פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[השושנים]

49539 ק"מ

כ-1000 ק"מ בעשרת הימים האחרונים מתוכם ירידה לאילת וחזרה, ופעמים ירושלים הרצליה, לפני הירידה לאילת שמנתי שרשרת בידיעה שבתום
הטיול אצטרך לשמן שוב, דבר שהוכיח את עצמו כנכון, הרכיבה לשם בעונה הזאת של השנה נהדרת ממש לא חם, להפך האוויר צלול והדרך בליווי
המוסיקה הנכונה בקסדה והחברה הנכונה מאחור פשוט הופכים את אותה לחוויה בפני עצמה. כל שהצטרכתי לעשות לפני הרכיבה פרט לשימון הוא
הוספת קליק בקפיץ האחורי לצורך קבלת שני הארגזים הנוספים שהיו די והותר לציוד שלקחנו וזה שהתכוונו לחזור איתו משם.

הורסיס מרגיש נוח נינוח מכיר ויודע את העבודה, השפעת המשקל העודף לא מדגדגת לו, בכל זאת יש לו 120 כ"ס, אין צפיפות מיותרת, ואין שום
השפעה על ההיגוי הצידוד שום דבר לא באמת מעסיק אותך בין אם אתה רוכב סולו או מצרף את הג'ינג'ית ומטען נוסף, רק צריך להזכיר לעצמי כל
זמן להיזהר בהשתחלות בין רכבים בתוך העיר.

מחוץ לעיר הסיפור שונה לחלוטין ומצאתי משחק עם ההילוכים 5-6 סתם בשביל להרוויח תאוצות כייף והורדת מהירות בתור שאחרי משאיות, העקיפות
של תורי מכוניות והקלות שהאופנוע הזה מבצע אותם פשוט השאירו לי חיוך בכל פעם שעקפתי את המוני בני ישראל במדבר.

החשש היחידי שלי היה ממשטרת התנועה שממוקמת בערבה, אבל המלאך השומר שלי האיר לי פנים בעזרת צמד מכוניות שהבהבו לי באור הקדמי
לאזהרה על נוכחות שומרי הסף בכביש. (ולא אני לא רוכב עם וויז בכבישים שאני מכיר זה הורס את השירים).

כעקרון רכיבות ארוכות כאלה הן בעיקר התמודדות מנטלית מול הזמן הארוך של הרכיבה ופחות מול האופנוע שעושה בדיוק מה שמצופה ממנו.

הרכיבות בהמשך השבוע היו מאתגרות במיוחד שם רכבתי סולו, אבל בתנועה צפופה בכבישים שפחות הכרתי ובפקקים של המרכז (סיוט),
בבוקר רוב הדרך חלפה לה במהירות על 443 וכביש-6 שמטעה לחשוב שהוא כביש מהיר כשיש איתך עוד אלפי מכוניות חולקות כיוון, אבל
הוא עדיף בהרבה על האילון הפקוק ומלא המשטרה.

החזרה הייתה סיוט, אחרי תדלוק ב-7 הכוכבים עליתי בטעות על האיילון, מיד עם הכניסה אליו הודיעה לי הגברת באוזניה שזמן השהייה בפקק
הוא 45 דקות...אחותך... לקח לי עד הירידה לכביש 1 כעשרים...אבל.

מלחמה, הכל חוקי הכל מותר ומלחמה כמו במלחמה נופלים חלל, הראשון שליח קמיקזה שעוקף בין בין הרכבים במהירות שהייתה גורמת למרקז
להתמרכז בעצמו. סלאלום מרשים עם מקדם ביטחון 0 וזה נגמר מהר מאד כשהדביל חתך רכב מילימטר לפני האף הנהג לא הספיק להגיב ושלח
את השליח (משחק מילים) לטעום את האספלט. שעור לחיים!

השני שעבר כנראה קורס מבוא לקללות בשלל שפות טס לו מנסה לעקוף אותי מימין כשאני בעצמי בין מכוניות והוא מעניק לי קללה (כנראה ברוסית)
ולנהג בערבית, ודופק לו על הגג כאילו הוא אשם שאין מספיק מקום על הכביש לחמש מכוניות ואופנועים על הכביש, הנהג שלא מסוג פראייר מצוי,
פשוט פתח את הדלת ובדק את חוזק הקסדה אל מול מכת אגרוף מלמעלה למטה דבר ששיבש את האוריינטציה הכללית של הרוכב. שייבב באידיש.

כלל חשוב לחיים 2 " לא יעזור לך לעקוב אחרי שליח, בכדי למצוא את הציר הנכון" אין לך את יצר ההתאבדות שלו, לא את משאלת המוות, ותמונה
הקרב וצירי הרכיבה משתנים תוך מאיות שנייה, מה שהיה קודם מעבר צר הופך למלכודת מוות של שטח נחות!

אגב כל התל אביבים ולוחמי הכביש מהמרכז עקפו אותי כאילו אני ברוורס, אפילו שליחה (קמיקזה ממין נקבה קראתי לה בלב מולאן) השאירה לי עשן
באיילון.

אני עצמי השתדלתי לרכוב בחוכמה וזה עבד לא המשטרה ולא הרכבים מסביב הציקו לי לקח לי עוד כמה דקות אני מניח אבל סיימתי את הסיוט די מהר
משם כבר הגישה למגרש המשחקים הביתי שלי העליות לי-ם כבר עברה מהר מדי, העליות לירושלים שאני נשבע שתוכננו ע"י אותו אדם שתכנן את מסלול
ה-GP העולמי עברו כשאני מנצל כל סוס במנוע כל גרם גומי בצמיגים וכל נקודת אחיזה אפילו מדומה באספלט הטרי. פשוט וואוו מה שאופנוע של זקנים
יודע לעשות.

והורסיס שמתקרב בצעדי ענק ל- 50000 אדיש את פרק הסיכום והכבוד לרגל חצי המאה אשאיר לזמנו אבל פשוט להוריד את הקסדה בכבוד עבורו.

ניראה לי שארחץ אותו השבוע, מגיע לו!