הרהורים ותהיות האם זה שווה את זה?

שלום,
אני חדש כאן אז תרשו לי להציג את עצמי, אני בן 21 ממרכז הארץ אוטוטו משתחרר מהצבא וממש אבל ממש דלוק על עולם הדו"ג.
יש לי רישיון נהיגה 4 שנים וחשבתי שנהיגה זה הדבר הכי מהנה אבל לפעמים הייתי מוצא את עצמי ממש משועמם מכל העניין, תמיד חיפשתי אחרי ריגוש ופחדתי להתקרב לאופנועים כדי לא להתמכר לדבר (ואני יודע שזה מה שיקרה) ואחרי שכמה מכרים וקרוב משפחה איבדו את חייהם מרכיבה על אופנוע ושני הורים חרדתיים שמפמפמים מגיל קטן כמה זה מסוכן זנחתי את הרעיון לבקשתם.
לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי לא מסוגל לעמוד בפיתוי וביקשתי מחבר לרכב על ה-wr125 שלו והרגשתי תחושה שבחיים לא הרגשתי, לא רציתי שהרגע הזה יגמר בחיים. כולה סיבוב של כמה דקות על כביש נטוש עם פאקינג אופנוע 125 סמק עלוב גורם לתחושה כזאת.
החלטתי שאני רוצה להוציא רישיון ולרכב ויהי מה, אני מוכן לקחת את הסיכון ומקבל בהבנה את העובדה שיכול להיות שאני יפצע בכל פעם שאעלה על אופנוע ואולי אפילו אאבד את חיי כל זמן שאני עושה מה שאני אוהב, אני לא רוצה לגרום לפחד לשתק אותי ולמנוע ממני לעשות את מה שאני הכי רוצה.
ואז בשבוע אחד ראיתי את חבר שלי קובר את בן דוד שלו שנמרח על מעקה בטיחות וחבר ששכב בבית חולים עם יד וצלע שבורה ומלא שפשופים בגוף למרות שהוא סך הכול נסע עפ"י החוק ואיזה אידיוט אחד שלא נתן זכות קדימה ופנה ימינה העיף אותו על הכביש.
שאלתי את עצמי אם זה באמת שווה את זה, אם כדאי לסכן את החיים באופן יום יומי בשביל ריגוש וסיפוק שאפשר להשיג בדרכים אחרות, מעטות הדרכים אבל קיימות. הסתכלתי על המשפחות המרוסקות ושאלתי את עצמי האם אני מוכן לסכן לא רק את עצמי אלא לדון את משפחתי לאובדן וצער כל חייהם בשביל אדרנלין?
כל התהיות האלו ואני אפילו לא מחזיק ברישיון, אני בטוח שכל רוכב מגיע לתהיות מהסוג הזה בינו לבין עצמו, מעניין אותי איך אתם מתמודדים עם זה?
תודה.

האמת? אני למשל כמעט ולא חושב על זה, אך כן מזכיר לעצמי שזה עלול לקרות כל רגע כדי שזה ישאיר אותי עירני ומרוכז ברכיבה.

לפי דעתי הפאן שברכיבה שווה את הסיכון, ובסיכון אפשר איכשהו לשלוט, זה רק תלוי בך ובשליטה ביד ימין שלך.

נכון, הרבה אנשים נהרגים מתאונות וגם לא באשמתם אך מנגד יש את אלו שלא והם הרבה יותר מההרוגים.


Sent from my LG-H815 using Tapatalk

נקודת המוצא שלך היא שרישיון ורכיבה לדו״ג זה בשביל הריגוש, אבל בפועל רובנו מתניידים עם הדו״ג באופן יום יומי ככלי לחבורה לכל דבר ו״זוכים״ ליהנות מטקס לבוש המיגונים למינהם, שחרור האופנוע משרשראות, מנעולים וכו׳ ואכסונם, מעבר ובדיקה שהכל תקין לפני שעולים לכביש וחזור על הטקס כשמגיעים ליעד בתוספת קמצוץ זעה.

אז נכון, פה ושם נהנים מהכלי ויש גם כלים שהם באמת מרגשים אף בנסיעה מנהלתית אך הם במיעוט.

אם השיקול היחיד שלך הוא פאן וריגוש אז בהחלט יתכן שדו״ג אינו בשבילך בהתחשב במצב בו אתה נתון. לחלופין במידה ואתה רוצה לרכב, אולי כדאי שתפזול לנסיעות שטח בסופ״ש כאלטרנטיבה.

גם אני היית במצב מעט דומה לשלך. בתור ילד כפוף להחלטות ההורים שלא היו מוכנים לדו גלגלי בגלל שזה מסוכן (למרות שמימנתי את רישיון הרכב בעצמי כך שיכולתי גם לממן את האופנוע), זה גרם לדחיית הרצון. לפני שנה ההבזק ברגע אחד חזר אלי, ולא יכולתי שלא לפעול עליו. כבר אין מי שיגיד לי לא.
כן, אופנועים מסוכנים יותר ממכוניות בגלל שאין להם מערכות בטיחות ( ABS לא נחשב, הוא לא מגן ), אבל החיים עצמם מסוכנים. אנשים שסתם עומדים בתחנת אוטובוס נדרסים, נדקרים, נורים ועוד. וזה לא רק בישראל, זה פשוט העולם שלנו. סטטיסטית, רוב מקרי המוות והתאונות קורים בכלל בבית.
למנוע מעצמך דרך חיים שאתה רוצה בגלל שמישהוא אחר אומר משהו, שבכלל לא מחייב להיות אמת לגביך, זה כמו להפסיק לחיות.
אישית אף פעם לא חשבתי מה יקרה למשפחה אם יקרה לי משהו כשאהיה על אופנוע ( וזה לא השתנה למרות שכבר הייתה לי תאונת דרכים בגלל נהג שדיבר בטלפון והעיף אותי באויר ), זה יכול לקרות בכל זמן ובכל מצב. לפחות עד אז אני אהנה ממה שאני אוהב.
זה נשמע כאילו אתה מתכנן להתפרע על האופנוע, זאת כבר בעיה אחרת. מצד אחד אתה יודע ואומר לעצמך שאתה לא תשלוט בעצמך על דו גלגלי, ומצד שני פוחד ממה שיקרה לך ולמשפחתך בגלל זה. כל מה שאני יכול לומר לזה, תרגיע את עצמך. תבין שכביש הוא אינו מסלול מירוצים ולא שטח סטרילי שאפשר לעשות בו שטויות. בכביש סע הגנתית. כל אחד הוא אויב בכביש. אם יש לך כביש טוב, ללא עיקולים מסוכנים, ללא תנועה (יתרה), אפשר להרשות לעצמך מעט לזמן קצר, רק כדי להזרים את הדלק והאדרנלין.
אבל הכי טוב אם תעשה את במקום טוב ועם מישהוא לכל צרה שלא תבוא.
בכל מקרה, האם זה שווה את זה? אני חושב שכן. אם לא עשית מה שאהבת בחיים ונשארת עם הרבה חרטות, זה כאילו לא חיית כלל.

כמובן שזה משהו שאתה צריך להחליט עם עצמך ולעצמך, כי בסוף זה אתה שם בכביש ולא אחר.

בלי כוונה לפגוע באף אחד פה ובזכרם של אלה שלא פה, אם תמות צעיר אז זה לא היה שווה את זה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי The Doctor

---

ראשית, ועוד בטרם נהרהר, הכינוי שבחרת לעצמך שייך למישהו אחר. גר בטבוליה שבצפון איטליה, דובר איטלקית ואנגלית FOR SURE, ועוסק בלהיות גדול רוכבי המרוצים מאז ומעולם. הוא גם מחזיק בתואר ד"ר של כבוד באמת מאוניברסיטה נחשבת באיטליה.

לפני לא מעט שנים, אבי זצ"ל הסביר לי שאופנוע על גופתו המתה. אז במקום להתרוצץ על פאנטיק מוטור, ג'ילרה, ICM ואחרים נהגתי בטרקטור. את זה אבא שלי הרשה לי גם ללא רישיון. ככה זה מושבניקים ומחשבתם העקומה כשיש עבודה. חיכיתי בסבלנות עד לאחר שירותי הצבאי ומאז אני רוכב. הצדיק, מת בשנתו בגיל 76. למיטב חשבוני, לאבי היו 7 נשמות. שש הלכו על XT500, DR250, KLR650, DR600, XR250 ו- XR650. על השביעית הוא הזדכה בשנתו. צדיק!

לרכב על אופנוע אינו שווה ערך לקפיצה ממטוס ללא מצנח, זה אפילו לא רולטה רוסית ביחס של 1:6 ובוודאי לא משחק איציק עם רובה סער ביחס של 1:2. לרכב על אופנוע זה לא תחביב. זה מקצוע!
ומי שרוכב כמקצוען, זוכה לעסוק בתחביב שלו באופן יומיומי.

רק אתה יכול לנהל את הסיכונים של עצמך. כל השאר הוא בחזקת, ואני מצטט איזה טולקין אחד:
" עצה מתת מסוכנת היא גם אם חכם נותנה וחכם מקבלה כל הדרכים עלולות להשתבש"

עצתי היא שאם האופנוע הוא אך ורק מקור לריגושים, אקסטרים ואדרנלין רצוי להימנע מרכיבה בכביש הציבורי ולרכב על מוטוקרוסים\ אנדורו\ טריאל בשטח או אופנועי מרוץ במסלול.

איללכא...בחירה טובה וחיים ארוכים. ואם כבר חיים, הרוכב הטוב ביותר הוא זה שירכב גם מחר.

קודם כל תודה רבה לכולם על התגובות.
כמה דברים לחדד, אני לא מתכוון להתפרע ולנהוג כמו משוגע בכבישים ציבוריים אם וכאשר אני אוציא רישיון, הכוונה שלי היא שמה שמניע אותי לרכב זה הריגוש שרכיבה על אופנוע יכולה לספק לך ואני מעדיף את זה פי כמה על נהיגה ברכב. יש מספיק מקומות בהם אוכל לפרוק את התאווה שלי לרכיבה ספורטיבית בלי לסכן את הסביבה ושיסכנו אותי פחות מאשר בכבישים ציבוריים. אני בטוח שאשלוט על עצמי כשאני רוכב, מה שאני לא בטוח בו זה אם תהיה לי דרך חזרה מהעולם הזה ושאדע מתי להפסיק גם אם אפגע מהאופנוע.
לגבי ההורים, הם לא מונעים ממני להוציא רישיון על אופנוע בגלל הגיל או בגלל שאני תלוי בהם כלכלית כי אני לא, אם וכאשר אוציא רישיון על אופנוע אממן אותו בעצמי וגם אקנה אופנוע בעצמי, הזכרתי אותם כי הם הגיבו ממש בחרדה כשאמרתי להם שאני רוצה להוציא רישיון על אופנוע ואני כן מכבד את דעתם למרות שברגע האמת זה לא ימנע ממני להוציא רישיון.
לגבי הכינוי, אני מכיר טוב מאוד את ולנטינו והכינוי הזה לא במקרה:)
אני שמח לראות שאני לא היחיד שחושב על הדברים האלה, עזר לי קצת לשמוע ממי שבאמת חי את זה באופן יום יומי.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נעם 1

עצתי היא שאם האופנוע הוא אך ורק מקור לריגושים, אקסטרים ואדרנלין רצוי להימנע מרכיבה בכביש הציבורי ולרכב על מוטוקרוסים\ אנדורו\ טריאל בשטח או אופנועי מרוץ במסלול.

---

עצת חכם זו.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי The Doctor

אני בטוח שאשלוט על עצמי כשאני רוכב, מה שאני לא בטוח בו זה אם תהיה לי דרך חזרה מהעולם הזה ושאדע מתי להפסיק גם אם אפגע מהאופנוע.

---

אני לא בטוח שאתה יודע על מה אתה מדבר (או במקרה הזה כותב) בכלל. ותאמין לי, למות זה בכלל לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך, אלא רק לסובבים אותך. אפילו כיסא הגלגלים לצמיתות זה לא הדבר הכי גרוע. יש דברים גרועים יותר.
פעם מישהו הציע כאן עצה נוספת - שכל אחד שחושב להוציא רישיון לאופנוע, יבקר פעם בשנה בבית לוינשטיין ויסתכל על אלה שעוברים שם שיקום, כדי להזכיר לעצמו כמה עולה רגע אחד של חולשה.

לשאלה המקורית:
התשובה תלויה בתוצאה הסופית, ולכן השאלה לא עובדת. אם אתה מת \ נפצע קשה ונשאר נכה לצמיתות - לא, זה לא שווה את זה. אם אתה רוכב עד הזקנה ונהנה מהחיים - בוודאי שזה שווה את זה. מי יגיד לך מה גורלך - שאלה טובה. תמיד תזכור שלא משנה כמה טוב אתה רוכב, היו רוכבים טובים ממך שמתו, לפעמים גם לא באשמתם ולא ברכיבה ספורטיבית. זה עוזר לנהל סיכונים ברכיבה. אבל לענות על השאלה שלך זה לא יענה בכל מקרה. אתה יודע, אף אחד לא הבטיח שתקום מחר מהמיטה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי The Doctor

קודם כל תודה רבה לכולם על התגובות.
כמה דברים לחדד, אני לא מתכוון להתפרע ולנהוג כמו משוגע בכבישים ציבוריים אם וכאשר אני אוציא רישיון, הכוונה שלי היא שמה שמניע אותי לרכב זה הריגוש שרכיבה על אופנוע יכולה לספק לך ואני מעדיף את זה פי כמה על נהיגה ברכב. יש מספיק מקומות בהם אוכל לפרוק את התאווה שלי לרכיבה ספורטיבית בלי לסכן את הסביבה ושיסכנו אותי פחות מאשר בכבישים ציבוריים. אני בטוח שאשלוט על עצמי כשאני רוכב, מה שאני לא בטוח בו זה אם תהיה לי דרך חזרה מהעולם הזה ושאדע מתי להפסיק גם אם אפגע מהאופנוע.
לגבי ההורים, הם לא מונעים ממני להוציא רישיון על אופנוע בגלל הגיל או בגלל שאני תלוי בהם כלכלית כי אני לא, אם וכאשר אוציא רישיון על אופנוע אממן אותו בעצמי וגם אקנה אופנוע בעצמי, הזכרתי אותם כי הם הגיבו ממש בחרדה כשאמרתי להם שאני רוצה להוציא רישיון על אופנוע ואני כן מכבד את דעתם למרות שברגע האמת זה לא ימנע ממני להוציא רישיון.
לגבי הכינוי, אני מכיר טוב מאוד את ולנטינו והכינוי הזה לא במקרה:)
אני שמח לראות שאני לא היחיד שחושב על הדברים האלה, עזר לי קצת לשמוע ממי שבאמת חי את זה באופן יום יומי.

---

שמע, מבחינתי דו״ג בגוש דן הוא לא מותרות, הוא הכרח. בימים החמים ביותר וגם בגשומים ביותר, כשיש אופציה להתנייד ברכב אני אפילו לא שוקל את זה.
מבחינה פרקטית, השעות שהולכות על פקקים, חיפושי חניה, מריבות עם פקחים ועמידה בתור בעירייה לא שוויי ערך מבחינתי לסיכון.
מעדיף להסתכן בכביש הציבורי מאשר להעביר את חיי בהמתנה בתור לרמזור.
השלב הבא אפקט הפאן שמגיע עם אופנוע שאי אפשר להתעלם ממנו. וכשזה בוער בך בפנים, זה בוער וקשה מאוד להתנגד לזה.

מבחינתי התהיה היא לא אם להיות סגור בקופסה ממומנעת לבין לא, אלא בין דו״ג פרקטי אך משעמם לבין כלי ניוד שיגרום לי להרגיש חי כשאני עליו.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Jack_R1

עצת חכם זו.



אני לא בטוח שאתה יודע על מה אתה מדבר (או במקרה הזה כותב) בכלל. ותאמין לי, למות זה בכלל לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך, אלא רק לסובבים אותך. אפילו כיסא הגלגלים לצמיתות זה לא הדבר הכי גרוע. יש דברים גרועים יותר.
פעם מישהו הציע כאן עצה נוספת - שכל אחד שחושב להוציא רישיון לאופנוע, יבקר פעם בשנה בבית לוינשטיין ויסתכל על אלה שעוברים שם שיקום, כדי להזכיר לעצמו כמה עולה רגע אחד של חולשה.

לשאלה המקורית:
התשובה תלויה בתוצאה הסופית, ולכן השאלה לא עובדת. אם אתה מת \ נפצע קשה ונשאר נכה לצמיתות - לא, זה לא שווה את זה. אם אתה רוכב עד הזקנה ונהנה מהחיים - בוודאי שזה שווה את זה. מי יגיד לך מה גורלך - שאלה טובה. תמיד תזכור שלא משנה כמה טוב אתה רוכב, היו רוכבים טובים ממך שמתו, לפעמים גם לא באשמתם ולא ברכיבה ספורטיבית. זה עוזר לנהל סיכונים ברכיבה. אבל לענות על השאלה שלך זה לא יענה בכל מקרה. אתה יודע, אף אחד לא הבטיח שתקום מחר מהמיטה.

---

מה יותר גרוע מהדברים שציינת?
אני לא צריך לבקר בבית לוינשטיין כדי להבין מהו מחיר החולשה (למרות שכבר הייתי שם דרך הצבא), הספיק לי להסתכל על קברים של אנשים שהכרתי ונהרגו מהאופנוע. אין לי כוונה לסכן את החיים שלי יותר מהסיכון הרגיל שכרוך ברכיבה על אופנוע ואם הייתי מספיק אימפולסיבי כדי לעשות דבר כזה הייתי יורד עכשיו לאיילון גם בלי רישיון. כשאמרתי ריגוש התכוונתי שזה מה שמניע אותי לרכב על אופנוע, בניגוד לאחרים שרוכבים מטעמי חיסכון או הימנעות מפקקים.
אני יודע שאף אחד לא יודע מה יקרה לי או לו מחר בבוקר ולא זאת הייתה הנקודה שלי, רציתי לדעת אם הספקנות הזאת נמצאת אצל עוד אנשים והאם הספק הזה משפיע על הרכיבה שלהם. זאת נראית לי גישה לא בריאה למי שרוצה לרכב על אופנוע ורציתי לראות איך מתמודדים עם זה.

לא יודע לענות לך לגבי הספקנות,אבל בא לי לשתף אותך בסיפורי האישי...

כשהתחלתי לרכב,לפני 27 שנים,אכן הריגוש הוא שגרם לי לרצות לרכב על דו גלגלי (התחלתי על וספה ולמברטה-מי היה מאמין....).
הצורך לריגוש גרם לי לרכב והפחד השאיר אותי עדיין כאן.
הפחד מלהפגע גרם לי לרכב בעירנות תמידית,לחפש כל הזמן את האויב מסביבי,לא להכניס את עצמי למצבים שהם מעבר ליכולת הרכיבה שלי,או של הכלי עליו אני רוכב.
לרכב תמיד ממוגן ובטח עוד דברים ....וכמובן טיפת מזל יכולה גם לעזור.

תתחיל בקטן,תלמד את הכלי,תשקול להתחיל אולי ברכיבת שטח,תשאל,תתיעץ,תשמור על עצמך.
חשוב מאד שבזמן רכיבה תשאיר את האגו בבית.הוא רק גורם צרות !!
זכור,הכביש הוא ספארי וכולם מנסים לטרוף אותך.

זה לא שווה את זה
זה אף פעם לא יהיה שווה את זה
אבל כולנו עדיין עושיים את זה.

אגב מה זה זה?
בוקובסקי אחד אמר את הנל- וזה תופס כלפי רוב הדברים


אם אתה מתכוון לנסות
,לך עד הסוף
.ולא,
אל תתחיל בכלל.
זה עלול להביא לכך שתאבד חברות, רעיות,
קרובי משפחה, משרות
ואולי אפילו את שפיותך.
אולי לא תאכל שלושה ארבעה ימים,
אולי תקפא על ספסל בפרק,
אולי תלך לכלא,
אולי תסבול בוז ,
אולי לעג,
אולי תהיה בבידוד.
בידוד הוא מתנה נפלאה
,כל שאר הדברים
הם מבחנים לכוח הסיבולת שלך,
למידה שבה אתה באמת
רוצה לעשות את זה,
ותעשה.
למרות הדחייה והסיכויים הקלושים,
וזה יהיה יותר טוב ממה שתוכל לדמיין.
אם אתה מתכוון לנסות,
לך עד הסוף.
אין הרגשה שדומה לזה.
תהיה לבד עם האלים,
והלילות יוארו בלהבות של אש.
אתה תרכב על החיים
היישר אל הצחוק המושלם.
זה הקרב הטוב היחיד שיש.
לך עד הסוף
ולא,
אל תתחיל בכלל.

עשית קורס רכיבה אחרי הרישיון - הורדת את הסיכון
רוכב בצורה בוגרת ולא על הקצה בכביש ציבורי - הורדת את הסיכון
רוכב בעיקר בשטח - הורדת את הסיכון
רוכב עם מיגון מלא תמיד - הורדת את הסיכון
וחשוב לזכור שנהיגה בפחית לא מורידה את הסיכון לאפס

אופנוע זה מסוכן!!!
אנשים נפצעים על אופנוע ובמקרה הגרוע אוכלים מקשית ובפחות גרוע מתים.
אחדים רק שברו קרסול, ירך או נשארו עם יד משותקת (כולם חברים שלי).
בחורף רטוב מגשם ובקיץ מזיעה.
בשוטף צריך להתנהל עם ציוד- קסדה,מעיל,מגף וכל זה ב40 מעלות בצל.
כל חנייה אתה צריך לחשוף את החריץ של הישבן שלך לעולם בזמן שאתה קושר את הכלי.
הידיים שלך מריחות שתן של כלבים שבדיוק השתינו לך על הכיסוי בצד בו השרשרת נעילה עוברת.
אני לא נכנס לעלויות מסביב של ציוד, ירידת ערך, טיפולים וביטוח של הכלי.
כעת לשאלה האם זה שווה?
אני רוכב מ1990 באופן כמעט רצוף ואני יכול לומר בפה מלא שזה ממש לא שווה את זה והלוואי שהייתי יכול להגמל מההתמכרות הזו.
בהצלחה
נ.ב בסוף כולם מתים רק שאם זה בתאונת אופנוע ייתכן שנמות עם חיוך על הפנים.

כולם צודקים, אם אתה מחפש רק כלי לפאן והשתוללויות בגילך, אז הסיכוי שתפגע גדל עוד יותר בגלל חוסר ניסיון וחוסר בגרות, אולי תשקול רק רכיבת שטח, למרות שגם שם יש פציעות.
אם אתה שקול ומוכן להכנס לזה בצורה רצינית ולרכב ביומיום כדי לצבור ניסיון אז לך על זה, אתה תהנה למרות שהסיכוי שבשנה שנתיים הראשונות תחליק או תעשה תאונה קלה הוא גבוה ורובנו אם לא כולנו עברנו את זה לפחות פעם אחת.

בהצלחה

אני חושב שהדרך שלך עוד ארוכה. קודם תוציא רישיון, אתה תהיה מוגבל ל 47 כ"ס. לאחר מכן יש עלות של אופנוע, 20-50 אלף שקל, לאחר מכן יש ביטוח חובה לנהג חדש על דו"ג שזה נראה לי 6000 אלף שקל. עכשיו היות ואתה חייל או משתחרר בקרוב הזמינות הכלכלית שלך מוגבלת. יש גם הזעקה, ציוד רכיבה, תיקונים או טיפולים, וזה המון כסף.
אני חושב שקודם תתחיל ברישיון נהיגה.
אחרי שתוציא בהצלחה רישיון אז תתחיל להכיר ולראות ולגשש מה מתאים לך.
כלל אצבע - תתחיל בקטן אל תקפוץ לנפח 500 סמ"ק ישר, תישאר בטווח של 250-300 סמ"ק. לאחר מכן תמיד אבל תמיד תיקח קורס לרכיבה, כזה שילמד אותך מה זה היגוי הפוך, מה זה נקודות בלימה, איך לקחת סיבובים וכן הלאה ****אל תזלזל בזה**** !!!!
אם תשמור על הכללים, תיקח את הקורסים, תהיה ממוגן, אתה תהיה בסדר.
תיקח בחשבון שנהגים בשביל חנייה יחתכו 4 נתיבים גם, ולא הם לא רואים אותך, סע בהתחלה לאט, ותסתגל.
גם תינוק לא לומד ישר לרוץ, יש שלבים בדרך... תזכור זאת תעשה בדיוק מה שהמלצתי לך וסע לשלום.

כל זה חסר משמעות עד שלא תוציא רשיון.
להוציא רשיון עולה ממש מעט ביחס לרכישה, תחזוקה ורכיבה על דו גלגלי.
ברגע שתרכב קצת, תעבור טסט ובאמת תחשוב על זה לעומק, אז תוכל לחזור ולשאול.
עד אז הדיון מיותר.

ואם אתה שואל אותי, שווה לעשות רשיון לאופנוע גם אם אתה לא מתכוון לרכב ביום יום.

זה כיף להוציא את הרישיון (בקיץ תקבע תמיד לשיעור הראשון בבוקר)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי alexsupreme

כל זה חסר משמעות עד שלא תוציא רשיון.
להוציא רשיון עולה ממש מעט ביחס לרכישה, תחזוקה ורכיבה על דו גלגלי.
ברגע שתרכב קצת, תעבור טסט ובאמת תחשוב על זה לעומק, אז תוכל לחזור ולשאול.
עד אז הדיון מיותר.

ואם אתה שואל אותי, שווה לעשות רשיון לאופנוע גם אם אתה לא מתכוון לרכב ביום יום.

---

+1

תמיד טוב שיש.
תוכל לצבור נסיון בטיולים בחו״ל, שישתיקו את היצר הסקרני שלך (או יילבו אותו).. הכל אופן תוכל לצבור ככה מושג הרבה יותר טוב לפני קניה.

שמע ... שאלה קשה העלת.
לפני 5 שנים התרסקתי עם האופנוע, כלומר אני התרסקתי הוא לא. שברתי חלקים ניכרים בכל פלג ימין. אני עם פגיעה אורטופדית ופגיעת ראש. את הנכות הזו אסחוב עד סוף חיי. למרות הכל, אני רוכב. נהנה מכל שניית רכיבה אבל זהיר פי כמה. החלפתי לאופנוע רגוע בהרבה ממה שהיה לי, רוכב רגוע ביותר.
אני לא מזלזל לשנייה במסוכנתו של הכלי. חלקה בשל אופיו של הכלי, ומרביתה בשל הנהג הישראלי. נהג שלא מכבד שום דבר. לכן, מי שעולה על אופנוע בארץ הקודש, חייב להטמיע את העובדה שהחל מהנפת הרגל מעל המושב הוא נתון לסכנה. לא ניתן לייפות את המציאות.
אתה חושב לעלות על אופנוע? חייב לחדד את רמת הרכיבה. מעבר לטסט ולא משנה על מה אתה רוכב תעשה קורסי רכיבה, אימונים במסלול, ויותר מכל תזהר מהנהג הישראלי ... אתה יכול להיות הרוכב הטוב בארץ ובכ"ז למצוא את מותך על האופנוע. מאידך, מי הבטיח לנו לקום מחר בבוקר ?
לסיכום: קשה לתת עיצה. לבן שלי קניתי אופנוע, לומר לך שאני לא אפחד בזמן שהוא ירכב ? אשקר.