רוצה להתיחס לכתבה של דני קושמרו בבליזר

דבר ראשון ממש מעריך ואף אוהב את הבנאדם אשר מצליח בכול כתבה שלו להיות ענייני אמיתי ובגובה העיניים.
וכן וגם להביא ענייני רכיבה לפריים טיים.

אז מי שטרם קרא מוזמן לעשות זאת כאן

מתוך כול הכתוב רוצה לנצל זאת בכדי להעלות את המודעות שלנו, מעוניין להצביע על שני נקודות מהם כולנו יכולים וחייבים ללמוד:
1. ״אולי היתה זו העייפות הגדולה של אחרי מסע ארוך כזה שהכריעה אותי, אולי הלחץ להגיע בזמן, ואולי סתם המחשבה שבעצם מדובר בכביש חד־סטרי ואין סיכוי שתגיח מכונית ממול. יצאתי לעקיפה. כשמאחורי הסיבוב הופיעה וולבו, קפאתי. לא היה לאן לברוח.״
2. ״השאלה היא רמת הסיכון שאתה מעוניין לקחת על עצמך כדי להמשיך ליהנות — וברור שאתה לא באמת תמיד יכול לשלוט בזה״

זה קורה לכולנו כול הזמן, זו מן מלחמה פנימית במודעות, אנו מעוניינים לדחוק עמוק לאיזור האפל, אך חייבים לקחת בחשבון.
מן מוניטורינג אישי, סבב ״מצב החומר״ מה מצבינו?, איפו אנחנו איפו הראש? מי באמת נוהג את האופנוע כרגע, מה מצבו?
האם כדאי לעצור ל5 דקות מנוחה, מתיחת רגליים ושיחררו הסטרס?

יש המון דרכים להתמודד עם מצבים, אך אולי החשוב ביותר והראשונה במעלה היא המודעות.

תודה לדני והחלמה מהירה וקלה!

קראתי את הכתבה ממש לפני שראיתי את ההודעה שלך.
ידוע שדו"ג זה מסוכן. וכל אחד מחליט לעצמו האם התועלת/סיפוק עולה על הסיכון?!

לעצור בצד ל5 דקות מנוחה יעזרו רק אם יש לך מים קרים או נשנוש שיעיר את הגוף. צריך לגרום לגוף לבצע פעולה פנימית אשר תכניס אנרגיה זמינה.
לדוגמא איזה חטיף (אפילו אם הוא לא בריא, האנרגיה זה מה שחשוב).
סתם לעשות סיבובים מסביב לאופנוע במשך דקה לא באמת יעיר אותך. זה יעזור לחמש דקות ואז הגוף שוב מתעייף.

גם שהודא שהפיל את האופנוע בחנייה. לכולנו זה קרה, בעיקר בהתחלה, שלא פתחנו את הרגלית עד הסוף והפלנו.

שיחלים ויחזור לרכב.

תמיד מנקר לי בראש שאת כל התאונות עושים קרוב לבית/ קרוב ליעד.

כל עניין המודעות ושאר הנושאים שעלו בכתבה וכאן - אלו כללים בסיסים שצריכים להיות בראש של כל מי שמשתמש בכלי תחבורה, בין אם מדובר בדו גלגלי ובין שמדובר בפחית או פול טריילר.

באותו הקשר, מפליא אותי כל פעם מחדש ההתייחסות של חלק מהאנשים (במגוון קבוצות גיל) לנושא העייפות - אנשים שדווקא מודעים בצורה כזו או אחרת למשמעויות וההשלכות של נהיגה/רכיבה שאתה לא בפוקוס מלא, אלו אנשים שמצד אחד לא יגעו בבירה כי "אם שותים לא נוהגים" אבל לנהוג ב- 4 לפנות שהראש מנקר, זה בסדר כי "אני ארגיש אם אני נרדם"...

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי עמיר

כל עניין המודעות ושאר הנושאים שעלו בכתבה וכאן - אלו כללים בסיסים שצריכים להיות בראש של כל מי שמשתמש בכלי תחבורה, בין אם מדובר בדו גלגלי ובין שמדובר בפחית או פול טריילר.

באותו הקשר, מפליא אותי כל פעם מחדש ההתייחסות של חלק מהאנשים (במגוון קבוצות גיל) לנושא העייפות - אנשים שדווקא מודעים בצורה כזו או אחרת למשמעויות וההשלכות של נהיגה/רכיבה שאתה לא בפוקוס מלא, אלו אנשים שמצד אחד לא יגעו בבירה כי "אם שותים לא נוהגים" אבל לנהוג ב- 4 לפנות שהראש מנקר, זה בסדר כי "אני ארגיש אם אני נרדם"...

---

מי שחי על האופנוע, נאלץ גם לרכב לא מעט כשהוא לא "בפוקוס מלא".
אחרי יום קשה בעבודה, בשעת בוקר מוקדמת כשהגוף עוד ישן, חזרה מאימון כוח שגמר את הידיים והגב.
המצבים האלה בלתי נמנעים עבור מי שהאופנוע אצלו כלי רכב עיקרי ולא תחביב של שבת.

אפרופו בירה - אני בטוח שליטר בירה פוגם לי ברמת הרכיבה פחות מאשר יום עבודה של 10-12 שעות מול מסך מחשב.
לנקר על אופנוע יצא לי... בכביש הבקעה, סביבות 3 בלילה. התעוררתי סופית כשאני והבנדיט היינו כבר באוויר, בטיסה נמוכה לכיוון השיחים שלצידי הכביש :)

אני מאמין שכל אחד מאיתנו קיבל החלטות שגויות ועשה טעויות לא פחות קריטיות מקושמרו, ללא קשר לעייפות. למזל רובנו בפעמים האלה לא הופיעה מולנו אותה וולוו שהופיעה מולו. רובנו מפוקסים 99.9% מהזמן, לפעמים ההבדל בין לקרוא חוויית תאונה של מישהו לבין להיות זה שכותב אותה זה אותו 0.1% של חוסר ריכוז או החלטה שגויה בשילוב עם 100% מזל רע. כמובן שצריך ללמוד מטעויות, להפיק לקחים ולמנוע את הארוע הבא, אבל צריך גם להבין את הממשות שבסיכון. מי שחושב שאין סיכוי שיקרה לו משהו כי הוא רוכב מנוסה שמקבל החלטות נכונות טועה, ומי שלא מוכן לקבל את הסיכון שיפסיק לרכוב.

מסכים לגמרי לגבי עניין העייפות, מניסיון על הכביש ויותר מזה מניסיון של שנים בתור עייף תמידית, העייפות הרגישה לי (למזלי רק הרגישה ולא הראתה לי) תמיד מסוכנת פי כמה וכמה מכל דבר אחר שהתערבב בנהיגה.
בלי שום ספק אני יכול לומר שליטר בירה (או יותר) מרגיש לי הרבה פחות מסוכן ברכב מאשר על אופנוע, ושניהם הרבה פחות מסוכנים מנהיגה בעייפות קיצונית (על אופנוע לא ניסיתי עייפות קיצונית). למזלי, בנקודת הזמן הנוכחית אני לא רואה סיבה שאעלה על ההגה או הכידון אחרי אף אחד מהנ''ל, אבל לצערי אני לא היחיד בכביש, ומערכת שיקולי הדעת שלי היא לא זאת של הנהג/רוכב שלידי.
כמו שנכתב למעלה, אני גם משנן לעצמי בכל רכיבה או נהיגה ש'רוב התאונות מתרחשות רגע לפני ההגעה ליעד' ומשתדל להתנהל במשנה זהירות בסיטואציות האלו.
לגבי הכתבה וקושמרו בכלל, טוב לראות שהוא מרגיש מספיק טוב כדי לכתוב על זה, ויותר מזה שהוא מספיק מפוכח כדי לדעת לסמן את הטעויות שלו והמזל ששיחק לו.
רק בריאות.

אני דווקא מרגיש שהן עייפות והן הבירה מסוכנים יותר ברכב מאשר באופנוע...
אולי כי אני רוכב יותר טוב ממה שאני נוהג?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי RoadSwimmer

יש המון דרכים להתמודד עם מצבים, אך אולי החשוב ביותר והראשונה במעלה היא המודעות.
תודה לדני והחלמה מהירה וקלה!

---

או אולי ... זה הרבה יותר פשוט: לא לעקוף כשאין שדה ראיה מספיק? זה תרגיל מסוכן, ואין לזה שום קשר ל-"מודעות".

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי xlib

או אולי ... זה הרבה יותר פשוט: לא לעקוף כשאין שדה ראיה מספיק? זה תרגיל מסוכן, ואין לזה שום קשר ל-"מודעות".

---

או, סופסוף מישהו העלה פה את אחת הסיבות היותר שכיחות, ותיקון - אין קשר בדר"כ לעייפות או ריכוז (אלא אם כן עייפות ותשישות קיצונית, לעולם לא נרדמתי על האופנוע למרות שהיו כמה פעמים שהייתי ממש גמור, ואי אפשר להגיד את זה על נהיגה ברכב, כי שם הנוחיות מרדימה), הקשר הוא ללקיחת סיכונים ורכיבה בסיטואציות שלרוב ההתנגשות בך אינה קשורה לכמה טוב ומרוכז אתה, זה המהירות ההצמדות לרכבים ושדה ראייה צר מדי.. לכולנו יש את המקרים של הכמעטים האלו. בשול בין רכבים לגנוב קצת פס לבן כי יש טור מכוניות עומד אז נצמצם טווח על הנתיב הנגדי ומקסימום יהיה בסדר יבוא מישהו ממול אז נחתוך חזרה, ואז יש עיכול וזה מושך באף להתקדם עוד קצת והופ!!! מכונית מגיעה ממול בסיבוב ולך עכשיו בשבריר שנייה להגיב לצד הנכון או לרדת על הבלמים ובשאיפה שהנהג ברכב ממול גם ייבלום בזמן או יקח את הצד הנגדי לזה שאתה החלטת לקחת.
קיצר, ההתחלה תלויה בנו, ההמשך בדר"כ כבר לא (חוץ מאלו שיש להם אינסטינקטים של טייסי קרב וניסיון של רוכב MOTOGP)

לדעתי יש קשר בין השניים. הרבה פעמים החלטות שגויות כמו עקיפה ללא שדה ראיה נובעות מ'קלות דעת' (שם מכובס לנהיגה בשכרות/עייפות/תחת השפעה), ומצד שני נהיגה ב'קלות דעת' היא פחות או יותר ההגדרה של החלטה שגויה. אני יכול להעיד על עצמי, שכשהייתי צעיר יותר, ונוהג במצב של עייפות קיצונית (או...) העדפתי לנהוג מהר יותר כדי לקצר את הזמן על הכביש (אידיוטי, אני יודע).
לפי הכתבה, קושמרו עצמו מעיד שהוא לא יודע מה היה הגורם לעקיפה הבעייתית, אם זה העייפות, הרצון להגיע כבר ליעד או סתם החלטה מטופשת של רגע. בכל מקרה הוא לא מחפש להאשים או להתנער מהאשמה אלא מודה בפה מלא שההחלטה המטופשת שלו כמעט לקחה אותו ואת המורכבת (שממש לא ברור איך יצאה ללא פגע). עוד דבר שעולה מהכתבה היא שמיגון הוא קריטי מאוד, אך גם איתו הרוכב לא חסין לחלוטין, ובסופו של דבר המיגון הכי טוב הוא שיקול דעת מושכל.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי xlib

או אולי ... זה הרבה יותר פשוט: לא לעקוף כשאין שדה ראיה מספיק? זה תרגיל מסוכן, ואין לזה שום קשר ל-"מודעות".

---

הייתי רוצה להאמין שאף אחד לא יכניס את עצמו לסיטואציה של ״לא לעקוף כשאין שדה ראיה מספיק״ אלה אם כן מצאת לך ״תרוץ״ הגיוני לאותה שניה כמו: ״מדובר בכביש חד־סטרי ואין סיכוי שתגיח מכונית ממול״, וכן גם זה קורה לכולנו שדעתינו והשיפוט שלנו משתבשים, כתוצאה מעייפות, לחץ, ריב עם האישה וכו׳.
השאלה היא האם ניתן לזהות מראש את ״נקודות שיבוש השיפוט״ ולהימנע במודע מלעשות טעויות שיפוט כאלו?

אישית, לאחר לא מעט כמעטים וגם לא כמעטים. מצאתי את שיטת ״strees reduce speed״ שבעקרון אומרת שככול שיש יותר גורמים שמפריעים לרכיבה, כך צריך להוריד את המהירות בצורה אקספוננציאלית עד לעצירה.

לדוגמה, כול דבר אשר מושך תשומת לב ומוריד ריכוז ומיקוד ברכיבה נקרא לו ״גורם מסיט״ כגון:
- ציוד שנקשר מאחור והנך בודק תדיר שעדיין נמצא וקשור שם.
- חוסר דלק, תרוד היכן לתדלק, עד לאן יספיק לך הדלק, היכן התחנה הקרובה.
- מחשבות על.. הבית, בעיה בעבודה, הריב עם האישה וכו׳
- עיפות.. הבנתם את העניין.
ככול שמצתברים יותר גורמים מסיטים, כך מוריד את מהירות השיוט. כלומר אם קיים גורם אחד יורד ב 10 קמ״ש או יותר, אם מתקיימים שני גורמים יורד ב 30 קמ״ש או יותר, במידה ומתקיימים שלושה, עוצר במקום הראשון האפשרי לקפה / חילוץ עצמות וצימצום מספר הגורמים המסיטים.

זה אולי לא מונע לגמרה, אך לפחות נותן את הכלים להעריך ולבדוק עד כמה אתה ממוקד ברכיבה ויכול להגיב ביעילות להתפתחויות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי moonshield

לדעתי יש קשר בין השניים. הרבה פעמים החלטות שגויות כמו עקיפה ללא שדה ראיה נובעות מ'קלות דעת' (שם מכובס לנהיגה בשכרות/עייפות/תחת השפעה), ומצד שני נהיגה ב'קלות דעת' היא פחות או יותר ההגדרה של החלטה שגויה. אני יכול להעיד על עצמי, שכשהייתי צעיר יותר, ונוהג במצב של עייפות קיצונית (או...) העדפתי לנהוג מהר יותר כדי לקצר את הזמן על הכביש (אידיוטי, אני יודע).
לפי הכתבה, קושמרו עצמו מעיד שהוא לא יודע מה היה הגורם לעקיפה הבעייתית, אם זה העייפות, הרצון להגיע כבר ליעד או סתם החלטה מטופשת של רגע. בכל מקרה הוא לא מחפש להאשים או להתנער מהאשמה אלא מודה בפה מלא שההחלטה המטופשת שלו כמעט לקחה אותו ואת המורכבת (שממש לא ברור איך יצאה ללא פגע). עוד דבר שעולה מהכתבה היא שמיגון הוא קריטי מאוד, אך גם איתו הרוכב לא חסין לחלוטין, ובסופו של דבר המיגון הכי טוב הוא שיקול דעת מושכל.

---

אין ספק בכלל, כשאנחנו עייפים אנחנו מועדים לפורענות.
כנ"ל שחם לנו, לא נעים לנו, קר לנו מדי או שנרטבנו.
צריכים להיות מודעים לגורמים שמפריעים לשיקול דעת נורמלי , להכיר בהם , ולהתנגד להם בחוזקה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי moonshield

לדעתי יש קשר בין השניים. הרבה פעמים החלטות שגויות כמו עקיפה ללא שדה ראיה נובעות מ'קלות דעת' (שם מכובס לנהיגה בשכרות/עייפות/תחת השפעה), ומצד שני נהיגה ב'קלות דעת' היא פחות או יותר ההגדרה של החלטה שגויה.

---

מה? נהיגה תחת השפעה זה לא "החלתה שגויה", זה צעד אחד לפני רצח.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי moonshield

לפי הכתבה, קושמרו עצמו מעיד שהוא לא יודע מה היה הגורם לעקיפה הבעייתית, אם זה העייפות, הרצון להגיע כבר ליעד או סתם החלטה מטופשת של רגע.

---

הוא לא יודע? חמוד הבחור. הסיבה היא פשוטה מאוד, וידועה לכל אחד שמעוניין לדעת (ולא לחפש תרוצים) - וזה הרגל מגונה. מי שהתרגל לנהוג/לרכב בצורה אגרסיבית, יעשה זאת מבלי לחשוב. 1000 פעם זה מצליח, בפעם 1001 - "לא יודע מה סיבה"

תחושת עייפות על אופנוע היא נוראית. בעבר חרשתי את אירופה על האופנוע שלי (יציאה מישראל באוניות ליוון ואיטליה אבל זה לא הסיפור כרגע). חוויתי נסיעה לילית בצרפת עם גשמים לסירוגין, ועייפות שמאיימת להרוג אותי, אבל אין היכן לעצור וגם לא ברור היכן אמצא מקום ללון. זה היה לפני עידן מכשירי הניווט או הסמארטפון! פתחתי משקף בקסדה, נתתי לפרצוף לקבל משבי רוח קרירים ואפילו טפטופי גשם, נענעתי ראש ושרתי לעצמי שירים. היה עינוי סיני. למזלי, לאחר שעות רכיבה מצאתי מוטל אוטומטי - שאתה נכנס אליו ע"י העברת כרטיס אשראי בכניסה, פשוט מלון דרכים ללא צוות (רשת פורמולה 1). רעיון גאוני!

Sent from my Redmi Note 4 using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי xlib

הוא לא יודע? חמוד הבחור. הסיבה היא פשוטה מאוד, וידועה לכל אחד שמעוניין לדעת (ולא לחפש תרוצים) - וזה הרגל מגונה. מי שהתרגל לנהוג/לרכב בצורה אגרסיבית, יעשה זאת מבלי לחשוב. 1000 פעם זה מצליח, בפעם 1001 - "לא יודע מה סיבה"

---

כן, ללא ספק ההסבר הפשוט הוא הנכון במקרה הזה. קושמרו התחמק ומילא כתבה בתירוצים זה ההימור שלי.

נו באמת... אל תהיו ליצנים.
הבן אדם אומר לכם שהוא רוכב 35 שנה ועשה רק 2 תאונות עם שברים ושניהם במגרש חנייה כשהאופנוע נפל עליו.
כל מי שאני מכיר שרוכב אגרסיבי עושה כמה תאונות כל שנה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי mudale222

נו באמת... אל תהיו ליצנים.
הבן אדם אומר לכם שהוא רוכב 35 שנה ועשה רק 2 תאונות עם שברים ושניהם במגרש חנייה כשהאופנוע נפל עליו.
כל מי שאני מכיר שרוכב אגרסיבי עושה כמה תאונות כל שנה.

---

וואלה,
רוכב כבר 15 שנה בגוש דן.
לפעמים כמה שעות רצוף ולא רק לעבודה וחזרה.
שתי תאונות, אחת עם פציעה, אבל בשטח.
שהחברים שלך יפיקו לקחים.

רוכב אגרסיבי זה לא מי שרוכב הרבה אלא מי שרוכב חזק.
מי שהולך על הקצה הרבה כל הזמן נופל מדי פעם, ככה זה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי mudale222

רוכב אגרסיבי זה לא מי שרוכב הרבה אלא מי שרוכב חזק.
מי שהולך על הקצה הרבה כל הזמן נופל מדי פעם, ככה זה.

---

מי שהולך על הקצה בכביש ציבורי... זאת בעיה שלו.
לא שופט חלילה, אבל לא יצא לי להכיר אנשים שעשו את זה במשך שנים רבות ללא פציעה.
יש את אלה שנפצעו ונרגעו, יש את אלה שירדו מזה שלמים אחרי זמן קצר, ויש את אלה שכבר לא איתנו.
כמות הכישרון והמזל שנדרשות כדי להתקרב לגבול ולהישאר שם בלי לחצות אותו, פעם אחר פעם, בכביש הציבורי שבו ישנם אינספור גורמים זרים שמשתנים כל הזמן - התברכו בה אולי אחד למיליון. אם כך, יש 8 כאלה בישראל - וגם אם כל ה-8 רוכבים על אופנוע, כנראה שאני, אתה, וכל החברים שלי ושלך לא שייכים לקבוצה המצומצמת הזאת.
והשאר... נופלים, כמו שאמרת. לאור זה שהכביש אינו סלחני לנפילות בכלל, ולנפילות במהירויות גבוהות במיוחד - רוב התאונות האלה מביאות לפציעה או מוות.
אני בזמנו יצאתי בזול. שבר פתוח בשתי העצמות של השוק, שבר ללא תזוזה בעצם הבריח ובשכמה. "פצוע קל-בינוני" בשפת המבזקים בווינט.
לי זה הספיק כדי להבין שעם כל המזל (יש הרבה) והכישרון (כנראה שיש ממנו קצת) - אני לא אחד מה-8.

בכל מקרה - ה"קצה" לא קשור לדיון. בשרשור לא מדברים על תאונה שהתרחשה עם הגשש באספלט, אלא "סתם" על עוד תאונה (קשה) עקב שיקול דעת לקוי בהשפעת עייפות, לחץ ותחושת ה"מה כבר יכול לקרות".