הנושא התחיל בפירגון על מסע של 55 רוכבים עד קצה הארץ כדי לשמח ילדים נפגעי פעולות טרור
והתדרדר להכפשות מגעילות שאני מתבייש לקרוא ועוד יותר מתבייש שלקחתי חלק בדיון כזה.
לכן בנימה זו אסיים את חלקי פה ואאחל רכיבות טובות לכולם!
הצג להדפסה
הנושא התחיל בפירגון על מסע של 55 רוכבים עד קצה הארץ כדי לשמח ילדים נפגעי פעולות טרור
והתדרדר להכפשות מגעילות שאני מתבייש לקרוא ועוד יותר מתבייש שלקחתי חלק בדיון כזה.
לכן בנימה זו אסיים את חלקי פה ואאחל רכיבות טובות לכולם!
בעצם, בנימה זו-
״מייקל פרסם פוסט מרגש על האירוע המשותף עם בנות עמותת "משפחה אחת" ואני חשבתי שכדאי שתקראו גם אתם את מה שהיה ל Michael Faber לכתוב:
"מחד, דבר לא הכין אותי לאקורד הסיום האישי שלי ביום הזה. מאידך, במחשבה שניה לדאבוני זה לא היה ממש מפתיע בהתחשב בעובדה המצערת שכולנו מכירים מישהו בדרגת קרבה כזו או אחרת ממעגל חברתי או משפחתי שנפגע מטרור ואיננו עוד איתנו.
השכול מצוי ומבקר תכופות בינינו, מכאן שלמרות שהיו לי לבטים (מודה, לא מיד נרשמתי להתנדב), אחרי קריאה נוספת מצידו של אליקו אלג'ם כי עדיין לא נרשמו מספיק מתנדבים, נרשמתי והתנדבתי.
מדובר בארוע ייחודי המתקיים זו שנה חמישית, בה רוכבים ורוכבות מכל הארץ מתאגדים יחד עם עמותת ״משפחה אחת״ בכדי לשמח נוער, הפעם בנות ממקומות שונים בארץ, שהשכול פקד את ביתם.
הרוכבים מציידים את הבנות בציוד רכיבה שהביאו עמם, ויחד רוכבים בטיול שערך כשעה וחצי ליעדים שונים באזור הכנרת.
החיוך שעלה על פניהן של הבנות (שהיו בטוחות שמקסימום יעשו להן סיבוב בחניה כמו שכמה מהן סיפרו לי) נתן סיפוק אדיר, כך גם מעצם הידיעה שלו ורק לשעה וחצי שרכבנו יחד הצלחנו ולו במעט להשאיר את המציאות מאחור, תוך שהיא נבלעת באדי המפלט והמיית המנועים והרוח.
למרות שהעניין כואב עם כל ידיעה על נפגע מטרור, כל עוד לא מדובר באדם הקרוב לנו, ישנו מרחק רגשי. תחושה שזה לא ממש נוגע לנו. כך גם בדיעבד הבנתי שהייתה הגישה שלי לעצם הארוע כשרק התנדבתי, ואף עד לאמצעו של אותו טיול. ״אני נוסע כדי לשמח ילדים ממשפחות שכול, לתת להם להרגיש אולי בפעם הראשונה והאחרונה את חוויית השחרור שברכיבה״ הסברתי לאישתי, שסופרת לי כל היעלמות ונטישה של המשפחה בסופי השבוע לטובת האהבה האחרת שלי.
באמצע הטיול, באחת האתנחתות, שוחחתי עם מספר בנות ושאלתי לחוויות שלהן מהרכיבה, ואלו שכבר החלו להפתח יותר ולהתבייש פחות פצחו עימי בשיחה, בין היתר שאלתי מהיכן הן בארץ וכו׳. לאחר שמצאתי כי ישנו מכנה משותף לאזורים מהם אותן בנות ספציפיות מגיעות, סיפרתי כי בילדותי גם התגוררתי באחד מאותם מקומות. מיד נשאלתי חזרה על ידי אחת הבנות אם אני מכיר את השם הזה והזה, מבלי משים לאן הדבר מוביל עניתי וודאי! גדלנו יחד, אנו בני אותה כיתה! ואז מבלי למצמץ ובקול גאה עונה לי הילדה (כיתה י׳)- זה אבא שלי.
שניה וחצי ארוכות לקח למוחי לעכל את המידע,מה שהוביל מיד לאחר מכן לתחושת התרגשות במובן שאיני יודע להסביר במילים.
ואסביר רגע למידה והדברים אינם ברורים עד סופם- אביה של הילדה הניצבת מולי, והיה חבר ילדות שלי נרצח מירי באחד מארועי הטרור.
כמו ילד שמרוב התרגשות מתחיל יורה משפטים לאוויר, התחלתי לחלוק איתה זכרונות ילדות וסיפורים על אבא שלה, על זה שהוא היה הראשון מהחברה שהיה לו מחשב (קומודור 64) וכולנו עלינו אליו לרגל ועל כמה שהוא היה חבר טוב וכו׳...
לא הספקתי להאריך במילים והיא קוטעת אותי ושואלת אם אני מכיר את אחותה? לא, האמת שמאז שהתבגרנו וכל אחד פנה לעולמו, לא הרבתי לבקר את במקומות ו/או לבקר את החברים של אז הודתי. ״כי היא גם פה, תרצה שאני אקרא לה? ושוב מצאתי עצמי חוזר על אותם סיפורי ילדות בהתרגשות שאינה חודלת, מנסה לשמור על ארשת בוגרת ומבוגרת.
אותו אקורד סיום מרגש הדהד לי בתוך הקסדה לאורך כל עשרות הקילומטרים בדרכי חזרה הביתה למשפחה הקטנה שלי. רק רציתי לעשות משהו ״בקטנה״, וכל מה שחשבתי עליו היה שמזל שיצאתי לאותה רכיבה.
ואתה, אם אתה צפית שם למעלה, דע לך שהצלחת! יש לך בנות מדהימות ושמח שיצא לי להכיר אותן. זוכר אותך ולא שוכח.
ואם נשאר בכם עוד כח אחרי הפוסט הרגשני והמייגע שלי, אז אתם מוזמנים להכנס ולהציץ באלבום התמונות מהארוע בעמוד של מועדון האופנועים הישראלי."
לקח לי יום שלם (קראתי בחלקים וברפרוף) אבל הצלחתי להגיע לסוף הפוסט... לא מבין איפה ראית "הכפשות מגעילות" וחבל שאנחנו נוטים להעלות את מפלס הדרמה כל כך מהר.
אני לא רוצה לפתוח פה תיבת פנדורה, וחלק מהגולשים גם לוקחים את הדברים למקומות קצת קיצוניים ונעלבים (מה גם שאיני מכיר את האנשים שעומדים מאחורי היוזרים), אבל אני חושב שלמועדון האופנועים הישראלי יש כל מיני בעיות, שאחת מהן היא היכולת ליחצ"ן עצמו.
ניהלתי על זה דיון עם אליקו בפורום תפוז כבר ב-2009 (גם שם היו היעלבויות) ודעתי לא השתנתה.
המועדון עושה עבודת קודש ומעבר לכך עושה עוד המון דברים טובים, למי יותר רלוונטיים ולמי פחות.
הבעיה שאת עבודת הקודש לא טורחים ליחצ"ן ואת כל היתר כן.
זה אפילו ברמה הבסיסית של לקרוא למלכ"ר הזה "מועדון" ולא "עמותה" (משהו שגם עליו טענתי עוד לפני מספר שנים) והסבירו לי שזה לא קשור וזה להתעסק בתפל.
נכון שהמועדון מושתת על מתנדבים (דבר בעייתי בפני עצמו, אבל היי, זה מה יש) ובכל זאת - מותר להעביר ביקורת עניינית. גם למי שלא חבר.
המועדון צריך את החברים, הוא טוען להיות הגוף המייצג של הרוכבים בארץ והוא אכן פועל כך, אבל כמה רוכבים אכן רשומים לשורותיו? ולמה כל כך מעט?
ואולי יש קשר לעובדה שעבודת הקודש שנעשית מקבלת יחס של מתן בסתר לעומת הטיולים שלפחות מבחינה חיצונית הם העיקר? מספיק להכנס לדף הראשי של המועדון
ולראות שכל הפוסטים בו נוגעים לטיולים. רוכב שלא מכיר את פועלו של המועדון ולא מענין אותו טיולי כיתה, לא מבין למה שיהיה חבר בעמותה הזו (שלא לדבר על משתמשי דו"ג שרואים בו כלי תחבורה בלבד ולא מענין אותם מועדונים/טיולים/פורומים שהם גם קהל שמיוצג על ידי המועדון).
והתדמית הזו של "מועדון זקנים מטיילים"? אז בין אם היא נכונה או לא, היא קיימת. לא צריך לגרש צעירים מטיולים כדי לגרום להם להרגיש שהמועדון לא רלוונטי עבורם.
אם להתייחס לענין גיוס החברים - אז נדמה לי שעוז כתב איפשהו משהו נכון: לא מספיק לקוות שפשוט יצטרפו אליך, צריך להיות אקטיבי.
מצטער לומר ואין לי שום כוונה לפגוע או לרפות ידם של העוסקים במלאכה, אבל לפחות מבחוץ נדמה שהלך המחשבה של המועדון הוא בדיוק כזה - מועדון. לא עמותה, לא עסק, לא ארגון שמתנהל בשנת 2016 ומבין ששיווק זה לא משהו שפשוט קורה על הדרך בסגנון "היי, יש לנו אתר, כנסו לשם".
יש היום מספיק דוגמאות בענף ל"מועדונים" שמוכיחות בדיוק את זה.
לך, שההיכרות שלנו היא עוד מהרבל...אני רוצה לומר משהו,
למה 55 רוכבים? למה לעזאזל?
נטען שיש במועדון לפחות 2500 רוכבים, אז אין אפילו עשירית שבאים?
גם לא חלקי 20, ואפילו לא חלקי 30...תחשוב על זה.
גם למועדון יש חלק במיעוט המגיעים, גם הרוכבים לא אכפתיים.
משהו לא עובד כאן.
אני לא רוצה לעשות צחוק...אבל בא לי לצעוק "זומר תעשה לי ילד"
צדיק אחד בסדום שמוכיח לי שכנראה אני רק נראה מטומטם, אבל לא כזה באמת.
למען הסדר הטוב, התכוונתי לתגובה הנ״ל.
נמאס לי להגן על כבודו של המועדון ונמאס לי לגייס בכוח.
אין שום רע בגיל השלישי, בפנסיונרים, בזקנים וברוכבי הבימרים, ההפך. הם הצד השפוי הבוגר והאחראי של האופנוענות בארץ, לדעתי.
את הדעה של אוריער אני קורא ושומע כבר שנים רבות ולא יעזור אתר חדש, רשימת תפוצה, פעילות למען הקהילה, פעילות מול הרשויות וכ׳ו
עדיין הטיולים שאנו גאים בהם מאוד ורבים מצטרפים אלינו רק בשבילם, עדיין תהיה ביקורת מגעילה עליהם.
תקראו לזה עבודה יחצנית גרועה, יכול להיות שנשחקתי אחרי כמה שנים בודדות ויכול להיות גם שלמדתי משהו.
מי שמעוניין לתרום או לקבל משהו ימצא אותנו בקבוצת הפייסבוק וכנראה שפחות בדפי הפורום.
+ דרושות
אם המועדון הוקם בשביל כולם, איפה אפשר לראות שקיפות בהוצאות שלו? 1000 חברים זה 120 אלף שקל בשנה. לאן הכסף הולך?
אני בדעה שה120 שקל האלה לא יהרגו אף אחד, אבל ראבק,אםאני משלם כסף אני רוצה לדעת לאן הוא הולך
רק בגלל השאלה הזו...אנשים כמוך גורמים לי להתרחק.
אל תעלב...אבל מה אכפת לך לאן זה הולך?
אם אתה מקבל תמורה, מה זה מעניין ולמה?
אתה יודע מה הן העלויות של ארגון כזה?
זו אחת השאלות הכי מגעילות שאני מכיר!
אני, כאחד שניסה ליזום מפגשים, רכישות קבוצתיות, פעילויות וכדומה...
תמיד שמעתי מישהו שואל "כמה הוא מכניס לכיס?"
"אם לקחו כך וכך, לאן זה הלך?" "מה יוצא לי מזה ומי מרוויח על הגב שלי"
אין יותר מכוער מהשאלות האלו, הסיגנון שהן נשאלות והטון שנשמע מהן.
במיוחד - אם הצד שמקבל את הכסף, לא מרוויח ממנו כלום.
בוא אשאל אותך אחרת - כמה אתה משלם לגלוש כאן?
לקבל מידע מכל המינים הסוגים והצבעים...כתבות, מבחנים, סקירות.
למה אתה לא שואל כמה עולה להחזיק אתר כזה?
למה אתה לא מציע לתרום מכספך עבור השירות שאתה מקבל ממש ברגע זה,
באופן כמעט יומי, בצורה עדכנית וכמעט מתחרה באתרים אחרים בעולם.
למה?
איך אתה אומר...ראבק,
מעניין כמה עולה כל האופרצייה הזו שיש מאחורי פולגז.
איך אני יכול לעזור להם? שלא ישאו בנטל לבד.
אף אחד לא מכריח אותך להיות חבר מועדון,
אתה יודע לפני שאתה נרשם, מה אתה אמור לקבל.
120 השקלים לא צריכים לעניין אותך יותר, במיוחד אם אלו יחסים בהסכמה.
120 אלף רוכבים, משלמים בממוצע 4000 שקלים לביטוח חובה
שזה בחשבון פשוט 480 מיליון שקלים שמתוכם מרוויח מנכ"ל חברת הביטוח...
מיליון ש"ח בחודש!!! מיליון...אתה מבין? מיליון ש"ח....!!!
את זה...אתה משלם כי אתה חייב, אבל רק אם אתה רוצה לרכוב,
אה...אם אתה רוצה גם לנהוג, אתה משלם עוד פעם!!! מבין? עוד פעם!
מה אתה מקבל בתמורה? מה תקבל אם תצטרך?
האם יתנו לך מה שמגיע לך? מי קובע מה מגיע לך?
כמה זמן יקח עד שתקבל? כמה זה יעלה לך עד שתקבל?
למה צריך עו"ד כדי לקבל? כמה הוא יקח ממה שתקבל?
את כל זה...אתה לא שואל?
ובמחשבה שניה...גם לרכוב ולנהוג אתה לא חייב,
אבל אם בא לך, ישחטו אותך חי ולא נשמע אותך אפילו מצפצף את המילה ראבק.
לכל המלעיזים המצקצקים והמענישים
מועדון/"עמותה"האופנועים הישראלי מייצג גם אתכם. ובחינם עם ובלי מרכאות.
איך?
כשתרכבו על השול הימני/בנת"צ
כשתפגשו את פס המגן על גדר הבטיחות
כשתבלמו על מעבר החציה
כשתשכיבו על תיקוני הסדקים באספלט
ועוד.. "מתן בסתר "
תזכרו
שצוות הרשויות והיו"ר מקדישים מזמנם היקר והדחוק ובהתנדבות,שעות רבות מול מתנ"א/ח"כים/עיריות/החברה לדרכים ועוד.."מתן בסתר"
לנסות לקדם את האינטרסים המשותפים לכולנו הרוכבים.גם של המצקצקים והמענישים.בחינם ללא דמי חבר
שבו על הגדר. העבודה החשובה נעשית גם בהעדרכם
ואם בא לכם
ללטף F16
להריח את ריח המתכת של מרכבה/נמר על פס היצור
לגעת בגדר המחשמלת בדרום
להריח מגנזיום במפעלי ים-המלח
להעניק מעילים בחורף ללוחמי קרקל
לשמח ילדים עצובים נפגעי טרור
לצאת להשתלמות רכיבת שטח בהדרכת אחד התותחים
לקחת פסק זמן ולטייל באמצע השבוע כי אתם לא רוכבים בשבת
להגיע למקומות ומסלולים מדהימים שלא ידעתם על קיומם
להשקיף על דמשק ממצפה שלגים
להפגין תמיכה באחינו הדרוזים
לטייל בחו"ל בסטייל
זה יעלה לכם 10 שקלים בחודש
ויש מצב שתפגשו רוכבים בני שבעים עם נסיון של 50 שנות רכיבה "על בימרים"
ראו הוזהרתם
שבו על הגדר חפשו לכם תירוץ כי לא קיבלתם הזמנה אישית
ואל תמהר ממילא כל המשרות תפוסות.
כי מבחינתכם זה WIN WIN SITUATION
ורכיבות טובות לכולנו
אה כן
לגולש ניצן
"120000 ש"ח בשנה"
יצא לך סקופ אחושרמוטה לך על זה
אם יש לך מושג מינימלי בשוק בעבודה, אתה צריך לדעת ש-120K ש"ח בשנה לא מספיק כדי לסבסד אפילו חצי משרה של עו"ד אחד. כזה שייפגש עם הרשויות, ינהל תכתובות, ייזום וכו'.
מכיוון שהמועדון הוא מלכ"ר, את הדו"חות שלו הוא מגיש ובהינתן רצון ומלא התעסקות תוכל לקרוא בדיוק על מה יוצא הכסף.
אבל, השאלה שלך מחדדת שוב את הדבר העיקרי שנאמר כאן בשרשור: יכול להיות שהמועדון באמת צריך שינוי. הוא צריך להיות הרבה יותר יקר, כדי באמת לסבסד חלק מהדברים שנעשים היום בהתנדבות פרופר, וכן להתעסק ביח"צ כדי ששאלות כמו שלך פשוט לא יעלו - שכולם יידעו על מה הכסף יוצא, שכולם יידעו מהו פועלו של המועדון. דברים כאלה עולים כסף, אבל מורידים תגובות כמו שלך (למרות שתמיד יהיה אחד שלא רואה ולא שומע, אבל בכל זאת שואל, גם אם התשובה תהיה בעמוד הראשי של אתר המועדון). כן, גם לפרסם בפייסבוק "היום היתה פגישה עם X ודיברנו על Y" עולה כסף, כי מישהו צריך להשקיע מזמנו לעשות את זה. ויכול להיות שזה באמת חסר.
מבלי להכנס לכל הדברים הנכונים שכתבת, אני בהחלט חושב שמה שהמועדון המדובר עושה,
זו עבודת קודש ובכלל עבודה קשה.
אני גם מסכים לזה, ש"על הדרך" גם אלו שלא תורמים או חברים "רוכבים על הגל..."
כל מה שאמרתי עד עכשיו, לא מוריד מחשיבותו ופועלו של המועדון - ממש לא.
כל מי שהוא חלק במועדון, כל מי שיוצא להגנת המועדון, כל מי שזה בדמו...שידע...
אפשר לעשות את אותו הדבר קצת אחרת ולהגיע ליותר תוצאות, זה הכל.
ההתעקשות ה-אולי ערכאית של המועדון...שזה מה שיש, מקוממת אותי
ואגב, מוסיפה לו נקודות זיקנה.
שיח חרשים...לא רק איתך, עם הרוב כאן.
1. אני לא חבר במועדון. שקיפות לא מעניינת אותי אם אני מקבל מה שאני רוצה.
בשביל 35 אגורות ליום, הציפיה שלי היתה למייל עדכון פעם בשבוע.
יש לומר בהדגשה - רק מייל אחד בשבוע, כל השאר זה רק בונוס.
מה כבר אתה יכול לקבל בתמורה ל-35 אגורות ליום? מה אתה מצפה?
למה זה מעניין אותך כמה נאסף? אם אתה מקבל תמורה עבור 35 אגורות ליום...מעולה.
אתה חושב שאתה לא מקבל...עזוב. להסתכל על התמונה הכוללת,
לספור ולבדוק לאיפה הכסף של האנשים האחרים הולך ומה עושים איתו...זה לא לעניין.
2. אף אחד לא מכריח אותך להיות חבר מועדון - אין לך זמן, אל תכנס למניין.
3. אף אחד לא מכריח אותך לרכוב, אתה מחוייב בביטוח רק אם אתה בחרת לרכוב.
אז בגלל שמכריחים אותך לשלם אתה "שוכח" שהרבה כסף נכנס לכיס של מישהו אחר?
4. בקניה של הצמיגים עזרת אך ורק לעצמך ולחבריך הרוכבים - אני מעריך את זה,
אבל לא עשית לי טובה אישית.
היו מספיק אנשים ששאלו, או חמור מזה, קבעו, שנכנס לי כסף לכיס...דבר שלא היה ולא נברא.
הם רצו שקיפות כדי לדעת כמה באמת עלה לי כל צמיג, כמה עלה השילוח, עמיל המכס ועוד תשלומים,
רק כדי לוודא שאף אחד לא עושה קופה על חשבונם...הכי מסריח היה, שרובם בכלל לא קנו!
הם שכחו שממילא בקניה רגילה הם היו צריכים לשלם יותר, אבל משום מה דחפו את האף שלהם
והכל בשם ה"שקיפות".
5. בישראל באופן מיוחד, הכלל שם לעצמו מטרה "לא להיות פראייר" אז הוא בא בדרישות.
זה מאוד רצוי לא להיות פראייר, אבל בגבולות השכל הישר ולא לצאת מפרופורציות.
רציתי להביא קסדות שואי חדשות מיפן, הן היו אמורות לעלות לי כמו למשווק בישראל.
זה אומר שאם הייתי מוכר ב-2500 ש"ח לעומת 3500 ש"ח הייתי אטרקטיבי, נכון?
אז לא נכון, אתה יודע למה? כי הרווח שלי, למרות ההוזלה ללקוח בכמעט שליש,
שיגע את הלקוחות הפוטנציאליים, שהעדיפו לא לרכוש כי אין שקיפות על הרווח שלי.
הם מעדיפים לשלם את המחיר המלא ולקטר, אבל לא לתת למישהו אלמוני
"להרוויח על הגב שלהם" זה בא עם השאלה, "מה? לא מספיק לך להרוויח ככה וככה?...למה לא?"
ואני שואל, עד לאן הטימטום יגיע? ולמה שמישהו יכנס לי לארנק אם הוא מקבל תמורה טובה,
זולה יותר והכי חשוב, בדיוק כמו המקור. אבל ככה זה..."אנחנו לא פראיירים"