לפני שנה רכבתי עם חבר על אפריקה את המסלול הזה. הפעם יצאנו שניים על ימאה טנרה, אחד במ.וו 850 ואנוכי על 701 תקול קלות. אופנועים ממוגנים, צמיגי 70-30, תיקים עם כלים פנימיות רזרביות ערכת קפה ובערך 2 ליטר לאדם. מאורגנים למסע בסהרה. בפעם שעברה רכבתי את המסלול עם חבר על אפריקה חודש וחצי עם ה 701 כשהייתי טירון בירוק בוהק. חוץ ממכשול הדרופ בשליש הדרך ועליה אחת שהאחורי קצת חיפש אחיזה לא היה שום אתגר וגם לא חיפשנו. רכבנו בשביל הנוף והטיול.
קובץ מצורף 9642
בסולם של 5 רמת הקושי הממוצעת במסלול סביב 2 חוץ מהדרופ שברמה 3. (רמה 5 בסרטונים של פול טארס וברמה 1 פרייבט עובר). סיימנו עם בירה במצוקי דרגות אחרי שלוש שעות כולל הפסקת קפה במצפה נחליאל. ברכיבה ישירה של 35 ק"מ מדובר בשעתיים כנראה. המסקנה מהטיול ההוא שהמסלול מתאים גם למתחילים עם 30-50 שעות וותק.
הפעם הנבחרת כללה רוכב מנוסה (בעבר על אנדורו) ללא הדרכה, שניים אחרי 2 הדרכות שטח ואחד אחרי הדרכת בזק. טיילנו יחד במסלולים ברמה 2 עם מעברים ברמה 3. כולנו נהנים מכושר שמושפע מבירה ובשר בעיקר ועברנו את ה- 50, הגיל שבו מתלהבים מהאדוונצ'ריזם. לא בקטע של עבירות ומבחני אומץ אלא בכיף של טיול בשטח.
נכנסנו למסלול ב 14:00 בצהריים בגלל אילוצים. בחוץ רותח, 35 מעלות. אחרי חימום קל עשינו הפסקה במצפה שמעל עיינות צוקים. המשכנו בקצב רגוע ואחרי חצי שעה הגענו למכשול הדרופ. שניים עברו בקלילות, השלישי הסתבך. הקידמי נכנס לפודרה באלכסון ובום טראח- והרבה אבק. הכל בסדר חוץ מידית קלאץ' שבורה. לרביעי האופנוע נפל אחרי הירידה. מתאוששים לאט, אין לחץ יש זמן. מרימים ומסדרים את הכלים על השביל וממשיכים. רבע שעה אחרי מסתבר שלא בסדר. אלכוהול מאמש, חשש למכת חום, סטרס מהנפילה וחייבים לעצור.
קובץ מצורף 9640
אין צל באופק. האופנועים נחו על השביל והסתתרנו מהשמש בשכיבה בואדי מתחת לסלע עד שהרוכב יתאושש. שקית מים קפואים על המצח, עוגיות וקפה ואחרי שעה כולם בסדר. בדרך שמתי לב שהתוואי השתנה לרעה. נראה כמו השפעה של זרימות מים ובעיקר כלים שהתחפרו במכשולים. זה אומר יותר שבכל מעבר נפגוש יותר סלעים פודרה וחריצים.
אחרי שלושה מעברים ברמה 3 צברנו עשר נפילות ברמות סיכון נמוכות. המיגון מנע פציעות אבל הלכה גם מראה. בכלכלת מאמץ אחרי כל נפילה הדופק עולה, הנשימה מואצת וכשהנפילות מצטברות התשישות מכריחה לעצור כדי לצבור כוח. כל הרמת קרנף מזווד שתמיד מחליט ליפול בזווית הכי לא נוחה גובה המון יחידות אנרגיה והשמש קופחת אין צל מעל. המים חמים ואוזלים במהירות.
הגענו למכשול האחרון 3-4 ק"מ ממצוקי דרגות עם השקיעה. רמת קושי 3++... מעלה משופע ותלול של מדרגות סלע מימין ושיפוע ובורות ופודרה מממעקף משמאל. הראשון נפל בבור פודרה. הפסקה ארוכה בצל להתאושש. מרימים יחד ושלושתנו דוחפים מושכים ומייצבים את האופנוע כשהרוכב עליו. חול בפנים, אין אחיזה לגלגל, אין אחיזה לרגל העסק כבד רצח וזה מתיש. כשהגלגל מקבל אחיזה המייצבים הגמורים לא יכולים לתמוך מהצד. הוא מדדה את העליה בפרפורים מוריד את האופנוע חזרה לשביל ונשכב על הגב מותש.
קובץ מצורף 9641
השני נופל פעמיים. חשוב להבין שלא משנה מי נופל כי בסופו של דבר כולם מאבדים כוח. אחרי חצי שעה של מנוחות ונסיונות, קצת אחרי השקיעה הופיע מעלינו פיקאפ עם שני חבר'ה. לא בדואים, שני מושבניקים חסונים שעזרו לנו להרים את האופנוע האחרון בעליה השבורה. אחרי רבע שעה באור אחרון הגענו מותשים למצוקי דרגות.
קשה להאמין שתוך שנה העסק הפך מטיול קליל למתחילים לפרק בהישרדות. האלמנטים קובעים. מסלול שהשתנה, ענייני בריאות אופייניים לגיל, החום, הרמת האדוונצ'רים אחרי נפילות והתשישות שמשפיעה על קבלת ההחלטות יוצרים אירוע בעל משמעות רצינית.
אצלנו נגמר בצחוקים בירה ו'צייסרים אבל חבורה פחות מגובשת ללא היכרות של עשרות שנים ועמידות מנטלית עלולה לגמור הרפתקה שכזאת בצורה פחות מוצלחת. לא היינו בסכנת חיים אבל היו כל מיני תסריטים מוחשיים למדי. בתור מארגן הטיול ומי שנזהר מאוד בשלומם של החברים שמוזמנים לרכיבות כולל התאמת הקצב, הטיול הזה שבגדול סיפק חווית אדוונצ'ר העלה מספר שאלות.
