קובץ מצורף 10122
זהו האופנוע בנמל בוולנסיה ממתין לאוניה לעלות חזרקובץ מצורף 10126ה לארץ, וזה יקח את הזמן שלו...התכנון להחיות את הבימרן ללוות אותי בתקופה הקרובה. מצטער שלא שיתפתי יותר, הפלטפורמה פה קשה לעבודה ולעלות תמונות, ויש הרבה, אגיע לארץ אתארגן קצת ואנסה לעלות תמונות תובנות ולשתף אתכם בחוייה האדירה, מי שירצה לראות עוד מוזמן לבקש חברות בפייס יש שם את סיפור המסע כולו על פי ימים, רק ציינו בבקשה בבקשה שאתם מפה.
בתור הדבר היחיד שמעניין כאן בפורום פול גז, אתה עינוי.
אני באמת מצטער, יש לי המון תמונות לשתף שמעבירות את החוויה חלקית, המון תובנות והמון רצון טוב אבל...זה לא הולך פה!ציטוט:
נכתב במקור על ידי the striker
...עכשיו אחרי כ-8000 ק"מ בחו"ל, 5- ארצות שונות. ביקרתי בנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה, בגבהים של 2000 מטר ויותר,
רכבתי בשלג, בסופות רעמים, בפקקים, בכבישים שהם ספק כביש, ספק שביל לא ברור, על אבנים, אספלט וכבישים בצבעים שונים, שיתפתי
דרך עם נהגים שונים ומשונים, רכבתי במהירות אפס וראיתי גם 180 על השעון עליתי עליות מטורפות וירידות מפחידות, על כבישים שהיו
בעבר דרכים רומיות לכרכרות, עם משקל מטורף שלא מחולק בצורה אידאלית אני יכול ולהבין למה ה-BMW 1250 הוא האופנוע הטיולים
האולטימטיבי באירופה ולמה הוא נמכר בכמויות מטורפות בכל הגלובוס למרות המחיר...ולא זה לא שיר פרדה, להיפך!
עכשיו אנחנו בארץ, עדיין לא מעכלים את גודל החוויה, האופנוע שלי נמצא יבשת שמאלה מכאן ומחכה לעלות חזרה בתורו, עכשיו אני יכול
להתחיל לסכם בשקט, ונתחיל בזה שאירופה היא גן עדן לאופנועים ואופנוענים. במשך חודשיים לא קשרתי את האופנוע אף פעם, נכון שבחלק
ממקומות הלינה סיפקו חנייה מסודרת, חלק היו במקומות רחוקים ולא בעיר הגדולה, אבל בכל עצירה ושוטטות האופנוע נישאר עם הציוד עלי
תיקים קשורים וזהו איש לא נגע איש לא צייץ, חנית אופנועים באירופה לא מעניינת כמעט אף אחד והיא ברוב המקומות בחינם. תחנה בצורה
סבירה במקום פנוי שלא מפריע לאיש אף אחד לא מתעסק איתך. כייף לגמרי ההתניידות עם האופנוע שונה מאשר בארץ, אין לנו את אותה
הטופוגרפיה, אין לנו את אותם כבישים, והכבשים והדרכים שם לא מהונדסות לטובת הרוכב להפך. צריך לאותת כי אם לא תעשה תאונה וצריך
מיומנות טובה.
אז למה BMW, זה קל...האופנוע הזה מיועד לעשות את מה שצריך באירופה, חלוקת המשקל שלו בגלל המנוע נהדרת, המנוע גם יודע לעבוד
נכון במהירות 20-30-40 שזו למרבה ההפתעה רוב הרכיבה בתוך הערים (ויש הרבה מלכודות מהירות) משם עולים ל-70-110, ואם אתה
על אוטוסטרדה אז קצת צפונה. השור הבווארי חי במהירויות האלה טוב. אין לו מנוע ושרשרת ששורשיהם נעוצים עמוק במנוע ארבע בשורה ספורטיבי,
כזה שיוצא לעבודה מעל 4000 סל"ד אופנוע שנועד להשחיז ולרחף במהירות של תיור מהיר ספורטיבי, הבימר יודע לקבל משקל נוסף מכל כיוון, ככה
הפרד הזה יצא מהמפעל ולזה הוא נועד טנדר חזק לעבודות חקלאיות, הורסיס קצת התבלבל...זה לא שהוא לא עשה עבודה מצוינת, הוא לא גמגם
אף פעם אבל הוא לא נועד לזה וזה חייב אותי לעבוד קשה יותר, אני לא מתלונן אני מנסה להבהיר משהו, בארץ זה הפוך הכבישים בנויים להנהיגה
מהונדסת עובדים עם המתלים המשקלים והעברות הכוח שם הורסיס מככב תן לו כמה שתרצה, הוא ידע להסתדר עם כל מה שתזרוק לו, הבימר
יכריח אותך לעבוד כאן קשה יותר או לחזור לאירופה.
התובנה הכי גדולה היא שהאופנוע חייב להתאים לייעוד שלו, בטיול בשניים עם משקל של כמעט חצי טון הב. מ. וו זוכה ובגדול, בארץ הורסיס,
ואז נשארת השאלה של תמורה למחיר וזה מחדד עוד יותר את התשובה. וזו בדיוק הסיבה להבדלים בין פה לשם.
וזה מה שהג'ינג'ית כתבה:
סכום מסע - הצד שלה
אם רכבתם 7500 ק" מ במשך חודשיים, בשמש ובגשם, בחום ובקור, בגבהים ובמישור, בכביש ישר או בשמיניות מהודקות, בכבישים רחבים ובמשהו שהיה פעם כביש, בכביש עשוי חלוקי נחל או כביש עשוי אבנים מסותתות, קעור או קמור.
אם רכבתם את כל זה וכשאתם עולים בחזרה על האופנוע עדיין הלב מתחיל לשיר, אז אין מה לעשות...כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם עשיתם כמה הפכות (קלות - לא לדאוג), הרמתם את האופנוע, עליתם והמשכתם בדרך... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם חיפשתם קרש שטוח לשים מתחת לרגלית כדי לחנות על חול, חצץ, חול וחצץ, לאזן גובה ומשטח, וגם סחבתם אותו אתכם כל הדרך ושלפתם ברגע הנכון... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
וכנראה שאנחנו באמת אוהבים לרכב!
ה road trip שלנו עומד להסתיים...
אתמול התחלנו את הדרך לולנסיה ספרד, שם נשלח את האופנוע, על כל 120 הסוסים שלו חזרה לארץ.
אחרי יומיים של רכיבות מנהלתיות בלבד בסינטרה פורטוגל, היה תענוג לחזור לכבישים פתוחים.
אין ספק. אני אוהבת לרכב!!!
התחלנו אתמול מסע מים לים. מהאוקיאנוס האטלנטי הצפוני ועד הים הבלארי (צד החוף המזרחי של ספרד, שם שוכנים האיים הבלאריים).
900 ק"מ בקו די ישר.
בתוך השמיים האפורים והגשומים לפרקים, התחילו להיווצר קרעים והכחול התחיל להופיע. מזג האוויר התחמם.
הנוף התחלף מים לנחל, לכפרים קטנים, עיירות קטנות, שדות חיטה ותירס וחמניות ומטעים ופרדסים ואין סוף בעלי חיים: פרות, כבשים, עיזים, חמורים, סוסים.
לכל היופי הזה נוספו המון קינים של חסידות. המון קילומטרים של עמודי חשמל. על כל אחד קן עם גוזלים צעירים.
גם הערים בהן בחרנו לעצור, עפ"י מס' הקילומטרים ביניהן, אצרו בתוכן הפתעות שלא ציפינו להן.
מחר אנחנו יוצאים למקטע הדרך האחרון לולנסיה.
רגשות מעורבים...
קשה להפרד מהחופש, מהספונטניות, מהקלילות, מהזרימה. ההרפתקאות והגילויים החדשים שחיכו לנו כל יום.
מחיי הנוודות יותר קל לי להיפרד :)
צלחנו ביחד זוגי אינטנסיבי במשך חודשיים. בכיף, בהומור וצחוקים, בשיתוף, במרחב, בתמיכה, בבירה/יין/סיגריה בסוף יום.
היינו באותו הילוך.
לא דבר של מה בכך אחרי 35 שנות נישואים.
אז לאביר שלי על 120 סוסים בשחור וקצת ירוק, שני גלגלים ואגזוז.
תודה על החלום שהחזקת ודחפת בשביל שנינו ותודה על ההגשמה שעלתה על כל חלום!
על הבטחון וקור הרוח ברגעים מלחיצים. על הכלים השלובים. על הכיף והאושר.
אוהבת אותך ומתגעגעת הביתה!
איזה כיף לקרוא!ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
קחו את הזמן לנוח בבית, ולאט לאט הרעיונות לטיול הבא יתחילו לבצבץ.
בלי לשים לב, בעוד חצי שנה או שנה תהיה לכם כבר תוכנית מסודרת :)
ניסיון 1
תן ללוקי כאפה מצלצלת רק בגלל שעדיין לא קפץ אליך להסביר איך מעלה תמונה שעומדת על הרגליים.
לוקי מכפכף את עצמו
מאז שtaptalk לא עובד לוקי אוכל קש
טוב אז הורסיס חזר הביתה אחרי סאגה לא פשוטה בנמל אשדוד, הגיע שלם מינוס 2 חליפות סערה שנגנבו ממני בין וולנסיה
לישראל, היו מונחות מחוסר בררה בתיקיי מגן המנוע ולא בארגזים הנעולים, שיהיו כאפרה וכסף לתרופות לגנב.
זה התחיל בשעה 0900 במשרדי עמיל המכס והמשיך בסאגה רצופת מכשולי בנמל עצמו, ביום הכי חם ולח של השנה כשברקע
יום הזעם על הדמוקרטיה.
יציאה מהבית בתחבורה ציבורית לתחנה מרכזית ירושלים, משם אוטובוס לאשדוד, הפתעה נעימה כי לא הייתי בתחנה החדשה מעולם
והזיכרונות שלי הם משנות השירות הצבאי שלי אי שם באמצע שנות השמונים, חשבתם פעם איך זה לצאת לנסיעה מקניון גדול ואולם
נוסעים כמו טרמינל בשדה התעופה? אז ככה זה נראה ומרגיש...
ירידה בצומת הנמל ומונית למשרדי אמיל המכס, עד כאן דפק כמו שעון מעבר מהיר על הטפסים שנשלחו בעוד מועד, ויציאה לסבב מכס
יבוא מיסים הטילים ותשלומים, כל זה בליווי נציג שמכיר ויודע ומקצר תורים. (חשוב מאוד ואני ג נחשב VIP) תזכרו את הזה תבינו בהמשך.
עכשיו, לכל זרוע בנמל יש היררכיה, מאפייה ותקנות משלה ולא בהכרך יד ימין מבינה מה יד שמאל עושה ואף אחד לא שש לעזור, אני רק מפריע
להם לנוח בעבודה.
בחצי השעה הראשונה הבנתי כבר מי נגד מי אצל מי הכוח ומה אני חייב לעשות על מנת להביא דברים לקצב נורמלי על מנת שלא אחזור
לירושלים בתחבורה ציבורית וזה בהחלט עמד על הפרק...
בשלב ראשון מישהו החליט שאופנוע חייב שיקוף ביטחוני, הקטע שהאופנוע במחסן בנמל השיקוף בקצה השני לי אסור להיכנס והאופציה
היא לקחת את האופנוע על גרר לשיקוף וחזרה למחסן. בלי זה אף אחד לא מדבר איתך...
טלפון למנהל הביטחון בנמל (למזלי אני מכיר אותו מהעבודה הקודמת שלי) אחרי שעה מתקבלת הודעה אין צורך בשיקוף אבל...הבודק
יגיע למחסן לבדוק את האופנוע, אבל צריך להסיע אותו הלוך וחזור לו אין בעיה (לי יש) אבל הבוס שלו לא משחרר אותו מהעמדה.
שוב טלפון למנהל המכס מפעילים לחץ גם מצד העמילות מכס וגם מהצד שלי, תנועת מלקחיים קלאסית שעה וחצי המתנה חם לח ואין מזגן
אישור לכניסה לאופנוע אבל...להחתים קודם שוב את המכס על אישור "חריג" שוב נסיעה עוד שעה, עכשיו תשלומי נמל...4 פקידים שונים
אף אחד מהם לא במקום שהוא צריך להיות, מזהה אדם מוכר שיחה מפה לשם אני מכיר את המשפחה שלו מירושלים, קפה, לוקח על עצמו
לעזור, חצי שעה יש חותמת נוספת, אי שהרכבים בנמל מודיע לי אין מצבר, צריך מצבר או ג'אמפר השגתי ג'אמפר.
לפני הכניסה למחסן צריך לעבור שוב במכס לקבל אישור יציאה מהנמל אבל אי אפשר לקבל כי אושר לי חריג ללא בדיקה והמחשב לא יודע
להנפיק אישור אז צריך אישור ידני...מחלק האישורים בישיבה..עוד שעה... נשלח מייל דחוף מנכ"ל אלאלוף מתערב בשבילי...מתחיל לזוז
משהו עכשיו היחס כבר אחר, מגיעים לאופנוע...חם לח האופנוע מניע אבל לא שומר על מתח חשמל...החברה הנמל מלווים אותי עד לשער
עם שלוש הנעות כי האופנוע כבה, אין מצב להגיע ככה לירושלים, יוצא מהנמל ישירות לאזור התעשייה לחפש מצב, האופנוע נכבה ליד
מוסך טרקטורונים, יוצא אלי בחור נחמד עם כוס מים קרים...בוא חבר נעזור לך, אני חשדן אבל.. תוך עשר דקות מצבר זהה לשלי מגיע
מטול מקבל בוסט זרם ראשוני ממכשיר מיוחד בדיקה במדדים מלא פול אמפר בריא, הבחור מוודא טעינה באופנוע מושלם, מחליף מצבר ואני
מתכונן לשוס בתשלום...500 ש"ח חבר במזומן או 550 באשראי, העבודה עלי...שלמתי במזומן אמרתי תודה מחיר סביר + ורכבתי לירושלים.
האופנוע שכנראה התגעגע לכבישים של הארץ רץ על הדלק הספרדי מהר מאד, התנועה להפתעתי קלה עד בינונית, תענוג...הגעתי ב-1800
לירושלים...
לפני הכניסה למחסן צריך לעבור שוב במכס לקבל אישור יציאה מהנמל אבל אי אפשר לקבל כי אושר לי חריג ללא בדיקה והמחשב לא יודע
להנפיק אישור אז צריך אישור ידני...מחלק האישורים בישיבה..עוד שעה... נשלח מייל דחוף מנכ"ל אלאלוף מתערב בשבילי...מתחיל לזוז
משהו עכשיו היחס כבר אחר, מגיעים לאופנוע...חם לח האופנוע מניע אבל לא שומר על מתח חשמל...החברה הנמל מלווים אותי עד לשער
עם שלוש הנעות כי האופנוע כבה, אין מצב להגיע ככה לירושלים, יוצא מהנמל ישירות לאזור התעשייה לחפש מצב, האופנוע נכבה ליד
מוסך טרקטורונים, יוצא אלי בחור נחמד עם כוס מים קרים...בוא חבר נעזור לך, אני חשדן אבל.. תוך עשר דקות מצבר זהה לשלי מגיע
מטול מקבל בוסט זרם ראשוני ממכשיר מיוחד בדיקה במדדים מלא פול אמפר בריא, הבחור מוודא טעינה באופנוע מושלם, מחליף מצבר ואני
מתכונן לשוס בתשלום...500 ש"ח חבר במזומן או 550 באשראי, העבודה עלי...שלמתי במזומן אמרתי תודה מחיר סביר + ורכבתי לירושלים.
האופנוע שכנראה התגעגע לכבישים של הארץ רץ על הדלק הספרדי מהר מאד, התנועה להפתעתי קלה עד בינונית, תענוג...הגעתי ב-1800
לירושלים...[/QUOTE]
נשמע שכיף לחזור לארץ
מצחיק, אבל רק עכשיו אני בכלל מתחיל להיכנס לשגרה אחרי המסע הגדול ורק עכשיו מתחילות התובנות וההבנות לחלחל למציאות.
בניתי לי בארץ חיים נוחים יחסית, הצלחתי להגיע לסוג של שפיות והשג שאני מאוד אוהב, יש לי פה משפחה וחברים שאני נהנה מאד
לבלות איתם, יש לי תחביבים ודברים שאני אוהב לעשות ובכלל אני אוהב חלק גדול מאד מהבועה שלי וזו בפרוש בועה.
מהצד השני זכיתי להצצה נהדרת של "מה היה יכול להיות אילו..." שזו סוג של מציאות מקבילה אחרת. בעולם מושלם הייתי משלב
50% מול 50% פה ושם, אבל העולם לא מושלם ויש המון אילוצים להתחשב בהם.
כן חשבתי על קניית נכס בחו"ל ואופנוע נוסף שישב שם, חשבתי על חציית החיים על מנת להספיק יותר ואני עדיין בודק ומשתעשע
עם זה.
צפוף לי כאן, וחם...יש לי הרגשה קלסטרופובית הגבולות שלנו לא ישתנו ויגדלו בקרוב, הדמוגרפיה עולה בקצב, אלה שממונים על
איכות חיינו יש להם דברים אחרים בראש, וההרגשה שלי כאן של לימון שנסחט עד תום ועדיין מפעלים עליו לחץ.
בכל שבת, חג, או ימי חופש, מוקדם בבוקר יצאת התראה "אין יותר מקומות ב... הציבור מתבקש שלא להגיע"... יש לנו ארץ
נהדרת, אבל היא קטנה סגורה ומלאת פקקים.
כן היה קשה לצאת וקשה לחזור, זה עלה הרבה אבל היה שווה כל דקה, ולא לא הייתי משנה דבר, למרות הגניבה המבאסת של
חליפות הסערה, למרות הבלאגן בנמל זה היה שווה את זה, ומה הלאה?
יוון הקסימה אותי, בקרוב יהיה טיול נוסף לסלוניקי וצפון יוון, נורווגיה והצפון הרחוק מרתקות אותי והתחלתי להשתעשע ברעיון של
קניית בימר 1300 חדש בהמבורג, רכביה של חודש בנרווגיה וחזרה לארץ דרך יוון. אולי מסע רכיבה ברוקייס של קנדה. העולם
גדול ומעניין.
:omfg::confused2::eek3: כל זה זכרת בדיוק???.. ועוד אתה עם הזיעה שלך בסחל'ה של החוף על הים??.. Don't believe it :rolleyes2::smoke::biggrin:ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
את קובי הכרתי לפני כשלושים שנה אולי קצת פחות, לקובי הייתה מוסטנג אפורה יפה, לפני שהחליף אותה בשברולט קאמרו, התחרט
וקנה אותה שוב כשהשברולט נשארה איתו גם והוא חי בשלום עם המלחמה פורד נגד שברולט.
קובי היה מגיע לעיתים רחוקות למפגשי האספנות שלנו, הוא הקים מועדון משל עצמו שנקרא "זונות הדלק" (באנגלית זה נשמע נכון),
והיה מבלה איתם המון, בעיקר מתחת לראדר המשטרתי בלילות חשוכים וכבישים נידחים.
פחות עניין אותו עניין המקוריות והוא היה שקוע לחלוטין בעניין הכוח, הרבה כוח. מיותר לציין שבארץ היה הדבר לא חוקי, דבר שהעמיד
אותו בצד הפחות נחמד של החוק, לא בגלל שהוא היה פושע או אנרכיסיט, אלה פשוט בגלל שהוא היה "ראש דלק" (שוב באנגלית).
יום אחד, או אולי זה היה בכלל ערב רווי אלכוהול, הוא אמר לי: "אני עובר לארה"ב" נמאס לי.
ייחסתי את זה לכמות הבירה ששתה, או אולי לסוג מסוים של סיגריות שאהב, אולי אפילו הייתי קצת יותר מדי ספוג בבירה בשביל להאמין
אבל זה פשוט קרה, קובי (שם אמתי) נעלם.
בהתחלה שמרנו על קשר, הבטחנו ביקורים הדדים הוא הגיע, אני לא, הוא קנה שם ההמון מכוניות ועשה בדיוק מה שהוא אהב קובי פורח.
שאלתי אותו פעם, כשתפסתי אותו פיקח וברגע נדיר של כנות, קובי אתה לא מתגעגע לארץ למשפחה לחברים?
"אני מתגעגע אש" אמר, "אבל פה בארץ, אני לא יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב, פשוט לא"...
אז למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?
סיפור יפה. אבל למה באמת?ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
מכמה סיבות, הראשונה היא שראיתי מוסטנג שהזכירה לי את הרכב שלו הראשון, וכטיפוס אסוציאטיבי מיד קפצו לי לראש אלף זיכרונות מתוקים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי mudale222
הסיבה השנייה שלמרות שאני פיזית פה, הראש שלי במקום אחר. כשנחתנו נפלו לתוך סיר לחץ (משפחתי וכללי) ואני כבר כמעט חודש במטלות
תיקונים וניסיונות להחזיר כל דבר למקום הראוי שלו ואפילו לשפר, הכוונה שלי תמיד שאם משהו מתקלקל או נשבר התחליף תמיד יהיה טוב יותר
ועם ערך מוסף שבסוף התהליך ההרגשה לא תהיה של אבדן או באסה, אלה דווקא של שיפור ורווח. זה מצריך ממני הרבה משאבים וכוח.
הסיבה השלישית היא כל מה שקורה פה, פוליטית, תעבורתית, חברתית אנושית, באחת מהמסעדות שם בנכר ישבנו במסעדה הג'ינג'ית ואני
וכרגיל קשקשנו בעברית, על ידנו ישבו שני צעירים ששאלו מהיכן אנחנו, כמובן שאמרנו ישראל, החברה חיכו והזמנו לנו בירות לשולחן, התפתחה
שיחה נעימה ומסתבר שהחברה האלה מטורקיה שהמליצו לנו על מקומות דברנו על הכל ובסיום אפילו התחבקנו לשלום, ככה קרה כמה פעמים
עם לאומים שונים ומשונים, גם כשלא הייתה שפה משותפת הסתדרנו דיברנו צחקנו, עם אופנועים זה היה הכי קל ולא פעם צורפנו כשווים לתוך
חבורה כזו בלי בעיות להפך, אבל גם סתם ככה עם אחרים. פה קשה לנו למצוא מכנה משותף אפילו עם עצמינו.
הכביש הפך לאזור מלחמה, כל פינה מכוסחת משופצת ובתהליכי בנייה, החום מתיש ובכלל ההרגשה קלסטרופובית שאין לאן לזוז. צמד תאומי
השטן האדום קנו את האופנועים שלהם ביחד א' עשה 50K וי' עשה 30K האופנועים בני שנתיים שלוש זאת אומרת שאם ניקח את כל השטח
המרובע של מדינת ישראל זה יוצא המון פעמים על אותו כביש. חראקות בחדר סגור.
נס הרים
סדום ערד
רמת הגולן-מבוא חמה
אליקים
כמה מכבישים הצפון
דרך אלון
אזור בית ג'וברין
אלון שבות לכיוון עמק האלה
כביש ים המלח
בטח שכחתי משהוא ובטח מישהו יזכיר לי, כינרת, ים המלח, כמה נחלים, אילת, ים התיכון וחופיו, רמת הגולן, גליל, לחלק את זה בכל התושבים
של המדינה (כולם) הממוצע למטר שנישאר פנוי שיש לך לנוע בחג שבת מועד או סתם כשבא לך להצטנן או לבלות.
יוקר המחייה, כל דבר שקניתי שם בפרוטות, או במחיר שווה לכל נפש עולה פה כפול או משולש, במיוחד בציוד מקצועי או אפילו בילוי פשוט של
בירה ושניצלונים. מבאס. במיוחד כשזה נוגע לתחביבים שלך או רצון לעשות דברים קצת שונים. כולם מסתכלים עליך כעל ארנק מהלך ומתכננים
איך להוציא ממך כמה שיותר כסף על כלום. לתת הכי פחות ולקבל הכי הרבה זו הדרך הישראלית להתעשרות מהירה קומבינה מאפיה כוחנות זו
השיטה. ראיתי דברים אחרים, ראיתי אנשים מאושרים במעט שיש להם והמעט הזה מספיק מעל ומעבר, יש להם זמן פנוי, תחביבים וחיים.
רכבתי שם במקומות נידחים מאד, לא פעם בין כפרים נטושים לכפרים נטושים לא פחות, אבל אף פעם לא פחדתי שאני חודר לשטח עוין, הייתי
צריך יותר חטיפיי אנרגיה או שתייה קלה מאקדח. משחרר...
כן, צפרדע שמכניסים אותה לסיר עם מים קרים ומחממים לאט, לא יודעת שהיא בסכנת חיים עד שהיא מתה, היא מתרגלת מסתגלת למציאות עד ש...
אנחנו חיים את "החלום" בבית שלנו, עם המשפחה והחברים, עבדים לעבודה שמפרנסת אחרים, עם מעט זמן לעצמינו לתחביבים שלנו וללא זמן
איכות אמתי. זה לא ששם קל יותר, ממש לא. זה לא ששם נקי מבעיות אחרות, ממש לא. זה ששם נהיה יותר שמחים מפה, ממש לא.
אבל יש סקס אחר. דרכים אחרות. צורות חיים אחרות. טובות יותר או טובות פחות, כל אחד יחליט.
שושני, גם אם אני לא מסכים איתך בכלל (ברוב הסעיפים פרט לתחושה הקלאוסטרופובית בארצינו הקטנה) - כתבת יפה מאוד.
אני חושב שאווירה של טיול לא יכולה לספר סיפור אמיתי.
אני מכיר כמה חברים שקיבלו הלם תרבות רק אחרי שנה ויותר של השתקעות במקום.
לגבי סיר לחץ?
מי הכריח אותך?
אתה יכול להחליט (ואני מכיר כמה כאלה שעשו את ההחלטה לשחרר), שאתה פורש ממירוץ העכברים ועובר למסלול האיטי גם בארץ.
זה אפילו לא חייב להיות במצפה בנגב או בגליל (אם כי לטעמי, אם כבר לפרוש מהמירוץ, אז שיהיה במקום עם טבע).
לגבי פוליטיקה?
זה הדבר שהכי מעסיק ומלחיץ כאן אנשים מחד, ושהכי קל לשחרר ממנו מאידך. אני לא מתעניין בזה כבר כמה שנים.
וגם זה נכון...ציטוט:
נכתב במקור על ידי ayalzo
כשטיילתי פעם אחרונה ביוון, יצא לי לקשקש עם בחורה מקומית חמודה שעבדה בלובי של המלון.
סיפרתי לה כמה אני אוהב את יוון, עד כמה היא מזכירה לי את הטוב שיש בישראל - רק בלי הלחץ התמידי.
היא אמרה - זה נכון, יוון מדהימה, אבל קשה מאוד לחיות כאן... אני עובדת בשלוש עבודות, ומכניסה 900 יורו בחודש. גרה עם ההורים כי אין לי כסף לצאת מהבית.
אז מה שבשבילנו "בפרוטות", בשבילם יקר להחריד. וזאת הסיבה שביוון, באיטליה אנשים נוהגים הפיאט בת 20 ללא מזגן, גרים בעיר בדירת 40 מטר ויושבים שעה בבית קפה עם כוס קפה אחת.
האם הם מאושרים מה"מעט" כפי ששושני מתאר, האם ההסתפקות במועט היא נטו מבחירה? אני מניח שיש פה שילוב של חינוך מהבית, כוחו של הרגל וחוסר היכרות עם משהו אחר.
בסופו של הדבר, הכרתי אישה שהתקיימה מ-200 דולר בחודש בסנקט פטסבורג, חיה עד הפנסיה בחדר בדירה שיתופית (קומה חמישית בלי מעלית) - והיא אדם חם, פתוח ומכניס אורחים.
אובייקטיבית - רובינו עובדים הרבה ורמת הסטרס אצלינו גבוהה, אבל בפן הכלכלי - רמת החיים של הישראלי החילוני/מסורתי הממוצע גבוהה מאוד, לפחות בהשוואה למדינות הפחות-עשירות באירופה.
קובץ מצורף 10153
בדיוק היום לפני שנה הגיע לידי הורסיס החדש, 2022 הדגם המשוכלל עם 1200 ק"מ על השעון, רכבתי איתו בארץ 6700 ק"מ יצאנו ביחד לחו"ל
היום אנחנו על 14700 כש-9000 ק"מ מהם היו על אדמת אירופה בטיול אגדי. איזה כלי ואיזה מכונה מופלאה.
יפה.
בהחלט ממחיש למה אמרת שהבימר מתאים לטיולים באירופה.
14900 ק"מ טיפול ראשון גדול.
זה לא סוד שאת האופנוע הנוכחי קניתי עם 1200 ק"מ על השעון, את טיפול ה-1000 הראשון שלו עשה מישהו אחר, לא הייתי שם ולא הייתה לי שום השפעה
על בחירת הטיפול.
לפני המשלוח של האופנוע ליוון לטיול הגדול ביצעתי לו טיפול "חצי" או כפי שקראתי לו טיפול "מה נישמע" החלפת שמן ופילטר שמן כיוון שידעתי שאחרוג בזמן
ובקילומטרים מעל 12000 לטיפול הגדול, בחלטה משותפת שלי ושל המוסך הוחלט שלא לפרק את הפריניג ומיכל הדלק על מנת שלא ליזום תקלה ובדקנו בעיקר
ברגים בטיחות כך שבעצם לא ראיתי את האופנוע מפורק לחלוטין. האמת, משנה לשנה פירוק המעטפת החיצונית הופך להיות מסובך ומורכב דבר שמרתיע
אותי להתעסק עם זה בכלל על מנת שלא לגרום נזק דבר שבקלות יכול לקרות, אגב יש הרבה חיבורים אלקטרונים שצריך לפרק ולהרכיב חזרה וכל דבר כזה
מופיע אח"כ במחשב האופנוע במידה ופתחתם סוויץ' ויש לאפס את זה אחרי הטיפול, תוצאות הטיפול נשלחות למחשב המרכזי ונאגרות בתיקייה של האופנוע
כך שבפועל כל הנתונים נשמרים. כן ככה זה באופנועים מודרניים. אגב החברה גם יכולה לשלוח עדכונים למחשב האופנוע ב...מייל וניתן לבצע הורדת גרסה במוסך.
זמנים אחרים.
בצרפת ביצעתי שתי פעולות מחייבות, החלפתי את כל רפידות הבלמים והחלפתי צמיג אחורי, שם כמובן שמו את הרפידות המקוריות של החברה שזה נהדר,
הפספוס שלי היה בצמיג שנאלצתי להחליף רק אחד (בריג'סטון T32) והיום קשה להשיג את השני בארץ. שוקל כרגע לחליף את הצמיגים לאנג'ל GT2.
אז שלחתי ווצאפ למוסך הקבוע שלי לטובת קביעת תור לטיפול גדול, הזמנתי את החלקים הנדרשים מהרשת כיוונתי לטובים ביותר ושום התייחסות מהמוסך שלי
את ההודעות הם קיבלו אבל לא טרחו לענות, ניסית כמה פעמים עד שנמאס לי.
תרשו לי לחזור צעד אחורה, אני חבר בכמה קבוצות פעילו של הדגם שלי גם בארץ וגם בחו"ל, יש בקבוצות האלה מכרה זהב של ידע תובנות ותמיכה הדדית
שעוזרת מאד בכל התחומים, אז בעזרת הקבוצה בארץ איתרתי מוסך שמטפל ספציפית באופנועים שלנו עם המלצות חמות מכל הכיוונים ב...באר טוביה.....
כמובן שרכבתי לשם.
למה?
כי זה מוסך שמכבד את הדגם ואת הלקוח, יש לו את כל מה שנדרש ויותר לדגם שלך והוא מכיר הכרה אינטימית של כל בורג ובורג, הוא מכיר כל מחלה או
פיפס של האופנוע ויש לו קו ישיר לחברה לחלקים וציוד שמוסך רגיל לא מחזיק. תענוג, הוא בוחר את הקליינטים בפינצטה, ומטפל רק בך מרגע שנכנסת ועד
ליציאה. האמת תענוג ואפילו זכינו בשטיפה מקצועית של האופנוע יבוש עדכון מחשב ובדיקה מקיפה לפני היציאה - חוויה אמיתית ולא יקרה מאד.
אז מה נעשה? החלפת פלאגים לפלאגים אירידיום לייזר קאט, פילטר אוויר מקצועי רב פעמי, שמן ופילטר שמן (ליקווי מולי) מעבר על ההתקנה של האיתורן
ותיקון עבודה לא מקצועית של המרכיב, החזרת מספר רכיבים שהושמו בצורה לא נכונה בעת ההרכבה, מעבר על כל הצירים בתרסיס שמן. מתיחה וכיוון של
המצערת לפעולה מיטבית כיוון ידית הקלאצ' בהתאמה לדרישה שלי ולכף היד. תיאום וניקוי בית הלועות הרגיש ונדרשו מספר כיוונים לפעולה עגולה ונכונה
של המנוע, שמרגיש עכשיו חזק יותר עגול יותר ונישמע נהדר, והתחושה הכללית של הכלי השתפרה מאד, היה קשה לי להאמין שניתן יהיה לשפר את החוויה
של אופנוע חדש למשהו אפילו טוב יותר, אבל מסתבר שמכונאי טוב שיודע מה הוא עושה ומתעקש לתפור את האופנוע להתאמה מלאה לרוכב, כמו שצריך,
אכן יכול להפוך משהו טוב מאד למצוין וזאת בדיוק ההרגשה שלי.
הרכיבה חזרה לירושלים הייתה חוויה מרנינה ומהנה פשוט תענוג צרוף של רכיבה מושלמת. אחלה כלי!
כשיצאתי עם האופנוע לחו"ל היה לי ברור שאיפשהו לאורך הדרך אני אזדקק לשירות מוסך, היית לי אמונה מלאה באופנוע ומערכותיו המכאניות
קצת פחות במחשב (בעיקר בגללי ובגלל המוגבלות שלי) ידעתי דבר או שתיים על מגבלותיו הדינמיות אבל עיקר הספקות היה המסע אל הלא נודע.
שם ניסיתי לראשונה את מערכת הקרוז קונטרול, את חימום הידיות, ואת היכולות העמסה שלו של משקל גדול נוסף, היצרן מגביל את משקל העמסה
על הכלי (אמתי לחלוטין תבדקו בספר הרכב) יצרנית הארגזים כנ"ל, כשכל אחד לוקח מקדמי בטיחות גדולים להימנע מתביעות נזיקין.
דבר נוסף היו תנאי הדרך הפיזיים, גשם (הרבה מאד גשם) שלג, קרח, וכבישים מחוספסים למניעת החלקה שנמצאים באזורים המועדים לשלג.
עם המשקעים ניתן להתמודד בעזרת ציוד טוב בעיקר חליפות סערה (שנגנבו ממני בדרך חזרה של האופנוע לארץ) נעלים טקטיות משופרות, ולבוש
תרמי. הכבישים והמשקל גבו מחיר יקר מאד מהצמיגים (בעיקר האחורי אבל לא רק) ומרפידות הבלם, כן רכיבה עם משקל של כמעט חצי טון בירידה
מטורפת תוך וויסות הרכיבה למהירות שניתן לשלוט על האופנוע מאכלת את הרפידות במהירות. חלקים שמחליפים אין שום בעיה והחלפת רפידות
בלם או צמיג לא מצריכה מומחיות מיוחדת אבל הפרוצדורה בחו"ל היא שונה ולא מוכרת ולכן מצריכה סוג אחר של היערכות.
כשגיליתי שהצמיג האחורי שלי כבר גמר את חייו חיכיתי לרגע המתאים ונכנסתי למוסך קאוואסקי המקומי בצרפת מתוך ידיעה שאשלם מחיר של...
מוסך מרכזי, זה זהו שלא, למרות שקיבלו אותי כלקוח מזדמן ובלי תור, הטיפול היה מהיר מקצועי והמחיר הוגן 120 אירו להחלפת צמיג אחורי
כולל עבודה והצמיג אם נכפיל ב-4 (אז זה היה קצת פחות) נקבל 480 ש"ח.
היום קיבלתי הצעה ממוסך נחמד בירושלים של החלפת צמיג קדמי מאותו הסוג (להזכירכם צמיג קדמי זול יותר מאחורי ופחות עבודה) סך של...
תחזיקו חזק...מוכנים?
1200 ש"ח לא כולל מע"מ....
למען ההגינות במוסך אחר קיבלתי הצעה של 900 ש"ח...ועדיין כיף להיות אופנוען פה בישראל.
קובץ מצורף 10157
15200 ק"מ
אחד הדברים שאני מאד אוהב זה לנסות להתאים את האופנוע שלי למצב הרוח, עד הטיול כמעט ולא שיחקתי עם מצבי הרכיבה
החלטתי שעל מנת להשיג את מלוא השליטה באופנוע ולהתרגל אליו הכי טוב זה לרכוב איתו בדיוק בתנאים שהוא יעשה איתנו בחו"ל.
עכשיו אחרי שחזרנו אני יותר פנוי להבין את האופנוע במצבים שונים.
לאופנוע ישנם אפשריות כיוון רבות ולהפתעתי הן שם לא רק בשביל הרושם אלה אשכרה גם עושות את מה שהן נועדו לעשות ומשנות
את התנהגות האופנוע.
מצב "גשם" - מפעיל את כל מערכות העזר והבקרות למקסימום התערבות ומפחית את כוח המנוע ל-75% תפוקה. (לא משתמש בכלל)
מצב "כביש" - הבקרות נשארות עם עם מצב התערבות מלא, כוח המנוע עולה ל-100% בעצם מקבלים אופנוע במצב סטנדרט.
מצב "ספורט" - הבקרות מצומצמות לשליש, המתלים מתכננים למצב קשה ומנתק ההצתה מאחר את ההתערבות שלו לתוך הקו האדום.
מצב "רוכב" - פה הענייניים מתחילים להיות מעניינים, ניתן למפות ל-3 סגנונות רכיבה (1-3) ולקבוע עצמאית את שיכוך המתלים, כיווץ
ופריקה, התערבות המערכות והבקרות עד ניתוק מלא, ואפשר לכבות את ה-ABS לרכיבה על עפר. בפועל אני יכול לקבוע 3 תוכנית שונות
רוכב-1 רוכב-2 ורוכב-3 כל אחת שונה מהשנייה.
עכשיו תוסיפו על כל זה אפשרות נפרדת לאחר בחירת תוכנית הרכיבה לקבוע בנפרד אם אני רוכב סולו, רוכב עם מטען, רוכב עם הג'ינג'ית,
או רוכב עם הג'ינג'ית ומטען - כל תוכנית כזאת מביאה את המתלים על פי מצב הרכיבה לנקודה האופטימלית של המתלים לעבודה.
את כל הטוב הזה אני יכול לבחור מהבית בטלפון להתחבר לאופנוע לאשר בכפתור הסלקט עם ההתנעה והאופנוע יעשה הכל לבד.
כמאותגר טכנולוגית פחדתי להתעסק עם הכיוונים האלה אבל בתקופה האחרונה התגברתי על הפחד והמשחק הזה הפך לאחד מהשעשועים
האהובים עלי.
עברתי לרכוב במצב ספורט אבל עם כיוון מתלים "רך" יותר ככה שבעצם אני מקבל את כל כוח המנוע המלא כולל גלישה המנוע מעלה, לכיוון
הקו האדום החלפת ההילוכים מהירה יותר והגיר מרגיש שם טוב יותר, אבל נוחות הרכיבה שלי לא נפגעת, כאשר הג'ינג'ית מצטרפת אני עובר
למצב כביש, משנה את תוכנית ל-2 רוכבים +מטען ורוכב תיור.
כיוון המתלים גם משפיע על גובה האופנוע כך שבפועל אני יכול לקבוע כמה מכף הרגל שלי תגיע לרצפה, לצורך תמרונים במהירות נמוכה מאד
עם משקל זה מקל מאד על רוכבים מתחת ל-175 ס"מ.
הטיפול האחרון שעשיתי כולל כיוון המנוע ופילטר אוויר "פתוח" נותן לאופנוע תוספת בשרנית של כוח, וכרגע נישאר לי רק להתאים צמיגים לסגנון
הרכיבה שלי שעבר מתיור כבד לקצת יותר מהיר וספורטיבי.
האופנוע מרגיש שלם יצוק ללא קרקושים מיותרים נוח לכל משימה ויש לו המון רזרבות של כוח - תענוג.
סיבוב עיוור אי שם לא פה בסביבה...
https://www.youtube.com/watch?v=i1rpH90cH0Q
15450 ק"מ
בער לי לרכוב קצת, הפרחתי בלון ניסוי לאוויר לראות מי יצטרף ושמעתי המון תירוצים, הג'ינג'ית העדיפה שבת מזגן וסדרות אז יציאתי לבד, האמת כשאני
רוכב אני אף פעם לא לבד, יש אותי, יש את הורסיס, ויש לאת את המידלנד החדשה עם מערכת השמע המצוינת ויש לי פלייליסט של כחמש שעות נגינה, פאק איט...
מפרק את הורסיס מאסוריו, מתחת לכיסוי בורח החתול התורן, מכניס מפתח, בוחר מפת רכיבה:
1. ספורט
2. עומס קפיצים קשה.
3. התערבות בקרות מינימלית.
משהו מעורפל קצת מרגיש לי בכידון, סמן הדלק מאותת לי ריבוע 1 זמן מילוי...
המנוע עובד בסל"ד גבוה קצת על לטמפרטורת עבודה, פיצוצי בק-פייר קטנים ומנומסים נשמעים מהאגזוז, תופעה חדשה מאז כיוון המנוע האחרונה,
מחבר את הדיבורית לטלפון ולרצועת ההשמעה הנבחרת, הסל"ד יורד קצת טמפרטורת עבודה 58 מעלות, קליק, הילוך ראשון מיישב במקום, נורית
ה-ABS עדיין דולקת, היא תישאר ככה על המטר השני בנסיעה, יציאה זהירה לחניה והתחברות לכביש הראשי, רוכב על גבול השיוט הילוכים נמוכים
עד אחרי הכיכר השנייה, טמפרטורת עבודה 85 מעלות יד ימין סוחטת את המצערת עד לסוף הווסיס צובר מהירות בטירוף קו אדום, שלישי, המחוג
מטפס, הכביש ריק זהו הגענו לרמזור הראשון, תופס את כל הרמזורים בירוק, עובר את מחסום המנהרות ולוקח ימינה לכיוון יישובי ההר עצירה ראשונה
בתחנת דלק ממלא מיכל מלא, עובר למשאבת האוויר הקדמי נזקק לחצי דקת מילוי להגיע ל-36, האחורי פחות אבל ל-42, תחושת הכידון השתפרה
פלאים הפידבק מכביש עולה מוריד קצת מלחץ הקפיצים הקדמיים..בול!
יוצא לכיוון בר בהר ומשתעשע בדרך עם כמה רוכבים מזדמנים ורכב אספנות אחד, תענוג בבר כמות עצומה של רוכבים מכל המינים והסוגים גם רכבי
ספורט ופוזה, וכמה חברים, ביקור קצר בשירותים חם לי, משעמם לי אז החלטתי להמשיך הלאה, מפה לשם מוזיקה נשפכת לי לאוזניים בדיוק המוסיקה
שאני אוהב ובחרתי בפינצטה הכביש ריק בהפתעה והכל מתחבר לרכיבה מהירה וזורמת כפי שכבר הרבה מאד זמן לא חוויתי, פשוט תענוג צרוף אחת
הכי טובות שהיו לי בזמן האחרון...
קובץ מצורף 10160
קובץ מצורף 10161
קובץ מצורף 10162
קובץ מצורף 10163
קובץ מצורף 10164
נשמע כיף. עכשיו תחשוב כמה כיף היה יכול להיות אם היה לך טרייסר.
נשמה, פה זה פורום של אופנועים....ציטוט:
נכתב במקור על ידי AsafA