כמו בכל נושא אחר במדינה, לפוליטיקאים יהיה אכפת אם ישתלם. מחאה שתחסום כבישים היא אקט מאיים. במקום לאיים צריך להבטיח ולשכנע מפלגה או איש ציבור בתמורה. הון פוליטי שווה הנעה לפעולה. אם חבר הכנסת או המפלגה ישתכנעו שמספיק אופנוענים יצביעו עבורם הם יסכימו להתעמת עם חברות הביטוח. אם האופנוענים לא יספקו את המנדטים הנדרשים לא יקרה כלום. לזכרוני עוד לא היתה אף קבוצה צרכנית ששינתה משהו במדינה וכל המחאות והיוזמות ששינו חקיקה היו בעלי אופי אידיאולוגי עם זהות ברורה (בהקשר לחלוקה מימין או שמאל).ציטוט:
נכתב במקור על ידי נעם 1
אנחנו מזוהים חושבים ומתנהגים כאזרחים אחראיים שטרודים בשטחים ביטחון וזהות ושאלות "מהותיות" ובינתיים רומסים אותנו. רומסים כי כצרכנים אנחנו משלמים פי 2 או הרבה יותר ממדינות אחרות על אינסוף שירותים ומוצרים. האבסורד שבעצם מממנים מכיסנו את הלוביסטים שמאפשרים לתאגידים למצוץ לנו את הדם ולקבוע את השיח התקשורתי. אין לי נסיון פוליטי (תודה) אבל הערכת אצבע- 100,00 חתימות "קשות" יגרמו להרבה מפלגות וח"כים להזיז את התחת.
דרישות החטופים:
- שקיפות בדוחו"ת תאגידי הביטוח
- שינוי בעקרונות החיוב והמודל הקיים למודל של ביטוח לאדם (ולא לכלי) לפי רמת מסוכנות.
הערה אישית.
אני באמת חושב שגורל יהודה ושומרון יותר חשוב מהפרש של 1500 ש"ח בשנה אבל זה לא הסיפור - מבחינתי לפחות.
אם העסק יתממש והציבור יתחיל להצביע כלכלית (כצרכן נבון) זה לא ייגמר בביטוח ותוך שנים ספורות נשלם הרבה פחות על המון דברים אחרים- כולל מחירי האופנועים, העגבניות והתאנים. התאגידים סוחרים והמתווכים יצטרכו להתרגל להרוויח הרבה פחות על תרומתם השולית והמזיקה ליצרנים והצרכנים.
