתי שזה עוזר להגיע למצב העילאי של הרוכב חסר המשקל (בוידיאו) ולשפר את יכולת "ספיגת המהמורות":
.
https://www.youtube.com/watch?v=XWgfA6no5k4
.
אתמול שיחקתי כדורגל והייתי די מפורק ולכן בסיבוב השלישי סביב הכרמים והמטעים שריר השוק וכף הרגל כבר כאבו כהוגן. החלטתי לנסות ולדרוך על הרגליות כמו בני תמותה. פאק, איזה שינוי. הפרטנר למשמרת (KTM 790 S) עבר כמה הכשרות שטח וגם כזה שמשכיל את עצמו בסרטוני רכיבה והעמיד אותי על טעותי . מסתבר שכל הזמן התעקשתי לסבול- ולשווא. איילזו, בלי אמרתילך. אני תמיד עם אצבעות על הידיות אבל עכשיו אפשר יכול להשתמש בבלם האחורי בספונטניות. שיגעון. חוץ מפאדיחה אחת של מצערת שנפתחה ספונטנית בגלל שעפתי אחורה מכפל קרקע שהערכתי לא נכון רכבתי בקצב לא רע לטירון וותיק והחיבור עם ארבינקא הולך ומתהדק.
הסרטון שגרם לסבל:
https://www.youtube.com/watch?v=oFpYwBgH2Ig
הלימוד שזוכרים הכי טוב הוא הלימוד שחווים. שמח שלמדת על בשרך.
לגבי לימוד שקשור במצערת שנפתחת....
אז אני עשיתי סלטה אחורה בגלל תלולית שלא הייתי מוכן אליה. גוף הולך מעט אחורה, יד מושכת גז, גוף הולך הרבה אחורה, יד מושכת המון גז, רוכב עף אחורה, אופנוע נוחת על רוכב...
:( :)
אם איזה צמיגים אתה רוכב וכמה אחוז כביש שטח?
צמיגי יצרן- TCK80 לדעתי. אני חושב שמגדירים אותם 50-50 אבל אני לא מבין בצמיגים. נראה לי שהחלוקה או ההגדרות של היצרנים לא הכי מדוייקות.ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
מה שמוגבר אצל יצרן א' בתור 30-70 יכול להיות אצל אחר 10-90.
תעשה קורס יומי לאדוונצ'ר לפני שאתה יורד לשטח. הבסיס עוזר לביטחון ונורא חשוב. מלא רוכבים "מנוסים" עדיין מסבירים שבירידות תלולות משוכנעים שחייבים לבלום בעיקר עם האחורי.
בשבועות האחרונים עלו בי הרהורי כפירה. מודה ומתוודה שנשמעו קולות:
הרי אתה לא רוכב כל שבוע בשטח
בכביש הפתוח אתה סובל
ויש דילים על X ועל Z ובתשלומים וההוא קנה והזה תפור עליך והבנות רוצות פתאום לצאת לסיבוב- על הפרד (!).
זה לא שאני יותר עקשן מהמוח הנכלולי שסוחב אותנו למחוזות אללה יוסתור. אני פשוט מכיר את המנגינה והזמירות ולאן זה מוביל.
ובכל זאת שאלה הגונה- למה אני לא רוכב פעמיים בשבוע כמו שתכננתי?
כי היו מלא דברים ומי שרוכב בדרך כלל זה קבוצות שרוכבות בשביל אדרלנין או שטיולים המוניים בקבוצת האדוונצ'ר או שדרדלה או מאתגר מדי או שרחוק לי.
בתכל'ס, קשה למצוא פרטנרים מתאימים לרכיבת שטח אבל אני רוכב. פעם טיולון קטן, משמרת בשומר החדש פה ושם ואתמול באחתעשרה בלילה קבעתי עם חבר בשמונה וחצי בבוקר וכנראה שבילים- תלוי מי יצטרף אם בכלל. הבוקר הגיע וחבר נוסף מצטרף ועוד אחד ויש עיכוב. מתאים עיכוב.
אחד רוכב חדש אבל כשרוני השני עם ויסטרום עם צמיגי כביש שעבר הכשרות והשלישי עם טנרה אבל רמת הרכיבה לא ברורה. פתחתי offroad בדפדפן וחיברתי תוך 5 דקות מסלול שהגיע לאפליקציה בנייד שחיכה כבר בתושבת על האופנוע. העקרון בתכנון הוא לא לסכן אף אחד בקטעי עבירות או קצב. תכננתי להעביר את המסלול למוביל שיגדיר קצב ויחליט אם רמת הקושי מתאימה ואני כמאסף עם האופנוע הכי קל לרכיבה יתקן ברבורים אם יהיו.
החלק הראשון של המסלול הסתיים בתצפית מיער עדולם לעמק האלה ונועד להבין את רמת הרכיבה והקצב של החברים וקפה (שני) של בוקר במקום שקט.
המסלול שתכננתי הסתמך על זיכרון והתברר די מהר כשגוי ועברתי להוביל. משם המשכנו אחרי ברבור קטן ופתיר לדרך הפטרולים וחירבת לויה. רוב התוואי ברמת קושי 1 עם קטעים ספורים של 1.5-2.
הדרך יפה ורכבנו במוד טיולי בקצב שמאפשר מדי פעם להסיט את המבט לגבעות והנוף מסביב. מדי פעם מישהו פתח גז וחיכה בהמשך. פרפרתי בזריקת זנב בכמה סיבובים וניצלתי תלוליות שהרימו להנחתה לקפיצות בתוליות ובעיקר היה כיף רגוע קל ושפוי. קל כי אחרי שמתרגלים ל 701 כל דרך שלא מרוצפת מדרגות ודרדרת בשיפועים מאיימים עוברים באדישות ולרוב בישיבה. את העמידה שמרתי לחילוץ עצמות ומקומות עם שיפועים. הכל מתון, עננים שהסתירו את השמש, רכיבה עם חברי ילדות בשטח. פשוט וטוב.
קובץ מצורף 9415
.
קובץ מצורף 9416
.
חרבת לויה זה בכלל קטע מוזר. אתר ארכיאולוגי מרשים מאוד שבכל מדינה מתוקנת היה הופך למוזיאון עם כביש גישה דו מסלולי, מסעדה, חניה, הנגשה, תאורה ומה לא.
אצלנו משומה, ההיסטוריה הציונית ביהודה לא מקבלת את הכבוד הראוי ממקבלי ההחלטות ובשפלה יש אלפי אתרים מוזנחים ששדדו או ישדדו.
שבוע שעבר הגיע ארבניקא ל 10,000 ק"מ ונכנס לטיפול קצר וזול. 600 ש"ח לא כולל פילטר אוויר. פלאג רק ב 20,000.
איך שהגעתי למוסך שמח וטוב לב התבשרתי שהאחורי ז"ל וצריך חדש.
חדש עולה כמעט אלפיה ויש מחסור בצמיגים בארץ. מן פה לשם חבר בקבוצה עם 690 שקנה חדש החליף את הצמיגים המקוריים והם עמדו עד שהגעתי.
צמד מיטאס 07 חדשים ב -700 ש"ח. סבבה. בחמישי הורכב האחורי לאחר איזון ופחות שמחתי.
זה כנראה הצמיג הכי חלק שנגעתי בו אי פעם. כדי לקלף את השכבה השמנונית רציתי הרבה אספלט ותכננתי צפון רחוק עם פלג אבל המשפחה לא היתה זמינה והתבטל.
בינתיים, קובי שמייבא ציוד ל 690 ו 701 ואנחנו בקשר טוב סיפר שהגיע מלאי כסאות seat concept מחו"ל לאחר עיכוב ממושך. בהזדמנות הזכיר שהוא מוכר את הכסא הפרטי והמשומש שלו. הוא גר בצפון הקרוב אז התארגנתי לטיול עם 2 חברים על טנרה ודרך 6 רכבתי ברגוע (110-120) להתקין את הכס הקדוש של שיפורי ה- 701. כי בתכלס יש עשרות שיפורים שמתוכם חובה וכמה פחות אבל כיסא אפטר מרקט נחשב בין היקרים וה...לא הכרחיים שבהם.
להפתעתי הכיסא מגיע בצבעי המפעל בניגוד לשחורים שהכרתי ונראה פחות או יותר בדיוק אותו כיסא. כמובן שהייתי שקפטי וקובי שצפה את העניין הציע שארכב ואחליט בהמשך. מחליפים כסאות אני מתיישב לא מרגיש הבדל גדול הגובה כמעט אותו דבר אבל כשאני מנסה לקפל את רגלית הצד מסתבר שהכיסא גנב לי 2-3 ס"מ.
פאק.
כמעט אבל לא -ולא די קריטי.
קובי אומר שלא טוב כי איך תסתדר בעצירות בשטח ואני ננעל על קודם בדיקה ואחר כך השאר.
אם לא ארכב, איך אדע?
נתתי בגז לכיוון החברים שממתינים בכניסה לואדי ערה והישבן הרגיש משהו שונה.
נכנסנו באזור כפר קרע, הטבעוני הוביל פחות או יותר בתוואי שהכינותי מראש כולל גבעה 400 הטירון הפגין כישרון והיה כיף ובקצב נכון. סיימנו מסלול ברמת עבירות 2 בלי דרמות באזור מגידו.
.
קובץ מצורף 9431
.
בכביש ג'וערה הזכור לטוב היה לי כיף בפיתולים. ממש כיף.
משם רכיבה להמבונגן בירה בדוריס קצבים והיה נחמד. אבל כל זה בעצם ההכנה לשוס של היום. כי אני עייף ומבושם ומתבאס לחזור דרך 6 ועסוק באיך לפצל לאגף ולבלף את הדרך עד שנכנעתי לוויז ונכנסתי במחלף עירון. מסתבר שהצמיג החדש והמאוזן מאפשר לרכב על ארבינקא על 6 בדיוק כמו...אדוונצ'ר.
אין וובלינג לא ב 115 ולא ב 165. נפסקו הרעידות. כל הדרך בין 135 ל 145 כמעט באיזי. שינוי אדיר עבורי. הרכיבה ב- 6 לא תרתיעני. זה נגמר, לא עוד סבל.
מרוב התרגשות נוכח המשמעות נזכרתי ששכחתי כליל מהישבן.
קטע, לא כואב. ברור שפחות נוח מהכתום ועדיין לא גולדווינג אבל שיפור גדול ובשורה התחתונה סביר לשעה של רכיבה.
וכך, תוך שבוע הפך ארבניקא מערס שרירי וקשה עורף לאתלט ממושמע וסובלני לסביבה. עכשיו הוא באמת לגיבור בכביש וגיבור בשטח. יש חיה כזאת, באמת.
גם מקצב ההתקדמות שלי אני בסה"כ מרוצה. אחרי בערך 50 שעות רכיבה בשטח עם ארבינקא, בדרגת עבירות 2 אני מרגיש מספיק בנוח כדי להעיז מדי פעם. קצת קפיצות קצת מהירות, קצת גז למעבר על חריצים..מתנסה.
מקטעים עם מצבורי חצץ גדול או אבנים קטנות קצת מלחיצים עדיין כי הקידמי משייט ואבנים פתאומיות עדיין זורקות לי את הכידון הצידה אבל ברמת עבירות 2 אני בשליטה. זה אומר שארגיש בנוח עם רוב טיולי האדוונצ'ר.
התוספות הבאות על הפרק הם מגיני צד למצמד ומכסה מנוע ואולי משכך היגוי. אבל חוצמזה ופנסי צד וכלים ופנימיות ולדרמן ומגפיים וחליפת לחץ חדשה וטאבלט לניווט אני די מסודר.
קובץ מצורף 9432
משמאל מיטאס 07
מימין המקורי TKC 80
https://www.continental-tires.com/mo...-enduro/tkc-80
https://www.mitas-moto.com/en/produc...es/e-07-enduro
נשמע שאתה יכול לחזור אפילו בלי להחליף אופנוע
הנסיון שלי עם הE07 היה גרוע. בשטח לא נתן אחיזה בכלל, ובכביש לא הרגשתי הבדל גדול מה E09 הקרבי יותר.
אף פעם לא עזבתי:) טיולי כביש של 300-400 ק"מ (ירושלים דרך אלון בקעה גלבוע כביש 6) עם מנהלתיות ארוכות יבאסו אותי. טיולים קצרים יותר? למה לא...ציטוט:
נכתב במקור על ידי AsafA
השילוב של משקל קל ומנוע עצבני בכבישים מפותלים גורם לי לחייך. בכלל, הגישה לפניות מאוד שונה וזה לא רק הבלימה וההיגוי. מרגיש יותר ווסאח מכל אופנוע כביש שרכבתי עליו.
האמת שחשבתי על המקורי אבל המחיר קרץ ומומחים תמכו ואמרו שברמות הרכיבה שלנו השפעת האחורי פחות דרמטית. לא הלכתי על קרבי יותר כי יותר חשובה לי אחיזה באספלט רטוב (אם הגשם יגיע מתישהו)- גם על חשבון אחיזה בשטח. הצמיג בלחץ יצרן תפקד היום בסדר גמור ויש רוכבים שמבסוטים ממנו. במקרה הצורך נוריד לחץ מ 26 ל 12.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ayalzo
נסיון שלישי לצמיגים:
קובץ מצורף 9433
טיול שישי עם ארבינקא וחברים עם טנרה.
אח"כ שאלתי את עצמי מדוע רוכבים תמיד מחפשים מסלול אקסטרימי יותר.
עצמי אמר שזה טבעי וחלק מהתפתחות תקינה בכל תחום ספורטיבי הוא לגלות את הגבול.
עניתי שרוב אלה שבודקים לא נמצאים היכן שהם חושבים שהם נמצאים ולכן הם נפצעים.
בסה"כ באתי להתאמן.
והתאמנתי. מסלול ברמת קושי 2-3.
היה נחמד ומאובק. האדמה יבשה מאוד.
השדה? שנת שמיטה.
נראה לי שלעולם לא אדגדג את היכולות של המכונה הזאת.
https://www.youtube.com/watch?v=McaNJI-RkpM
מסלול ברמת קושי 2-3.
סליחה על השאלה
מי קבע את סולם הקושי??
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
החלטתי שאני בונה סולם קושי פשוט להבנה ומשתמש בו. בחנתי שתי שיטות והם מורכבות מדי לקהל הישראלי שצריך תכל'ס וברור.
יש הרבה רוכבים שרוצים (עשיתי סקר בפייסבוק).
רמות הקושי, בגדול:
1- פרייבט עובר
2- פרייבט לא עובר ג'יפ עובר
3- לא בטוח שג'יפ עובר
4 - ג'יפ לא עובר, גם רוכבים מנוסים ישתמשו ברגליים. יש אלמנט של סכנה.
5- גם אם רוכבים מקצועיים ישתמשו ברגליים לא בטוח שיעברו. סכנת פציעה חמורה.
יהיה פירוט ממה מורכב הקושי בכל רמה. זה אמור להיות בצורה של קובץ ואולי גם וידיאו.
ממה שאני רואה, אלא שלא רוצים דירוג זה אותם רוכבים שמזמינים אנשים לטיולים ומבטיחים מסלול קל ובפועל רוכבים נופלים, יש נזקים וזה חוסר אחריות.
באופנועים עם משקל עצמי של 180 - 280 ק"ג, (לא צרצרים, רטוב, מזווד, ממוגן) זה לפעמים נגמר לא טוב.
בעולם המתוקן שאני בונה רוכב שמזמין אחרים לטיול בשטח מוודא שכולם מבינים את רמת הקושי לפי הסולם ועדיף גם לבחון את הרוכב בפועל, כשאפשר. מבט על מישהו כשהוא עובר מכשול מספר הרבה. אם מערכת פול גז מזהה פוטנציאל לחשיפה ורוצה לעזור \ להשתתף \ לפרסם- זה הזמן.
אין לי בעיה עם שבילים 1 ואולי 2 לדעתי זה סבבה לגמרי ואפילו מרענן בתנאי שיש לך מיגונים טובים על הגוף, והאופנוע.
מעבר לזה צריך כושר מעולה, כוח והמון טכניקה וניסיון, אני רואה איך שבת יכולה להתחרבן בקלות למי שלא עומד בתנאים
הבסיסים.
לאחרונה נהרגו 3 רוכבים ב-"שטח" אין מידע על המקרים אבל כשאני מביט ברוכבים מסביבי שרוכבים בשטח, רואה את הפציעות
ויש המון, אני מתחיל לחשוב שיש גיל שצריך לדעת לצעוק עצור.
תעשה לעצמך טובה- יש למאומן קורס אדונצ'ר יומי של 4-6 שעות בעלות מצחיקה. התמורה הגבוהה ביותר לכסף שאני מכיר מהתחום כולל ציוד.
תבין דברים שגם רוכבי שטח מנוסים לא מבינים ובעיקר תפתח מיומנות תוך כדי רכיבה וביטחון עצמי.
מיגונים לרוכב חובה ולא תמיד עוזר.
מיגון לאופנוע? לא סגור על זה, תלוי בדגם. אולי מגני ידיים ומגן רדיאטור מצדיקים את ההוצאה מול הסיכון (עלות וסיכוי). כלוב מנוע ומגן גחון רק אם אתה בקטע של רמות קושי 3-4.
ציוד יד 2 - מגפיים + ח.לחץ או צבי צב בערך בין 1,000 ל 1,500.
טעות נפוצה- לא חייבים קסדת שטח ומשקפי אבק ולא קסדת אדוונצ'ר לטיולי שבילים 2-3 רגועים.
גם לא צריך כושר מעולה אלא ידע. יש הרבה בני 50 פלוס פלוס בשטח כמוני- עם כרס נטולי בלורית...כמות האנרגיה נקבעת ע"י הטכניקה והקצב. פשוט צריך לרכב בקצב נכון.
קורס אחשלו. תשקיע בעצמך.
היום הורדתי שלב בטטריס של חלום האדוונצ'ר ובנוסף- מכיוון שהגשם וטיולים שנדחו התגבש בי חשק עז לרכיבה.
קצת טפטף במהלך הטיול אבל קיבלנו טבע שמתאושש מהקיץ ומתחיל להוריק, ראות טובה ומפגש קרוב עם להקת צבאים. שום דבר אקסטרימי. היתה גם קפיצה עם הרמת גלגל ונחיתה על האחורי שהפחידה אותי אבל זה לא הסיפור.
הסיפור זה רכיבת סיור בטבע נקי ויפה עם חבר ילדות שרכש GS800. שקדתי אמש כשבחוץ יורד גשם על חיבור מסלול ברמת 2 בלי בוץ ויצא טוב למעט מעבר אחד ברמה 3. הקונץ שלי הוא שילוב בין גוגל מפות לאפליקציות ניווט. רוב המסלול היה כורכר והקטעים עם אדמה חומה עברו בגובה כך שלא הצטבר בוץ עמוק.
התוואי בגדול:
יער חרובית > בית ניר > בית גוברין > באר אברהם ומשם על דרך הפטרולים לכיוון עדולם. בערך 45 ק"מ של שטח לח והדוק ללא אבק עם מעט מאוד איבודי אחיזה. הצמיג האחורי לא התרגש מכלום. קינחנו בנקנקיה ובירה בשריגים. הבירה לא משהו אבל האוכל נחמד ואני תמיד מוכן לתמוך בקולגות לשעבר :).
מסתבר שמכנס הרכיבה הממוגן ומגפי השטח חברים ולא צריך מכנס מיוחד. רוכב בלי מגיני בירכיים ובלי חליפת לחץ אבל נוח וממוגן מספיק לטעמי.
.
קובץ מצורף 9492
.
קובץ מצורף 9493
.
טיול חורף ראשון בלי זיעה בלי אבק וכל כך יפה בחוץ.
מהירידה בנפח, השימושיות ורמת הנוחות קיבלתי זריקה חזקה של שביעות רצון.
רציתי ללמוד לשחק בחול. פניתי לראש כנופיית ה 701 והוא הציע לאמן אותי במגרש הביתי שלו. אני מפקפק ומגיע. בבוקר קר לי מדי בגופיה וחליפת לחץ ואני מצונן אז עליתי על מעיל ומכנס של הביוקר עם המיגון המוגבל וקיוויתי שלא יכאב.
HB שובב חובב ריגושים גז מוביל אותי לעליה א שדרכה ניכנס לשטח ממש 5 מטר מהכביש.
איזה קוליס היית בוחר? אני נותן תשובה נכונה אבל עומד במיקום קרוב מדי ובאלכסון ונכנס בגלל התמרון עם מעט מומנט. האחורי מאבד אחיזה מהבוץ ואני נופל באופן לא אלגנטי כשארבינקא ממשיך ללעוס בוץ בגלגל האחורי. כיביתי אותו וקמתי לאט. לא כאב. ניסיון נוסף כשאני מגיע ישר וזה באמת שטויות. ממשיכים הלאה ומגיעים לעליה ב. העליה לא גבוהה, 5 מטר גובה על 20 מטר מדרון.הבעיה שהיא הולכת ומזדקרת על מצע אבנים חלקלק ומציעה בשיאה קוליס מבוצבץ מימין ומדרגת סלע די תלולה וארוכה משמאל.
איך אתה עולה?
מומנט ומימין.
לא. צריך למעוך בולמים קדימה. ואיפה מועכים?
כאן.
-נכון.
HB מדגים מימין ומדגים ירידה במדרגה בלי בלמים.
אני מדלג למעלה ויורד בקלות את הקוליס.
במדרגה החלקלקה והתלולה הוצאתי בניסיון הראשון ציון עובר. מקצה שיפורים ואני מסיים את המדרגה עם הקידמי באוויר ולא מרגיש פול טארס. רק התחיל היום...יש עוד, אני יודע שיש עוד. בסה"כ רציתי ללמוד חול.
בהמשך ביטלתי TC בגלל צפי לבוץ והיה בסדר. בסדר...- קידמי משייט על שבילים מבוצבצים, שלוליות בעומקים שונים, דרסתי בערך 203 שיחי רקפות בצידי הדרך להימנע מהתהפכות וטיפסתי עליה לתצפית נוף עם סלעים בוץ אבנים גדולת רופפות וחריצים שגם ג'יפים לא יעלו בה. חשבתי שזהו. מקבלים סיכה ושותים קפה.
HB החליט אחרי הסיגריה (בלי קפה) שאני צריך להתנסות גם בירידות על סלעים ובוץ ועם זה דווקא הרגשתי בסדר. התחושה מהבלם הקידמי היא מעשה קסמים בעיני ונורא קל לדייק. צריך להקפיד על זרימה מתונה, לתכנן, לדייק וכמובן להסתכל נכון. כל תנועה חדה מאבדים אחיזה. היו 2 כמעטים אבל עבר בסדר.
הגענו לכביש הראשי כשאני מפנטז על הקפה אבל אז HB חתך חזרה לשטח. הכל זרם עד שהגענו לירידה מכובדת ותלולה עם בוץ ודרדרת שמסתיימת באפיק נחל ומיד אחרי הגדה עליה קצרה ותלולה. פעם על גדות הואדי שני אלונים וסלע. עכשיו הואדי מרוצף סלעים משוחררים בגודל מלון עד אבטיח. הקידמי ירד משביל לואדי לא טוב (כי המבט קדימה) ובפעם השלישית בחיי נפלתי מהאופנוע ברכיבה. יעני, פרקדן על הסלעים. שום גלגול ושום תעלול, אלגנטי כמו שק מלט קרוע. שני הנפילות במהירות נמוכה - 10 קמ"ש. הקטע? לא כואב. מיגון CE2 בגב וגם במרפקים יש. זה עובד. אז התנסיתי לראשונה בבוץ לא עמוק אבל הרבה. כיווץ בולם קידמי לפני מדרגות הרבה החלקות של אחורי וקידמי ועוד קצת ביטחון. כי הנפילות, כבודן במקומן מונח לא היו מסוכנות ולא כואבות וכל הדרך היתה ברמת קושי 3 עם קטעים קרובים ל-4. לגמרי לא למתחילים.
עצרתי בדרך חזרה בקיוסק וקשיש אתיופי שאל אותי למה אני עושה שטויות בגיל הזה. "אתה זקן, לא?".
צחקתי. צודק.
חצי שעה עם צינור להוריד את הטינופת מהאופנוע והביגוד ואני בטוח שנשאר עוד בוץ על השרשרת. אופנוע שלא רואה בעיניים. מגיע לו.