נכתב במקור על ידי
השושנים
קשה להעביר במלים תחושה של כוח, פעם, מזמן, בשנות השבעים של האלף הקודמת היינו בטקס ביכורים בקיבוץ הסוללים
לאבא שלי יש שם אחות ואנחנו כילדים מאד אהבנו להיות בקיבוץ, גולת הכותרת של הטקס הייתה סיבוב שעשו לנו על מסוק
הריסוס של הקיבוץ ישבתי בתוך המסוק ילד קטן וכשהמסוק המריא הרגשתי כאילו מישהו מושך אותי מהשערות למעלה בכוח
שלא הכרתי עד אז, התחושה הזאת ליוותה אותי המון זמן ולא הצלחתי לשחזר אותה, לא בלונה-פארק ברכבת הרים ולא בשום
מקום אחר, עד שעליתי על הוי מקס, הזהירו אותי לא למשוך את הראשון או השני בחודשים הראשונים עד שאתרגל, האמת
מאד סקרן אותי למה, אבל באמת שהשתדלתי עד שפעם נמהרת אחת עשיתי את זה, עד לאותו הרגע לא ידעתי למה לצפות
אבל כשהוי בוסט נכנס לפעולה (ובהילוכים הקצרים זה קורה מאד מהר) פתאום חזרתי לגיל 10 ולמסוק, ההרגשה שכמה מהאברים
שלך נשארו קצת מאחור בעוד הידיים נאחזות נואשות בכידון על מנת שהתחת לא יעבור למושב הנוסע, והצוואר נלחם להחזיק את
הראש מאוזן, עד היום הג'ינג'ית מחזיקה אותי קצת יותר חזק כשאני לוחץ טיפה על הגז אבל היום המבערים לא נפתחים כבר...
קל מאד להתרגל לכוח, קשה הרבה יותר לוותר עליו.