יאללה עוברים לגמלים
הצג להדפסה
יאללה עוברים לגמלים
מיתוס. כלי רכב (גם בעבר, גם היום וגם בעתיד נראה לעין) תוכננו כדי להמכר ברווח.
מנוע קיטור פשוט בכמה סדרי גודל ממערכת הנעה דיזל-חשמל של רכבת היום. ואף אחד לא מעלה בדעתו להגיד "אה, כמה טוב ופשוט מכנית זה היה". פשטות מכנית לא הולכת ביחד עם צריכת דלק נמוכה ומגבלות על זיהום אוויר.
הגרוטה בת 30 שאתה מתחזק לבד מזהמת כמו אוטובוס קטן, ולא בטוח לאן שפכת שמן אחרי החלפה.
אף אחד לא אוהב להזדקן. טכנולוגיה לא אשמה בזה. אנחנו אוהבים דברים שעשו אותנו שמחים כשהיינו צעירים. אבל אנחנו הם אלה שנתנו כיוון לטכנולוגיה - אפילו אני אישית עבדתי על צ'יפים ל-"tier 1 automotive", כלומר אלה שנכנסים לרכב במפעל.
לא מכיר את הילד שלך, אבל סיכוי טוב שאתה משלה את עצמך. למה שיעשה זאת? ואיך? (אלא אם הוא מכונאי רכב). רכב בן חמש היום ממש לא יקר ודי אמין.
רכבי חלל ותעופה עולים "קצת" יותר מחיפושית. קטע מניסיון אישי: פעם שעלתי את מנכ"ל החברה בה עבדתי "למה אנחנו לא מוכרים לחברות תעופה?". התשובה שלו הפתיע אותי. חברות תעופה, הוא ענה, דורשות "unlimited liability" כלומר, אם בגלל צ'יפ ב-50 סנט נפל מטוס ב-$10M, אז יצרן צ'יפ צפוי לתביעה של $10M.
"0 תקלות שישרוד לעד" - זה מאוד (מאוד מאוד) יקר. אתה לא תקנה כזה
Exactly my point
צניעות-נניח עכשיו שדרישת השוק העולמי היא רכב שישמור על עצמו טוב מעל 15 שנה, הדמ"צ (הדרישה המבצעית מהיצרן) רכבים שיחזיקו את הזמן הזה.
היצרנים מתחרים בניהם רק על הדרישה הזאת כל הטכנולוגיה המחשבה והביצוע מתמקדים רק בזה. כל שאר הנתונים משניים בלבד וניתן להתמקד
רק בדמ"צ. אין שום בעיה טכנולוגית לייצר רכב כזה אתמול, הלקוח יקבל גם צבע אחד, מפרט פשוט ביותר שמיועד רק להנהיגה, המזגן, המותרות,
ושאר מסחי הדעת יישארו מחוץ למשחק, מערכות בטיחות הכרחיות בלבד. הרכב יהיה בייצור עולמי לכל העולם (היינו שוק רווחי ביותר) אני מתערב איתך
שתקבל את אחד הרכבים האמינים בעולם. אבל...זה לא מה שהשוק רוצה. 90% מהתקלות ברכב מודרני על כשל של מערכות העזר המנועים עובדים יפה
הרבה מעבר לחיי הרכב כולו, תכלס היום אף אחד לא מבצע אוברהול למנוע, לאף מוסך אין את הטכנולוגיה של המפעל, יותר זול להחליף מנוע קומפלט.
למה?
כי היום הכל חד פעמי, לא משפצים מחליפים אז אם מחליפים והכדאיות הכלכלית היא להחליף כל X זמן ואורך חיים ממוצע של רכב הוא כ-5-8 שנים
תקבל מראש רכב פחות אמין מרכב שתוכנן לשרוד 15 שנה כדרישה.
ברוסיה הקומוניסטית יצרו מכוניות זהות לשוק האזרחי והצבאי, אבל בדרישת המפרט לרכבים הצבאיים הדמ"צ אורך חיים גדול וטוב יותר בפועל
היה שוק שחור לחלקים צבאיים כי הם היו טובים יותר מהחלקים האזרחיים.
קובץ מצורף 8571
9 שנים אחרי הילד כבר עבד על דיאלים 125 ( לא מצאתי את התמונה שלו עובד עליו)
עניין של חינוך כנראה
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...39468da134.jpg
לא היה שוק אזרחי בברית המועצות. לא היה שום שוק. הייתה כלכלה מרכזית, מותכננת.
המפעלים היו מייצרים הכל לפי מפרט אחד. אבל מה שהיה יוצא הכי איכותי הולך לצבא ונומנקלטורה. מה שיוצא סוג ב׳ הולך ל״שוק האזרחי״.
גם אין דבר כזה כמו ״דרישת שוק עולמי״. ההבדל ההיסטורי שהיה, וכמעט ולא קיים היום, בין יצרנים יפניים ויצרנים מערביים זה שהיפנים היו עובדים
לפי שיטת הpull שהתחילה מטויוטה. כלומר לייצר רק את מה שניתן למכור. במערב לעומת זאת החשיבה הייתה להשיג ״economies of scale״ שזה אומר
לייצר את הכמות הנדרשת להשגת עלות ייצור מינימאלית. קל לראות ששתי הגישות מנוגדות אחת לשניה. פרט לדבר אחד - בשתיהן המוצר מתוכנן למחיר מטרה.
פשוט בשיטה של טויוטה המטרה של המחיר זה לתת מקסימום ערך, כאשר בשיטה המערבית המחיר הוא כדי למזער עליות ליצרן.
בסיכום פשוט, השיטה היפנית (tps) - מכוונת לשוק של קונים.
שיטה מערבית (economies of scale) - מכוונת לשוק של מוכרים.
בגלל המשבר הכלכלי העמוק שתכלס לא נגמר מ 2008 כל היצרנים עוברים לשיטה של טויוטה (נקרא לזה ככה רק לשם פשטות).
מי שלא יודע בשיטה של טויוטה מקבלים קודם הזמנה ורק אז מייצרים. אחת התופעות של זה היא שבמפעל של טויוטה להחליף פס ייצור מרכב אחד לאחר לוקח 30 דקות, לעומת משמרת של 8 שעות במפעל של ג׳נרל מוטורס (נתונים שכנראה כבר לא נוכונים לרוב כי כמו שאמרתי אחרי 2008 במערב שינו שיטה).
ומי נשאר לייצר בשיטה של economies of scale? נכון, הסינים.
כמה מכם מתקנים רכבים עם מחשב דיאגנוסטיקה?
אני (בימים עם פחות עומס מהילדים) עשיתי את זה על הג'יפ, מחברה שידועה בלסבך כל דבר שקשור בחשמל. השד לא נורא, ויש מספיק מכונאות לכל דורש.
את אקדח ההצתה ומכשיר לסנכרון קרבורטור מחליף מחשב דיאגנוסטיקה. את כבל הגז מחליפה מצערת. במקום להחליף כבל, מחליפים גוף. אף אחד לא שזר אף פעם בידיו כבל חדש. במקום להחליף קויל מחליפים.... קויל.
אוברול מנוע? מי כאן חרט בעצמו, או יישר ראש? כולם (כולל מוסכים) היו נותנים את זה לבעלי מקצוע. אז מה אכפת לאלמוני, אם המכונאי שלו מסר את המנוע לחריטה, ואת הראש ליישור, אצל פלוני, או שהוא פשוט הרכיב לו מנוע חדש? להיפך, הרכבת מנוע זה משהו שאנחנו כן יכולים לעשות בעצמנו.
אז אתם הזדקנתם, ולא מיישרים קו עם המכונאות המודרנית. בעיה שלכם. אל תפסקו מתוך בורות שאין מכונאות ותחזוקה עצמית.
רן, איכות הייצור של הרכבים בבריה"מ הייתה לא משהו בלשון המעטה. גם אלה שהלכו לצבא.
הפיצוי בא בדמות פשטות תיקון - ז"א, UAZ מתקלקל בכל נסיעה שניה, אבל לפחות אפשר לתקן אותו עם מברג, פטיש וסט מפתחות.
אגב, אני לא חושב שהצבא הסובייטי הציג דרישות גבוהות לאורך חיים - לדעתי, אתה מפספס לגמרי בתיאוריה שלך. ניחוש שלי (לא מידע שנבדק, אבל כן עושה היגיון) שהדמ"צ הסתמך בין היתר על ניסיון של מלחמת העולם.
ניסיון זה הראה שאורך חיים של טנק/משאית/ג'יפ בשדה הקרב הוא כמה עשרות שעות במקרה הטוב - ולכן עדיף לקנות 3 מכונות שמתפקדות תקין במשך 100 שעות, על פני מכונה אחת איכותית יותר שמתפקדת תקין במשך 1000 שעות.
פרט לדגמים ישנים מסויימים, שנבנו (אולי בטעות) עם עמידות גבוה בהרבה מהנדרש (לדוגמא - מנועי דיזל של מרצדס בשנות ה-70 וה-80, או טויוטה היילקס מהדורות הישנים) - גם רכבים ישנים לא החזיקו לנצח.
מה שכן, הגישה היום היא שחלקים צריכים להיות חד-פעמיים. לכן במנועים מודרניים תראה ציפוי ניקסיל על הצילינדרים במקום סליב, לכן היצרנים כבר לא מציעים בוכנות אוברסייז. הלך מנוע - קנה רכב חדש או שתנסה את מזלך עם מנוע מפירוק.
בנוסף, מנועים של היום רגישים יותר לתחזוקה. זה נובע מכמה סיבות:
1. מנועים של שנות ה-70 וה-80 תוכננו לשמנים באיכות הרבה יותר נמוכה, ונבנו מחומרים פשוטים יותר בתהליכים פחות יעילים מאלה שיש היום. לכן לא הייתה לייצרן ברירה אלא להשאיר "ספייר" גדול יותר - להפיק מהם פחות הספק, ולהשתמש בחלקים כבדים ועמידים יותר, לתכנן מעברי שמן גדולים יותר וכו'.
רכבים (ואופנועים) שעדיין משתמשים במנועים אלה ומטופלים בשמנים מודרניים - יכולים להחזיק כמעט לנצח.
2. היצרנים היום עומדים מול דרישות מנוגדות: מצד אחד, הלקוחות רוצים מנועים חזקים - מצד שני, הם רוצים צריכת דלק נמוכה (והמדינה דורשת פליטת מזהמים נמוכה).
עם תסתכל על בוכנה מודרנית אל מול בוכנה של מנוע בנפח דומה משנות ה-80, תראה שהחדשה קצרה וקלה פי כמה. העסק עובד ושורד את תקופת האחריות בשלום רק בזכות השמנים שיש היום - ועדיין, כל טעות קטנה בכמות או איכות השמן, אי-הקפדה על צמצום מרווחי טיפולים בתנאי שימוש קשים וכו' - גורמת לסתימת מעברי שימון, יצירת משקעים ובוצה במנוע- וכך מתחילה תגובת שרשרת שבסופה המנוע נהרס.
3. גם בגדר ניחוש - בניגוד לעבר, שם ישב מהנדס וחישב את ה"ספייר" שיש להשאיר לחלקים - היום מסתמכים על הדמיה ממוחשבת. זה מאפשר להגיע הרבה יותר קרוב לנקודת ה-"פחות מילימטר וזה נשבר מהויברציה" - אבל לפעמים יש טעויות או פקטורים שלא נלקחו בחשבון בהדמיה.
בדיקת אבי טיפוס בשטח הצטמצמה יחסית לעבר, כי זה עולה המון - בזמן ובכסף. לכן מסתמכים יותר ויותר על ההדמיה ללא "בדיקות אמת", ואז את הטעויות הקטנות בהדמיה מגלים הלוקחות המאושרים בתקופת האחריות, ולא נהגי המבחן של החברה לפני הייצור ההמוני...
אני לא יודע האם הוא באמת מחזיק 400, אבל אני יכול להאמין - בזמנו חלקתי שרשור מחו"ל על בחור שעשה 400 אלף מייל על ויסטורום 1000 בלי לפתוח מנוע.
ה-NC מצוייד במנוע Understressed, שכוון להספק מאוד נמוך יחסית לנפח ולתקרת סל"ד מאוד נמוכה. כל עוד המהנדסים שלו לא נצלו את זה כדי לחסוך עוד כמה סנט על המיסבים והחומרים - עם חומרי הסיכה המודרניים, מנוע כזה יכול לחיות כמעט לנצח.
בוא נסכים, שהמנוע של ה-NC ממש לא משקף את הכיוון של תעשיית המנועים בימינו - הרבה יותר משקף זה דיוק 390 למשל.
ומה נראה באותו דיוק?
הספק של 110 כ"ס/ליטר (שזה לא המון, אבל גם לא כזה מעט - בהשוואה ל-NC שמוציא כ-72 כ"ס לליטר).
מחיר רכישה נמוך (כמעט חצי ממחירו של ה-NC).
למרות פער המחיר - פרונט הפוך בדיוק (במקום פרונט רגיל וזול ב-NC), משקל קל (ה-NC, שמשקלו המלא 217 ק"ג, לא יכול להיחשב קל בשום אופן בימינו - בניגוד לדיוק), שפע אלקטרוניקה (תשווה לוח שעונים של דיוק דור שני ללוח שעונים של ה-NC). אני מהמר שגם השלדה של הדיוק מתעלה על השלדה של ה-NC בקשיחותה (KTM באופן מסורתי חזקים בתחום).
אז מה אנחנו רואים? בעצם, בכל פרמטר של "אבזור" או "טכנולוגיה" הדיוק מתעלה על ה-NC, ומפסיד לו רק בנפח המנוע. עקב פער המשקל, אני מניח שאין ל-NC יתרון משמעותי בביצועים, ויתרון זה מסתכם במהירות מירבית גבוהה יותר (שמושפעת בעיקר מההספק, ולא מיחס הספק/משקל).
ועם זאת, הדיוק עדיין עולה כמעט חצי...
וכאן, בדיוק, הגענו לנקודה.
NC בנוי לטובת אורך חיים גבוה - וזה עולה כסף.
דיוק בא לעוור את הקונים שלו במפרט מרשים ומחיר נמוך - אבל הפער במחיר לא יכול להגיע רק מהפער במשכורות של העובדים בפס היצור בהודו מול העובדים ביפן, הפער פשוט גדול מדי.
איפשהו, המהנדסים של ק.ט.מ היו צריכים לחסוך כדי להגיע לעלות נמוכה כל-כך. ואני די בטוח שהחסכון הזה הוא הסיבה שאתה לא שומע על דיוקים עם קילומטראז'ים גבוהים מאוד. נראה שמבחינת היצרן, מספיק שהדיוק יעבור את תקופת האחריות ועוד כמה שנים בלי להתפרק - והוא עשה את שלו. לפלח השוק שאליו הם פונים זה מספיק - בשביל מה לבנות אופנוע שיחזיק 300 אלף, אם גם ככה עוד כמה שנים הוא יסיים את החיים שלו בטוטלוס תוך כדי וילי?
הדוגמה הזאת לדעתי משקפת הרבה יותר את הכיוון שבו התעשיה צועדת. כלים כמו ויסטרום, NC ועוד כמה שאכן מחזיקים מאות אלפי קילומטרים - הם היוצא מן הכלל.
לקחת שני סמנים קיצוניים.. האמת איפשהו באמצע, ולמעט פאשלות בתכנון פה ושם, רוב האופנועים שאינם אופנועים שטח או סופרספורט, יותר נוטים דווקא לכיוון של הnc.
אופנועי שטח וספורט תמיד היו מועדים לאמינות מופחתת או תחזוקה יקרה ואני בכוונה מוציא אותם מהמשוואה.
לדעתי יש פה גם תחשיב של פלח שוק.
הktm פונה לצעירים יפים מהירים עם מדבקות לחץ ומטבע הדברים גם יסיים את חייו באופן טראגי לעומת הnc שפונה לקהל מתון יותר ומטבע הדברים יאריך ימים.
אגב אני גם נתקלתי במאמר על nc שעשה כמה מאות אלפי קילומטר (לא זוכר כמה ).
Sent from my Redmi Note 9 Pro using Tapatalk
יותר בכיוון של מרלין מונרו פעם הנשים היו מחוטים והגרביונים מפלדה
https://www.youtube.com/watch?v=3x28sT--W4Q
בארץ יקר כי מניאקים. הבנתי שבחו"ל מדובר באופנועי תקציב של הונדה, בניגוד נגיד לוויפרים או אפילו ביפרים (cbf1000)
לגבי המזלג הרגיל - הבנתי שגם ב-MT הבולמים הקדמיים לא משהו, ושם המזלג הפוך ממה שראיתי, אז נראה שאפשר לשלב.
במזלג רגיל יש לפחות את האופציה להחליף שמן בלי לפרק הכל, ואפשר להתאים cartridge emulator אם רוצים, לא הבנתי כ"כ מה הפוך נותן.