ברבות משיחות החולין בפאב ע"י הקסדות והאופנועים המרוחקים מועלים מדי פעם
שמות של אלה שהיו ואינם ובכללם גם ירחוני הרכב למיניהם והגדול שבהם "מוטו".
לאלה שנולדו בתקופות אחרות ולא מכירים את ההתרגשות והריצה לתיבת הדואר על
מנת לבדוק האם הגיעה סוף סוף החוברת המהוללת, הפתיחה של העטיפה וריח הנייר
הטרי, קשה יהיה לי להסביר. אבל נשאלת השאלה, האם עדיין יש מקום בעולמינו למילה
הכתובה בדפוס?
האם פס מהעולם הצורך בחוברות מוטוריות, או שיש מקום גם בתוך שפע המסכים
הדיגיטליים, גם לפינה שפויה אחת?
לא החלטי.
שום מגזין דו-גלגלי מודפס לא יכול להיות כלכלי בישראל, ואת זה אני אומר אחרי עשרות מודלים שעשינו לאורך השנים.
אם היית מביא לי מגזין כזה בחינם כולל משלוח עד השרותים - כנראה שלא הייתי קורא בו.
ומה קורה בעולם הגדול?
מסכים עם אוריער. מניסיון עם מגזין שרותים כתוב שעדיין מודפס על נייר (בלייזר), בשלב מסויים הוא פשוט היה נערם, לפעמים עוד בשקית שלו, כשהדיגיטלי היה מועדף עליו כחומר קריאה. לא בטוח שיש לזה עוד מקום בנוף האלקטרוני, בדיוק כמו טלפון חוגה או עיתון יומי.
בעשור האחרון מגזינים קטנים נסגרים ונעלמים, מגזינים גדולים מצטמצמים והתפוצה יורדת בהדרגה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
לא רק במגזינים דו-גלגליים אלא בכל תחום.
גם מוטו, שבשנים האחרונות שלו היה חלק מקבוצת מגזינים על אותה התשתית (מערכת מורחבת, גרפיקאים, אנשי שיווק, דפוס וכו'), היה הפסדי - ולכן נסגר.
חוץ מנוסטלגיה, אין בזה שום הגיון ושום יתרון. לא כלכלי, לא פרקטי ולא מעשי.
במדיה דיגיטלית אין הגבלה לתמונות שניתן לשים בכתבה, אפשר לשים וידאו למשל, אפשר להגיב ולהתדיין, יש הרבה יותר אופציות לשים אינפורמציה שאין במגזין, יכולת גבוהה יותר לחפש מידע ולהשיג מידע, אורך חיים גדול יותר ובעצם בכל פרמטר סמארטפון\טאבלט\מחשב אישי יתנו חוויה טובה יותר.
שושנה, הבעיה מתחילה בניסוח הכותרת : "הטירוף הדיגיטלי" רק אומרת לי עד כמה אתה מנותק מהמציאות של ה 20 שנים האחרונות בערך,
צריך להיות קצת מטורף בשביל להתייחס ב 2016 לעיתונות אלקטרונית כאל סממן של "טירוף דיגיטלי" כאילו המצב הנורמלי והרגיל בחיי היוםיום היא של מגזינים מודפסים ויקרים
שאפילו דגים אי אפשר לעטוף בהם, (לפחות בזה הם משתווים לעיתונות הדיגיטלית) והיוצא דופן הוא כתיבה באינטרנט, אתה יודע, המדיה המוזרה והנידחת ההיא שאתה מתנייד בה יום יום.
רן ענתיקה
הוא חושב שהארלי זה אופנוע וקאסטום קרוזר טוב לישבן.
הוא שייך לרומנטיקה של דור הנפילים בהם מנהיגים היו עומדים על הראש.
חבל על העצים והדיו והמכונות שחותכות ומדביקות ומדפיסות והמשאיות שמובילות והשליחים והדוורים. פשוט בזבוז.
הרמה של מוטו בשנותיו האחרונות הייתה נמוכה להחריד. ברור שאף אחד לא מוכן לשלם על זה.
כדי שבעידן דיגיטאלי קוראים יישלמו על מגזין מודפס - הוא צריך להיות הרבה מעבר ל"מגזין שירותים". אם היה מגזין ששווה ארונית משלו שאליה נאספים הגיליונות, שאותם אתה מוציא די פעם בשקיקה לקריאה חוזרת (כמו אוסף המוטו שלי, שכולל את רוב הגיליונות מהראשון ועד ~250, שמהם עד גיליון 100 ומשהו זה ה"מוטו" האמיתי מבחינתי) - אני, באופן אישי, הייתי מוכן לשלם על זה, כל עוד המחיר סביר. אלא שבישראל כרגע אף אחד לא עושה משהו ברמה כזאת.
סתם כדי להמחיש - לפני מספר שבועות, שילמתי דמי הרשמה לשנה על גישה למבחנים באתר רכב רוסי (באינטרנט). בשבילינו זה כסף קטן (סדר גודל של 150 שקל לשנה, אם אני זוכר נכון). אני כבר מזמן לא חולה רכב - אבל התוכן טוב כ"כ, שלא אכפת לי לשלם על ההנאה שבלקרוא את החומרים שעשויים לעניין אותי. ככה עיתונאות רכב צריכה להיראות:
https://autoreview.ru/
מי שלא שולט בשפה, מוזמן להשתמש בגוגל טרנסלייט. עכשיו תשוו את זה למה שיש בארץ...
:thumbsup: זכית ב"התגובה הטובה של היום".ציטוט:
נכתב במקור על ידי levil
יש לכל דבר את ההיתרונות והחסרונות שלו.
זה כמו פיתוח תמונות של פעם לעומת צילום בטלפון של היום
היום המצלמות יותר נגישות (אולי יותר טובות) אפשר בלי בעיה לצלם כמעט בלי סוף תמונות וסרטונים
פעם תמונות היה משהו יותר מורכב. כל תמונה היית שוקל לפני שהיית מצלם אותה. לא באמת היית יודע מה יצא מהתמונה! בסוף היית מכין אלבום ופעם בתקופה שמשהוא חדש היה נכנס הביתה היו מראים לו את התמונות מהעבר.
אני חושב שזה אותו דבר לגבי ירחונים ואינטרנט. פעם מכל ירחון היית רץ לדואר לקחת אותו. לפעמים היית מסתכל על כל תמונה איזה 15 פעם וקורא כל כתבה לעומק.
היום יש כל כך הרבה חומר לקריאה וכל כך הרבה תמונות מדהימות . אז לכל דבר יש היתרונות וחסרונות אבל אולי "מרוב עצים כבר לא רואים את היער"?
ואולי הקדמה כבר יותר מתאימה ואין באמת מקום לירחונים?
אני די אמביוולנטי לגבי הענין הזה משום שמחד אני לגמרי מזדהה עם התגובה המצוינת של levil,
מאידך - אני גם לגמרי הייתי רוכש מגזין מודפס עברי.
הנוסטלגיה חזקה ויש משהו מאד כיפי ומהנה בקריאת מגזין. חוויה שאין ממש במדיה דיגיטלית.
הבעיה שזה לא רלוונטי בעידן שלנו. זה נחמד להתענק על הרומטיקה הזו של המגזינים המודפסים והקרבורטורים אבל אנחנו כבר בעידן שונה לגמרי.
תקראו לי טכנופוב, תקראו לי ארכאי, תקראו לי חתיך הורס ומשוגע לא אכפת לי!
יכולת הקריאה שלי על גבי המסך מוגבלת למעט זמן יחסית מול דף כתוב.
כאשר אני רוצה לחזור מעט אחורה שוב על מנת קרוא שוב את הפסקה הרבה יותר
נוח לי על גבי דף כתוב.
גם הזיכרון של חומר שקראתי מדף גדול יותר ממה שקראתי מעל המסך וזה עוד
לפני שאר הסחות הדעת האלקטרונית בבלגן שם.
כן יש בי נוסטלגיה לדברים הפשוטים יותר, כן ריבוי משימות קצת מלחיץ אותי,
אז מה?
אז שום דבר.
הכל בסדר.
כתבת כעת דברים נכונים ואני מזדהה איתך אבל זה מתחבר לדיונים האינסופיים על ישן מול חדש.
למרות שאני כמוך מתגעגע למגזין מודפס, אני מעדיף לעלות על המכונה עם הבקרות הממוחשבות שלי ולצאת לדרך כשאפליקציה של מכמונות מקפיצה לי התראות לקסדה מאשר ללכת לשאוב מים ולחטוב עצים.
מה עם לשלב את שתי העולמות? להוציא PDF באיכות גבוהה בכל חודש תמורת מחיר סמלי?
תוכל לעשות לעצמך ארכיון דיגיטלי ולצפות בו מכל מקום שבא לך. טאבלט, טלפון, מחשב או קינדל לאלו שלא אוהבים מסך עם תאורה.
אתה יכול אפילו להדפיס בעצמך ולשמור אותם בשירותים.
עדיין יש פה עבודת עריכה כדי להתאים את התוכן לצורה של מגזין אבל אפשר להוסיף טאצ׳ מודרני עם פוסטים נבחרים מהפורום או פרויקטים מעניינים שקורים עכשיו בארץ וכדומה.
רוב התוכן כבר נכתב וחוץ מעבודת העריכה אין צורך בכל הכאב ראש של דפוס.
לא!
מסכים עם כל מילה שכתבת, כולל עניין הריכוז והזיכרון, והלוואי והיה מקום למגזין מודפס על נייר כרומו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי השושנים
לצערי הרב השוק קטן מדי, ונכון להיום אין מקום בישראל למגזין אופנועים מודפס. כמו שכתבתי - גם בעולם הגדול מגזינים הולכים ומצטמצמים ובמקומם קמים מגזינים אינטרנטיים.
אגב, גם למגזיני רכב, שהם בעלי תפוצה רחבה יותר, כבר כמעט אין מקום בישראל.
אברהמי היקר.
אולי אן מקום למגזין אופנועים . אבל אם היית משלב ידיים עם מגזין רכב אני בטוח שהיה מקום.
יש מספיק משוגעים.
פולגז/פחיות.
אני בשמחה הייתי מסניף כרומו.
לא אין מקום לשום דבר מודפס.
לדעתי גם ספרי בית ספר צריכים לעבור לטאבלט, בטח שעיתונים...
אגב, בקניה אחת של ספרי בית ספר אתה משלם על 2 טאבלטים לפחות.
מפעלי הנייר צריכים להצטמצם עד לכדי סגירה.
אגב, אם מישהו יקרא לך זקן, תשפריץ עלייו בקבוק שלם של סודה.
תסס או גזוז...לא סודה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי arieelberg
מה עם נייר טוואלט ? נתנגב עם טאבלט גם ?ציטוט:
נכתב במקור על ידי arieelberg
ציטוט:
נכתב במקור על ידי levil
.
אין אפליקציה לזה?
אני מניח שהם יהיו גמישים בקרוב, לא בטוח שסופגים
אן כמו נייר: המגע, הריח, ההסנפה.
אן נשמה בטבלט.
עיתון, מגזין, ספר. -אן תחליף.
(הזהרה הכותב הוא רומנטיקן שעבד בעברו האפל במפעל נייר כסוכן)
צ'או.
אני מקווה שההסנפה אצלך לפני השימוש.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ilang
למרות הנוסטלגיה, כאמור, אין לכך כיום הצדקה.
יתרה מזאת, אישית, בתור מישהו שנחשף לאינטרנט מגיל צעיר היה מאד מתסכל לקבל גליונות רכב שבהם מופיעות ״חדשות״ מלפני חודש או להמתין עידנים למבחן דרכים זה או אחר כשתוך זמן קצר כבר יש לך מבחן אונליין מחו״ל. תוסיפו לכך את העובדה שכיום רבים מהמבחנים בעיתונים מצטיירים כמאמר מטעם / פרסומת, שלא לומר נכתבים ע״י איזה כתב שבכלל לא מבין ברכבים ונשלח לכתוב ע״י העורך על חוויה עם הרכב ובכלל יש כאן דאונר רציני.
האינטרנט פתר את עניין הזמינות, מאפשר לקורא להיחשף לכל מיני כתבים וחווי דעות (אפילו לא מקצועיים ביו-טיוב שלפעמים מתעלים על אלו של המומחים מאחר והם מעבירים את המידע המבוקש מעבר לנתונים הטכנים היבשים והלעוסים) ומאפשר לגבש דעה הרבה יותר אובייקטיבית ומקיפה.
ההסנפה היא חלק מהשימוש..
נייר כמובן.)
מצמץ- עד שגרמת למצמץ דף האינטרנט נעלם בחלל..
המהפכה כבר נעשתה. אבל אן תחליף לעולם הספר העיתונות הכתובה.
למרות שאפשר להגיד שהעיתון של אתמול עוטף דגים. הספר הוא חלק מאספנות. סוג של חבר שאפשר לחזור אליו.
ש. שלום.
בידה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי levil
והם צצים כפטריות אחרי הגשם...
הרומנטיקן הרטוב,
המסניף הדביק
חובבי הזימה
הנוסטלגיים המאוהבים.
כולם, חוץ ממחבקי העצים...
אני ורוד, אבל לא לבד.
(חייב לא להגזים עם היין בקידוש)
יש. לא בארץ. אין מספיק קהל בשביל כדאיות כלכלית. גם אנשים בארץ אוהבים בחינם... לא רוצים לשלם. לא משנה כמה איכותי יהיה מה שיקבלו בתמורה..