עד לפני עשור, ביצועי כביש הייתה נחלתם הבלעדית של אופנועי הספורט; כעת גם אופנועים פשוטים יותר מספקים יופי של ביצועים; לקחנו שניים - נייקד והיפרמוטו - למבחן ראש בראש.
http://fullgaz.co.il/?p=133898
http://fullgaz.co.il/wp-content/uplo...ermoto-042.jpg
הצג להדפסה
עד לפני עשור, ביצועי כביש הייתה נחלתם הבלעדית של אופנועי הספורט; כעת גם אופנועים פשוטים יותר מספקים יופי של ביצועים; לקחנו שניים - נייקד והיפרמוטו - למבחן ראש בראש.
http://fullgaz.co.il/?p=133898
http://fullgaz.co.il/wp-content/uplo...ermoto-042.jpg
הדורסודורו הזה עושה חשק
העם דורש דורסודורו עם מיגון רוח, מושב קומפורט, טנק 20 ליטר וסט מזוודות.
אני קונה!
ואם הוא יהיה מבוסס על מנוע ושלדת הדורסודורו 1200 (ו-125 כ"ס), לא תכעס, נכון?
http://lumenatic.com/wp-content/uplo...d-1200-026.jpg
לדעתי ההשוואה לא נכונה, לא מדובר פה בנייקד מול היפרמוטו אלא באופנועים שונים לגמרי.
אם כבר, שיבר מול דורסודורו היה יותר נכון כדי לבדוק נייקד מול היפרמוטו.
מסכים.
אם כבר הייתי עושה השוואה בין אופנועים 'זהים' שהותאמו לסגנון הרצוי. באמת יכולה להיות מעניינת השוואה בין השיבר לדורסודורו.
כמה הוא "שמן"? לא רק בנתונים יבשים, אלא במכלול התחושות?
למשל - אני מאוד אוהב את המולטי 1100 שלי, והוא די עונה להגדרה של היפר-מוטו-אדוונצ'ר. "אופנוע ספורט על עקבים" קראו לו.
רכבתי על ה-950, שנורא התלהבתי ממנו כשקראתי מבחנים - וברכיבה של שבועיים באיטליה, הבנתי ש"זה לא זה". יותר מדי אדוונצ'רי.
הוא אופנוע ספורט-טורינג מעולה, אבל אין לו את השילוב הנדיר של פרקטיות ראויה עם אופי בלתי מתפשר - שאני כל-כך אוהב באופנוע שלי.
כרגע, יש לדוקאטי את ההיפרסטראדה על בסיס ההיפרמוטארד - אבל הוא דווקא לא מספיק טורינגי בעיניי. הזיווד המקורי בנפח מאוד קטן, וטנק דלק הוגדל ל-16 ליטר בלבד (אני שונא לתדלק, ומעדיף טנק כמה שיותר גדול). כנראה שמבחינת נוחות הוא גם לא יהיה כיפי למאות קילומטרים ביום.
עם המולטי 1000/1100, דוקאטי קלעו בול בין שתי הקטגוריות. זה היה מוקדם מדי, והשוק לא ידע להעריך את האופנוע המיוחד הזה - שהוחלף ב-1200, שהוא אופנוע שונה לגמרי בקונספט (וגם במחיר הקניה ובאחזקה).
https://i.imgur.com/W9qb4sv.jpg
אתה חושב שתסתדר עם 20 ליטר בטנק?
לגבי ההשוואה, זה מרגיש לגמרי תפוחים לתפוזים.
לקחתם 4 בשורה, יפני, קטן עם מנוע משנות ה-2000, ממפעל האופנועים המשעמם עלי האדמות ואתם משווים אותו להיפרמוטו איטלקי שיושב על טווין חדש לחלוטין של 900 סמ"ק?
הכי מדהים אותי מהשוואה הזו, שהסוזוקי יותר יקר. מעניין אותי מי מכל האופנועים המדהימים שניתן לקנות ב-2018 הולך לאבניר ושם 70 אלף על הgsxs הקטן?
הבעיה באיטלקיות הללו זה שאין מי שיקנה אותם ממך.
קונים אופנוע בשביל לרכב ולהנות ממנו, לא בשביל למכור אותו.
אין ספק שיותר קשה למכור אופנוע איטלקי אבל הפאן ויחודיות גדול פי 1000 מאופנוע יפני, נהנים איתו לאורך כל הדרך, בסופו של דבר לכל סיר יש מיכסה והאופנוע ימכר בסוף.
מי שרכב על אופנוע איטלקי יהיה לו קשה מאוד לחזור לאופנוע יפני!!!
קלעת בול.
זה האופנוע היחיד כרגע שעושה לי עקצוץ להחליף.
לא ידוע לי מה רמת האמינות של האוגוסטות (אני מאלה שלא מחליפים מהר - הדוקאטי כבר עם 102 אלף ק"מ ומתפקד טוב), כמה קשה לטפל בו (כל הטיפולים/תקלות - לבד).
לטעמי, הטוריזמו גם עמוס מדי באלקטרוניקה מיותרת, בחדש בכלל תקעו לו רקלוז (מה יש לעשות איתו באופנוע כביש?!).
עלויות החלקים גם כנראה יהיו גבוהות יותר מהדוקאטי.
בקיצור - מזל שאין לי צורך אמיתי להחליף...
בתור בעלים של דוקאטי בעבר ואוגוסטה בהווה, אתה טועה בגדול, החלקים של האוגוסטה זולים בהרבה מהחלקים של דוקאטי וזה עוד לפני שמדברים עם אמינות היבואנים, בוא נגיד שלדוקאטי אני לא חוזר.
לגבי אמינות- רוכב על 1090 ולא מכיר את מנועי הטריפל אבל ה 1090 אצלי קצת יותר משלוש שנים ללא שום בעיה או תקלה בניגוד לדוקאטי ששמעתי על אופנועים שהלכו להם מנועים בק"מ נמוך.
לגבי הטוריזימו, אופנוע שנראה כמו פסל מדהים, חבל שאני מעדיף מנוע גדול עם יותר מומנט.
אז בגדול, לפי מה שאתה אומר היה אפשר גם להשוות גם נייקד 300 סמק לדורסודורו?
השאלה היא האם אתה משווה בין אופנועים או בין סגמנטים. אם בין סגמנטים, המטרה היא לבטל כמה שיותר את השוני ברמת האופנוע כאינדיבידואל, וכשיש לך שיבר שחולק הרבה מכלולים עם הדורסודורו, זאת תהיה ההשוואה הכי קרובה שאפשר לעשות כדי להשוות בין סגמנטים, אחרת קח נייקד 300 סמ"ק ותבחן אותו מול היפר כזה או אחר.
למשל, הייתה השוואה ברמת מנוע, אתה לוקח מנוע 4 בשורה ומשווה אותו לטווין? איפה זה קשור לסגמנט עצמו? הרי בגזרת הנייקד יש לך שיבר עם מנוע טווין, ויש לך את 09 עם טריפל. נכנסתם גם להשוואה ברמת אלקטרוניקה, שוב זה לא דבר להשוואה כי אלקטרוניקה יש יותר ויש פחות בכל הקטגוריות, זה לא משהו שמיוחד קטגוריה כזאת או אחרת.
בקיצור, נעשתה השוואה בין יפני משמים לאיטלקי בשרני ללא קשר לסגמנט. ולסיום, בהמשך למבחן של הדיוק 790, לטעמי הוא מרגיש היפר ופחות נייקד (ועדיין הוא לא אוזכר בהשוואה הנ"ל בשום צורה).
החלקים של דוקאטי לא יקרים בכלל (ראה סיכום 100 אלף שפרסמתי).
אני בכל מקרה מזמין חלקים מחו"ל ומטפל בבית, כך שמחירי החלקים בארץ וטיב השירות של היבואן הם לא פונקציה בשבילי (למרות שליגל היו ממש בסדר בקניה ואחריה).
מורכבות הטיפול, כמות הכלים היחודיים שיש לרכוש לתחזוקה שוטפת, ומיעוט תקלות גם בקילומטראז'ים גבוהים (אחרי 100 אלף ק"מ) אלה דווקא פרמטרים חשובים עבורי. לא בטוח שהכל כ"כ ורוד עם האוגוסטה במובנים האלה.
בגלל זה החכם, מה הוא עושה?ציטוט:
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו כלי פנאי שמאבד מערכו כ"כ הרבה,יש כאלה שחייבים את האיזון.
הוא קונה כלי לא סחיר כמשומש בן 3-4, אחרי שמישהו ספג את רוב איבוד הערך - ונהנה ממכונה משובחת בזול.
דוגמא מעולם הרכב:
רכשתי לפני חודש פיאט 500L בנזין ידנית, שנת 2015, עם 50 אלף ק"מ מיד ראשונה פרטית. הרכב במצב מכאני וקוסמטי מושלם, טופל לפי הספר, ועלה כחדש כ-100 אלף שקל.
אני שילמתי על הרכב 41 אלף שקל, ואין לי ספק שהרכב ישרת את משפחתי בכבוד וללא תקלות מיוחדות ב-5 שנים הקרובות. גם אם בסוף התקופה אני מוכר אותו לפירוק (לא סביר בעליל) - עדיין איבדתי רק 40 אלף שקל, לעומת ה-60 שאיבד האדם שקנה אותו כחדש.
אם הייתי נוהג כישראלי ממוצע - הייתי קונה טויוטה יאריס 2015 מכוערת, זולה ומגעילה בפנים, אם חצי מהמרווח פנים שיש לפיאט - באיזה 70 אלף שקל.
אחרי 5 שנים הייתי מנסה למכור אותה ב-30 (בהנחה והיא לא נגנבה - הרי זה טויוטה). אולי הייתי מצליח, ואולי לא - ואז הייתי צריך לפנות לטרייד, שישחט אותי במחיר.
ללכת נגד הזרם זה ממש נחמד כשאתה יודע מה אתה עושה.
עובדה.
בפועל זה קצת פחות, כי מהמחיר הרשמי לכזאת חדשה (103 אלף שקל, אם אינני טועה) נוטים לתת הנחות משמעותיות לקונה שמתמקח ומוותר על מימון/טרייד. כך שבפועל, המחיר למזומן היה כנראה 90-95. מכאן - יש ירידת ערך גבוהה לפי המחירון (כי זה פיאט), ואני חתכתי עוד מהמחירון. קניתי מסוכנות טרייד אין של אחד מהיבואנים, הרכב עמד אצלם הרבה זמן (לא סחיר - אמרנו) והם שמחו לתת עוד הנחה לקונה רציני, שבא עם כסף (ללא צורך במימון או טרייד לרכב שלו).
לגבי אופנועים... המצב אולי שונה, אבל העיקרון אותו עיקרון.
יבואני דוקאטי, למשל - מסרבים למכור אופנועים בטרייד משמעותית מתחת למחירון מתוך ראיה עיסקית.
הם מבינים שכדי שאנשים יקנו חדש - הם צריכים להיות מסוגלים להעריך (בערך) מה תהיה ירידת הערך אחרי שנתיים-שלוש. והם מגבים את זה בטרייד שנותן תנאים מעולים ללקוחות חוזרים.
לדוקאטי זה (איכשהו) עובד, אם כי לאחרונה שמתי לב שבלוחות עומדות כמה מולטיסטראדות 1200 שנמצאות שם למעלה משנה... כנראה שהבעלים לא רוצה לחתוך 20-30% מהמחירון, ואין מספיק סוטים שישלמו 70-80 אלף שקל על אופנוע 2012 שאינו ב.מ.וו.
כמה בפועל מאבד מולטי 1200 בשלוש שנים הראשונות (ז"א - כמה צריך לרדת מהמחירון כדי למכור בזמן סביר)?
אני הייתי מהמר על 50% - דהיינו, מי שיציע למכירה מולטי 1200 שנת 2015 עם ק"מ סביר (40-45 אלף ק"מ, כ-15 אלף בשנה) ב-70-75 אלף שקל, כנראה ימכור מהר.
מי שיירצה מחירון (שבטח נמצא בטווח 90-100, לא בדקתי) - יחכה לקונה הרבה זמן, ואולי עד אינסוף.
ואם זה המצב בדוקאטי, שהתבססו לא רע בשוק - אז בטח ב-MV יש מציאות חבל על הזמן.
אצלי כ-3 שנים, כ-40K ק"מ.
בלי הפתעות מיוחדות. טיפולים סטנדרטיים + צמיגים (עקב ריבוי פנצ'רים) + גלגש ושרשרת + מיסבי היגוי + מצבר.
שני עינייני חשמל זניחים:
בית הנורה של הפנס הראשי היה מפלסטיק ונמס מחום הנורה. הוחלף לבית מחרסינה.
מתג המתנע משמש גם לשינוי מצבי מחשב/מצערת. כנראה עקב לכלוך/קורוזיה התחיל לקצר ושינה לי מצבים בלי התראה. ניקוי מסיבי פתר את הבעייה.
במודלים החדשים החליפו את המתג הזה בלחצן שנראה קצת יותר עמיד בלכלוך...
בסה"כ בונבון. מיכל דלק קטן.